יום חמישי, 10 באפריל 2014

הכל טוב

תראו כמה דברים טובים קרו באשכול ב'יום מעשים טובים' החודש

'יום מעשים טובים' מתקיים בישראל כבר שמונה שנים, במסגרתו יוצאים לפועל אלפי פרויקטים התנדבותיים
ומעשים טובים של יחידים וקבוצות. באשכול צוין יום מעשים טובים בשפע של פעילויות, בניצוחה של היחידה להתנדבות.
חודשים של הכנות. העדלאידע בגוש אש"ת
צילומים: נטע מורד, אלי תארי ואייל בריברם
"אמנם באשכול לא צריך יום מיוחד לעשיית טוב", אומרת קרן שריקי מהיחידה להתנדבות, "מעשים טובים נעשים פה כל השנה, אבל ביום הזה גם אנחנו חלק מחגיגת הנתינה הגדולה. אנחנו מודים לכל מי שלקח חלק ביום הזה. אני בטוחה שנעשו עוד פעילויות ברמה האישית והיישובית שלא הובאו לידיעתי, אך העשייה היא העיקר".

לאש"ת הייתה אורה ושמחה

תושבי גוש אש"ת (אוהד, שדה ניצן ותלמי אליהו) צעדו בהמוניהם ביום המעשים הטובים לצד בוב ספוג, פטריק, בלו הדוב, פילה שהתחפשה לג'ירפה ועוד דמויות ענק.
העדלאידע המרהיבה התחילה משדה ניצן, עברה לתלמי אליהו ומשם לאוהד, כשדמויות הענק נוסעות על טרקטורים ולצדן הולכים ברגל ילדים מחופשים, הורים גאים ותושבים מלאי התפעלות.
ילדי אש"ת עבדו במשך חודשיים וחצי על דמויות הענק הללו, שנעשו כולן מחומרים ממוחזרים: עיתונים, בקבוקי פלסטיק, ניילונים ורשתות של חממות, וכל חומר אחר שהילדים אספו במשך תקופה ארוכה. בכל יום שלישי היו מגיעים חניכי אש"ת בכיתות ד'-ח' בליווי המדריכים לעבוד על הפרויקט – הם אספו חומרים, עיצבו דמויות, עטפו בעיתונים ועיסת נייר וצבעו הכל. בסופו של דבר - במבצע לא פחות מסובך - הועמסו הדמויות על עגלות טרקטורים שהובילו עדלאידע שלא נראתה כמותה באשכול.
את העדלאידע ופרויקט האמנות שקדם לה יזמה ועדת הנוער של גוש אש"ת והובילה לוריין תארי משדה ניצן. ללוריין עזרו מתנדבים נוספים, בהם גם זהר מורג מאוהד וסיגל קוצ'קוביץ משדה ניצן. הפרויקט הקהילתי תרם להעלאת המודעות למחזור, ואין ספק שזו הייתה דרך מצוינת לציין גם את יום המעשים טובים וגם את חג הפורים.


אווירת חג במעון השלושה

כיתות ד' מ'ניצני אשכול' הכינו משלוחי מנות לדיירי מעון השלושה – מעון לבעלי צרכים מיוחדים בעין השלושה, ודיירי המעון הכינו אף הם משלוחי מנות לילדים.
מאוחר יותר הגיעו למעון תלמידים מ'נופי הבשור', חיילים ושוטרים, ויחד צבעו ושתלו והכינו את מסיבת הפורים. אווירת חג ונתינה הדדית שררה במקום וכל הצדדים יצאו נשכרים. מנהלת המעון מירי אמר מזמינה את המעוניינים להתנדב במהלך השנה לפנות אליה 054-3952008.

משלוחי מנות מהחלוציות

בבית הספר 'נועם נצרים' הכינו הילדים אוזני המן והנוער של היישוב חילק לבסיס הצמוד. ילדי בית הספר גם כתבו מכתבים לחולים המאושפזים בסורוקה ושלחו אותם לבית החולים. בית הספר אף אירח את בית ספר מוריה באשקלון – בית ספר לחינוך מיוחד ברמות פיגור שונות.
תלמידי ישיבת נווה תרמו כסף וקנו משלוחי מנות אותם חילקו בעצמם בקיבוצים כרם שלום, חולית, סופה וניר יצחק. ילדי היישוב נווה הכינו משלוחי מנות וחילקו בפורים למשפחות ביתד, ותושבי שלומית כולם יצאו לחלק משלוחי מנות במושב פריגן.

גינון ושיפוץ ב'אשכול בר'
'מתיחת פנים' לפנימייה. ילדי
פנימיית 'אשכול בר' והחיילות  

חיילות מגדוד 414 בשיתוף מתנדבות האגודה למען החייל וילדי פנימיית 'אשכול בר' של עמותת עדן בישע עבדו על מיני 'מייק אובר' לפנימייה. החיילות והמתנדבות הגיעו ל'אשכול בר' ויחד עם ילדי הפנימייה שתלו, עישבו, גזמו והשקו. לאחר מכן הוזמנו ילדי הפנימייה לעדלאידע של גוש אש"ת. רכזת הפעילויות בפנימייה מברכת על הפעילות ומזמינה מתנדבים להגיע ולתרום לטובת פעילות הפנאי של הילדים.


מעשים טובים, תלמידים טובים

כהערכה לסגל החינוכי הכינו תלמידי 'נופי הבשור' משלוחי מנות לחדרי המורים ב'יובלי הבשור', 'נופי הבשור' ו'ניצני אשכול', להנהלת המועצה, ולקהילה הוותיקה שלנו בנווה אשכול.
בבתי הספר היסודיים התקיימה פעילות לשיפור פני הסביבה, עבודות ניקיון צביעה ומחזור, וגם הם ציינו את יום המעשים הטובים בהכנת משלוחי מנות לוותיקי האזור ולחיילים.

חלוקת משלוחי מנות לחיילים

חג שמח לחיילים

ילדי אשכול הכינו משלוחי מנות עבור החיילים שמשרתים בבסיסים באזור. מתנדבי האגודה למען החייל ומתנדבים רבים נוספים הגיעו לבסיסים לחלק את משלוחי המנות וחגגו יחד עם החיילים.
פעילות האגודה אורגנה על ידי כרמלה בוכשטב ואיב איזיקסון שמובילות  את הפעילות זו השנה השנייה.


גלגולה המופלא של חנוכייה

70 שנה נדדה החנוכייה של סטפן ברסלאואר בעולם, עד שבחודש שעבר נסעה אחייניתו, רבקה צפורי מתלמי יוסף, להולנד והחזירה אותה הביתה • עפרה בן נתן

לפני כחודשיים צלצל הטלפון בביתה של חניתה מוזס, אמא  של רבקה צפורי ממושב תלמי יוסף. מעברו השני של הקו היתה תחקירנית של הטלוויזיה ההולנדית. "מצאתי את החנוכייה האבודה של אחיך סטפן", היא אמרה.
כך בא לסיומו מסעה של החנוכייה שעקבותיה נעלמו בתקופת השואה. אך מסעה של רבקה ואחיותיה אל העבר רק החל.
בשנת 1938 קיבל סטפן ברסלאואר בן ה-7 חנוכייה מסבא וסבתא וייסמן, אנשים שומרי מצוות ומסורת שרצו להעניק לנכדם היקר סמל ליהדותו. משפחתו של סטפן חיה בגרמניה, ולאחר ליל הבדולח עזבה להולנד והשתקעה שם.
בשנת 1939 ריכזה ממשלת הולנד את הפליטים היהודיים שנמלטו מגרמניה הנאצית - ובתוכם גם את משפחת ברסלאואר - במחנה הפליטים ווסטרבורק. כשהולנד נכבשה בידי גרמניה הסב המחנה את ייעודו למחנה מעבר, משם כל יום שלישי יצאו רכבות לכיוון אחד, למחנות ההשמדה אושוויץ וסוביבור.
משפחת ברסלאואר חיה במחנה כמה שנים ולא נשלחה למחנות ההשמדה בזכות היותו של האב רודולף צלם המחנה. בשנת 1944 קרא לרודולף מפקד המחנה והציע לו להישאר בתפקידו "אבל האישה והילדים צריכים לעלות על המשלוח הבא" אמר. רודולף סירב וכל המשפחה, אבא, אמא, שני בנים ובת אחת נשלחים לאושוויץ. המשפחה כולה נספתה, ורק חניתה, הבת, שרדה את השואה, ועלתה לישראל.
חניתה נישאה ונולדו לה שלוש בנות ובן אחד. אחת הבנות, רבקה צפורי, מתגוררת היום במושב תלמי יוסף והיא זו שמספרת לי את סיפורה המופלא של החנוכייה.
"הטלוויזיה ההולנדית וההיסטוריונים של מחנה המעבר ווסטרבורק מתעדים את אמא שלי כבר שנים", מספרת רבקה, "הם הבינו שיש להם חלון הזדמנויות שהולך ונסגר לתעד ניצולים והם מקדישים לכך משאבים רבים".
ואיך מצאו את החנוכייה?
"אשת הקשר של הטלוויזיה ההולנדית, אזמרלדה שמה, סיפרה לאמא שיש בהולנד משפחה שברשותה חנוכייה עם כיתוב בגרמנית 'לסטפן ברסלאואר מסבא וסבתא וייסמן'. המשפחה ההולנדית החליטה לחפש את בעליה המקוריים של החנוכייה. הם גלשו באינטרנט, כתבו BRESLAUER STEPHAN ומיד קפצה תמונתו של סבא שלי, רודולף ברסלאואר, באתר להנצחת מחנה המעבר ווסטרבורק".
רבקה ציפורי (מימין) עם ההולנדית בעלת החנוכייה.
משמאל: אחותה של רבקה מחזיקה את החנוכייה

"אמא לא סיפרה"

המשפחה מהולנד המשיכה בחיפושיה והגיעה לכתבה שהטלוויזיה ההולנדית הכינה על חניתה. הם יצרו קשר עם יוצרי הכתבה וסיפרו להם את סיפורם, ואלו התקשרו מיד לישראל לבשר את הבשורה.
"לא הכרנו את סיפור החנוכייה", אומרת רבקה, "אמא לא סיפרה לנו אותו מעולם. בפברואר חגגנו לאימא יום הולדת. בכנס המשפחתי לרגל יום הולדתה החלטנו, שלושת בנותיה, לצאת להולנד, לפגוש את המשפחה שמחזיקה בחנוכייה ולסגור מעגל שהחל לפני 70 שנה".
ואיך היה המפגש?
"הייתה התרגשות עצומה באוויר כשהגענו. המשפחה ההולנדית מאוד התרגשה וחיכתה לנו יחד עם כל הילדים והנכדים. קיבלו אותנו בחום רב, החנוכייה איחדה בינינו, נוצרים ויהודים. הבאנו להם במתנה מנורה מיוחדת מישראל ועליה חרטנו מילות תודה בשם משפחת ברסלאואר וצאצאיה".
בטח היה מאוד מרגש.
"מאוד. הרגשנו חיבור לסבא ולסבתא שמעולם לא הכרנו, לדוד שלנו סטפן שקיבל את החנוכייה כשהיה בן 7, ולכל בני המשפחה שנספו בשואה".

התצלומים של סבא

בהמשך הביקור לקחה אזמרלדה מהטלוויזיה הולנדית את בנות המשפחה לביקור במחנה המעבר. בתום מלחמת העולם השנייה ההולנדים הרסו את המחנה, אך את ביתו של מפקד המחנה השאירו על תילו והפכו אותו לאתר הנצחה עם מוזיאון. "כמה נפעמנו לגלות את צילומיו של סבא – שכזכור היה צלם המחנה – על קירות המוזיאון", מספרת רבקה.
כך חזרה החנוכייה של סטפן ברסלאואר לבעליה, אך סיפורה לא נשלם. המשפחה מהולנד שמסרה את החנוכייה החליטה להתחקות אחר גלגוליה ולגלות איך היא הגיעה אליהם. מבחינתם התעלומה טרם נפתרה והם ממשיכים לחקור את מסעותיה של החנוכייה ב-70 השנים האחרונות. הטלוויזיה ההולנדית ממשיכה לתעד את הסיפור, סיפורה של חנוכייה שחזרה למשפחתה בישראל.

יום רביעי, 2 באפריל 2014

עניי מועצתך קודמים

מקובל לחשוב שעוני הוא משהו שרואים רק בטלוויזיה, אך עניים יש גם באשכול. יותר מ-70 משפחות הסובלות ממצוקה כלכלית מטופלות במחלקה לשירותים חברתיים, חלקן משפחות בהן ההורים עובדים ומתפקדים, אך למרות זאת הן נזקקות לסיוע. רבות מהן מתביישות במצבן, ואפילו השכנים לא יודעים שבבית הסמוך עומד מקרר ריק • נירה דישי  

עוני הוא מושג יחסי. יוקר המחיה בארץ גורם לכך שבשנים האחרונות הצטרפו למשפחת העוני נזקקים מסוג חדש – משפחות שבהן ההורים יוצאים לעבוד מדי יום, אך בכל זאת הן לא גומרות את החודש. הן מפגרות בתשלום שכר הדירה או המשכנתא, לא משלמות באופן סדיר לקופת החולים וממעטות או נמנעות מחימום הבית בחורף כדי לחסוך בחשמל. חלקן גם לא מחזיקות מכונית משפחתית, לא קונות בגדים חדשים או נעליים לילדים, אוכלות קורנפלקס וגבינה צהובה רק באירועים מיוחדים, וכמובן גם לא יכולות לרשום את הילדים לחוגים או לקחת אותם להצגות.
זה קורה גם אצלנו, במועצה אזורית אשכול. "במועצה יש יותר מ-70 משפחות הסובלות ממצוקה כלכלית עמוקה ברמות שונות", אומרת תמר אורבך אבני, מנהלת האגף לשירותים חברתיים במועצה. "יש ביניהן משפחות שהמקרר שלהן ריק כדבר שבשגרה ויש ילדים שישנים על מזרן כי אין להם מיטה, יש כאן ילדים רעבים, במובן של היעדר ביטחון תזונתי - מושג המתייחס לא רק לרעב אלא גם לאיכות התזונה,
מי שאוכל פסטה, תפוחי אדמה ולחם כל היום הוא לא רעב אך אין לו ביטחון תזונתי".
זו תופעה חדשה אצלנו?
"באופן כללי, ניתן לומר כי משנה לשנה עולה מספר המשפחות הנזקקות והפיזור שלהן על פני יישובי המועצה. פעם לא היו בקיבוצים משפחות שזקוקות לתמיכה כלכלית, אך היום יש משפחות נזקקות כמעט בכל קיבוץ, אם כי יש לציין שלרוב מדובר בתושבים. אם בשנת 2011 היו בשטח המועצה כ-50 משפחות שנזקקו באופן קבוע לסיוע חומרי כמו מזון, תרופות, ציוד רפואי, חשבונות חשמל, שכר דירה וכדומה, בשנת 2012 מספרן עלה לכ-60 משפחות, ובשנת 2013 מספר המשפחות הנזקקות הגיע לכ-75 משפחות.
"מחלקת הרווחה במועצה מטפלת מדי שנה בכאלף  משפחות באינטנסיביות (תדירות) משתנה. מתוכן לפחות 500 תיקים שטופלו בשנתיים האחרונות נפתחו על רקע של מצוקה כלכלית, מתוכם ביותר מ-70 מקרים מדובר במצוקה כלכלית קשה".

להיות עני, להיות חריג

חווית העוני באשכול קשה במיוחד כי מדובר בסטטוס חריג. אשכול היא מועצה חזקה הממוקמת בדירוג סוציו אקונומי 7 ומרבית תושביה הם בעלי מאפיינים של מעמד הביניים. לכן, הקושי לחיות כאן ולהיות משפחה נזקקת הוא גדול יותר. כשאתה עני בשכונת מצוקה, אתה דומה לשכנים. כשאתה עני באשכול אתה שונה, חריג ומבודד.
"לחיים במחסור באשכול יש השלכות מורכבות", מדגישה תמר. "רכב, לדוגמה. להיות חסר רכב באשכול שונה מאוד מלהיות חסר רכב בבאר שבע, כי כשאחד הילדים חולה ורוצים לקחת אותו לשר"פ ואין רכב - זו חוויה של מצוקה ותלות קשה. כשלהורים אין כסף לרשום את הילד לחוג מסוים, הילד מרגיש שהוא חריג בכיתתו כי כמעט כל הילדים הולכים לחוגים אם הם רוצים בכך. בגלל החריגות משתדלים להסתיר את המצב, ולפעמים אפילו השכנים הקרובים ביותר לא יודעים כלום".
הדס אהרון סלומון, עובדת סוציאלית במועצה, מתארת: "מבחינתי, עוני מוגדר כאשר משפחה לא יכולה לספק לעצמה את הצרכים הבסיסיים – קורת גג, אוכל, תרופות, בגדים, וכאן ביישובי אשכול המרוחקים יש גם צרכים נוספים. לפעמים משפחה מחויבת להוציא את הכסף שלה על מותרות כביכול – כמו החזקת רכב או תשלום למעון. אחת המשפחות שאני מטפלת בהן לא מחזיקה מכונית, ומכיוון שבלי מכונית באשכול אי אפשר לקחת את הילדים לגן מדי בוקר - הילדים נשארים בבית והאמא לא יכולה לצאת לעבוד ולהתפרנס".

עובדים, ולא מרוויחים מספיק 

מהן הסיבות לעוני בקרב תושבי המועצה? 
"הסיבות הן שונות ומגוונות", מסבירה תמר. "יש הורים שגדלו במשפחות עם תפקוד ירוד, והם חסרים מיומנויות בסיסיות של תכנון תקציב, היערכות לעתיד, חיסכון, סדרי עדיפויות וכו'. לכך מצטרף מרכיב כבד של רגשי אשמה שמקשה על ההורים לקבוע את סדר העדיפויות המתאים. אני מציעה לכל אחד מההורים שבינינו לדמיין את עצמו אומר לילד שלו שהוא לא יכול לשלם עבור הטיול השנתי או לא יכול לקנות לו נעלי ספורט חדשות כשהישנות כבר קטנות עליו או כשהן קרועות והאצבע מציצה מקדימה. הרבה יותר קל להורה לעמוד אסרטיבי ותקיף מול הילד ולסרב לבקשותיו כשהסירוב הוא חינוכי וערכי, לעומת הורה נזקק, שחווה את עצמו כנכשל מכיוון שהוא לא מסוגל לספק לילדו את הצרכים הבסיסיים.
"רמת השתכרות נמוכה היא סיבה נוספת לעוני. למרבה הצער, הרבה מהמשפחות הזקוקות לתמיכה הן דווקא משפחות עובדות, ולפעמים אפילו שני בני הזוג עובדים. אך כאשר רמת ההשתכרות היא כ-10,000 שקלים בחודש ולזוג יש שלושה ילדים קטנים, אפשר בקלות לחשב את ההוצאות החודשיות שלהם ולהבין שעדיין חסר למשפחה כסף כדי לחיות בכבוד. קחו בחשבון כי לרוב למשפחות אלה גם אין דירה בבעלותן והן משלמות מדי חודש גם שכירות על דירה. בנוסף, לרבות מהן יש גם חובות או הסדר חובות חודשי שמכביד על ההוצאות הקבועות.
"גם היעדר ביטוח פנסיוני, המאפיין לדוגמה חלק מהחקלאים באזור, עלול לגרום למשפחה להפוך לנזקקת. פנסיונר, שעבד בחריצות רבה כל חייו אך לא היה ער למודלים הכלכליים המשתנים, עלול למצוא את עצמו בגיל מבוגר בלי עבודה ובלי פרנסה. כוחו כבר אינו כשהיה ואם אין לו פנסיה מסודרת, הוא, למעשה, הופך לאדם הזקוק לסיוע.
"גם משבר פתאומי כמו גירושין, אובדן אחד ההורים, ומחלה של ילד או הורה, יכול לגרום למשפחה מתפקדת להפוך לנזקקת. בנוסף, ישנם מקרים של אבטלה בשל חולי או מוגבלות – תושב בעל נכות פיזית ו/או נפשית, שגם מתקשה למצוא מקום עבודה שיתאים למוגבלויותיו ושיפרנס אותו בכבוד, וגם נאלץ להוציא כסף על צרכים נוספים כמו מקלחת, ניקיון הבית, בישול, ניידות וקניות", מפרטת תמר.

לוקחים אחריות

כשמשפחה מגיעה למצב כזה של מצוקה, הכתובת היא מחלקת הרווחה של המועצה. ברוב המקרים, יימצאו פתרונות כדי שבני המשפחה לא ייזרקו לרחוב וכדי שהמקרר לא יישאר ריק.
מה המועצה עושה למען משפחות כאלה?
הדס: "משפחות נזקקות יכולות לקבל סיוע בהתאם לתקנות סוציאליות של משרד הרווחה. מדובר בסל שירותים המיועד למשפחה נזקקת לצורך ביגוד, הנעלה וכו'. הסכום נקבע בהתאם לפרמטרים אישיים של ההכנסה ומספר הנפשות בכל משפחה, ולפי שיקול הדעת של העובד הסוציאלי.
"לצערנו, אם היינו נסמכים רק על מה שמשרד הרווחה נותן – לא היינו מצליחים לעזור כמו שאנחנו עוזרים היום למשפחות הפונות אלינו", מוסיפה הדס, "המועצה לוקחת אחריות על המשפחות הנזקקות שבתחומה ומתגברת באופן משמעותי את מתן העזרה, אך לא פעם המחלקה נדרשת למצוא פתרונות יצירתיים כדי לעזור למשפחה באופן מיידי. כאן, באשכול, לא פועלות עמותות כמו פתחון לב או ארגון לתת".
תמר מוסיפה: "מקורות העזרה שלנו מוגבלים, ולכן יש חשיבות רבה להתגייסות של תושבים וגורמים שונים לטובת גיוס משאבים. לצורך זה למעשה הוקמה ומוסדה קרן חרו"ב שבניהול העמותה לקידום תושבי חבל אשכול, המסייעת למשפחות במצוקה". (ראו מסגרת).
"תפקיד מרכזי של המחלקה לשירותים חברתיים הוא מניעת סיכון לילדים וסיוע בשיפור תפקוד המשפחה", אומרת תמר. "אנחנו נרתמים לעזור לילדי המשפחות במצוקה מתוך הבנה כי ככל שיכולת המשפחה לספק לעצמה צרכי קיום בסיסיים יורדת, כך גם יורד תפקוד המשפחה ואיתו עולה הסיכון לילדים. לכן, בעזרת משרד הרווחה, הרשות וקרן חרו"ב, אנו מסבסדים כיום את מעון היום עבור תינוקות ופעוטות עד גיל שלוש, שעברו ועדת פעוטות בסיכון מסיבות של הזנחה, תפקוד לקוי של ההורים והיעדר תנאי גידול נאותים. מדובר בהוצאה שנתית משתנה (לפי מספר הפעוטות) הנעה בין 250,000 ל-400,000 שקלים. כ-25 משפחות במצוקה עמוקה מקבלות שירותי טיפול רגשי (פסיכולוגי) במימון מלא של משרד הרווחה או הרשות בעלות של 250,000 שקלים בשנה. בנוסף, כ-30 ילדים מקבלים מימון מלא או משלים לקייטנות הקיץ, בזכות משאבים מהחינוך ומכספי תרומות בעלות של כ-60,000 שקלים בשנה".

חכות במקום דגים

פעילות מחלקת הרווחה במועצה לא מסתכמת רק במתן סיוע ופתרונות כספיים למשפחות במצוקה, אלא גם בהכוונה ובהדרכה נכונה כדי שהמשפחות הללו יוכלו לקחת אחריות על עצמן ולצאת ממעגל העוני והנזקקות. חלק מהמשפחות גם מקבלות ליווי של ארגון פעמונים ולומדות שיעור בהתנהלות כלכלית נכונה.
"רבים מהנזקקים מתביישים לפנות לבקשת עזרה כשאין להם כסף לשכר דירה או כשהם צריכים תרומה של מצרכי מזון", אומרת הדס. "הרבה פעמים הפונים מבקשים מאיתנו שנשים את המזון בשקיות של סופר ולא בארגזי קרטון כדי שהילדים לא יראו אותם".
"ישנם אנשים שבשל סיפור חיים קשה והיעדר מודל הורי מתפקד מתקשים להתאים את עצמם לעולם העבודה הנורמטיבי, המצריך לקום בבוקר, להגיע בזמן ולעשות מה שמבקשים מהם", מציינת תמר. "אלה המובטלים שלרוב הכי קשה לגייס כלפיהם אמפתיה, אך אלו בעצם האנשים האומללים ביותר. יכולתם להביא לשיפור במצבם היא נמוכה מאוד, הם מהווים מודל שלילי לילדיהם ועומדים נבוכים מול בני זוגם והחברה. הם מתרגלים לוותר על עצמאותם וכבודם והם חיים לפי מידת החמלה של הסביבה כלפיהם. אנו במחלקה רואים בקבוצה זו את אחת מאוכלוסיות היעד העיקריות שלנו, כשהמטרה שלנו היא לעזור לאנשים אלה לפתח את החלקים המתפקדים שלהם, להבין איך הם יכולים להשתלב בעולם העבודה, ולתת להם כלים כמו קבוצות תמיכה, הכשרה, ליווי ופיתוח מקצועי. אדם כזה, שיצליח לשבור את מעגל המצוקה, יש סיכוי סביר מאוד שגם ילדיו כבר יבחרו בדרך של תפקוד ואחריות לפרנסתם. במאמץ זה שותף מרכזי הוא ארגון 'מעברים' השייך למועצה ופועל בשיתוף פעולה הדוק עם המחלקה".


הסיפור של ד'

ד', תושבת אחד היישובים במועצה, עובדת במשרה מלאה אך למרות זאת מתקשה לפרנס את ילדיה

ד' (הפרטים המלאים שמורים במערכת), בת כמעט חמישים, היא אם חד הורית לשלושה ילדים שגרה באחד מיישובי המועצה. הבת הגדולה כבר סטודנטית ומפרנסת את עצמה, אך את שני הילדים האחרים – בן 15 ובת 13 – שחיים איתה בבית, היא מכלכלת בעצמה. בקושי רב ובאהבה גדולה.
הסיפור של ד' הוא דוגמה למצב הכלכלי העגום שמשפחה יכולה להיקלע אליו, למרות שד' עובדת במשרה מלאה ומרוויחה שכר גבוה מהממוצע – כ-6,500 שקלים ברוטו. ד' היא בחורה חרוצה שלא מפחדת מעבודה קשה. בעבר היתה בבעלותה דירה, שהיא מכרה בעקבות הגירושין. לאחר שעברה עם ילדיה להתגורר באזור היא נפצעה בעבודה ונאלצה לעבור סדרת ניתוחים. בתקופת ההחלמה הממושכת ד' הייתה מנוטרלת ולא יכלה לעבוד. ביטוח לאומי לא הכיר בבעיות הרפואיות שלה כתוצאה מתאונת העבודה ולא סייע בסכומים מספקים לה ולילדיה. הגרוש שלה לא משלם מזונות לילדים, ולכן כדי להתקיים באותן שנים היא נאלצה להשתמש בכספי הדירה שמכרה, עד שגם הם נגמרו. היא לקחה הלוואה בשוק האפור כדי שתוכל לקנות אוכל ולשלם שכר דירה, ועד היום היא מחזירה את ההלוואה והריבית – 1,300 שקלים בכל חודש.
"לאט לאט הגענו למצב הזה של המקרר הריק, למרות שחזרתי לעבוד במשרה מלאה", היא מספרת. "היום אני עובדת בעבודה פיזית מאומצת, שכלל לא מתאימה לגילי, ומרוויחה יותר משכר מינימום. אני עובדת בעבודה הזו כי אין לי הרבה ברירה. גם ככה אין הרבה אפשרויות עבודה באזור הזה.
"אחרי שמפחיתים את הכסף שהולך לפנסיה, לביטוח לאומי, להחזר חובות, לדלק, לחשמל ומים – לא נשאר הרבה לאוכל. הבעיה היא שלפי התקנות של ביטוח לאומי – אם את מרוויחה יותר מ-5,000 שקל את לא זכאית להשלמת הכנסה או להקלות אחרות. מכיוון שכבר הייתה לי דירה בעבר, אני לא זכאית גם לדיור ציבורי למימון שכר דירה. אני נופלת בין הכיסאות".
"אני קמה בארבע בבוקר, עובדת כל היום עד שעות אחר הצהריים המאוחרות, ובכל זאת חסר לי כסף בכל חודש כדי להסתדר בלי עזרה. הבוס שלי שילם עבורי על הטסט לאוטו כמחווה. הרי אי אפשר לחיות באזור הזה בלי מכונית. אני כבר לא קונה בגדים לילדים או לעצמי, מחפשת תמיד את המזון הזול ביותר ומנסה לחסוך בחשמל. כבר באמצע החודש לא נשאר לי כסף לקנות שקית חלב, והרבה פעמים אני לוקחת מפרעה מהעבודה כדי לגמור את החודש. אני מפחיתה גם בצרכים בסיסיים – כנפיים במקום עוף, לחם במקום לחמניות, לא תמיד קונה ירקות.
"זו מלחמה יומיומית. אני עובדת ולא מתעצלת. אין לי משפחה בארץ שאני יכולה להיעזר בה. אני לא חיה בחלום. הילדים הם באחריות שלי ואני חייבת לקחת את המציאות לידיים, ולעבוד, לעבוד, לעבוד. אני לא רואה דרך לצאת מזה. אני מתקרבת לגיל חמישים, ועד שהחובות שלי לשוק האפור יסתיימו – יהיו לי חובות חדשים. אין לי טענות כלפי החיים. אני רק מחכה ליום שבו לא יכעסו עלי בגלל כספים שאני חייבת, לא יתבעו אותי על שום דבר ולא ידפקו בדלת בהפתעה.
"עליתי לארץ מטעמים ציוניים, וגם הילדים שלי יעשו צבא כמו שצריך, ביחידה קרבית. אם אני מקבלת עזרה בגידול הילדים, אז אני צריכה לעשות משהו בחזרה למדינה. אני מודה למועצה על העזרה שאני מקבלת כרגע, למרות שהמקרה שלי הוא בעייתי, ואני מוכנה גם לעזור ולתת בחזרה. אני יכולה להתנדב בבית אבות או לאמץ קשיש. זו לא בושה לבקש עזרה".

קרן חרו"ב

קרן חרו"ב (חברה, רווחה ובריאות) נמצאת בניהול העמותה לקידום תושבי חבל אשכול (ע"ר) ומסייעת למשפחות במצוקה לאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות.
אל הקרן מופנות מדי חודש בקשות למימון צרכים חיוניים בסכומים מצטברים של 10,000-15,000 שקלים לחודש. הקרן מסייעת ברכישת מזון, בציוד רפואי ותרופות, בתשלום חשבון חשמל (לרוב לפני ניתוק) ועוד. בחשבון פשוט מדובר על כ-150,000 שקלים בשנה שעל הקרן לגייס כדי לעמוד בצרכים. בנוסף, הקרן מסייעת לקשישים המתקשים לשלם את דמי ההשתתפות של מרכז היום לקשיש.
הפנייה לקרן חרו"ב נעשית דרך המחלקה לשירותים חברתיים, שהיא  הגוף המפנה לקרן את הפניות.
בפסח מארגנת קרן חרוב יחד עם המחלקה לשירותים חברתיים 'קמחא דפסחא' - סל מוצרים שנאסף מתרומות, כדי שהמשפחות הנזקקות לא יחושו במצוקה בתקופת החגים ולא יסבו לשולחן ריק.
תושבי אשכול המעוניינים לעזור יכולים לתרום סכומי כסף, חבילות מזון או תלושי שי בתקופות החגים ובכלל. לתרומות ניתן ליצור קשר עם מיה בונה: 052-8664389. התרומה מוכרת במס.

שברים פשוטים

מי שביקר לאחרונה בפינת החי של הכפר השיקומי 'עלה נגב נחלת ערן' בוודאי שם לב שכלובי החיות זכו לשילוט פסיפס צבעוני ומרשים מעשה ידי הדיירים. השלטים והאלמנטים הדקורטיביים בפינת החי הוכנו במסגרת פרויקט 'אמן בקהילה' מטעם משרד התרבות, ביוזמת ובהדרכת הציירת והאמנית יעל גורן שטראוס מניר יצחק.
במשך כחצי שנה הגיעה יעל פעמיים בשבוע לכפר ועבדה עם שתי קבוצות של דיירים. "החיבור בין דיירי הכפר לטכניקת הפסיפס היה מוצלח מאוד מבחינתי", אומרת יעל. "בחרתי דווקא בטכניקה הזו כי היא מאפשרת גם למי שלא יכול לצייר בעצמו להגיע לתוצרים יפים ומרשימים, ועל ידי כך לתרום לתחושת הערך העצמי ולהיות שותפים של ממש בעיצוב סביבת המגורים שלהם ושל חבריהם. בשבילי זו הייתה חוויה מרגשת. הדרך לא תמיד הייתה קלה, והדיירים התמודדו עם קשיים מוטוריים וקוגניטיביים שונים".
אירוע הסיום החגיגי התקיים בחודש שעבר בנוכחות הדיירים, הנהלת הכפר וצוות המטפלים. "החיוכים על הפנים של הדיירים כשהם ראו את המצגת המסכמת היו שווים את המאמץ", מוסיפה יעל, "הם התרגשו מאוד וחשו גאווה גדולה להיות במרכז היצירה". בעקבות ההצלחה, בעלה נגב כבר מתכננים את פרויקט ההמשך.
נירה דישי 

ברוכים הבאים

60 חבר'ה צעירים - משפחות, זוגות ורווקים - יעברו בקרוב לגור בשטח אתר הקרוואנים בצוחר. גרעין 'הראל' יגור במקום כשנתיים, ובזמן הזה יהיה חלק מהמועצה • נגה גדג'

חלקת האדמה בין בית ספר 'יובלי הבשור' לצוחר עומדת ריקה בשנים האחרונות, לאחר שעזבו עולי אתיופיה שהתגוררו באתר הקראוונים. בקרוב שוב יישמע שם צחוק ילדים וקולות מכונות הכביסה, כאשר 60 חברי גרעין הראל יעברו להתגורר במקום.
"מדובר באכלוס זמני", אומר סגן ראש המועצה מאיר יפרח שמטפל בקליטתו של גרעין הראל. "אנחנו הולכים לתת להם את האכסניה הזו לשנתיים, עד שיעברו ליישוב הקבע שלהם".
איך הם הגיעו אלינו?
"החטיבה להתיישבות חיפשה להם מחנה זמני, ועלה הרעיון לשכן אותם בשטח בו היו הקראוונים של עולי אתיופיה. חשבתי שזו הזדמנות לעזור להם, וגם הזדמנות להכין את התשתיות לפיתוח של צוחר ג'".
איך הייתה העבודה מולם?
"התרשמתי מהם מאד לטובה. הם אנשים איכותיים ויוכלו לתרום בשנתיים האלו לאזור. ומבחינתנו, בזכות שיתוף הפעולה בינינו לבין החטיבה להתיישבות ומשרד השיכון נוכל לקדם את הפיתוח של יתרת המגרשים, ולהקדים את שיווק השכונה השלישית בצוחר. למעשה בעוד שנתיים יישארו לנו תשתיות ל-70 מגרשים מוכנים לשיווק, שיהפכו להיות צוחר ג'".
בעז קרצ'מר, מנהל האגף האסטרטגי במועצה, מספר כי חברי גרעין הראל יצטרפו למועצה כתושבים למשך כמה שנים, עד שיעברו ליישוב הקבע שלהם. "הם ייהנו מכל השירותים להם זכאי תושב במועצה למרות היותם תושבים זמניים. אם מישהו מהם ירצה להישאר במועצה ולהצטרף לאחד היישובים הקיימים הוא יצטרך כמובן לעבור תהליך קליטה וקבלה, על פי התקנון של כל יישוב".
התושבים צפויים להגיע בקיץ. הקראוואנים בצוחר
מתי הם מגיעים?
"הצפי להשלמת המחנה הזמני הוא לקראת אמצע השנה והגעת הגרעין מתוכנת ליולי-אוגוסט".

רוצים להיות חלק

רונה לוין מגרעין הראל, שמחה לספר על הבית החדש.
אז מי אתם?
"אנחנו גרעין הראל. 60 מבוגרים ו-13 ילדים. יש בינינו עשר משפחות  עם ילדים קטנים והשאר זוגות ורווקים. רובנו אנשי חינוך, מטפלים, עובדים סוציאליים, ובעלי מקצועות חופשיים אחרים".
ומה אתם?
"אנחנו גרעין שהתגבש לפני שבע שנים וניסה להתיישב בנגב בכל הדרכים הרגילות. פנינו לחטיבה להתיישבות ולתנועות ההתיישבות ונתקלנו בקירות ביורוקרטיים ודחיות.
"ראינו שבדרכים הרגילות לא נגיע לשום מקום, ועלינו להר אלדד שליד מצפה רמון כאקט מחאתי, במימון עצמי שלנו, רצינו להעיר את המערכת. ובאמת המעשה שלנו קיבל הד ודרכו נשמעה הצעקה שלנו, המוסדות הבינו שיש פה חבר'ה שרוצים להתיישב בנגב. ישבנו שלושה חודשים על הר אלדד, והתפנינו משם בהסכמה. היה ברור לנו שלא נפעל בכוח".
טענו נגדכם שאתם קשורים ל'מרכז האור'?
"חלק מאנשי הגרעין היו פעילים בעבר בעמותת מרכז האור, אבל כיום אין קשר בינינו למרכז האור. אנשי הגרעין התאחדו כגרעין משימה להתיישבות בנגב".
מה  אתם מחפשים בעצם?
"לחיות חיים פשוטים, ברי קיימא, הרמוניים לסביבה. היישוב שאנחנו חולמים עליו יתבסס על בנייה סביבתית, מחזור, יישוב אקולוגי".
ואיך הגעתם אלינו?
"כשירדנו מהר אלדד החטיבה להתיישבות כבר הבינה שאנחנו רציניים והתחילו לחפש מקום בשבילנו. מכיוון שלאשר הקמה של יישוב חדש זה עניין של כמה שנים, בינתיים חיפשו לנו מקום זמני. החטיבה להתיישבות ותנועת אור הציעו את צוחר, איפה שהיו הקראוונים של העולים מאתיופיה, ואנחנו הסכמנו בשמחה. נפגשנו עם ראש המועצה חיים ילין ומשם עברנו לטיפולו של מאיר יפרח".
ואיך הולך בינתיים?
מצוין. מאיר קיבל אותנו בזרועות פתוחות וזכינו לקבלת אורחים חמה. אנחנו שמחים משיתוף הפעולה עם המועצה והתרגשנו לקבל יחס אנושי".
איפה ילמדו הילדים שלכם?
"בינתיים יש לנו רק ילדה אחת בגיל בית ספר והיא תלמד באחד מבתי הספר של המועצה. שאר הילדים עדיין קטנים, ועבורם נפתח גנון לתינוקות וילדים עד גיל 3, שיהיה פתוח גם לתושבי הסביבה. הגדולים יותר ישתלבו בגנים של המועצה.
"אנחנו מקווים שנוכל לשלב את העשייה שלנו באשכול, חשוב לנו להיות חלק מהקהילה. אנחנו שמחים להגיע לאשכול".
"זכינו לקבלת פנים חמה". גרעין הראל

הלילה הזה כולו הוצאות

בעוד כשבועיים נשב כולנו לארוחה מושקעת, אחרי שקנינו מתנות לחג ובגדים חדשים, ותכננו את הבילויים של חול המועד. זה טוב ויפה, אבל עולה כידוע לא מעט כסף. חג החירות מביא איתו הוצאות לרוב, ועבור רבים מאיתנו יחד עם המצות מעמיק האוברדרפט. שאלנו כמה משפחות מאשכול איך הן מתארגנות לחג: על מה מוציאים, במה חוסכים, ואיך מסתדרים עם העלויות • נגה גדג'

משפחת לסרי מתלמי אליהו

שני ודודי, רוני (10) אייל ואיתי (תאומים בני 9)

איפה תעשו את הסדר? 
שני: "זאת שאלת השנה (-: אנחנו עושים את החג שנה אצל חמותי ושנה אצל ההורים שלי, שניהם באופקים. השנה נהיה כנראה אצל אמא שלי. נהיה 20 איש: אחים, ילדים, חתנים, דודים".
כמה תעלה לכם ארוחת החג? 
"אנחנו מתארחים, אז אין לנו כמעט הוצאות על אוכל. אמא שלי מבשלת את הכל, ואנחנו נמצאים אצלה כל החג. יוצא שאין לנו כמעט הוצאות על אוכל כל השבוע של פסח".
אתם קונים מתנות לחג?
"אנחנו קונים מתנות רק למארחים. קונים מתנות צנועות, אמא שלי בן אדם צנוע ומבקשת שנביא מתנה צנועה".
תצבעו את הבית? תשפצו?
"לא משפצים כל שנה. השנה אנחנו לא משפצים אבל תמיד מתחדשים במשהו לכבוד החג, כלים נגיד או מפה. יש לנו מנהג שבפסח אנחנו קונים או מקבלים מצעים חדשים".
תקנו בגדים חדשים?
"כל פסח אנחנו קונים בגדים חדשים לכל המשפחה. לא צריך להיות סט קומפלט, אבל חולצה או איזשהו פריט חדש. השנה לא נקנה כי אח שלי התחתן חודש לפני פסח אז כבר קנינו בגדים לחתונה שלו".
באיזה הוצאות כרוך החופש לילדים – רשמתם לקייטנה או שתגייסו את סבתא?
"יש לנו שלושה ילדים, והחופש שלהם מתחיל שבוע לפני פסח. אין לנו הוצאות על קייטנות או סידור לילדים - בשבוע הראשון אני עובדת והילדים רוב הזמן אצל אמא שלי, ובשבוע של חול המועד אני עובדת חצי יום ודודי לא עובד, כך שהילדים איתו בבוקר ואני מצטרפת בצהריים".
תצאו לבילויים בחול המועד?
"כל שנה בפסח יש לנו פיקניק משפחתי, ובכלל השבועיים האלו כרוכים בהוצאות - מוציאים מדי פעם כסף על סרט, נסיעות, או אוכל בחוץ. אנחנו משתדלים שהבילויים יהיו בהתאם לתקציב ולא מעבר. אנחנו לא משתגעים, לא נוסעים לבתי מלון או לצימר אבל כן מוציאים כסף על הבילויים עם הילדים והמשפחה.  אנחנו משתדלים לחסוך במשהו אחד כדי שנוכל להוציא יותר על דברים אחרים.
"פסח כרוך בהוצאות מיוחדות, אבל חגים הם דבר שמח ואנחנו שמחים להוציא כסף על דברים טובים".

משפחת שטרן מעין הבשור

אתי ושלמה, שתי בנות וחמישה נכדים

איפה תעשו את הסדר? 
אתי: "אצלנו בבית. נהיה 28 אנשים, הבנות שלנו עם החתנים והנכדים וחלק מהמשפחות של החתנים. משפחה מאוד מורחבת - כל דכפין בא אלינו".
כמה תעלה ארוחת החג? 
"אני והבנות שלי, סיון ודקלה, מכינות את רוב הארוחה, אבל כל מי שמגיע מביא משהו. שלחנו את התפריט בוואטסאפ וכל אורח לקח על עצמו לעשות משהו. מכיוון שאת בסיס הארוחה אנחנו מכינים רוב ההוצאה היא עלינו. זה לא מסתכם רק בליל הסדר כי רוב האורחים נשארים לישון אצלנו וגם למחרת הם אוכלים אצלי. זאת הוצאה מאוד כבדה, אבל זה מה שנקרא לארח ואני עושה את זה בשמחה גדולה. גם לאנשים שמתארחים יש הוצאות בחג – הם משלמים על הדלק, מביאים דברים, קונים מתנות".
אתם קונים מתנות לחג?
"מכיוון שאנחנו המארחים אנחנו לא קונים מתנות".
תצבעו את הבית? תשפצו?
"אני משתדלת לא לעשות שום שיפוץ לקראת פסח כי זה מכניס אותי ללחץ. אני מנקה כמובן, ברמות סבירות, ורוב ההוצאות על הבית הן סביב האירוח והלינה של האורחים אצלנו - אני קונה מצעים אם צריך, שמיכה אם חסר או מגבות".
תקנו בגדים חדשים? 
"אני משתדלת לקנות לנכדים בגדים לחג".
אתם יוצאים לחופשה בפסח? עוזרים לבנות עם הנכדים?
"אנחנו לא יוצאים לחופש, אבל כן מבלים עם הנכדים. אני מורה בחצי פנסיה אז כשהילדים בחופשה גם אני בחופשה ויכולה לעזור לילדות עם הנכדים. הקטנים נמצאים במסגרת בקיבוצים ושם אין חופש, אבל לגדולים יותר, בבית הספר ובגן של המושב, יש חופש של שבועיים, וכמובן שזה כרוך בהוצאות - אני אקח את הילדים לסרט או לבילוי, ניסע לטייל ביחד. ברגע שיוצאים עם הנכדים זו הוצאה – פה כרטיס למוזיאון, שם פיצה, אבל בשביל זה יש סבתא".

משפחת כספי מעין הבשור

ירון ונעמה, יואב (9), איתי (7) ומאיה (4)

איפה תעשו את הסדר?
"נהיה כנראה בעין גדי, אצל ההורים של ירון. בשנים האחרונות עושים את הסדר לא בחדר אוכל של הקיבוץ אלא בבית". כמה תעלה לכם ארוחת החג?
"אנחנו מתארחים, אז כמעט אין לנו הוצאות על הארוחה, אבל הקינוחים הם אחריות שלנו ואנחנו מביאים אותם".
אתם קונים מתנות לחג?
"אנחנו קונים מתנות רק למארחים. בדרך כלל עציץ או משהו מהמשתלה".
תצבעו את הבית? תשפצו?
"לא. אנחנו בקושי מנקים, הבית נקי מטבעו (-: אנחנו גרים בשכירות".
תקנו בגדים חדשים?
"אנחנו לא קונים בגדים לכבוד לפסח. נעמה: כשהייתי ילדה בקיבוץ קנו לכל הילדים סנדלים חדשים לחג. אנחנו נקנה סנדלים לקראת הקיץ, אבל לאו דווקא לפסח".
באיזה הוצאות כרוך החופש לילדים?
ירון: "הילדים יהיו בחופש יותר משבועיים, וזו בעיה. בחופשה כל כך ארוכה אני צריך לקחת ימי חופש, אין לנו ברירה כי אין לנו סבא וסבתא קרובים. אני אקח לפחות חמישה ימי חופש, וזה הרבה כסף. נעמה היא עצמאית ובפסח היא בקושי תעבוד". נעמה: "כשהילדים בחופש יש הרבה הוצאות בלתי צפויות, אפילו כשהם באים איתי לקניות אז החשבון יוצא הרבה יותר גבוה מקניות שהייתי עושה בלעדיהם".
תצאו לחופשה? תוציאו כסף על בילויים?
"הילדים הגדולים יהיו כמה ימים אצל סבתא וסבא בעין-גדי. בחול המועד זו בעיה לצאת לבילויים כי אנחנו משתדלים להתרחק ממקומות הומי אדם. היום כל דבר עולה כסף, אפילו אם יוצאים לטייל בטבע בכל מקום יש גזלן. זו בעיה כי 
צריך לשמור כסף גם לחופש הגדול, אז אנחנו מבלים בצניעות ולא מגזימים. מטיילים בטבע, לא בילוי שמצריך הוצאה גדולה. הנסיעה ברכבת משדרות היא בחינם, אז גם נסיעה ברכבת לאכול גלידה בתל אביב באה בחשבון בתור חוויה לילדים".

לעבור את פסח בשלום

ארוחת החג, המתנות, החופשה, הקייטנה - פסח מספק לנו שפע של תירוצים להיכנס לאוברדרפט. כדי שלכם זה לא יקרה הכינו עבורנו מתנדבי 'פעמונים אשכול' רשימה של עצות. ההוצאות לפסח - עשה ואל תעשה:

חג הפסח המתקרב הוא זמן מצוין לצאת מעבדות לחירות כלכלית. זה הזמן לחשוב ולראות כיצד אנחנו יכולים לנטרל שעבודים מיותרים. לראות מה עלינו לעשות כדי לא להיות תלויים באחרים - הורים, בנקים, הלוואות. להתאים את 'חליפת הצריכה' למידות שלנו ולתכנן את הוצאותינו בהתאם ליכולות שלנו. להפסיק להיות משועבדים למה ש'כולם' עושים ולהתחיל לבחור במה שנכון עבורנו ומה שבאמת נחוץ לנו.
אז כבני חורין – תכננו את החודש הקרוב, את הארוחות, את הבילויים ואת הקניות. דרגו בסדר עדיפות את הפעילויות ותקצבו כל פעילות בהתאם ליכולת שלכם.
הקפידו לעמוד בתקציב שהקצתם. זכרו - תכנון וצמצום כלכלי הוא כמו דיאטה, 'דיאטה כלכלית'. ובדיאטה כמו בדיאטה – אמנם אפשר לשחרר מעט בחגים ובאירועים מיוחדים, אבל אסור לאבד שליטה ולפרוק כל עול. חשוב לזכור שהגדלת ההוצאות בחודש זה משמעותה הידוק החגורה בחודש שלפני ואחרי.
הנה כמה טיפים קטנים, שיעזרו לכם לעבור את החג בשלום:
  • קניית מוצרי מזון וניקיון.  עורכים רשימה! הרשימה תכלול את התפריט לכל ארוחות החגים, וקונים רק מה שכלול ברשימה. בנוסף - רוכשים בכמויות קטנות - למרות המבצעים והשיווק האגרסיבי של מוצרי הניקיון בתקופה זו, אין צורך לקנות בכמויות מסחריות ולצבור מלאי. גם אחרי החג יהיו מבצעים. זכרו שהחנויות פתוחות גם במהלך חול המועד ולכן אין צורך להעמיס ולקנות מראש את כל המוצרים הכשרים לפסח כי "אולי נצטרך".
  • ארוחת החג. אם אתם מארחים עשו חשבון מראש: כמה אנשים מגיעים? לכמה ארוחות? רכשו אך ורק את הכמות הנדרשת. אפשר ואף מומלץ לבקש מכל מוזמן להביא איתו משהו - כל אחד יכול להיות אחראי על מנה או עזרה בקנייה, וכך הנטל לא יהיה רק על המארחים. אם אתם מתארחים – אין צורך להגזים במתנות לכל אורחי הסדר, ניתן להעניק מתנה נאה וצנועה למארחים בלבד.
  • קניית בגדים לחג. אין שום הכרח להחליף את כל המלתחה בפסח, ניתן תמיד למצוא בארון בגד יפה וחגיגי.
  • • טיולים ובילויים בחול המועד. ימי חול המועד מהווים הזדמנות לטיולים ונופש משפחתי. על מנת לחסוך ניתן לישון בשטח באוהל או בחניון לילה, לשכור דירה למספר ימים, או להתארח אצל חברים ומשפחה. לינה בבית מלון או בצימר יקר זה נחמד, אבל חשוב לזכור כי ילדים מחפשים בעיקר 'חוויות' וכדי לספק צורך זה ניתן גם ליהנות מטיולים חינם ולחפש את המקומות הזולים והחינמיים במהלך החג. ולסיום - צאו עם צידנית והימנעו מלאכול בכל מסעדה בדרך.
חג שמח
ליטו חנציס ואיילת גנילוין,
פעמונים אשכול

פעמונים - ליווי לאחריות

המתנדבים של ארגון פעמונים מלווים משפחות המצויות בקשיים כלכליים ומסייעים להן לבנות תקציב משפחתי ולהתנהל נכון מבחינה פיננסית

ארגון פעמונים שואף למציאות שבה המשפחות בישראל מנהלות חיים כלכליים מאוזנים ואחראיים לפי יכולתן. הארגון מסייע למשפחות המצויות בקושי כלכלי באמצעות הדרכה וליווי מקצועי בתחום הפיננסי וההתנהגותי. סיוע זה מאפשר למשפחה לאזן את תקציבה ולמצות את כושר ההשתכרות שלה. במקביל, דואג הארגון לסייע בצמצום חובות והסדרתם ובפתרון בעיות כלכליות סבוכות.
הליווי נעשה באמצעות מתנדבים, ללא עלות למשפחה, כאשר לכל משפחה מוצמד מלווה שנפגש איתה באופן קבוע. הליווי אורך מספר חודשים, במהלכם לומדת המשפחה לנתח ולהבין את מצבה, ולבנות תקציב שיאפשר לה להתנהל בצורה מאוזנת. 
לפרטים והרשמה לליווי ניתן לפנות לאתר פעמונים, או לפעמונים אשכול: ליטו: 054-7915018, איילת: 052-5522695  

יום שלישי, 1 באפריל 2014

"הקסאמים לקחו לנו את פורים"

אזעקת 'צבע אדום' קטעה את מסיבת פורים במושב אוהד, ושלחה הביתה את הילדים שבמקום לשמוח שכבו על הרצפה מפוחדים • נגה גדג'

ילדי מושב אוהד חיכו למסיבת פורים זמן רב. מדדו תחפושות, הכינו משלוחי מנות. ביום המסיבה התאספו הילדים מחופשים ונרגשים במרכז המושב, רק כדי למצוא את עצמם פחות משעה לאחר מכן שכובים על רצפת המועדון, מכסים את הראש בידיים. אזעקת 'צבע אדום' שנשמעה עקב נפילת קסאמים קטעה את מסיבת פורים באיבה.
מרים ירובוי הייתה ממארגנות המסיבה. "ארגנו אחלה מסיבה", היא מספרת, "הכנו הפעלות, הזמנו הפקה, הבאנו כיבוד. קצת אחרי חמש הייתה פתאום אזעקת 'צבע אדום'. מיד הכנסנו את כולם למועדון ונשכבנו על הרצפה".
אין לכם ממ"דים?
"יש מיגונית אחת ליד המועדון, אבל כמובן שאין בה מקום לכולם. המועדון עצמו לא ממוגן. חשוב לציין שמושב אוהד נמצא יותר משבעה קילומטרים מגבול הרצועה כך שהוא לא נחשב 'עוטף עזה' ולא זכאי לחלק מההטבות שניתנות לתושבי עוטף עזה. אבל הקסאמים כנראה לא יודעים למדוד שבעה קילומטרים וגם הילדים שלנו לא. כך שמיגון אין לנו, ילדים עם חרדות יש לנו".
מרים (במרכז) וילדי מושב אוהד, ברגע בו נשמעה אזעקת 'צבע אדום' בפורים. את התמונה
צילם אייל בריברם, שהנציח את הרגע בתמונה שמתארת הכל.
מה אנחנו רואים, אייל?
"ילדים ואימהות. הפחד הוא אמיתי ולרגע ארוך הייתה שם קצת פאניקה בגלל נוכחות הילדים
מחוץ לבית ולא בקרבת מרחב מוגן. התגובה של האימהות היא מגוננת ומנחמת כאחד, רואים
את זה במחוות הגוף והפנים".
ואתה, על מה חשבת - על מחסה או על תמונה שאסור להחמיץ?
"אני צלם וברגעים כאלה אני יודע מה תפקידי. חוץ מזה, לא היה שום דבר יותר טוב לעשות...".
ארנון אבני 
ונגמרה המסיבה?
"כן. הרבש"ץ היה איתנו והוא מיד קיבל הודעה שצה"ל מבקש לפנות התקהלות. ביקשנו מכולם ללכת הביתה, לא יכולנו לקחת אחריות במצב כזה. את כל האוכל שנשאר העברנו לחיילים באזור. וזהו, נגמר פורים".
איך הילדים הגיבו?
"חלק הגיבו בלחץ וחרדה, כולם כמובן היו מאוד מאוכזבים. הקטנטנים לא הבינו למה מפסיקים להם את פורים, והילדים היותר גדולים היו מפוחדים. באותו יום גם הייתה אצלנו הפסקת חשמל מהערב עד למחרת, והחושך לא הוסיף לתחושת הביטחון של הילדים. גם עבורי כמבוגרת הייתה חוויה מאוד מלחיצה. וכמובן שמאוד התאכזבתי - עבדנו קשה על הפורים לילדים וברגע אחד זה נגמר. וכמובן שהשקענו כסף שלא יחזור אלינו. אבל מה שבעיקר היה קשה זו ההרגשה שלקחו לנו את פורים".