יום חמישי, 6 במרץ 2014

גוונים של ירוק

באשכול מתקיימות פעולות רבות של קיימות ואיכות סביבה. הנה דוגמה לכמה מהן:

'ניצני אשכול': גינה וחממה

בית ספר 'ניצני אשכול'  נכנס במהלך שנת הלימודים שעברה לתהליך הסמכה ל'בית ספר ירוק'. התואר 'בית ספר ירוק' ניתן על ידי המשרד להגנת הסביבה בשיתוף משרד החינוך ומהווה הכרה בחינוך סביבתי משמעותי המתקיים בבית הספר לאורך שנים.
"תהליך ההכנה כלל לימוד הנושא לאורך השנה על ידי הצוות והכנת תוכנית לימודים המשתלבת בתוכנית הלימודים הבית ספרית", מספרת מנהלת בית הספר אלכסנדרה קופץ', "החל מהשנה מחנכי הכיתות והמורים המקצועיים משלבים במסגרת תכנית הלימוד הרגילה שיעורים בנושאים הקשורים לאיכות הסביבה, קיימות ומגוון המינים במדבר - הנושא הנבחר".
ב'ניצני אשכול' גינת לימודים המתפקדת כגן אקולוגי בשטח בית הספר. ייחודה של הגינה בכך שהילדים הם האחראים
הגינה הלימודית ב'ניצני אשכול'
והמטפלים באורח קבע בגידולים. בשטח הגינה ממוקמת גם בריכה למשיכת ציפורים. בצמוד לגינה ממוקמת חממה לימודית המאפשרת לתלמידים לבצע ניסויים. הלמידה בחממה כוללת לימוד עיוני והתנסות מעשית, שנעשית במקביל בחממה ובגינה.
"השנה הקמנו 'מועצה ירוקה'", מספרת אלכסנדרה, "במסגרתה הילדים עוסקים בלמידה ובעשייה למען הסביבה. בשבועות האחרונים תלמידי המועצה הירוקה העבירו שיעורים בכיתות בנושא הפרדת פסולת והם מכינים פעילות לכלל תלמידי בית הספר אשר בה הם יחשפו את הנושאים אותם בחרו לקדם השנה".                      

'יובלי הבשור': מנהיגות ירוקה

- גם 'יובלי הבשור' בדרך לקבלת הסמכה כבית ספר ירוק. בית הספר כבר הגיש למשרד החינוך תכנית לקבלת התואר, ומקדם עשייה למען איכות הסביבה. "ההסמכה כוללת מספר מעגלים", מספרת מרסלה קביטקה מנהלת 'יובלי הבשור', "בניית תכנית לימודים על ידי הצוות החינוכי, הכשרת צוות המורים, פעילויות בכיתות הקשורות לנושא ומעורבות תלמידים בהובלת תהליכים למען הסביבה".
תלמידי בית הספר לומדים על חיסכון במים, חיסכון בחשמל, והתמודדות עם פסולת ולכלוך במרחבים הציבוריים. התלמידים גם לוקחים חלק בפרויקטים גדולים הקשורים לאיכות הסביבה ומטפחים במרץ את הגינות הקטנות בתוך חצר בית הספר.
בבית הספר קיימת קבוצת 'מנהיגות ירוקה' – קבוצת תלמידים מכיתות ה' שמטרתה לקדם נושאים ירוקים בתוך בית הספר ולהשפיע על הנעשה בבית הספר ועל שאר התלמידים על ידי מתן דוגמה אישית ועשייה למען הקהילה.
"באמצעות לימודי הסביבה אנחנו מנסים לקדם לקיחת אחריות סביבתית וקהילתית", אומרת מרסלה, "המטרה היא לחנך ולהשפיע בתחום גם בקרב התלמידים וגם בקהילה כולה".

קיימות כבר בגן: גנים ירוקים

לא פחות משבעה גנים באשכול כבר זכו לתואר 'גן ירוק': גן תמר בסופה, גן תות בניר יצחק, גן כלנית במגן, גן דרור בנירים, גן נרקיס בגבולות, גן ניצן בשדה ניצן וגן רקפת בעין הבשור.
גן ירוק הוא פרויקט של המשרד לאיכות הסביבה ומשרד החינוך. "יש כמה קריטריונים לקבלת התואר 'גן ירוק'", מסבירה חן ברגיל, הגננת של גן רקפת בעין הבשור, "היכרות עם המגוון הביולוגי שבסביבה ושמירה עליו, שימוש מושכל בפסולת ושמירה על המים. גן ירוק גם לוקח חלק בחיי הקהילה בתוכה הוא חי. ילדי גן רקפת, לדוגמה, לקחו תחת חסותם את חורשת העצים ליד הגן, ומדי פעם ניקו אותה".
ילדי גן רקפת עובדים בגינה
ילדי הגנים הירוקים יוצאים לטיולים על מנת להכיר את הצמחים ובעלי החיים בסביבה שלהם, עובדים בגינה, מכינים קומפוסט, יוצרים בגן מחומרים בשימוש חוזר ומקפידים לא לבזבז מים. "אנחנו מקפידים על שימוש חוזר ועל העברת המסר שאם משהו מתקלקל אפשר לתקן ולא בהכרח לקנות חדש", אומרת חן, "לדוגמה כשנקרע ספר למדנו להדביק אותו, כשנקרעה תחפושת תפרתי אותה מול עיני הילדים".
דלית קוטלר, מנהלת הגיל הרך במועצה, מספרת שבכל הגנים במועצה יש פרויקט שנקרא 'מהגינה לצלחת'. "ילדי הגנים מקימים יחד גינת ירקות ותבלינים ומטפחים אותה לאורך השנה", אומרת דלית, "בכל הגנים יש כמובן גם שתילים ופרחים ובדרך כלל הערוגות והעציצים הם ממכלים ממוחזרים, כך שעל הדרך הילדים גם עוסקים במחזור ושימוש חוזר".  
         

מחזור: בקרוב גם זכוכית ומתכת

במועצה ממחזרים נייר, בקבוקים, קרטונים ופלסטיק, ובקרוב יצטרפו לרשימה גם זכוכית ומתכת. בתחילת החודש נחתם הסכם בין המועצה לתאגיד תמי"ר ליישום חוק האריזות באשכול. חוק האריזות קובע שעל רשויות מקומיות לאסוף אריזות ממשקי הבית ולהביאם למחזור. מטרת החוק היא לעודד את המחזור בישראל ולצמצם את הפסולת שנזרקת .
החודש הוצבו ביישובים מתקנים למחזור זכוכית (בצבע סגול), ובקרוב יהיה אפשר למחזר במועצה גם מתכת. "המועצה משלמת למדינה על כל טון פסולת שאנחנו מטמינים", אומרת בשמת גלין מנהלת אגף תברואה ואיכות הסביבה, "ככל שנעביר יותר חומרים למחזור כך נטמין פחות ונשלם פחות, וכמובן נתרום לסביבה".

קיימות זה גם בריאות

אשכול שייכת ל'רשת ערים בריאות ומקיימות', תנועה עולמית שחזונה הוא להוביל לשיפור החיים, הבריאות והקיימות במישור המקומי. כל רשות המצטרפת לרשת מתחייבת לאמץ דרכי פעולה לקידום הבריאות ולפעול לפיתוח בר קיימא על מנת ליצור איכות חיים טובה יותר. "קידום איכות החיים זוהי תפיסת עולם שמלווה את המועצה", אומרת ענת תבורי מנהלת מחלקת הבריאות במועצה, "הצטרפות לרשת ערים בריאות ומקיימות היא אמירה ברורה והצהרת כוונות מצד המועצה - אנחנו בעד שיפור איכות החיים של התושבים ומתחייבים לפעול לשם כך".
החל מדצמבר האחרון החלה לפעול ועדת היגוי מועצתית, שתפקידה לקבוע את תוכנית העבודה ולעקוב שהיא אכן מבוצעת. בימים אלו ועדת ההיגוי נמצאת בעיצומה של כתיבת תוכנית העבודה ל-2014, שתשים דגש על פעילות ספורטיבית והטמעת אורח חיים מקיים.
הפעילות באשכול: הפעלת תוכנית קידום בריאות בגני הילדים, הרחבה ושדרוג של תשתיות לפעילות גופנית ושהייה בחיק הטבע (שביל הליכה ביישובי צוחר והפתחה, מסלולי אופניים, הצללות בגנים, פיתוח שטחים ציבוריים ועוד), עידוד כלכלה מקומית, הרצאות ועוד.

מגן: גינה קהילתית

באוקטובר שעבר הוקמה בקיבוץ מגן גינה קהילתית, אותה יזמה, הקימה ומפעילה ועדת איכות הסביבה בקיבוץ. "הרעיון העומד מאחורי הגינה הוא יצירת פעילות חברתית קהילתית לאורך זמן המשלבת טווח גילאים רחב ופעילות מגוונת", אומר נדב רוט ממגן.
הגינה הקהילתית במגן
בגינה לוקחות חלק יותר מ-40 משפחות בנוסף לגנון לילדים בני 4-3. כל משפחה מטפחת לעצמה בגינה את גינת הירקות שלה, ומדי שבת מגיעות המשפחות לגינה לשתול, לנכש ולהשקות. מדי שבועיים מתקיימת בגינה פעילות חברתית: ארוחות בוקר, פעילות יצירה, ט"ו בשבט וכו'. בנוסף מתקיימות בגינה פעילויות נוספות כמו פעילות לנערי בר המצווה שכללה מספר מפגשי הורים וילדים בהם בנו בגינה פינת ישיבה מחומרים בלתי מתכלים.

גם אצלכם יש פרויקט סביבתי? גם אתם מעודדים קיימות? כתבו לנו ונספר לכולם: iton.cz@gmail.com

באותו הכדור

בני נוער מצאלים יצאו לירדן למחנה בנושאי סביבה. הם נפגשו עם בני נוער ירדנים ופלסטינים וחשבו ביחד איך ניתן לפתור את הבעיות הסביבתיות משני צדי הגבול

מגיעים למסוף הגבול של עקבה, יורדים מהמיניבוס ומבקשים להיכנס "הישארו ליד האוטובוס" מצווה עלינו בסמכותיות קצין הביטחון של המעבר. הנה אנו עומדים מאחורי שורה של תיירים, קצת חוששים. "מה קורה?", אני שואל זוג צעיר מאום אל-פאחם, "חפץ חשוד" הם עונים בשלווה. לאחר רבע שעה נפתח המעבר והתחיל באופן סמלי ביותר מחנה הנוער שלנו בירדן.
בשנתיים האחרונות פועלת קבוצה של בני ובנות נוער מצאלים במסגרת פרויקט 'מים ושכנות טובה', של ארגון ידידי כדור הארץ המזרח התיכון. במסגרת הפעילות עוסקת הקבוצה בנושאי קיימות, מתמודדת עם אתגרים ומפגעים סביבתיים - במרכזם בעיית הזיהום של נחל הבשור - ומקיימת קשר עם שכנים הסובלים מאותן הבעיות מעברו השני של הגבול, ביטא.
אחד משיאי הפעילות הוא מחנה החורף המתקיים בירדן, שם נפגשים בני נוער המשתתפים בפרויקט מישראל, פלסטין וירדן. הפעילות במחנה התמקדה בהיכרות עם האתגרים הסביבתיים של הקהילות השונות, למידה משותפת ובחינת חלופות לכלים והתמודדות אותם מציעים בני הנוער. המחנה שנמשך שלושה ימים התקיים לחופו של ים המלח בצד הירדני, בכפר קטן בשם ע'ור אל מזרעה.
במחנה השתתפו בני נוער מצאלים ועין גדי, מפלסטין הגיעו נציגי יטא (שביקרו בשנה שעברה בצאלים) ומירדן מכפר ע'ור. החיבור היה כמעט מיידי וכבר בערב הראשון ישבו המשתתפים לשיחה ספונטנית וקולחת. בין הפעילויות טילנו באזור הע'ור ובאחד הערבים הגיעו אלינו שלושה נגנים שסחפו את כולם לדבקה סוערת שנמשכה לתוך הלילה.
חזרנו לארץ מלאים בחוויות והתנסויות, קשרים ורעיונות. הנערים והנערות היו מרוצים מאד מהמפגש ודיברו על הצורך בהעמקת ההיכרות ובשלום בין העמים למען שמירה על הסביבה ועל נכסינו המשותפים.
טל שמיר
רכז קהילת אשכול, ידידי כדור הארץ המזרח התיכון
גם לשכנים יש אותן בעיות. הנערים מצאלים, עין גדי, יטא וכפר ע'ור

צוותים לעניין

היחס שלנו לאדמה, למים ולאוויר משפיע בסופו של דבר על השאלה איך ייראו החיים שלנו. זבובים ומחלות או ניקיון וכלניות - הכל תלוי בנו. בדיוק לשם כך רוצים תושבים במועצה להקים צוותי קיימות בכל יישוב, שיעסקו באיכות הסביבה וגם באיכות החיים • נגה גדג'

הדברים שמעסיקים את טל שמיר נוגעים בעצם לכולנו - זבובים, ריסוס, עכברים, זיהום. טל ופעילים סביבתיים נוספים במועצה מנסים לעשות שינוי, ולשם כך הם מחפשים אנשים שיצטרפו אליהם. הרעיון שלהם הוא להקים בכל יישוב צוות קיימות יישובי (צק"י), שיעסוק בנושאי סביבה וקיימות.
"אני חבר בוועדת איכות הסביבה של המועצה", מספר טל, בן 42 ממושב אוהד, "יחד עם בשמת גלין מנהלת אגף איכות הסביבה ודני פזיק יו"ר ועדת איכות הסביבה הגענו למסקנה שיש באשכול נתק בין העיסוק בחקלאות לבין תפישת הקיימות".
מה זה בעצם קיימות?
"קיימות הינה מצב בו פעילותנו כיום אינה פוגעת ביכולתם של הדורות הבאים לספק את צורכיהם ורצונותיהם. כתושבים שגרים פה אנחנו מרגישים שהשימוש באדמה ובמים באשכול הוא לפעמים לא מכבד, לא משאיר אפשרויות לעתיד. וכמובן יש לזה השפעה עלינו כבר עכשיו, בשנים האחרונות יש בעיות – כמו יתושים, זבובים, זבוב החול – שקשורות באופן ישיר להתנהלות שלנו כתושבים וכחקלאים".
מה בעצם אתם רוצים לעשות?
"אנחנו רוצים להקים צוותי קיימות ביישובים. הרעיון הוא שאנחנו גם נסייע בהקמת הצוותים וגם נכשיר אותם, נלווה את הפעילות שלהם ונסייע במימון הפעילות שלהם. נשמח אם ועדי היישובים ישתפו פעולה ויעזרו לנו בהקמת הצוותים. בנוסף לצוותים היישוביים אנחנו רוצים להקים צוות אזורי שיכלול נציג מכל יישוב, כך נוכל לפעול גם ברמה היישובית וגם ברמה המועצתית. המטרה היא שנהיה מועצה מקיימת, שתושבי המועצה יפעלו לפי ערכי הקיימות - צוותי הקיימות הם הדרך להשגת המטרה".
איך עלה הרעיון של הקמת הצוותים?
"יש במועצה אנשים שרוצים לפעול, אבל אין משהו או מישהו שיאגד אותם. לוועדת איכות הסביבה של המועצה יש יכולת לדחוף אינטרסים סביבתיים, העניין הוא שאין לה נוכחות בשטח, חסר לנו קול שמגיע מהיישובים. לכן אנחנו מחפשים אנשים מהיישובים שיכולים לקדם עניינים כאלו. צוותי הקיימות יביאו לוועדת איכות הסביבה את השטח ויאפשרו גם לימוד הדדי והעברת ידע".

קומפוסט מגזם

בשלב הראשון רוצים טל וחבריו להקים ועדת היגוי, שתחשוב מה לעשות כדי לקדם את נושא הקיימות באשכול. "אנחנו בעצם מחפשים אנשים לבנות יחד איתם את תפישת הקיימות באשכול, לסמן פרויקטים ולהתחיל לדחוף אותם", אומר טל.
איזה פרויקטים לדוגמה?
"יש בעיות שקשה לאדם הבודד להתגבר עליהן, אבל אם ננסה לפתור אותן ביחד יש סיכוי טוב שנצליח. לדוגמה, לחקלאים יש בעיה של גזם, כל חקלאי בנפרד מתקשה לטפל בגזם שלו. אבל אפשר אולי לקנות ביחד מתקן שמרסק את הגזם לקומפוסט, ולמכור אותו לחברות המייצרות קומפוסט.
"הרעיון הוא גם לעזור לחקלאים לטפל בבעיות שיש להם וגם לבדוק שהם לא פוגעים בסביבה שלהם. כי דברים שאדם עושה בשטח הפרטי שלו יכולים לפגוע בכולנו. אם מישהו משאיר בשדה קומפוסט לא מטופל כל האזור סובל מזבובים – ארגז עגבניות אחד בשטח פירושו מיליון זבובים. דוגמה נוספת היא סוללות עפר שחקלאים מרימים, שמהוות בית למכרסמים שמושכים את זבוב החול. ככה החלטה של אדם אחד עלולה לפגוע בכל הסביבה שלו".
באיזה נושאים הצוותים יעסקו?
"בחינוך, בכלכלה מקיימת, בטיפול במפגעים. הצוותים יכולים לעודד הקמת גינות קהילתיות, הפחתת אשפה ברמת הפרט והציבור, מחזור, לקדם תוכניות בגני הילדים שיעודדו פעילות ירוקה. מכיוון שקיימות באה לחזק גם היבטים כלכליים-חברתיים הצוותים יוכלו לעודד מנגנונים חברתיים שישאירו משאבים באזור – לקנות מעסקים מקומיים, לצרוך שירותים מקומיים. אחת הבעיות שלנו היא שאנחנו לא משתמשים מספיק במשאבים המקומיים שלנו – אם אפשר לקנות עוגות שנאפות פה למה לקנות בבאר שבע? אם יש פה רואה חשבון למה לנסוע לתל אביב? ניקח לדוגמה את התוצרת החקלאית, אנחנו המועצה שמגדלת ירקות ופירות לכל הארץ, אבל אנחנו לא קונים תוצרת אחד מהשני. אפשר להקים שוק מקומי, שבו החקלאים ימכרו את התוצרת שלהם לתושבים. גם הרשות המקומית, המועצה, צריכה לקנות מספקים מקומיים ככל האפשר".
אתם בעצם רוצים להשפיע על הקהילה, על החברה.
"כן. קיימות זה לא רק איכות סביבה, קיימות זה גם יחסים בין אנשים".

לפרטים, רעיונות, שיתופי פעולה והצטרפות: negevito@gmail.com 052-4703672

הנוסע המתמיד

יש תושבים במועצה שנסיעה ממושכת לעבודה היא חלק מהשגרה עבורם. כל יום הם נוסעים שעה וחצי לעבודה (במקרה הטוב) ומגיעים הביתה בשעות הערב המאוחרות (שוב, במקרה הטוב). למה הם עושים את זה? איך זה משפיע על המשפחה והזוגיות? והאם בסופי השבוע הם מעדיפים לא להניע את האוטו?  • נירה דישי 

אחת הבעיות הידועות באזורנו היא בעיית התעסוקה. לא קל למצוא עבודה באזור ולא מעט תושבים נוסעים בוקר-בוקר לבאר שבע, תל אביב ואפילו צפונה מזה. הנסיעה היומיומית לא קלה, ליום העבודה נוספות שלוש-ארבע שעות נסיעה, ובדרך כלל העובדים במרכז יוצאים מביתם מוקדם בבוקר וחוזרים רק בערב.
השילוב של מגורים באשכול ועבודה במרכז אמנם לא קל, אך הוא מאפשר ליהנות מאיכות חיים מצד אחד ולא להתפשר בתחום הקריירה מצד שני. רבים מתושבי אשכול שעובדים בתל אביב התחילו לעבוד במקום עבודתם הנוכחי כשגרו במרכז, וכשעברו לגור במועצה העדיפו לא לעזוב את העבודה אלא להישאר ולנסוע כל יום. מדובר באנשים שאוהבים את מקום עבודתם ולא רצו לוותר עליו, אבל גם לא היו מעוניינים לגור בתל אביב.
הנסיעות הארוכות גובות מחיר משפחתי. הזמן שהורה שנוסע לכל יום לתל אביב מבלה עם ילדיו מצומצם יחסית להורים שעובדים קרוב לבית. עם זאת, התושבים איתם שוחחנו הדגישו כי הם מקפידים לבלות זמן עם המשפחה והילדים, ולהגיע לפחות למקלחות וארוחת ערב.
גם על בן או בת הזוג של העובדים נופל עומס רב, ואולי זו הסיבה שמחקרים מראים שלאנשים שנוסעים יותר מ-45 דקות לעבודה יש סיכוי גבוה ב-40% להתגרש. אין ספק כי הנסיעות הארוכות מחייבות תמיכה, ואכן רוב המרואיינים איתם דיברנו ציינו שזה לא היה עובד אלמלא בת הזוג הייתה תומכת.
כדאי לזכור שאמנם נסיעה של שעתיים לעבודה נחשבת בישראל הקטנה דבר חריג, אבל בארצות אחרות זה מקובל ושכיח לגמרי. כדאי גם לדעת שנסיעה ארוכה לעבודה היא לא רק הצרה שלנו, 30% מתושבי ישראל נוסעים לעבודה יותר מחצי שעה ואפילו בתל אביב ל-21% מהתושבים לוקח יותר מחצי שעה להגיע מהבית למשרד.
אז אם גם אתם מבלים כל יום שעות באוטו בדרך לעבודה, תדליקו רדיו, תיהנו מהנוף, ודעו שאתם לא לבד.

שחר (בן דור) אינבינדר – נהנה גם מתל אביב וגם מהמושב

יישוב: עין הבשור
עיסוק: תסריטאי וכותב בכיר של מערכונים לתוכניות טלוויזיה, ביניהן 'ארץ נהדרת', 'צחוק מעבודה', 'שבוע סוף!' ועוד. נוסע וחוזר כל יום מתל אביב
מצב משפחתי: בן 38, נשוי ואב לשני ילדים - בן 8.5 ובת 5
שחר (בן דור) אינבינדר
"כבר שמונה שנים אני תסריטאי, וידעתי שאמשיך לעשות את זה גם כשעברנו לפני חמש שנים לעין הבשור. רצינו את החיים הרגועים האלה בעיקר בגלל הילדים. בתחום שלי אין עבודה כאן באזור, וידעתי שהמעבר יהיה כרוך בנסיעות רבות ובהיעדרות מהבית. התחלתי בתור סטנדאפיסט, ומאז אני כותב. ככה אני נהנה גם מתל אביב וגם מחיי המושב".
 איך אתה מגיע לעבודה?
"אני נוסע ברכב מליסינג פרטי, ומחליף אותו כל שנתיים וחצי בגלל הקילומטרז' המטורף. לאחרונה התחלתי לנסוע ברכבת משדרות ולרכוב על האופניים של תל-אופן מתחנת הרכבת לרמת החייל. גם בשביל הספורט כמובן".
אתה נעדר הרבה מהבית?
"אני יוצא בכל בוקר בשבע וחצי לתל אביב, אחרי שאני מכין סנדוויצ'ים לילדים. אני גם מפנק אותם קצת ושם להם הפתעות בקופסת האוכל. אני מבלה שעתיים-שעתיים וחצי בדרכים בכל בוקר בדרך לרמת החייל, למשרדים של 'רשת', 'קשת' או ערוץ 10, תלוי בפרויקט. בערב אני נוסע הביתה עוד שעה ורבע-וחצי, וזה גם יכול להיות באחת בלילה. בימי צילום ארוכים אני נשאר לפעמים לישון אצל אמא שלי ברמת גן, כדי לנוח ולחסוך את זמן הנסיעות.
"יש תקופות עמוסות שבהן אני לא נמצא בבית בכלל בשעות אחר הצהריים. בסופי שבוע אני נח יותר, מבלה עם הילדים ויוצא איתם לטיולים. אני משתדל לא להפסיד ימי הולדת, שיחות הורים ואירועים אחרים הקשורים לילדים. כשיש שיחות הורים, למשל, אשתי מקליטה את המורה ואני יכול להתעדכן אחר כך במה שקורה עם הילדים".
"לשמחתי, העבודה שלי היא די גמישה, אבל לא, אי אפשר לעשות אותה מהבית. אני עובד כפרילנסר, ולפעמים בין הפקה להפקה אני יכול להיות בבית במשך כמה שבועות ברצף. זה יתרון שאין בעבודה אחרת".

ליאת סלע-כהן – איזון היא מילת המפתח

יישוב: ישע
עיסוק: מנהלת משאבי אנוש בשטראוס במפעל הירקות הטריים בשדה ניצן ובשותפות שטראוס-יד מרדכי. יומיים בשבוע ליאת עובדת באזור, אך בשאר השבוע היא נוסעת ליד מרדכי, לפתח תקווה, לנצרת או כרמיאל
מצב משפחתי: בת 41, גרושה ואמא לשני ילדים - בת 10 ובן 7
ליאת סלע-כהן
"לפני שש וחצי שנים, כשהבן שלי היה בן חצי שנה, חזרנו לאזור, לבית משלנו בישע. החזרה דרומה בשילוב הלידה השנייה הביאו להחלטה לעזוב את מקום העבודה הקודם שלי בתנובה. במטרה לעבוד קרוב לבית התחלתי לפתח עסק עצמאי בתחום הייעוץ הארגוני, עד שנוצרה האפשרות לעבוד ב-50 אחוזי משרה בשטראוס. הכוונה לשלב בין שני העיסוקים התבררה כבלתי אפשרית. במהרה היקף המשרה שלי עלה ל-75 אחוז, והתחלתי עם הנסיעות הארוכות. בשנתיים האחרונות אני עובדת בשטראוס במשרה מלאה. לפחות פעם בשבועיים-שלושה אני נוסעת לכנסים בצפון – לנצרת או לכרמיאל, ולפחות פעם בשבוע למשרדי המטה של שטראוס בפתח תקווה".
קשה לנסוע כל כך הרבה?
"לפעמים אני מרגישה שאני גרה באוטו. באופן כמעט קבוע יש לי במכונית תיק עם בגדים, כדי שאוכל לקצר את הדרך ולישון במרכז. זה קורה בערבים שבהם הילדים ישנים אצל אבא שלהם. בנסיעות ליליות קשות במיוחד אני מצליחה לשמור על ערנות על ידי פיצוח גרעינים. לשמחתי, אני לא סובלת מנהיגה, היא לא קשה לי במיוחד ואני לא מגיעה הביתה מותשת מדי. אני נוסעת בממוצע 800-700 קילומטרים בשבוע. הנסיעות גם מאפשרות לי לשלב מפגשים עם חברים ובילויים במרכז הארץ. חשוב לי מאוד לעשות גם את זה".
באילו שעות את נמצאת בבית?
"בכדי להגיע לפגישות בזמן, אני יוצאת מהבית בין שש וחצי לשבע וחצי בבוקר, בהתאם ליעד. חשוב לי מאוד לפחות פעמיים בשבוע להגיע הביתה בארבע אחר הצהריים ולבלות עם הילדים. בשאר השבוע אני מגיעה הביתה בשש וחצי-שבע בערב. כשאני לא נמצאת, אני נעזרת מאוד בהוריי ובאחיותיי. בסופי שבוע אני מרגישה שהילדים מעדיפים שאשאר איתם בבית ולא תמיד רוצים לנסוע או לטייל מחוץ לאזור".
"כמובן שאם הילדים חולים או אם יש פעילות שקשורה לילדים, אבטל פגישה או אשתדל לעבוד מהבית באותו היום. איזון הוא מילת המפתח בעיניי. בכל הקשור לגידול הילדים, תמיד יש קצת ייסורי מצפון, אני מבינה שזה חלק בלתי נפרד מההורות. עם זאת, אני מאוד מעורבת בחינוך הילדים ואף פעילה בוועד ההורים".

ולאדי ירובוי – רוב העומס נופל על האישה

יישוב: אוהד
עיסוק: עובד בתחום המחשבים, נוסע וחוזר כל יום מתל אביב
מצב משפחתי: בן 40, נשוי ואב לשלושה ילדים - בת 6, בן 4 ובן חצי שנה
"קרוב לשש שנים אני מבלה שלוש וחצי שעות ביום בממוצע על הכביש, ונוסע מרחק של 210 קילומטרים בערך ביום. אני יוצא בחמש בבוקר כדי לא להיתקע בפקקים וחוזר בין 16:30 ל-18:30 בערב הביתה. אני נוסע ברכב הפרטי שלי ומשלם את הדלק בעצמי. ברור שאני שוחק את הרכב – ממוצע של 18,000 קילומטרים בארבעה חודשים".
נשמע קשה.
"לנסיעות האלה יש מחיר של עייפות, אבל רוב העומס בבית נופל על האישה כמובן. בלי התמיכה שלה לא הייתי מצליח לעשות את זה ולא הייתי יכול להמשיך לעשות את מה שאני אוהב, את מה שאני מאמין בו. אני מגיע לעבודה שלי עם חיוך".
ניסית למצוא עבודה באזור?
"אני נמצא במקום העבודה הנוכחי שלי מתוך רצון. אני יכול למצוא עבודה אחרת, אך אני נשאר בגלל שאני רוצה ולא בגלל שאני חייב. באזור שלנו אין עבודה בתחום המחשבים הספציפי שלי, גם לא בראשון לציון או באשדוד.
"כשגרנו במרכז עבדתי בהיי-טק. לפני כמה שנים רכשנו חלקה צהובה באוהד (אשתי היא בת ממשיכה) ובנינו בית במושב. את הנסיעות היומיומיות התחלתי כשהגדולה הייתה בת חצי שנה. בחרתי להישאר באותה עבודה מתוך החלטה מושכלת. הידיעה הזו, בתוספת התמיכה של בת הזוג, עוזרת לי לקבל את הנסיעות הממושכות האלה".
מתי אתה נמצא עם הילדים?
"חשוב לי להגיע הביתה לארוחת הערב ולמקלחות. בסופי השבוע אנחנו מבלים יותר ביחד, למרות שאני מעדיף תמיד לא לנסוע, אלא להישאר בבית ולהיות פחות בתנועה. אמנם מדובר רק בשעתיים-שלוש ביממה, אך אני מרגיש שהזמן שאני מבלה עם הילדים שלי הוא משמעותי ואיכותי. אני משתדל להגיע לכל אירוע שקשור לילדים. אם יש מסיבה בגן ב-11 בבוקר, או אם צריך לקחת את אחד הילדים למרפאה בבאר שבע – אני לוקח יום חופש. אני עושה כל מאמץ אפשרי כדי לבלות מקסימום זמן עם המשפחה. כשאני עם הילדים אני לגמרי איתם, ואני לא לוקח עבודה הביתה.
"אני מאמין בלתת לילדים את מה שהם באמת צריכים, ולא לחסוך מהם. אך מצד שני – אני גם לא מרגיש צורך לפצות על העבודה המרוחקת ולפנק אותם בגלל זה. הם מקבלים ממני הרבה תשומת הלב כשאני נמצא, ואני מאמין שהם לא מרגישים בהיעדרי. אני חושב שאני לא נמצא פחות עם הילדים ביחס למשפחות אחרות שאני מכיר. אני שלם עם ההחלטה הזו. לא בטוח שבת זוגי תסתכל על זה ככה, אך בהשוואה למשפחות ולבתים אחרים, גם אלה שגרים במרכז, אני מרגיש שאני משקיע מספיק זמן בילדים, בבית ובזוגיות".

 עידן אמבר – התרגלתי לנסיעות

יישוב: ניר יצחק
עיסוק: טכנאי שירות טלפוניה ומרכזיות IP לעסקים בסלקום. נוסע כל יום לאזור המרכז – תל אביב, לוד, הוד השרון
מצב משפחתי: בן 39, נשוי ואב לארבעה ילדים – בן 10 (מנישואים ראשונים, גר בהוד השרון), בת 6.5, בת 4 ובן חודש.
"אני מוכן לנסוע אפילו 40 דקות נוספות בכל בוקר, כשאני יודע שאני גר במקום שבו המשפחה שלי מאושרת ופורחת. הנסיעות היומיומיות האלה לא מפריעות לי בכלל. התרגלתי אליהן, ואין לי בעיה להניע את האוטו בכל רגע נתון. מאז שעברנו לאשכול לפני שנה וחצי אני אמנם נוסע הרבה, אבל זה שווה כל קילומטר. אנחנו מאוד מרוצים בניר יצחק".
חיפשת עבודה באזור?
עידן אמבר

"אני מאוד ותיק בסלקום – עובד שם כבר 17 שנה, מהמיזוג של נטוויז'ין עם סלקום. אני אוהב את העבודה שלי ומחויב לסלקום, אבל אם תהיה הצעה מעניינת באזור, תמיד אשמח לשמוע. כרגע, על אף המרחק, אני נשאר בעבודה שלי. אני טוב במה שאני עושה בצד בטכני ובצד של השירותיות לעסקים, ומעריך את הגמישות שיש לי בסדר היום. אני יודע שכל העומס נופל על אשתי, וכל הכבוד לה שהיא מבינה את זה ותומכת בי למרות שרוב הנטל נופל עליה".
מתי אתה נמצא עם הילדים?
"אני לוקח את הבנות לגן ולהסעה לבית הספר. בשבע וחצי-שמונה בבוקר אני יוצא לדרך ברכב שקיבלתי מהחברה, לכיוון המרכז - לתל אביב, ללוד, לירושלים או לבאר שבע – תלוי בלקוחות. בדרך כלל אני חוזר הביתה עד שש-שבע בערב, וחשוב לי להיות בבית ולעזור עם המקלחות וארוחת הערב. פעמיים בשבוע, כשאני נוסע להוד השרון, אני חוזר בתשע וחצי בלילה, ובכלל לא רואה את הבנות. אבל יש גם ימים קצרים שבהם אני לוקח חצי יום חופש וחוזר בשתיים בצהריים לקיבוץ, כדי שיהיה איזון בין הבית לעבודה.
"מכיוון שאני לא נמצא הרבה בקיבוץ, החלטתי להפוך את הנסיעות הממושכות ליתרון כדי לתרום למקום שבו אני חי ולהציע טרמפים מהקיבוץ למרכז. יש לי כבר כמה נוסעות קבועות, ואני כבר מרגיש יותר טוב עם זה".


מצב נתון

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על שכר ושכירים באשכול (2011)
• באשכול כ-500 עצמאים ו-5,310 עובדים שכירים.
• 65 קיבלו דמי אבטלה.
• כ-35 אחוזים מהשכירים הרוויחו עד שכר המינימום.
• שכר חודשי ממוצע של שכיר –   8,191 שקלים לגבר, 5,621 שקלים לאישה.
• הכנסה חודשית ממוצעת של עצמאי - 11,276 שקלים.
• 33.7 אחוזים מהעצמאים משתכרים עד מחצית השכר הממוצע במשק.


יום רביעי, 5 במרץ 2014

חרך קטן בחומה

איסי ממנוב, יהודי אתאיסט, נענה להצעת 'בעין יהודית' לעשות שבת ברובע היהודי בירושלים. הוא תחב פתק בכותל, שר זמירות שבת, ובין לבין עבר שלב בקנדי קראש ולא הבין מה זו הלחלוחית הזו בעין

'בעין יהודית', עמותה לקירוב חילוניים ליהדות, יצאה בפרסום של סוף שבוע בירושלים במחיר מסובסד מאוד. נהניתי להצעה. היינו כמה זוגות מהמועצה ומעוטף עזה, סנונית ראשונה לתכנית שתתרחב בהמשך.
בתור יהודי חילוני אתאיסט אשר שואל שאלות שונות של זהות על כל מאפייניו ובכלל זה זהותי היהודית חילונית, מצאתי את עצמי עושה שבת בירושלים, ברובע היהודי. יוצא מהחומה ומהחששות בהם אני שרוי, בוחן מתפללים בערב שבת בכותל, מגניב תפילה משלי ולא מבין מה זו הלחלוחית הזו בעין. טוב, אולי אני הורמונלי מדי מההיריון שאני ואשתי חווים בימים אלו.
החשש ממיסיונריות התבדה. איסי ממנוב בעיר הקודש
ניצלתי את ההזדמנות ותחבתי פתק לכותל בגדר מה שלא מועיל בטח לא מזיק. לאחר התפילה הלכנו לסיור במנהרות הכותל בהדרכת יפתח גץ, בחור כריזמטי, ידען גדול, שמביא אותנו דרך דלתות סתרים מטרים ספורים מול קודש הקודשים הוא בית המקדש. יפתח מלווה אותנו במהלך השבת ופותח את המחשבה ברעיונות, ציטטות ושאלות. ארוחת שבת, זמירות שבת, וכשהגענו לנוח בחדר לחשתי לבת זוגי 'יותר מדי שבת לערב שבת אחד'.
למחרת הקדשנו זמן לפרשת השבוע, פרשת תרומה (תמורה, אותן אותיות) בגדר מי שתורם מקבל. העלינו שאלות על זהות יהודית, טיילנו ברובע היהודי ותצפתנו על הרבעים השונים. אכלנו, שרנו, מי שרצה התפלל. אני התגנבתי לחדר ועברתי שלב בקנדי קראש, שלב שלא עברתי כבר שבועות אחדים, בכל זאת, ירושלים.

לבבות פתוחים

את עמותת 'בעין יהודית' מנהל הרב משה שחור משדרות שליווה אותנו במהלך השבת, איש מאיר פנים, חם, בעל זרועות פתוחות לכל רעיון. לבו ופיו שווים, מטרתו ומטרת הארגון לפרוש את היהדות בפני לבבות פתוחים. הערך המוסף של השבת היא היכרות עם אנשים נוספים מהמרחב בו אנו חיים.
 את הפעילות באשכול של 'חיבורים בעין יהודית' מרכזת רעות גץ משלומית. "עשינו סיורים יומיים לירושלים", מספרת רעות, "ואנשים ביקשו שנארגן שבת בירושלים. אז בנינו פיילוט ל-15 זוגות בלבד. לאור ההצלחה אנחנו בודקים אפשרות להרחיב את הפעילות למשפחות ולזוגות נוספים. חלק גדול מהפעילות שלנו מתחיל דרך בקשות של תושבים".
ציפי ודוד מרציאנו ממושב ממבטחים, חקלאי המגדל עגבניות ומורה לאופנה בפנסיה, ממליצים בחום על הפעילות. "אנחנו מסורתיים שומרי שבת", מגדיר דוד, "התפילה בערב שבת בכותל המערבי בנוכחות כל-כך הרבה יהודים שונים זה מזה, משולבת בריקודים, שירה ותפילה, נשמעה כמו מנגינה מתוזמרת היטב החודרת ללב. ממש התרגשתי מהקולות ומהמראות וחשתי את האהבה הרבה שיש בעם".
קבלת שבת ברובע היהודי צילום: איסי ממנוב
ציפי התרשמה מהקו המחשבתי שהתווה יפתח, "צפינו על שכונת ימין משה במשכנות שאננים, ויפתח עשה את ההקבלה בין ההתיישבות מחוץ לחומות שלמענה פעל משה מונטיפיורי לבין היציאה מהחומות המחשבתיים שיש בכל אחד מאיתנו. זה ליווה אותי במשך כל השבת ואחריה". ודוד מוסיף: "בתקופה האחרונה יש תחושה של התפוררות בעם, איבוד כיוון, ערכים סותרים, כולם נאבקים בכולם. השבת הזו חיזקה אותי מאוד. קיבלתי גלולה מרוכזת של אמונה בעם היהודי".
באופן אישי חששתי ממיסיונריות יתר. חשש שהתבדה ובגדול. קיבלתי ידע, חוויה רגשית מעוררת השראה היוצרת רצון להמשיך ולחקור מהי זהות יהודית חילונית. במובן מסוים התגנב לו חרך קטן בחומה שבניתי.
איסי ממנוב, מנהל תאטרון הנגב

למידע נוסף על הפעילות של 'חיבורים בעין יהודית' ניתן לפנות לרעות גץ: byeshkol@gmail.com 

יום שלישי, 4 במרץ 2014

מחוברים זה לזה

פרויקט 'מחוברים' של אשכול מחבר בין קשישים מהמועצה לתושבים מתנדבים. המתנדבים מארחים חברה לקשישים ועוזרים להם כשצריך, ובאותה הזדמנות לומדים מניסיון החיים של זקני השבט • עפרה בן נתן


פרויקט מחוברים' של יחידת ההתנדבות באשכול יצא בחודשים האחרונים לדרך. לאושרי יש לי את הכבוד להיות חלק מקבוצה יפה של אנשים טובים מאשכול שמצאה את הרצון, המוטיבציה והזמן לארח חברה לאנשים קשישים באשכול. פרט לליווי עצמו אני אוהבת גם את החיבור שנוצר בתוך קבוצת המתנדבים עצמה, המורכבת מחברי קיבוצים ומושבים, חיבור איתן, אוהב ותומך.
במסגרת התוכנית כל מתנדב 'מאמץ' קשיש, כשמטרת העל של התוכנית היא לדאוג לקשיש הבודד בשגרה על מנת שבשעת חירום יהיה לו מתנדב/ידיד לשעת צרה.
את הפרויקט מנהלת רבקה ציפורי מתלמי יוסף. רבקה סגרה את המשק החקלאי וחיפשה ליצוק משמעות חדשה לחייה. "כיהנתי שנים רבות כראש צח"י במושב והתאים לי להמשיך לדאוג לאנשים", היא מספרת, "מטרת התוכנית דיברה אל לבי. לפני שלקחתי על עצמי לנהל את הפרויקט יצאתי להשתלמות בנושא גרונטולוגיה על מנת שאוכל לתת מענה לשאלות המתנדבים שיגויסו לפרויקט. השלב הבא היה גיוס המתנדבים, לשמחתי גייסנו בקלות 25 מתנדבים מהקיבוצים והמושבים של אשכול ומתנדבת אחת ממושב מסלול. המתנדבים עברו הכשרה של שישה מפגשים ויצאו לדרך. חשוב לציין שהשמירה על סודיות וצנעת הפרט הינם הקווים המנחים ובפורום המתנדבים לא נאמרים שמות הקשישים".
קרן שריקי מרכזת היחידה להתנדבות במועצה האזורית אשכול מספרת שמדובר בפרויקט שחלמה זה מכבר וחבר לצורך מהשטח. "ברור לי שיש לנו מה ללמוד מעברם וניסיונם של 'זקני השבט' וכמו כן שקיימת בדידות. מצד שני אני יודעת שיש לנו באשכול הון אנושי עם יכולת נתינה ותרומה עצומים כך שלא היה לי ספק בהצלחת התכנית. הקמנו צוות שכלל את אלה פוקס, רבקה ציפורי ואנוכי במטרה לבנות ולהניע את התהליך.
"את התכנית בנינו בשותפות הדוקה עם מרכז חוסן, המחלקה לשירותים חברתיים ונווה אשכול. לאחר מימון התוכנית מג'וינט אשל וחבירה לביטוח הלאומי יצאנו לדרך".
ואיך זה הולך בינתיים?
"הפרויקט בא לענות על צורך מאוד חזק של קשישים בחברה, בשגרה ובחירום. השטח מדבר בעד עצמו ואני מאמינה שבעתיד נגייס מחזור שני. בינתיים אנחנו לומדים כל יום משהו חדש מהשטח, מסיקים מסקנות וצוברים תובנות ובעיקר ממלאים את הלב מהחיבורים המרגשים שנוצרים. מחוויות המתנדבים ניתן להבין את העוצמה שבנתינה ובקבלה הכפולה חזרה".

צו פנימי
מתנדבי מחוברים

יהודית מרקוביץ ממושב יתד אומרת שיש מי שרואים בהתנדבות משהו שעושים במשך שעה בשבוע ובשאר הזמן שוכחים מזה, אך למעשה מדובר ביותר מכך. "נוכחתי פעם אחר פעם עד כמה יש בהתנדבות מהות גדולה יותר מרק להשקיע זמן. ההתנדבות היא צו פנימי שמדריך אותנו, ומלמד אותנו לראות את האחר, להיות מוכנים לתת מעצמנו כשאנחנו נדרשים לעזור. ההתנדבות היא חוויה מחזקת ומרגשת, היא גורמת לי לחוש ענווה ולהיות קשובה ואמפטית לרגשי האחר".
אלי כרסנתי מבארי מספר שהתנדב שנים רבות במשמר הגבול וכשסיים הייתה חסרה לו ההתנדבות. כששמע על 'מחוברים' ביקש להצטרף. "התרשמתי מכמה שתכנית מקצועית ומושקעת", הוא אומר, "הקשר עם הביטוח הלאומי וכל המוסדות מבסס את הפרויקט כרציני ביותר". אלי מספר שהקשר עם הקשיש שהוא מלווה חם וטוב. "הוא מצפה לבואי ואני חושב עליו ודואג לו. בפעם האחרונה שהייתי אצלו הוא נישק אותי וזה מאוד הפתיע אותי. אני מאושר שאני יכול לתת ולעשות טוב לזולת".
אסתי שפר מצוחר מספרת שהקשישה אותה היא מבקרת הפכה בשבילה מודל לחיקוי של התמודדות עם קושי. "באתי לתרום ויצאתי נתרמת", אומרת אסתי, "אני חושבת שהקשישה שאני מלווה מאושרת מביקוריי, היא תמיד מתכוננת לקראת בואי. כשאני מגיעה אנחנו מטיילות יחד בקלנועית ונחמד ונעים לנו יחד".
ציון לוי ממושב דקל מספר שעבודת ההתנדבות מחיה את הנפש. "ההתנדבות נותנת מענה לצורך הבסיסי שקיים בכולנו בקשר אנושי. שכרנו מגיע בצורה של סיפוק רב מעצם הנתינה. לקשיש זאת הזדמנות להיפתח ולדבר על כל נושא שיחפוץ. הקשר שלי עם הקשיש חם וטוב, אנחנו נפגשים פעם בשבוע אבל מדברים כל יום בטלפון. אני חושב שמה שמייחד את המתנדבים בתכנית לעומת שאר הגורמים המסייעים לקשישים היא העובדה שהם נותנים את הלב והנשמה במסגרת זמנם הפרטי ולא במסגרת עבודה או תפקיד, והקשיש מרגיש זאת".

יש כבוד

תיאטרון השפם מעלה החודש את המחזמר 'קזבלן' בהשתתפות 24 בני נוער מהמועצה • בר צ'פט

לאחר חמישה חודשים של חזרות ועבודה קשה יעלה בשבוע הבא על בימת אולם אשכול המחזמר 'קזבלן' של תיאטרון השפם.
תיאטרון השפם הוקם במועצה לפני יותר מעשר שנים על ידי המחלקה לשירותים חברתיים המפתחת תכניות מגוונות בתחום הנוער. התיאטרון מופעל כתכנית ייחודית שמטרתה לאפשר לבני הנוער להביא לידי ביטוי את כישוריהם ועולמם הפנימי בדרך יצירתית-אמנותית.
אל הפרויקט הצטרף מדור הנוער של אגף החינוך, וביחד נוצר השנה פרויקט יוצא דופן. "השותפות של שני הגופים מוכיחה את יתרונותיה בכל שלב", אומרת תמר אורבך-אבני, מנהלת האגף לשירותים חברתיים, "לדוגמה ההצטרפות של 'הבית הירוק' מאפשרת מעורבות פעילה של נערים מוזיקליים וליווי במוזיקה חיה בחזרות ובהופעות".

שאלות של זהות

תיאטרון השפם ישתתף השנה בפסטיבל הנוער הארצי בבת-ים, שם יתמודד מול 12 בתי ספר שונים בארץ וייצג את המועצה שלנו בכבוד גדול. שמו של התיאטרון – השפם - ניתן לו על שם שפמו הבולט והמוכר של יעקב אמסלם ממושב יבול, הבמאי והמלווה של התיאטרון. בכל שנה יוזם יעקב הצגה אחרת שתתאים לילדי הקבוצה הנוכחית. השנה מעלה התיאטרון מחזמר מיוחד שהוא אחת מן ההפקות המרשימות של התיאטרון מאז נוסד.
"עבדנו השנה עם קבוצה גדולה במיוחד של 25 משתתפים", מספר יעקב, "בשל גודל הקבוצה החלטנו להרים הפקת מחזמר אשר תשלב בתוכה הרבה ריקודים, שירים, משחק וכמה שיותר התבטאות על הבמה".
המחזמר משתלב בתכנית השנתית של משרד החינוך שסיסמתה היא 'האחר הוא אני'. העיסוק במחזמר, העוסק ביוצא מרוקו המתאהב בבחורה אשכנזייה, זימן שאלות סביב נושא הזהות האישית מול האחר.
"במהלך העבודה על המחזמר מצאנו את עצמנו מדברים על אזרחות, היסטוריה ועוד נושאים שקשורים לחברה הישראלית ולבני אדם בכלל" מספר יעקב, "מונחים כמו 'תרבות', 'קיפוח' ו'פערים' הסתובבו בחלל האוויר כל הזמן. הנושא של 'קזבלן' הביא אותנו לעסוק בשאלות 'האדם האחר והשונה', ובמהלך ההצגה שילבנו קטע כתיבה ייחודי ומעניין שעוסק בנושא הקיפוח והשיח בין אשכנזים למזרחים".
שחקני תיאטרון השפם בחזרות ל'קזבלן
 המון גורמים מעורבים בהפקה...
"נכון. לאט לאט זכינו לגלות שמתיאטרון נוער הפכנו לפרויקט קהילתי גדול עם מעורבות מפרגנת של המון אנשים מסביב, שנמצאים כאן בשביל הצלחה גדולה ומשותפת".
רות אופיר מהמחלקה לשירותים חברתיים היא עובדת סוציאלית קהילתית שבשנתיים האחרונות מלווה תהליכים קהילתיים במועצה. השנה היא לקחה חלק בפעילות של תיאטרון השפם והעניקה לו פיקוח וליווי חברתי צמוד. "התיאטרון מאפשר שילוב ילדים מוכשרים ורגישים בעלי צרכים חברתיים כאלה ואחרים במסגרת המשחק והבמה", אומרת רות, "התיאטרון הוא מסגרת מאוד טובה ומוצלחת לביטוי עצמי, החל מעבודה קבוצתית משותפת ועד לרכישת ביטחון עצמי".
איך הייתה עבורך העבודה עם השחקנים הצעירים?
"בעבודה איתם היה מדהים לראות כל פעם מחדש את השיחות המעניינות שהתפתחו בין ילדי הקבוצה, ואת השיח הנעים שנוצר בדיונים על נושאים רגישים ושנויים במחלוקת. הצלחנו ליצור שיח רציני מאוד סביב נושא המושב והקיבוץ שמאוד קרוב לכל ילדי הקבוצה, ותפיסות עולם על מי זה בעצם האחר בעיניי".
"השנה גם בולטת במיוחד מעורבות הורי הילדים, אשר מלווים את הפרויקט ומעורבים בו באינטנסיביות מתחילתו ולאורך כל הדרך. לדוגמה, בסוף השבוע שלפני הצגת הבכורה התכנסו ההורים לצבוע ולהכין את התפאורה. הכוונה היא להמשיך במסורת השיתוף והשותפות בין גורמי המועצה ובינם לבין הורי הנערים".

כבוד הדדי

הדס ברוזה, תלמידת כיתה ט' משדה ניצן, משחקת באחד התפקידים הראשיים בהצגה. היא נזכרת בחודשי העבודה הקשה שעברה הקבוצה ומספרת בעיקר על כבוד הדדי זה לזה ועל שיתוף פעולה. "האווירה מדהימה ומאוד כיפית. נחמד לראות שכולם תומכים בכולם ומעריכים אחד את השני. במהלך לימודי המשחק היינו צריכים להביע דעות אישיות ולהיפתח אחד לשני. הכל התנהל באווירה נחמדה וקלילה בלי התנשאות בכלל".
סיוון קיסין מכרם שלום משחקת בתיאטרון ה'שפם' כבר ארבע שנים. השנה היא הנציגה היחידה משכבה י"ב, בעלת הניסיון הרב ביותר בקבוצה. "בהצגה יש לי שני תפקידים גדולים. אחד מהם הוא להסביר לצופים איך למעשה הבעיות החברתיות שמועברות בהצגה על הבמה, מתקשרות לחיים החברתיים שלנו בארץ'".
אז נראה כי סוף סוף נמצאה תשובה לשאלה ששאל קזבלן כבר לפני 60 שנה – למי למי יש יותר כבוד? אין ספק שלתיאטרון השפם.