יום ראשון, 18 בספטמבר 2016

תמרור אזהרה

בצמתים רבים במועצה, גם על כביש 232 וגם בכניסות למספר יישובים, אין נתיבי האטה מוסדרים - עובדה המסכנת גם את הנהגים הפונים  וגם את הנהגים שנוסעים אחריהם ונאלצים להאט ולעתים אף לעצור באמצע הנתיב עד שתושלם הפנייה. מסע בין צמתים מסוכנים באשכול • תם פרחי


יום ראשון, שבע וחצי בבוקר, גוש יישובי צוחר. אחד האדם יוצא מביתו שבישע וכל רצונו לפנות ימינה ביציאה מהמושב כדי להגיע למקום עבודתו. זה אולי נשמע טריוויאלי, בטח שלא עניין לכתבה בעיתון, אבל אם גם אתם ניסיתם לפנות בפנייה הזאת באחת משעות העומס, אתם בוודאי יודעים שממש לא מדובר בעניין של מה בכך. 
צומת הכניסה לישע מסוכן ליוצאים מהמושב שלא נהנים מנתיב האצה. אך הסכנה מרחפת גם מעל ראשיהם של הנכנסים למושב - בפנייה ימינה הם מאטים באמצע הנתיב כשמכוניות נוסעות במהירות מאחוריהם ובפנייה שמאלה הם נאלצים פעמים רבות לעצור ממש באמצע הכביש עד שהפנייה תתאפשר, כשגם הפעם נוסעות מאחוריהם מכוניות במהירות.
הדיון הסוער בסכנות הרבות שמזמן כביש 232 לנוסעיו דחק הצדה את העיסוק בסכנות תעבורתיות אחרות במועצה, ובראשן הפניות הבלתי מוסדרות בצמתים שונים ברחבי אשכול: צומת ישע כמשל לעוד כמה וכמה כניסות ויציאות מיישובים במועצה שהן בחזקת אתגר של ממש, שלא לומר סכנת נפשות יומיומית. באחדים מהמקרים דרוש טיפול יסודי בתשתיות ובאחרים הפתרון פשוט יותר. ברובם ככולם מה שנדרש הוא סימון הולם של נתיבי האטה והאצה על הכביש שיאפשרו כניסות ויציאות בטוחות מהישובים. ומלבד זה, נדרשים כמובן תקציבים ומשאבים, אך גם יוזמה ואחריות לביטחונם של התושבים.
לבשנו אפוד זוהר ויצאנו למסע בין צמתים מסוכנים במועצה כדי לשמוע את הקולות ולתעד את התקלות ולקדם את מתן הפתרונות, ויפה שעה אחת קודם.


גוש צוחר
בימים כתיקונם הפנייה שמאלה ביציאה ממושב ישע היא כאמור אתגר לא קטן, אפילו למנוסים שבנהגים. בחודשים האחרונים היו בצומת הזה לבדו ארבע תאונות דרכים שבהן נפגעו הנוסעים בכלי הרכב שפנו שמאלה.
יהודה מדמון, יו"ר הוועד של ישע, מדווח שהסכנות בצומת מטרידות ומעסיקות את ועד המושב כבר כמה שנים: "נושא ההסדרה של צומת הכניסה למושב נמצא על סדר היום שלנו הרבה מאוד זמן. פנינו בעניין הזה גם לראש המועצה הקודם וגם לראש המועצה הנוכחי ודרשנו להסדיר את הצומת בדחיפות. אני עצמי נפגשתי במקום עם ויקטור עזרא, קצין בטיחות וראש מטה בטיחות של המועצה, והובטח לי שהנושא יטופל. נעשו מדידות ותכניות והמושב גם העתיק את העצים שהפריעו להרחבת הכביש למקום אחר, אבל עד היום שום דבר לא נעשה". 

תושבי ישע לא לבד. בגוש צוחר יש עוד כמה וכמה צמתים שמחייבים סימון של נתיבי השתלבות: הפנייה ימינה לכיוון ביה"ס יובלי הבשור, בית עלמין צוחר ומרפאת צוחר, הפנייה ימינה לכיוון שדה ניצן ותלמי אליהו, הפנייה ימינה לכיוון צוחר ב', הכניסה למתחם הגרעין וכן למתחם העסקי של עמיעוז. בכל הפניות האלה ההאטה היא בנתיב הנסיעה ולכן מעכבת את זרימת התנועה ומסכנת את הנוסעים בדרך.

חבל שלום
 הכניסה לאבשלום ולדיונה.
באחד בספטמבר נפתחו הגנים והתנועה גדלה
הצמתים המסוכנים אינם נחלתם הבלעדית של הנוסעים בגוש צוחר. גם לנוסעים בחבל שלום מצפות כמה וכמה פניות מאתגרות ובהן הפנייה ימינה ליתד, הפנייה ימינה לשדי אברהם והפנייה ימינה לאבשלום, המובילה גם למרפאה האזורית, למרכז הקהילתי הדיונה, לאשכול הגנים החדש, לבריכה ולאזור התעשייה. 
ענת שוורץ מאבשלום מסבירה את הבעיה בצומת: "כיוון שאין נתיב האטה לפונים ימינה בצומת אבשלום, אנחנו נאלצים להאט במרכז הכביש ורכבים פשוט עוקפים אותנו משמאל במהירות. ב-1 בספטמבר נפתח במרכז גם אשכול הגנים החדש והתנועה בצומת, בעיקר בשעות הבוקר והצהריים, גדלה בעשרות אחוזים. זאת רק שאלה של זמן עד שיקרה משהו". 

לדברי ענת, הפנייה ימינה אינה הבעיה היחידה בצומת. גם לפונים שמאלה הבאים מכיוון החלוציות אין נתיב האטה וגם לא שלט המורה על הפנייה שמאלה לאבשלום: "מי שרוצה לפנות שמאלה פשוט עוצר באמצע הצומת ומתפלל שאף רכב לא ייכנס בו מאחור". 


כביש 232
 נהגי המכוניות הבאות מצפון משתמשים
בשוליים שמעבר לקו הצהוב - כנתיב האטה
הנסיעה בכביש 232 היא רצופת סכנות ממילא, אך לאלה נוספות גם כמה פניות בלתי מוסדרות ימינה שמעצימות את הסכנה. אמנם במרבית הצמתים שלאורך הכביש דווקא יש נתיבי האצה והאטה, אך יש גם כמה צמתים שמשום מה נזנחו: כך בפנייה ימינה לתחנת דלק פז בסמוך לקיבוץ מגן ובפנייה ימינה לסופה ולחולית שאין בה נתיב האטה מוסדר. הפונים ימינה בצומת מסתכנים כאשר משאיות העושות דרכן למעבר כרם שלום נוסעות במהירות מאחוריהם. 
גם בצומת גמה הבעיה דומה. ערן רז מקיבוץ נירים מגיע מכיוון אשקלון ופונה בצומת גמה ימינה כמעט מדי יום. לדבריו, "כבר מצומת רעים אני מוריד את הרגל מהגז ומתחיל להאט בתקווה שגם הרכב מאחור יאט ולא יתנגש בי. כיוון שאין נתיב האטה לפונים ימינה בצומת, הנהגים נדחקים ימינה באופן אוטומטי כי יש שול רחב יחסית, אבל זה לא פתרון. רק נתיב האטה יאפשר כניסה חלקה וזהירה לצומת. לצערי התרגלנו למצב הזה ואנחנו לא מייחסים לו מספיק חשיבות".

הצמתים שצוינו כאן הם רשימה חלקית  ויש כמותם עוד כמה וכמה ברחבי המועצה (כמו הפנייה לחוות משק צאן והפנייה לגידולי אג"ו). כיוון שכל כך התרגלנו לנסוע בהם, אנחנו לא תמיד ערים לסכנה היומיומית שהם מזמנים לנו. אז נכון, יש הרגלים שאפשר לחיות אתם בשלום, אבל יש כאלה שלא. ההרגל שלנו לקבל את המציאות המסוכנת הזאת ולהשלים איתה עלול לעלות לנו ביוקר.

"התכנית הכוללת תתקבל רק בנובמבר"
תשובת חברת נתיבי ישראל
מחברת נתיבי ישראל נמסר בתגובה: "המתודולוגיה להסדרת הצמתים הללו היא על פי הגדרה של מוקד סיכון, קרי, כמות התאונות והנפגעים. החברה ביצעה ומבצעת מיפוי מדויק של מוקדי הסיכון ברחבי המדינה ותוקצבה בחומש הקרוב (החל מינואר 2017) ב-600 מליון שקל לשנה, על מנת לסגור פערים של פניות שמאלה ונתיבי האצה במרחב הכפרי. קיימים בארץ כ-3,000 צמתים כאלה. במהלך החומש הקרוב יוסדרו נתיבי האטה והאצה ובחלק קטן יותר יינתנו פתרונות של מעגלי תנועה או רמזורים. 
"המהנדס הראשי של החברה, נחלה שקר, מבצע עבודת מטה מעמיקה יחד עם משרד התחבורה וקובע פרוגרמות בנושא. הרצון להוריד את כמות הנפגעים ולייצר תשתיות סלחניות הם נר לרגלי החברה והוגדרו על ידי המנכ"ל ניסים פרץ כנושאים בעדיפות עליונה. מוקדי הסיכון הם מאמץ מרכזי של החברה והנחיית המנכ"ל היא לסגור את כולם בחומש הקרוב. בחברה מתבצע תעדוף על פי סטטיסטיקה של תאונות, עם או בלי נפגעים בנפש".
ומה לגבי אשכול?

"מוקדם מדי להשיב", נמסר מהחברה. "התכנית הכוללת והמאושרת תתקבל רק בנובמבר. יש לזכור שחברת נתיבי ישראל היא דרג מתכנן ומבצע. את האישור אנחנו מקבלים ממשרד התחבורה והוועדה הבין משרדית".


"העניין ידוע ומטופל"
תשובת המועצה
מהמועצה נמסר: "במסגרת החלטת הממשלה להרחבת ושיפוץ כביש 232 יתוכננו ויוסדרו מחדש כל הפניות על תוואי כביש 232. כביש 232 נמצא כרגע בתכנון מתקדם על ידי נתיבי ישראל. סיום התכנון צפוי בדצמבר 2017 ותחילת ביצוע העבודות צפויה במהלך שנת 2018.
"לגבי הפניות בצומת אבשלום, ישע ויתד, העניין ידוע ומטופל על ידי המועצה מול משרד התחבורה ונתיבי ישראל. הסדרת צמתים אלה נמצאת בראש סדר העדיפויות בתוכנית העבודה של המועצה מול משרד התחבורה והוגשו בקשות לתקצוב בתקציב של 2017-2018".



יום שני, 12 בספטמבר 2016

תיאטרון החלומות


אחרי הצלחת המופע בשנה שעברה באולם אשכול, גם השנה אימץ תיאטרון הנגב ילדים בעלי מוגבלויות מעמותת "בית הגלגלים", והגשים להם חלום להופיע על במה. הפעם זה היה בקיבוץ אורים • יובל רויטמן

ביום שישי ה-5.8 נסעו ביחד ג'קי ממן, המנהל המוזיקלי ומנהל השיווק של תיאטרון הנגב, ואיסי ממנוב המנהל האמנותי של התיאטרון, לקיבוץ אורים, שם הם נפגשו בבית של העמותה (ראו מסגרת) עם ארבעה ילדים בעלי מוגבלויות מעמותת "בית הגלגלים" מסניף ירושלים, בגילאי 13-15. המטרה: להגשים לילדים חלום לעלות על במה ולהופיע מול הקהל שמנה 50 איש, והורכב ברובו מחברי וילדי אורים ומבני משפחה. 
ג'קי עבד עם הילדים על קטעי השירה. הילדה אורטל הררי שרה את "בך לא נוגע" של יהודית רביץ ואת "בגלל הרוח" של שלומי שבת; נתנאל דרמוני שר את "כשאת עצובה" של עמיר בן עיון ואת "שבחי ירושלים" של אביהו מדינה ועלי עותמן שר את "עלמתיני" (בערבית - "לימדת אותי"). איסי עבד עם מעיין עמבר על קטע המשחק.
שמחים כל הזמן
"אנחנו נפגשים עם ילדים בעלי מוגבלויות ולא יודעים מראש מה לעשות איתם", מספר ג'קי. "אבל למרות המוגבלויות אנחנו עושים את זה כמה שיותר מקצועי. למשל השיר 'בך לא נוגע' שבחרה אורטל הררי - זה שיר מאוד קשה לביצוע והאתגר ריתק אותי כמוזיקאי. והיא הצליחה לעשות את זה". 
המפגש עם נתנאל 'תולי' דרמוני היה מעט יותר מורכב, מעיד ג'קי. "בהתחלה הוא מאוד חשש וכשהוא ראה אותי עם הגיטרה הוא נכנס לפאניקה". 
ג'קי ואיסי עם הילדים. "נמשיך עם הפרויקט בכל פעם שנידרש"

אז מה עשית?
"הוצאתי את כל המדריכים מהחדר ויצרתי איתו קשר אינטימי. שאלתי אותו מה הוא אוהב לשיר והוא אמר 'עמיר בניון'. הוא בחר את השיר 'כשאת עצובה'. השיר 'פירק' את הקהל וגם אותי תוך כדי שירה. יש שם את המילים 'בצבא הכי חזק שבעולם אלחם למענך' - והבחור יושב בכיסא גלגלים ובקושי זז".
עושה רושם שהמפגש עם הילדים השפיע עליך מאוד.
"אני עוסק המון שנים במוזיקה, מופיע בארץ ובחו"ל. המפגש עם הילדים מרתק ומרגש בצורה בלתי רגילה ומעמיד אותך עם שתי רגליים על הקרקע. מה שמעניין זה בעיקר שמחת החיים הגדולה שלהם - שזה ממש לא מובן מאליו. הם כל הזמן מבסוטים ומחייכים".

מאמצים מכל הלב
זו השנה השנייה שתיאטרון הנגב מאמץ את ילדי בית הגלגלים, שרובם סובלים משיתוק מוחין או ניוון שרירים. בשנה שעברה הופיעו הילדים באולם אשכול והשנה הם הופיעו במועדון החברים בקיבוץ אורים, שמאמץ את ילדי העמותה לאורך השנה ומעמיד לרשותם מבנה קבוע ומשופץ לאירוח בסופי שבוע במחיר סמלי. 
לדברי לאה מאיר, מנהלת בית הגלגלים באורים, במהלך השנה, אחת לשבוע מגיעה קבוצה מהעמותה ומתארחת בבית, שמותאם ומונגש לצרכיהם. בנוסף לבית של בית הגלגלים באורים יש עוד חמישה בתים מונגשים ברחבי הארץ - בירושלים, בוסתן הגליל, הרצליה, ואדי ערה ובאר שבע.
מי שמלווה ביומיום את הילדים שהגיעו להופיע באורים הם רכזות הקבוצה מירושלים אדוה וייסבלט ורחלי מנדל והמדריכים זיו בן אהרון, קובי מרקוביץ ועמוס בוכניק - כולם בהתנדבות. תודה מיוחדת לחגית סרגוסטי מאורים ולסאונד-מן גיא דיטרנוביץ מאורים.

ג'קי: "הצוות שמלווה את הילדים ראוי להערכה. כשחושבים שהכול חרא במדינה, אתה נתקל במתנדבים שעובדים איתם באהבה והתנדבות. זה פרויקט שהתיאטרון נרתם אליו כבר שנה שנייה ונשמח להמשיך איתו בכל פעם שנידרש". 

יום ראשון, 11 בספטמבר 2016

"אני יכול לנצח כל אחד"

אדם ברדיצ'בסקי מניר יצחק, אלוף ישראל בטניס כיסאות גלגלים, מייצג את המדינה באולימפיאדה הפראלימפית שנפתחת מחר בריו - ומכוון הכי גבוה שאפשר • יובל רויטמן. צילום: יעקב גפן

מחר, ביום ד' ה-7.9, כשייפתחו המשחקים הפראלימפיים בריו - בלי פלפס ובלי בולט ובלי היוקרה והתהילה של המשחקים האולימפיים שריתקו את העולם באוגוסט - יצעד במשלחת הישראלית, קצת צולע בגלל הפרוטזה, אדם ברדיצ'בסקי (33) מניר יצחק, אלוף ישראל בטניס כיסאות גלגלים. לרגע הזה הוא חיכה כבר ארבע שנים, מהיום שבו התחיל להתאמן בענף.


מה ייחשב בשבילך הישג?
"לעבור את השלב הראשון ייחשב הישג בעבורי. השגתי את הקריטריון לריו כשדורגתי במקום ה-34 בעולם, היום אני מדורג בסביבות מקום 40. בשביל לזכות במדליה צריך לנצח חמישה משחקים וזה בכלל לא פשוט. יש שם שחקנים בעשירייה הראשונה - מבריטניה, הולנד וצרפת, שהם ברמה מאוד גבוהה - אבל אני מאמין שאני יכול לנצח כל אחד".

מהנדס בבוקר, ספורטאי בנשמה
אנחנו נפגשים לשיחה במשרד הצנוע שלו ביח"ם, שם עובד אדם כמהנדס מכונות. "אני משפר ומתכנן כל מיני דברים". כשאנחנו מתיישבים, הוא מסיר את הפרוטזה, 'מתנה' שקיבל בשנת 2007, לאחר שאיבד את רגלו בהתהפכות סירה במהלך טיול בתאילנד (ראו מסגרת). "אני כבר לא זוכר מה זה להיות עם שתי רגליים. אני עושה הכול כרגיל. הרבה פעמים זה קשה ולפעמים אני מעדיף לרכוב על אופניים במקום ללכת ברגל, כדי להקל על העומס. בעיקר קשה לי לעמוד ולהרים את הילדים על הידיים, והם כמובן לא מוותרים לי...".
אדם נשוי להילה ואבא לשני ילדים - ים בן שנתיים וחצי ונטע בן שנה. בחור חסון שהספורט תמיד היה מרכיב מרכזי בחייו. בצעירותו שיחק בקבוצת הכדורגל של המועצה ואל הטניס הגיע רק אחרי הפציעה. 
"בהתחלה שחיתי, לשחק טניס התחלתי רק ב-2012, אחרי אולימפיאדת לונדון. "הרמתי טלפון למועדון ספיבק ברמת גן. הם קיבלו אותי מיד ומאז ועד היום הם מממנים אותי - אימונים, ציוד, נסיעות לתחרויות בחו"ל".
בארבע השנים האחרונות התקדם אדם בדירוג, ואף זכה באליפות ישראל. בדרך הוא שפך ליטרים רבים של זיעה בתוכנית אימונים קשוחה וקפדנית שכוללת לפחות ארבעה אימונים בשבוע. מי שמאמנת את אדם היא עופרי לנקרי, בעברה מקום 3 בארץ בטניס נשים. "היא תותחית אמיתית". בין פעמיים לשלוש בשבוע, אחרי העבודה, עולה אדם על האוטו ונוסע לרמת גן להתאמן. "בשנה האחרונה השתפרתי בכמה דרגות, ביציבות, בטכניקה, במשמעת. זו תוצאה של אימונים קשים". בנוסף לאימונים עם עופרי, לאדם יש מאמן כושר וגם יריב אימונים מצאלים - איתמר גל - שמשחק פעם בשבוע מול אדם בהתנדבות. 




רוצה להגיע לטופ
אדם נוסע לריו כחלק ממשלחת של 40 ספורטאים, במימון של התאחדות ספורט הנכים.  "הייתי שמח שיסקרו אותנו יותר - טניס כיסאות גלגלים זה ממש יפה ומהיר". הנסיעה מרגשת אותו, אבל מבחינת אדם, ההשתתפות באולימפיאדה היא עוד נקודת ציון בדרך לצמרת הענף. "מהרגע הראשון שהתחלתי לשחק הצבתי יעד להגיע לאולימפיאדה, אבל זו רק ההתחלה. אני רוצה להגיע לטופ ולהיות אחד הראשונים בעולם".



הפציעה:
את ספטמבר 2007 אדם והילה לא ישכחו לעולם. זה קרה בטיול הגדול במזרח, במהלך שיט סמוך לאי קופיפי שבתאילנד. השיט אמור היה להיזכר כחוויה טובה ובלתי נשכחת, אך סערה חזקה ופתאומית הפכה את הספינה שלהם שהחלה לטבוע. הילה קפצה למים אך אדם איבד את שיווי המשקל, החליק מדופן הסיפון ונפל למדחף הספינה. 

רגליו של אדם התרסקו בנפילה, פציעתו היתה חמורה ביותר ובשעות הראשונות אף נשקפה סכנה לחייו. למרות החשש שלא יחזיק מעמד, הועבר אדם לבית חולים בפוקט, שם ייצבו הרופאים את מצבו, הצליחו להציל את רגלו הימנית וקטעו את כף רגלו השמאלית. כששב לארץ נאלצו הרופאים להרחיב את הקטיעה עד מתחת לברך.