יום רביעי, 27 בדצמבר 2017

כמו עוף החול(ית)

שלוחה של מכינת הנגב הוותיקה נפתחה השנה בקיבוץ חולית. 21 הצעירים והצעירות, אידיאליסטים חסרי תקנה, הפכו מיד לחלק בלתי נפרד מהקהילה ומתהליכי ההתחדשות והצמיחה שעובר הקיבוץ בשנים האחרונות. שעתו היפה של קיבוץ חולית • תם פרחי



בספטמבר האחרון נפתחה בקיבוץ חולית שלוחה של מכינת הנגב מבית היוצר של המדרשה בשדה בוקר ובה 21 חניכים מכל רחבי הארץ. הנערים והנערות, חדורי אמונה, התלהבות ומוטיבציה, מתגוררים במגורי הצעירים ומקיימים את הפעילות שלהם בבית ילדים ישן ששיפצו והשמישו יחד עם חברים מהקיבוץ. "את מה שקורה פה ואת האידיליה הזאת בין הקיבוצניקים למכיניסטים", הבטיח לי בועז שחר, מנהל השלוחה בחולית, "חייבים לראות כדי להאמין". אז באתי לראות, כדי להאמין. וכמו שקורה לא פעם, יצאתי לחפש אתונות ומצאתי מלוכה. ברוכים הבאים לממלכת חולית.
משהו טוב קורה בחולית. הקיבוץ שקם בפאתי סיני והועתק למועצה אזורית אשכול לאחר הסכם השלום עם מצרים, ידע מאז עלייתו לקרקע ימים יפים אך גם תקופות קשות מנשוא. גלי עזיבה, קשיים כלכליים ומצב בטחוני מעורער איימו על המשך קיומו של הקיבוץ הקטן, ורק עם בוא השינוי באורחות החיים נבלמה ההתדרדרות הבלתי נמנעת. השנים האחרונות הביאו אתן רוחות של התחדשות וצמיחה ולחברי הקיבוץ חזר הצבע ללחיים. 
לדברי אלכס ויינטרוב, יועץ ארגוני וחבר הנהלת הקיבוץ, הנתונים הם לא פחות ממדהימים: "בתוך פחות מ-4 שנים הקהילה בחולית הכפילה את עצמה פי 4. מערכת החינוך שלנו, שנסגרה לפני כמה שנים בגלל מיעוט ילדים, חזרה לפעול בשיתוף עם סופה וכרם שלום. בחולית לבדה יש היום יותר מ-55 ילדים. בנוסף הגיעו לקיבוץ משפחות צעירות מכל רחבי הארץ ועוד משפחות חדשות ממשיכות להיקלט. חלק מהנקלטים השתלבו בעבודה במשק ואחרים עובדים בחוץ, ולכולם – ותיקים וחדשים – משותפת תחושת עשייה ושייכות. כל אחד יכול לקחת יוזמה ולהוביל. בדיוק כמו היוזמה להביא אלינו את מכינת הנגב".

מה עמד מאחורי הרעיון להקים מכינה בלב הקיבוץ?

"יחד עם מאור מינץ ואביעד בשרי – חברי קיבוץ ופעילים חברתיים – הגינו את הרעיון לפני שנה וחצי בערך. החלטנו שהגיע הזמן לעבור מעמדה של הישרדות ועשייה לביתנו לעמדה של צמיחה ותרומה לחברה הישראלית. בחנו הרבה אופציות עד שהגענו לראש המכינה והבנו שיכולה להירקם כאן זוגיות מופלאה בינינו לבינם. החברים אישרו את ההחלטה פה אחד ובתוך חצי שנה הפרויקט הזה קם מאפס, בשיתוף מלא עם הנהלת הקיבוץ ובעזרת רוח גבית שקיבלנו מהמועצה".
ומהקילומטרז' הקצר שעברתם יחד עד כה, זאת נראית החלטה טובה?
"מצוינת. המכינה הכניסה לקיבוץ אנרגיות שאין לתאר. לראות את החבר'ה הצעירים האלה מסתובבים כאן במשך היום ובאים אלינו לבתים בשעות הערב, זו תחושה חזקה של גאווה. אנחנו רואים בזה שליחות ומקווים שמכאן והלאה המכינה רק תלך ותגדל". 

המשימה הלאומית: להתיישב בחולית

בועז ומשפחתו הם בכלל קיבוצניקים מיגור שהגיעו למכינה בחולית לגמרי במקרה: "אני עצמי הייתי במכינה ותמיד נשארתי בקשר עם העולם הזה, אבל הכוונה שלי הייתה להיות מורה לאזרחות. כשסיימתי את הלימודים גיליתי שיש אינפלציה במורים לאזרחות וחיפשתי את דרכי. יום אחד אשתי שולפת פלייר שכתוב בו שמחפשים מנהל לשלוחה של מכינת הנגב. מיד אחרי שווידאתי טוב-טוב שהיא מבינה לאיזה מקום בדיוק אנחנו הולכים, על כל המשתמע מכך, הגענו לחולית". 
מכינת הנגב היא מכינה קדם-צבאית, ציונית וחילונית שהוקמה ב-2002 במדרשת שדה בוקר. כבר כמה שנים שמנהלי המכינה במדרשה מנסים לייסד שלוחה נוספת שלה, בעיקר בעקבות הביקוש העצום שהם מתקשים לעמוד בו. לדברי בועז, "בשנה שעברה התמודדו 1,000 שמיניסטים על 67 מקומות שיש לנו בשתי המכינות. הגיוסים לשנה הבאה רק התחילו וכבר יש לנו 900 פונים. אני יכול לומר בגאווה שהמכינות היום נהנות מפופולריות אדירה, בעיקר בקרב האוכלוסייה הלא-קיבוצית. יש אמנם הרבה מאוד פונים מהמרחב הכפרי, אבל הרבה יותר עירונים ומושבניקים מאשר קיבוצניקים. המכינות הן כבשה שחורה בתנועה הקיבוצית שרואה בזה שנת שירות עצמית ולא חברתית".
ולמרות זאת התמקמתם בקיבוץ. איך נוצר הקשר עם חולית?
"הקשר נוצר דרך אלכס ועידו עמר, ראש מכינת הנגב. בקיבוץ חיפשו מכיניסטים שירצו להתיישב אצלם ובמכינה חיפשו מקום בנגב להקים בו שלוחה, כלומר הצורך והרצון היו הדדיים. כשהחיבור הזה נעשה כבר היה אמצע השנה והיינו צריכים לפעול בטורבו מטורף כדי להדביק את הפער. חלק מהאתגר גם היה לספר למכיניסטים שהתקבלו לשדה בוקר שהמשימה הלאומית שלהם היא להתיישב עכשיו בחולית שבעוטף עזה. אצל חלק מהנערים התעורר יצר של חלוציות והרפתקנות אבל היו גם לא מעט חששות, בעיקר מצד ההורים".
איך קיבלו אתכם כאן?
"מההתחלה החיבור עם הקיבוץ היה מדהים. לכל אחד מהחניכים יש גם משפחה מאמצת בקיבוץ שמארחת אותו במהלך השבוע וגם בשבתות שאנחנו כאן. חלק מהחבר'ה אפילו קוראים להם 'אבא' ו'אימא'. אנחנו מרגישים מחוברים מאוד לקיבוץ, גם בגלל שחלק מהחניכים מתנדבים בענפי הקיבוץ כמו הרפת, המטע וכו'. החניכים האחרים מתנדבים במקומות שונים במועצה כמו נווה אשכול ו'יובלי הבשור' וגם שם החיבור היה מידי".
אז אתם כאן כדי להישאר?
"ברור! מבחינתנו יש ערך מוסף עצום לישיבה שלנו כאן ולכך שהחניכים נחשפים לצורת ההתיישבות הזאת, לערבות ההדדית שיש כאן, לשותפות. חשוב לנו שידעו שבישראל יש גם לואו-טק, שיתחברו לאדמה ושיראו בעבודת הכפיים שהם עושים כאן – ושכנראה כבר לא יזדמן להם לעשות בשום מקום אחר – הרבה יותר מסתם מקום עבודה אלא ערך בפני עצמו".
את אותה התחושה בדיוק מתארים גם ערן היימן (מוצא עלית) וניר שני (כפר סבא) שלומדים במכינה. לדברי ערן, "קיבלו אותנו בזרועות פתוחות והמקום הזה הוא כמו בית שני בשבילנו. הוותיקים כאן מעבירים לנו שיעורים על ההיסטוריה של המקום וזה גורם לך להעריך עוד יותר את האנשים שחיים כאן". ניר מספר שכשהתקבל למכינה בשדה בוקר ושמע על האופציה להקים שלוחה של המכינה בחולית, הוא קפץ מיד על המציאה: "חשבתי לעצמי שבדיוק בשביל זה באתי הנה. לבוא ולהתיישב בקיבוץ שנמצא ממש על הגבול, לחיות איתם, לעבוד איתם, מבחינתי אלה ציונות וחלוציות. אני לגמרי יכול לראות את עצמי בא לגור כאן עם המשפחה שלי בעוד 10 שנים".  

יום שני, 25 בדצמבר 2017

תוצרת זית

עונת המסיק הנמצאת בעיצומה בימים אלה היא סיבה מצוינת לצאת למסע בעקבות מגדלי זיתים במועצה. כל אחד מהם מגדל, מוסק, כובש ומשווק בדרכו אך כולם מסכימים שמדובר ב"עץ הכי ישראלי שיש" • תם פרחי פגשה ארבעה מהם 


מדי שנה בסתיו, עם רדת הגשמים הראשונים, מתחילה עונת מסיק הזיתים ובשולי הדרכים אפשר להבחין בפועלים החובטים מעל ותחת כל עץ זית רענן. אם חשבתם שמסיק זיתים הוא עניין של מה בכך, טעיתם טעות מרה. בעיני מגדלי הזיתים מדובר בתורה שלמה או בדיסציפלינה מדעית, תלוי בתפיסת עולמו של המגדל. אחד הוויכוחים המרים הניטשים בין מגדלי הזיתים הוא על מועד המסיק. מועד המסיק ומשטר ההשקיה בתקופה שלפני המסיק משפיעים על כמות היבול ועל אחוז השמן בפרי. ההחלטה מתי למסוק יכולה להשפיע על כמות הזיתים ואיכותם, על צבע השמן וחיי המדף שלו. בשלות הפרי תלויה בין היתר בזן הזית, בהשקיה ובאקלים – סתיו חם מדי עלול לגרום לנשירה ואילו סתיו קר מדי עלול לגרום לזיתים להישאר ירוקים מדי והם לא יהיו מוכנים בזמן למסיק בתחילת החורף. ידוע שככל שהמסיק מאוחר יותר, אחוז השמן בפרי ומשקל היבול הכולל עולים. עם זאת, מסיק מאוחר כרוך גם בכמות גבוהה יותר של פרי שנשר. משטר השקיה נדיב בשבועות שלפני המסיק מעלה את משקל היבול הכולל, ויכול להעלות את כמות השמן המופק, אבל מוריד את אחוז השמן שבפרי (בשל עליית אחוז המים בזיתים). תורה שלמה כבר אמרנו??

שם טוב, שמן טוב

בישראל מגדלים כ-9,000 טון זיתים למאכל ומייצרים כ-7,500 טון שמן זית. ומה אצלנו? מתברר שגם אשכול נתברכה באי אילו משוגעים לדבר שהשמן זורם בעורקיהם. וכך, בין גרגור לניעור ובין כתישה לכבישה, ניצלתי את ההזדמנות להכיר מקרוב את העוסקים במלאכה העושים לנו שמן מתוצרת זית:

שמן הבשור

מי? אורנה וחובב עפר
איפה? משק 18, שדה ניצן
כמה? התחיל ב-20 דונם והיום מגדל זיתים על כ-80 דונם, אם כי לא הכול מניב עדיין.
מה? כיום מגדל ארבעה זנים של זיתים: ברנע (זן ישראלי מכרמי זית בקדש ברנע. ארומה עדינה), פיקואל (זן ספרדי, מרירות בינונית), פישולן (זן צרפתי, מרירות וחריפות בינוניות עד גבוהות), קורטינה (זן איטלקי, ארומה דומיננטית, מרירות וחריפות גבוהות) ומוריסקה (זן ספרדי-פורטוגלי).
ממתי? משנת 2006 ועד עצם היום הזה.
איך? מסיק מכני באמצעות מנערת.

למי? שיווק ישיר ללקוחות בכל רחבי הארץ, מהחקלאי לצרכן.
למה? "תמיד היה לי חלום שנבט אצלי במשך שנים – לגדל זיתים ולהכין שמן זית, כך שמבחינתי מדובר בחלום שהתגשם. יש משהו בעץ הזה שנותן לי נחת ורוגע. אני לא יודע להסביר את המיסטיות שסביב הגידול הזה וכל מה שכרוך בו, אבל העצים האלה בשבילי הם יותר מבני אדם".

שמן נטע

מי? הדס ושרון כהן (ושמונת ילדיהם)
איפה? בני נצרים
כמה? התחיל ב-35 דונם כשסביב לכרם הכול היה "רק חול וחול". לפני שנתיים חכר עוד שטחים נטועים ממשפחה שעזבה את היישוב וכיום מגדל זיתים על 65 דונם (ועוד 5 דונם לולבים).
מה? שני זנים: ברנע וסורי (זן לבנוני, רמת חריפות ומרירות גבוהה יחסית).
ממתי? מ-2007. אחרי ההתנתקות התלבט אם לבחור באורח חיים עירוני או כפרי ולבסוף החליט שמקומו כאן, קרוב לאדמה. ואם כבר אדמה, אז הכי שורשי שיש – כרם זיתים.
איך? מסיק ידני בעזרתם של החברים מישיבת רגבים בבני נצרים – ישיבה תורנית חקלאית המשלבת בין קודש לחול – חול הנגב כמובן.

למי? מחצית מהכמות נשלחת לגופים שמשווקים את השמן והמחצית השנייה משווקת ישירות ללקוחות פרטיים שהולכים ומתרבים מדי שנה.
למה? בהכשרתו שרון הוא בכלל מורה, מוהל וסופר סת"ם, אבל כשהגיע לאזור מגוש קטיף חיפש מה הדבר שיוכל להועיל יותר מכל לבניין היישוב החדש: "הרא"ש (רבי אשר בן יחיאל) כותב שבעת הקמת יישוב חדש צריך לקיים שלוש פעולות, בסדר הזה: לטעת עצים, לבנות בתים, לזרוע זרעים. אז כשהגעתי לכאן קודם כל נטעתי את הלולבים ואת הכרם ורק אחר כך בניתי את הבית. עבודת האדמה שווה בעיני להנחת תפילין".

שמן  הללויה
 
מי? שלומי אוזן
איפה? משק 280, עין הבשור 
כמה? נכון להיום 20 דונם, אבל מקווה מאוד לגדול בשנים הקרובות.
מה? ברנע ופישולן
ממתי? מגדל זיתים כבר חמש שנים: "במקצועי אני שיפוצניק והזיתים הם בעצם עסק משני שאני מקווה שיצדיק את עצמו ויהפוך לעסק מרכזי יותר". 
איך? מסיק מכני-ידני באמצעות מכשירים ידניים ממונעים שבקצה של כל אחד יש מנערת קטנה.

למי? שיווק ישיר מפה לאוזן, כרגע בעיקר דרך מכרים. מהמסיק הנוכחי התקבלו 3,500 ליטר שמן, כמעט פי שלושה מהמסיק הקודם ועוד היד נטויה...
למה? לגמרי במקרה! – "הגעתי לעבודת שיפוצים אצל מגדל זיתים שגם הכין מהם שמן והוא סיפר לי על העבודה שלו והזמין אותי לראות את המטעים. עשיתי סיבוב ומיד נדלקתי על העניין. אמנם בתקופת המסיק זאת עבודה מאוד אינטנסיבית, אבל ביתר השנה זה מאפשר לי להמשיך כרגיל בעבודה שלי ולהוסיף עוד הכנסה צדדית. מבחינתי היום השיפוצים הם לפרנסה והזיתים – לנשמה".

שמן ניסקה

מי? משפחת ניסקה 
איפה? משק 4, שדה ניצן 
כמה? שמונה דונם
מה? ברנע ופישולן
מתי? קרוב לתשע שנים
איך? פרופ' ניסקה הוא מגדל זיתים ידוע ובזמן הפנוי שנשאר לו הוא מנהל את המחלקה האורתופדית בבית החולים מאיר בכפר סבא. את מסיק הזיתים הוא מוציא לפועל בעזרתם האדיבה של הרופאים במחלקה: "זו כבר מסורת אצלנו שכל שנה בסתיו הרופאים מגיעים לשדה ניצן, מפשילים שרוולים ויחד עם התאילנדים קוטפים את הזיתים. מתברר שחלק גדול מהאורתופדים מוכשרים למשימה...". 
למי? שיווק מפה לאוזן ומפה לשם: "אנחנו כבר הבנו שכלכלי זה לא יהיה, אבל הסכמנו בינינו שהעסק הזה יישאר בחזקת הובי וכך קורה".
למה? "אצלנו בבית הכול על טהרת השמן. חוץ מזה שיש לו סגולות ריפוי בלתי רגילות, הוא גם השמן הכי בריא שיש. האהבה שלי לזיתים התחילה כשהגענו למושב. חבר טוב ניסה ללמד אותי איך מכינים זיתים – עבדתי בדיוק לפי ההוראות וזה אף פעם לא יצא לי טעים כמו שלו... היום, כשאני מגדל זיתים בעצמי, אני מכין זיתים שחורים במלח והתוצאה הרבה יותר מוצלחת. אני מת על עצי זית, בעיני זה העץ הכי ישראלי שיש. אין לך מושג כמה אני מתרגש כל שנה לפני המסיק".


כתית...  כבישה קרה? ציפורי  יסביר
יצחק ציפורי (כושי) מתלמי יוסף הוא מנהל 'פאנל טועמי שמן זית – דרום'. כן, יש דבר כזה (גם חובב עופר חבר בפאנל). הפורום כולל לפחות שמונה אנשים שמתכנסים מעת לעת על מנת לטעום שמני זית ממקורות שונים. הפורום נבדק מדי שנה על ידי ארגון הזית העולמי.
בשביל מה צריך את הפורום הזה, לא מספיק שנטעם בעצמנו? השאלה לגמרי במקומה כי שמן זית הוא מוצר המזון היחיד שכדי לאשר אותו תחת הגדרה תזונתית תקפה – לא מספיקה בדיקת מעבדה. יש צורך בבדיקת טעם וריח שהמעבדות לא מגלות. אנחנו מדרגים כל מוצר שמובא בפנינו על פי ארבע דרגות: כתית מעולה, כתית, רגיל ושמן זית למאור - שצריך תהליך זיכוך נוסף או שישמש לנרות חנוכה ולסבונים.
ומה זה 'כתית', ו'כבישה קרה' שתמיד קוראים ולא מבינים? זה שמן שמופק על ידי תהליך פיזי בלבד של מעיכה וסחיטה. רוב השמנים על המדף, מלבד שמן זית, מופקים בתהליכים כימיים שונים. אם אתה מוצא שמן זית שמוגדר כ'שמן זית זך' - זה שמן שמופק על ידי מיצוי כימי. זה לא אומר שהוא תרמית, זה שמן ללא הטעם והארומה המיוחדים לשמן זית כתית וכמובן ללא הערכים התזונתיים שבראשם נוגדי החמצון ששמן הזית מתברך בהם.  
תן לנו כמה טיפים של צרכנים, איך לבחור? ראשית צריך לחפש על הבקבוק (אם גם זה לא זויף) את 'תו איכות שמן זית ישראלי'. אם יש - הוא עומד בכל הסטנדרטים והוא אכן תואם את מה שכתוב על הבקבוק. בכל מקרה עדיף לקנות מספקים שאתם מכירים ובטח לא בבקבוקים בצדי הכביש. אם אפשר פתחו והריחו או גם טעמו את השמן. אם יש לו ריח חזק כמו דשא שנקצר זה עתה – הוא טוב. אם אתם מריחים ריח מוכר של זיתים כמו שפותחים אריזת זיתים כבושים למאכל – זה לא. הריח הזה מעיד על תהליך תסיסה. הוא טוב לזיתים – לא לשמן. ומאוד חשוב: שמן זית שמוכרים לכם  ב 15-20 ₪ לליטר הוא חשוד מאוד... 
אומרים ששמן זית עם צבע ירקרק עכור הוא טוב... זה לא מדויק. העכירות היא משקעים שצריכים לרדת לקרקעית במשך הזמן והשמן צריך להימכר יותר שקוף ונקי. אם אתם קונים מיצרן שמן עכור כזה, הוא יכול להיות טעים וטוב ובדרך כלל הוא טרי, אבל המשקעים האלה מקצרים את חייו כי בסוף הם תוססים ופוגעים באיכות השמן. שמן כתית מעולה צריך להיות בעל חומציות נמוכה מ-0.8%. קניתם שמן זית – זה צעד נבון. עכשיו שימו אותו במקום קריר ואם הוא בבקבוק שקוף – גם חשוך. 



יום שלישי, 12 בדצמבר 2017

מאמין בפשטות ועבודה קשה

 ניקי לוי קיבל את ’אות הנגב לאיכות הסביבה’ וזו הזדמנות להתעדכן

על המעבר של ניקי לוי מביטחון לחינוך כבר סיפרנו פה לקוראים. תקציר הפרק הקודם: ניקי היה קב"ט המועצה, עבר בתפקידו שלושה סבבי לחימה בגבול וצבר הרבה שעות לילה בג'יפ עד שהחליט על מהפך בחיים ועבר לחינוך. אבל לא עם כיתה ולוח – הכל 'בשטח': בחקלאות, בהישרדות ובכל מה שקשה וכבד.
החודש הוא קיבל את אות הנגב לאיכות הסביבה וזו סיבה טובה לשאול איך מתקדם המיזם? "הקמתי את 'מרכז אדוות' בצאלים שבהתחלה שירת את ילדי צאלים. עשינו גינה קהילתית, מבני בוץ וחוגי הישרדות תוך שימוש במיומנויות קדומות". במקביל התחלנו לפתוח את זה לילדים ונערים גם ביישובים אחרים.
מיומנויות קדומות? 
כן, זה שם כולל לכל המיומנויות של תפקוד ושהייה בשטח בטבעיות ומתוך "מקום טוב" ללא הטכנולוגיה והלחץ של ימינו – כמו פעם. אצלי זה לא בא מתחום הביטחון וההצלה אלא מתוך התרכזות בפשטות כחוויה מעצבת "
ומאיפה זה בא לך?"למדתי את זה בתקופת שירותי כקב"ט, כדי להיות איש שטח יותר טוב. עשיתי את זה בארגון שנקרא 'שומרי הגן', זה קורס של שנתיים, סוף שבוע כל חודש, עם שנת סטאז' שעשיתי בישובים מרוחקים מכאן"
ומה אצלנו? "בשנה האחרונה הייתי בעיקר בצאלים ובישובים אחרים בנגב והתעסקתי בשני נושאים עיקריים: בגינות קהילתיות ובהדרכת חוגים של 'שומרי הגן', בהישרדות. חלק מזה עם חוג מצוינות של אשכול. אנחנו עושים בנופי הבשור 'מרחב אקולוגי' לצרכי לימוד. אני חלק מפרויקט הקיאקים "חותרי אשכול" עם ליאור קטרי, שנינו בהתנדבות ובשותפות עם אורן מחולית ומרכז חוסן אני עוסק בהקמת גינות קהילתיות במועצה. אני גם מוציא משלחות של אנשי חינוך להישרדות עם הבושמנים בנמיביה ואני גם סטודנט להוראת גיאוגרפיה עם התמחות בחינוך בלתי פורמאלי, לא משעמם לי.
מה הסיפור של ה'הישרדות' בחינוך? לאחרונה חבר אלי ניר גור, מבכירי מדריכי ההישרדות בארץ בכדי להקים מיזם יחד. הוא הביא את השיטה מארה"ב בשנות השמונים ושכלל והתאים אותה לארץ. לוקחים קבוצות של בני נוער, בעיקר כאלה שצריכים לחזור ולתת אמון בעצמם אחרי שאיבדו אותו במהלך החיים. הם נזרקים לשטח לא מוכר וללא כל מה שיש להם בבית וצריכים לתפוס יוזמה, לשרת את עצמם ולהצליח לתפקד ולבצע משימות. זה לא קל, אבל הדגש הוא על חווית ההצלחה וההתגברות הפנימית של הנער על חולשותיו שלו. אין אצלנו השוואות להצלחות שבין המשתתפים אלא כל אחד בפני עצמו, בתהליך שבו הוא מגלה את חוזקותיו אל מול האתגרים שאנחנו מעמידים לפניו.
ואם הוא לא מצליח... אל דאגה – כולם מצליחים. בשביל זה גם אנחנו שם.