יום שני, 16 ביולי 2018

תן לשים ת'ראש על דיונה

לימור אור בת ה-43 ממושב יתד, מנחת קבוצות ומאמנת אישית מנהלת כבר 14 שנה את מרכז הפנאי באשכול 'הדיונה'.  נוסף על אלה היא גם מתכללת קייטנות רשותית ומאוגוסט האחרון משמשת רכזת רשותית של "ניצנים" (הצהרונים לפי חוק כחלון). דמות צבעונית ואנרגטית שחיה את הקהילה ומאמינה שדברים צריכים תמיד להיות בתנועה ולהתאים את עצמם לקהל היעד • עפרה בן נתן


מרכז הפנאי באשכול 'הדיונה' נמצא סמוך ליישוב אבשלום. המרכז הוקם בשנת 2000 מכספי תורם ואיש יקר בשם מרק לידשין מארה"ב שהגיע כבר פעמיים לביקור ורואה בדיונה את ה"בייבי" שלו. שמירת הקשר עם התורם במשך השנים הביאה להתפתחות הדיונה ולקבלת תרומות שוטפות נוספות. 
סמוך לדיונה נמצאים אשכול הגנים של יישובי הפתחה, מרפאת אבשלום, בריכת אבשלום ובקרוב מאוד ייפתח באזור גם מרכז מסחרי גדול. מכאן שלדיונה יש מיקום אסטרטגי בתחום הפעילות של חבל שלום, החלוציות ושאר יישובי המועצה. הדיונה מקבלת בזרועות פתוחות את כל תושבי אשכול. בבקרים מגיעים לדיונה ילדים מאשכול הגנים לג'ימבורי ולחוגי בוקר, והמבוגרים לסדנאות שונות. בצהריים ואחר הצהריים מתקיימים במקום חוגים שונים כגון קראטה, פרחי מחול, הצגות לילדים ומגוון חוגי אמנויות כמו מחול, שירה ומוזיקה. בערבים יש במקום שלל פעילויות למבוגרים - חוגים, הרצאות ועוד.  




בתוך הדיונה נמצאים משרדי "האגודה המרכזית" ושני הגופים מתנהלים בשיתוף פעולה מלא. 
לדברי לימור, "אני אוהבת לראות את המפגש הרב-דורי כשהסבים והסבתות מגיעים עם הנכדים לפעילויות ואת המשפחות הצעירות שרק נקלטו כאן ונחשפות דרך המפגש בדיונה למשפחות הוותיקות יותר. 
"כשאני מביטה אחורה על השנה שהייתה, אני מבינה שהגודל הפיזי של הדיונה צר מלהכיל את כל הפעילויות ואת כל החלומות שאני רוצה להגשים בעתיד. יש צורך להרחיב את המבנה כדי שנוכל לפתוח יותר חוגים כמו אמנות, פלמנקו, צילום, בית לנוער, בית למייסדים, ושהמקום תמיד יהיה שוקק חיים.
"קהל היעד שלנו באשכול השתנה. הקליטה הגדולה באזור הביאה אלינו קהל עירוני ויש להתאים את הפעילויות גם לטעם שלהם. חשוב לי שכולם יראו בדיונה בית ומרכז קהילתי".
חלום נוסף של לימור הוא לפתוח בדיונה גם מועדון למייסדים, שיהיו בו קפיטריה, הרצאות ופעילויות בבוקר: "יש לנו אנשי אשכולות מהאזור שיצאו לפנסיה, וחשוב לי לדעת מה הם מחפשים לעשות בשעות הפנאי כדי להתאים את הפעילויות לקהל. אני רוצה שהאנשים יחלמו ושאני אגשים". 
בימים אלו מחלקות החוגים והנוער במועצה, הדיונה והתרבות מתכנסים כולם תחת קורת גג אחת: "מרכז קהילתי אשכול", מרכז קהילתי אחד בניהולה של מיכל פלג עוזיהו, שאחת משלוחותיו תהיה הדיונה. המטרה המרכזית של השינוי היא להתאים את הפעילויות לדרישת הקהל. 
"אני מושיטה יד לציבור הרחב", מסכמת לימור את דבריה, "שיבואו להיות חלק פעיל מכל מה שקורה כאן, שיעשירו את כולנו עם רעיונות משלהם ושנבנה יחד בית שכולם ייהנו לבלות בו".

יום שלישי, 3 ביולי 2018

ארבע בנות ומצלמה

"בעשר אצבעות", הוא שמו של הסרט שזכה במקום הראשון בערב סרטי הגמר ע"ש איה מלאכי שהתקיים בביה"ס 'נופי הבשור'. הסרט מבטא לא רק כישורי יצירה אלא גם הבחנה חדה בנושא שראוי וזקוק לטיפול תקשורתי. ארבע תלמידות תיכון מהמגמה לתקשורת זכו בפרס אבל גם בשיעור טוב לחיים. על צדק, על נחישות וכמובן על חברות • עפרה בן נתן



ערב הצגת סרטי הגמר של בוגרי מגמת התקשורת והקולנוע הפך עם השנים למסורת של גאווה לנוכח היכולות שמפגינים הבוגרים שלנו. 
מאז שנת 2005 תורמות משפחות מלאכי, פיינברג וגדיש את הפרסים הכספיים  לסרטים הטובים הנבחרים לפי קריטריונים מקצועיים. לדברי אייל בריברם, מנהל המגמה, ההתרגשות בערבים אלה תורמת ליצירת מתח חיובי ומגבירה את המוטיבציה אצל התלמידים.
את הערב פתחה להקת המחול של המועצה 'איה אשכול' בריקוד הורה סחרחורת. זמירה בן יוסף, מנהלת נופי הבשור, בירכה וסיפרה על איה ואף הקריאה קטע שאיה כתבה כתרגיל במסגרת קורס מש"קיות חינוך בעת שירותה הצבאי בנושא כבוד האדם באשר הוא.
לאחר הקרנת הסרטים הקהל יצא להפסקה והתבקש לבחור את הסרט חביב הקהל. במקביל ישב חבר השופטים המקצועי ודירג את הסרטים המושקעים והאיכותיים.
לסיום הערב, יוסי אביאיה מלאכי הקריא דברים שכתב לבוגרים ובהם הבעת תודה לצוות מגמת הקולנוע, המנהל אייל בריברם והמורים הדר חורש, חיים בוגנים וטלילה פרנק. להנהלת 'נופי הבשור' ולבוגרים, על ההזדמנות שניתנת למשפחה להנציח את איה בערב כה מרגש ולהעניק את הפרסים בשמחה רבה למצטיינים.

והסרט הזוכה הוא... - "בעשר אצבעות" 

הסרט "בעשר אצבעות" מספר את סיפורה הנוגע ללב של אופיר ביאר, נערה משכבה י"ב שנולדה עם נכות ביד ימין ושהצבא סרב לגייס אותה. אופיר לא ויתרה ובקשה להתנדב לצבא כמדריכת כושר. גם כאן נתקלה בסירוב חוזר ונשנה ועדיין לא ויתרה. הסרט מלווה את אופיר במאבקה נגד אטימותו של הממסד הצבאי ומלמד את הצופה נחישות מה היא. את סופו של הסיפור לא יראו הצופים, מפאת חוסר זמן, אבל עורכת הסרט, נועם קדוש, מספרת שבסופו של מאבק ממושך קיבלה אופיר אישור להתנדב לצה"ל למרות המגבלה שלה.  לדעת נועם, הסרט זכה במקום הראשון כיוון שמדובר בנושא העומד בראש רשימת הנושאים המדוברים בשיח הציבורי במדינת ישראל, "שילוב בעלי מוגבלויות בחברה. כל שמונת הסרטים שהתמודדו איתנו היו טובים, אבל שלנו היה הסרט הנכון, בזמן הנכון".
יוצרות הסרט, כולן תלמידות שכבה י"ב: רוני זוהר - מפיקה, שחף לוי - במאית, שיר שביט - צלמת ונועם קדוש - העורכת. 
שיר שביט,  צלמת הסרט, רואה בסרט מקור להשראה: "למדתי מהסרט שכשרוצים משהו, נלחמים עליו ומאמינים בו, בסוף זוכים. דרך הסרט למדתי להכיר את אופיר שהיא חברת ילדות שלי, יותר לעומק. מבחינתי היא מודל לחיקוי". 
אופיר ביאר מספרת שהיה חשוב לה לשתף פעולה עם הפקת הסרט כדי לשמש השראה לתלמידים בכל הארץ: "רציתי שילדים עם מוגבלות יזדהו איתי ורציתי לחולל שינוי. אני מאמינה שהכול אפשרי אם רק רוצים, גם אם מוסדות ואירגוניים ישימו חסמים בדרך. צילום הסרט העצים אותי ואת הדרך שבה בחרתי ללכת". יוצרות הסרט מבקשות לשלוח תודה מיוחדת להדר חורש - מורתן ממגמת תקשורת ולאייל בריברם, שללא הליווי המקצועי שלו בכל מה שקשור לצילום סרט, כל זה לא היה קורה.


רשימת הסרטים שהשתתפו בגמר

התחנה האחרונה, עלילתי
צילום: סער שליש, עריכה: אמיר הראל, בימוי: שקד פרקש, הפקה: ניב כספי, תסריט: שקד פרקש ואמיר הראל.
צלילי החיים, דוקומנטרי:
עריכה והפקה: אופיר איסר, צילום ובימוי: רחלי מוסקוביץ.
גלגל הסיפור, ניסיוני:
צילום: שובל הרוש, תסריט ובימוי: ענאל מלכי, עריכה: שובל הרוש וענאל מלכי, הפקה: אורי טלקר.
פרום, עלילתי:
הפקה: נעם חבשוש, צילום ועריכה: יובל חורש, בימוי: עינב סעד.
כשהקר מת, עלילתי:
בימוי ועריכה: אורי מלקר, צילום ועריכה: עדי כהן, תסריט והפקה: מעין לוין.
נינה, עלילתי:
בימוי: ליר נחמני, הפקה: שילת דימרי, צילום: זיו אסולין, עריכה: דניאל נרדיה.
אם אני לי נילי, דוקומנטרי:
בימוי: טליה מלמן, צילום: תמר דוננה, עריכה: מיה פלג, הפקה: אורי כהן.
הבית, עלילתי:
בימוי: תום אמסלם, עריכה: בן רודאף, הפקה: רון קאשי, צילום: שקד כמין.
בעשר אצבעות, עלילתי:
צילום: שיר שביט, עריכה: נועם קדוש, בימוי: שחף לוי, הפקה: רוני זוהר.

המים הם הגבול

לנתן נוחומוביץ', חבר בהנהגת הורים של 'יובלי הבשור', היה חלום – להחזיר לבית הספר את מסורת שיעורי השחייה שזכר מימי ילדותו. החודש קפצו ילדי שכבה ה' בבית הספר למים הקרים והוכיחו שאין דבר העומד בפני החלום • תם פרחי


חלק ניכר מילדותו של נתן נוחומוביץ' (שדה ניצן בעבר, עין הבשור בהווה) עבר עליו במימי הבריכה בקיבוץ גבולות – המגרש הביתי של נבחרת השחייה באשכול שבשנות ה-80 וה-90 שמה הלך לפניה. מלבד אימוני השחייה המקצועיים, בבתי הספר היו נהוגים אז גם שיעורי שחייה בימות הקיץ החמים לכלל התלמידים. את השיעורים שקיבל נתן כילד בבריכה האזורית בצוחר לא שכח גם בבגרותו, והוא קיווה שגם ילדיו יוכלו ליהנות מאותה חוויה: "מבחינתי שיעורי שחייה בבית הספר הם חלק בלתי נפרד מהזיכרונות הנוסטלגיים של הילדוּת באשכול. המסורת היפה הזאת נפסקה כבר לפני 25 שנה בערך, בעיקר בגלל השינוי שעבר משרד החינוך בכל תפיסת הבטיחות והנהלים שקשורים בה. בימינו אף אחד לא שש 'לזרוק' ילדים למים וללמד אותם להסתדר בתוכם".
בכל פעם שהגיע נתן לבית הספר בשנים האחרונות עברה לו בראש המחשבה: "יש בסך הכול 100 מטרים בין בית הספר לבריכה בצוחר, ועדיין לא הצליחו להפגיש בין שני הקצוות. בחורף של השנה החלטתי שזה חייב להשתנות והגשתי בקשה לכלול את 'יובלי הבשור' בתכנית מיוחדת שמפעיל משרד החינוך ללימוד שחייה בכיתות ה'. היה לי ברור שזה לא יהיה פשוט כי יש הרבה מאוד פרמטרים, בעיקר בירוקרטיים, שצריך לעמוד בהם ושבגללם זה נפל עד היום. אבל קיבלתי את כל התמיכה והגיבוי מהמנהלת קרולינה ארם, ומהסגנית ציפי ברוזה ויצאנו לדרך".


שחייה לדורות

במקביל להנהלת בית הספר הרימו את המשקפת גם המורות לספורט חן קשביץ (ניר יצחק) ורויטל מעודד (יבול) ויצאו להשתלמות מיוחדת הנדרשת ממשרד החינוך, ומאיר יפרח, סגן ראש המועצה, שדאג להסדרת האישורים הנוגעים להפעלת הבריכה. המימון לשעות הלימוד ולציוד הנדרש ניתן בחלקו ממשרד החינוך ובחלקו מוועד ההורים. עד הדקה ה-90 המתינו בבית הספר לקבלת האישור ממשרד החינוך, וכשזה הגיע סוף-סוף – קפצו הילדים למים – מקצתם שחו והיו גם כאלה שקפצו בביטחון למים ומיד שקעו. אך בסבלנות ובהתמדה הדריכו אותם חן ורויטל ונתנו להם כלים להסתדר היטב במים ואף לשחות חתירה – הסגנון שמשרד החינוך הנחה את המורות להתמקד בו. 


במבט לאחור, התכנית ענתה על הציפיות?

"היום, אחרי עשרה שיעורים, אני יכול לומר שגיליתי ילדים מדהימים ומחויבים – לא הכרתי אותם קודם כי אין לי ילדים בשכבה הזאת, אבל המפגש איתם הוא השכר הכי גדול שיכולתי לקבל. והעיקר, אני יכול להגיד בביטחון ובגאווה שכל אחד מהילדים שהשתתפו בפרויקט השתפר מאוד ביכולות שלו – מי בסגנון, מי בביטחון ומי ביכולת שלו להסתדר במים. בשבועות שבהם לא עובר יום בלי דיווחים על ילדים ומבוגרים שטבעו בים או בבריכות שחייה – היכולת הזאת היא מתנה אדירה". והמתנה הזאת, שבבתי ספר אחרים משולמת מכיסם של ההורים, ניתנה לילדי בית הספר חינם אין כסף, בין השאר בשל רוח ההתנדבות של המורות לספורט. "אבל מעבר למתנה המדהימה הזאת", אומר נתן, "שחייה היא בעיניי הרבה יותר מענף ספורט. המטרה לא הייתה לייצר שחיינים אולימפיים אלא לתת לילדים את כישורי החיים, הביטחון העצמי ותחושות ההנאה, הסיפוק וההצלחה שהמים נותנים להם. אם הצלחנו בזה – עשינו את שלנו".


הפרויקט מתוכנן להימשך גם בשנים הבאות?

"אני מקווה שבעתיד הפרויקט יורחב גם לשכבות נוספות ויחשוף עוד ועוד ילדים לשחייה בכלל ולשחייה מקצוענית בפרט. אין לי ספק שהמפגש עם הבריכה ישמש נקודת זינוק לילדים שרוצים לקחת את השחייה צעד קדימה, ומי יודע, אולי יום אחד אשכול תחזור להיות האימפריה שהייתה בתחום השחייה".