המים הם הגבול

לנתן נוחומוביץ', חבר בהנהגת הורים של 'יובלי הבשור', היה חלום – להחזיר לבית הספר את מסורת שיעורי השחייה שזכר מימי ילדותו. החודש קפצו ילדי שכבה ה' בבית הספר למים הקרים והוכיחו שאין דבר העומד בפני החלום • תם פרחי

חלק ניכר מילדותו של נתן נוחומוביץ' (שדה ניצן בעבר, עין הבשור בהווה) עבר עליו במימי הבריכה בקיבוץ גבולות – המגרש הביתי של נבחרת השחייה באשכול שבשנות ה-80 וה-90 שמה הלך לפניה. מלבד אימוני השחייה המקצועיים, בבתי הספר היו נהוגים אז גם שיעורי שחייה בימות הקיץ החמים לכלל התלמידים. את השיעורים שקיבל נתן כילד בבריכה האזורית בצוחר לא שכח גם בבגרותו, והוא קיווה שגם ילדיו יוכלו ליהנות מאותה חוויה: "מבחינתי שיעורי שחייה בבית הספר הם חלק בלתי נפרד מהזיכרונות הנוסטלגיים של הילדוּת באשכול. המסורת היפה הזאת נפסקה כבר לפני 25 שנה בערך, בעיקר בגלל השינוי שעבר משרד החינוך בכל תפיסת הבטיחות והנהלים שקשורים בה. בימינו אף אחד לא שש 'לזרוק' ילדים למים וללמד אותם להסתדר בתוכם".
בכל פעם שהגיע נתן לבית הספר בשנים האחרונות עברה לו בראש המחשבה: "יש בסך הכול 100 מטרים בין בית הספר לבריכה בצוחר, ועדיין לא הצליחו להפגיש בין שני הקצוות. בחורף של השנה החלטתי שזה חייב להשתנות והגשתי בקשה לכלול את 'יובלי הבשור' בתכנית מיוחדת שמפעיל משרד החינוך ללימוד שחייה בכיתות ה'. היה לי ברור שזה לא יהיה פשוט כי יש הרבה מאוד פרמטרים, בעיקר בירוקרטיים, שצריך לעמוד בהם ושבגללם זה נפל עד היום. אבל קיבלתי את כל התמיכה והגיבוי מהמנהלת קרולינה ארם, ומהסגנית ציפי ברוזה ויצאנו לדרך".

שחייה לדורות

במקביל להנהלת בית הספר הרימו את המשקפת גם המורות לספורט חן קשביץ (ניר יצחק) ורויטל מעודד (יבול) ויצאו להשתלמות מיוחדת הנדרשת ממשרד החינוך, ומאיר יפרח, סגן ראש המועצה, שדאג להסדרת האישורים הנוגעים להפעלת הבריכה. המימון לשעות הלימוד ולציוד הנדרש ניתן בחלקו ממשרד החינוך ובחלקו מוועד ההורים. עד הדקה ה-90 המתינו בבית הספר לקבלת האישור ממשרד החינוך, וכשזה הגיע סוף-סוף – קפצו הילדים למים – מקצתם שחו והיו גם כאלה שקפצו בביטחון למים ומיד שקעו. אך בסבלנות ובהתמדה הדריכו אותם חן ורויטל ונתנו להם כלים להסתדר היטב במים ואף לשחות חתירה – הסגנון שמשרד החינוך הנחה את המורות להתמקד בו. 

במבט לאחור, התכנית ענתה על הציפיות?

"היום, אחרי עשרה שיעורים, אני יכול לומר שגיליתי ילדים מדהימים ומחויבים – לא הכרתי אותם קודם כי אין לי ילדים בשכבה הזאת, אבל המפגש איתם הוא השכר הכי גדול שיכולתי לקבל. והעיקר, אני יכול להגיד בביטחון ובגאווה שכל אחד מהילדים שהשתתפו בפרויקט השתפר מאוד ביכולות שלו – מי בסגנון, מי בביטחון ומי ביכולת שלו להסתדר במים. בשבועות שבהם לא עובר יום בלי דיווחים על ילדים ומבוגרים שטבעו בים או בבריכות שחייה – היכולת הזאת היא מתנה אדירה". והמתנה הזאת, שבבתי ספר אחרים משולמת מכיסם של ההורים, ניתנה לילדי בית הספר חינם אין כסף, בין השאר בשל רוח ההתנדבות של המורות לספורט. "אבל מעבר למתנה המדהימה הזאת", אומר נתן, "שחייה היא בעיניי הרבה יותר מענף ספורט. המטרה לא הייתה לייצר שחיינים אולימפיים אלא לתת לילדים את כישורי החיים, הביטחון העצמי ותחושות ההנאה, הסיפוק וההצלחה שהמים נותנים להם. אם הצלחנו בזה – עשינו את שלנו".

הפרויקט מתוכנן להימשך גם בשנים הבאות?

"אני מקווה שבעתיד הפרויקט יורחב גם לשכבות נוספות ויחשוף עוד ועוד ילדים לשחייה בכלל ולשחייה מקצוענית בפרט. אין לי ספק שהמפגש עם הבריכה ישמש נקודת זינוק לילדים שרוצים לקחת את השחייה צעד קדימה, ומי יודע, אולי יום אחד אשכול תחזור להיות האימפריה שהייתה בתחום השחייה".