שלוחה של מכינת הנגב הוותיקה נפתחה השנה בקיבוץ חולית. 21 הצעירים והצעירות, אידיאליסטים חסרי תקנה, הפכו מיד לחלק בלתי נפרד מהקהילה ומתהליכי ההתחדשות והצמיחה שעובר הקיבוץ בשנים האחרונות. שעתו היפה של קיבוץ חולית • תם פרחי
משהו טוב קורה בחולית. הקיבוץ שקם בפאתי סיני והועתק למועצה אזורית אשכול לאחר הסכם השלום עם מצרים, ידע מאז עלייתו לקרקע ימים יפים אך גם תקופות קשות מנשוא. גלי עזיבה, קשיים כלכליים ומצב בטחוני מעורער איימו על המשך קיומו של הקיבוץ הקטן, ורק עם בוא השינוי באורחות החיים נבלמה ההתדרדרות הבלתי נמנעת. השנים האחרונות הביאו אתן רוחות של התחדשות וצמיחה ולחברי הקיבוץ חזר הצבע ללחיים.
לדברי אלכס ויינטרוב, יועץ ארגוני וחבר הנהלת הקיבוץ, הנתונים הם לא פחות ממדהימים: "בתוך פחות מ-4 שנים הקהילה בחולית הכפילה את עצמה פי 4. מערכת החינוך שלנו, שנסגרה לפני כמה שנים בגלל מיעוט ילדים, חזרה לפעול בשיתוף עם סופה וכרם שלום. בחולית לבדה יש היום יותר מ-55 ילדים. בנוסף הגיעו לקיבוץ משפחות צעירות מכל רחבי הארץ ועוד משפחות חדשות ממשיכות להיקלט. חלק מהנקלטים השתלבו בעבודה במשק ואחרים עובדים בחוץ, ולכולם – ותיקים וחדשים – משותפת תחושת עשייה ושייכות. כל אחד יכול לקחת יוזמה ולהוביל. בדיוק כמו היוזמה להביא אלינו את מכינת הנגב".
מה עמד מאחורי הרעיון להקים מכינה בלב הקיבוץ?
"יחד עם מאור מינץ ואביעד בשרי – חברי קיבוץ ופעילים חברתיים – הגינו את הרעיון לפני שנה וחצי בערך. החלטנו שהגיע הזמן לעבור מעמדה של הישרדות ועשייה לביתנו לעמדה של צמיחה ותרומה לחברה הישראלית. בחנו הרבה אופציות עד שהגענו לראש המכינה והבנו שיכולה להירקם כאן זוגיות מופלאה בינינו לבינם. החברים אישרו את ההחלטה פה אחד ובתוך חצי שנה הפרויקט הזה קם מאפס, בשיתוף מלא עם הנהלת הקיבוץ ובעזרת רוח גבית שקיבלנו מהמועצה".ומהקילומטרז' הקצר שעברתם יחד עד כה, זאת נראית החלטה טובה?
"מצוינת. המכינה הכניסה לקיבוץ אנרגיות שאין לתאר. לראות את החבר'ה הצעירים האלה מסתובבים כאן במשך היום ובאים אלינו לבתים בשעות הערב, זו תחושה חזקה של גאווה. אנחנו רואים בזה שליחות ומקווים שמכאן והלאה המכינה רק תלך ותגדל".
המשימה הלאומית: להתיישב בחולית
בועז ומשפחתו הם בכלל קיבוצניקים מיגור שהגיעו למכינה בחולית לגמרי במקרה: "אני עצמי הייתי במכינה ותמיד נשארתי בקשר עם העולם הזה, אבל הכוונה שלי הייתה להיות מורה לאזרחות. כשסיימתי את הלימודים גיליתי שיש אינפלציה במורים לאזרחות וחיפשתי את דרכי. יום אחד אשתי שולפת פלייר שכתוב בו שמחפשים מנהל לשלוחה של מכינת הנגב. מיד אחרי שווידאתי טוב-טוב שהיא מבינה לאיזה מקום בדיוק אנחנו הולכים, על כל המשתמע מכך, הגענו לחולית". מכינת הנגב היא מכינה קדם-צבאית, ציונית וחילונית שהוקמה ב-2002 במדרשת שדה בוקר. כבר כמה שנים שמנהלי המכינה במדרשה מנסים לייסד שלוחה נוספת שלה, בעיקר בעקבות הביקוש העצום שהם מתקשים לעמוד בו. לדברי בועז, "בשנה שעברה התמודדו 1,000 שמיניסטים על 67 מקומות שיש לנו בשתי המכינות. הגיוסים לשנה הבאה רק התחילו וכבר יש לנו 900 פונים. אני יכול לומר בגאווה שהמכינות היום נהנות מפופולריות אדירה, בעיקר בקרב האוכלוסייה הלא-קיבוצית. יש אמנם הרבה מאוד פונים מהמרחב הכפרי, אבל הרבה יותר עירונים ומושבניקים מאשר קיבוצניקים. המכינות הן כבשה שחורה בתנועה הקיבוצית שרואה בזה שנת שירות עצמית ולא חברתית".
ולמרות זאת התמקמתם בקיבוץ. איך נוצר הקשר עם חולית?
"הקשר נוצר דרך אלכס ועידו עמר, ראש מכינת הנגב. בקיבוץ חיפשו מכיניסטים שירצו להתיישב אצלם ובמכינה חיפשו מקום בנגב להקים בו שלוחה, כלומר הצורך והרצון היו הדדיים. כשהחיבור הזה נעשה כבר היה אמצע השנה והיינו צריכים לפעול בטורבו מטורף כדי להדביק את הפער. חלק מהאתגר גם היה לספר למכיניסטים שהתקבלו לשדה בוקר שהמשימה הלאומית שלהם היא להתיישב עכשיו בחולית שבעוטף עזה. אצל חלק מהנערים התעורר יצר של חלוציות והרפתקנות אבל היו גם לא מעט חששות, בעיקר מצד ההורים".
איך קיבלו אתכם כאן?
"מההתחלה החיבור עם הקיבוץ היה מדהים. לכל אחד מהחניכים יש גם משפחה מאמצת בקיבוץ שמארחת אותו במהלך השבוע וגם בשבתות שאנחנו כאן. חלק מהחבר'ה אפילו קוראים להם 'אבא' ו'אימא'. אנחנו מרגישים מחוברים מאוד לקיבוץ, גם בגלל שחלק מהחניכים מתנדבים בענפי הקיבוץ כמו הרפת, המטע וכו'. החניכים האחרים מתנדבים במקומות שונים במועצה כמו נווה אשכול ו'יובלי הבשור' וגם שם החיבור היה מידי".
אז אתם כאן כדי להישאר?"ברור! מבחינתנו יש ערך מוסף עצום לישיבה שלנו כאן ולכך שהחניכים נחשפים לצורת ההתיישבות הזאת, לערבות ההדדית שיש כאן, לשותפות. חשוב לנו שידעו שבישראל יש גם לואו-טק, שיתחברו לאדמה ושיראו בעבודת הכפיים שהם עושים כאן – ושכנראה כבר לא יזדמן להם לעשות בשום מקום אחר – הרבה יותר מסתם מקום עבודה אלא ערך בפני עצמו".
את אותה התחושה בדיוק מתארים גם ערן היימן (מוצא עלית) וניר שני (כפר סבא) שלומדים במכינה. לדברי ערן, "קיבלו אותנו בזרועות פתוחות והמקום הזה הוא כמו בית שני בשבילנו. הוותיקים כאן מעבירים לנו שיעורים על ההיסטוריה של המקום וזה גורם לך להעריך עוד יותר את האנשים שחיים כאן". ניר מספר שכשהתקבל למכינה בשדה בוקר ושמע על האופציה להקים שלוחה של המכינה בחולית, הוא קפץ מיד על המציאה: "חשבתי לעצמי שבדיוק בשביל זה באתי הנה. לבוא ולהתיישב בקיבוץ שנמצא ממש על הגבול, לחיות איתם, לעבוד איתם, מבחינתי אלה ציונות וחלוציות. אני לגמרי יכול לראות את עצמי בא לגור כאן עם המשפחה שלי בעוד 10 שנים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה