רסיסים מהחיים

סטריאוטיפים, כסף, בגדים, קסאמים, חרמות, הפרעות אכילה, אלכוהול ואלימות. אלו חלק מהנושאים שבהם עסקה אופרת הרוק המקורית רסיסים - הפקת ענק משותפת של גופים רבים במועצה, שנכתבה על ידי בני נוער שלנו, שגם שיחקו, שרו ורקדו. הקהל יצא נפעם.

כ-300 איש, רובם תושבי המועצה האזורית אשכול,  הגיעו ב-18.6 לבמה המושקעת שנבנתה בבריכה  בקיבוץ בצאלים כדי לצפות באופרת הרוק המקורית "רסיסים" מבית היוצר של תיאטרון השפם, שאותה כתבו, הלחינו והפיקו כמאה (!) בני נוער בבימויו של יעקב אמסלם (יבול). בסיום המופע הקהל נותר פעור פה ועם התחושה החזקה שאכן יש לנו כאן תרבות מקומית, חיה ויוצרת. 

ההפקה היא פרי שיתוף פעולה של גופים רבים במועצה - האגף לשירותים חברתיים, מדור נוער, הנגנים מ'הבית הירוק', בית הספר התיכון 'נופי הבשור' והאולפן למחול. יעקב, שמאחוריו כבר הפקות רבות, מספר: "זה היה תהליך ארוך של עבודה בכמה מישורים, עם חיבור של הטקסט, השחקנים, להקת הנגנים, הרקדנים והתפאורה. הכל פתאום התחיל ונהיה חי וקיים במקשה אחת. נוצר משהו בועט ומעניין".

"ילדי הטראומה"

עבור צופים רבים, עלילת האופרה לא היתה פשוטה כלל.  המחזה עסק במגוון רחב של נושאים המעסיקים את הנוער של ימינו ונגע בקשיים רבים שאיתם הם נאלצים להתמודד, בחברה שקוטלת ורומסת ילדים. אחד הנושאים שבהם עסקה ההצגה הוא התמודדות הנוער בעוטף עזה עם המצב הביטחוני של היום. "ילדי הטראומה", כפי שכונו במחזה, הם לא מסכנים, אך בהחלט מצולקים. 

סצנה אחת, קשה לצפייה, הציגה שיחה בין אם לבתה, ילדה בגן שלא מסכימה לאכול מפני הפחד להשמין ובשל כך להיות מוחרמת. האימא מפצירה בילדה ומתחננת בפניה שתאכל. 

אותה הסצנה הובילה לשיר "הסטריאוטיפים", שמדבר בין היתר גם על אנורקסיה, כסף ולבוש.

סצנה נוספת הציגה שיחה מגוונת בדעות של בני הנוער על המצב הביטחוני בארץ ועל הערבים שחיים לצדנו, ובנוסף הוצגה סצנה לא תלושה ממציאות ימינו שעסקה בנער, שיכור ככל הנראה, הדוקר את שכנו למוות, לאחר שזה ביקש בנימוס אם אפשר להנמיך את המוזיקה ולהיות בשקט.    

יעקב, תכנים רבים היו מאוד נוקבים וקשים לצפייה. 

"נכון. לא באנו עם אג'נדה מסוימת, המטרה היתה לשקף את הלך הרוח של הנערים. הבסיס זה דברים שהם כתבו. בחרנו בסגנון אופרת רוק, כי שם זה המקום שאין עלילה עם סוף ברור, אלא רסיסים של רעיונות ומחשבות. בחרנו לגעת במגוון רחב של נושאים ומחלוקות בחברת הנערים. החשש היה איך הקהל יגיב. תמיד מצפים מבני נוער להציג סיפור ועלילה עם מסרים ועם קו סיפורי ברור וחינוכי. עם זאת, עסקנו בכך שלא חייבים תשובות לכל דבר ועניין. הנוער בהחלט הביא משהו חדש ושונה".

"לא היה אגו"

כשאני שואל את יעקב איך רוקמים שיתוף פעולה פורה בין יוצרים שונים עם רעיונות כה רבים, הוא אומר שזה אף פעם לא דבר פשוט, אבל למזלם האגו נשאר בבית. "עבדנו מסודר והחלטנו שתחילה  כל אחד יעבוד עם הקבוצה שלו. לא היה עניין של אגו בעבודה. אנו יוצרים שמכירים אחד את השני משיתופי פעולה שונים וזה עבד לטובתנו". 

ואיך היתה העבודה עם הנוער?

"בהתחלה היה פחד שקבוצה אחת תהיה דומיננטית יותר מהשנייה, אבל היה שיתוף פעולה נהדר והתוכן השתלב בצורה טובה".

הכביש הזה הוא שלנו

ניידת אחת (בינתיים), 50 מתנדבים (ועוד 15 בדרך) ושאיפה להתרחב. משרד תנועה חדש נפתח במועצה במטרה לאכוף את חוקי התנועה בכבישי אשכול. המתנדבים והמתנדבות עוברים הכשרה מקצועית, מקבלים רובה ומצטרפים לשוטרים בניידת. מנהל התחנה: "אנו פועלים למען תושבי אשכול"; דנה שביט, מתנדבת מעין הבשור: "שנהגי המשאיות יידעו שיש אכיפה ושלא ייקחו את החוק לידיים.

דנה שביט מעין הבשור הגיעה בשנה שעברה למקום התאונה שבה נהרגה חלי סולטן ז"ל דקה אחרי האירוע. באותו הרגע היא הבינה שהיא חייבת לעשות משהו. היא הבינה שאסור שתקרה עוד תאונה קטלנית כזו שבה מקפח את חייו תושב המועצה, ליד הבית. "הנושא של כביש 232 מטריד אותי מאוד. הבנתי את הסכנה ושאם לא נטפל בכביש, יהיה עוד קורבן".

בשבועות האחרונים נפתח משרד תנועה חדש במועצה וניידת נוסעת על הכבישים המרכזיים באשכול. דנה מתנדבת על הניידת, מסייעת באיתור ובגיוס מתנדבים ודואגת שיעברו טסט ומטווחים. "כרגע אנחנו פועלים בעיקר בהיבט החינוכי. תרבות הנהיגה כאן  מאוד מדאיגה - לא עוצרים בעצור ועוקפים בפס לבן ואנחנו מנסים לחנך לתרבות נהיגה אחרת. יש מעל 400 משאיות שנוסעות פה מדי יום. אנחנו רוצים  שיידעו שיש במועצה האזורית אשכול  ניידת ויש אכיפה. שלא ייקחו את החוק לידיים ושלא יורידו מכוניות מהכביש".

צריכים עוד מתנדבים

משרד התנועה, מש"ת אשכול שמו, מורכב משוטרים וממתנדבים של אגף התנועה זרוע דרום, רובם תושבי המועצה, ומטרתו העיקרית היא לסייע באכיפת חוקי התנועה כדי להקטין את מספר תאונות הדרכים בכבישים המרכזיים במועצה. עד כה התגייסו כ-50 מתנדבים, רובם תושבי אשכול, ועוד 15 מתנדבים מועמדים להצטרף לפעילות. טווח הגילאים של המתנדבים עד כה נע בין 23 ל-63 ושליש מהם נשים. במש"ת מעוניינים לקלוט מתנדבים נוספים והמטרה היא להגיע ל-80 מתנדבים, על מנת לקבל ניידת נוספת. 

ההכשרה של המתנדבים מורכבת משני שלבים: בשלב א' לומדים את סמכויות השוטר, נהלי מרדף, שימוש בנשק וחוקי התנועה. לאחר חצי שנת פעילות המתנדבים עורכים את שלב ב', שבסיומו הם מוסמכים לרשום דו"חות. שעות הפעילות של המתנדבים הן שמונה בבוקר עד אחת בצהריים וארבע אחר הצהריים ועד תשע בערב. המתנדבים, שנושאים נשק מסוג מיקרו גליל, מחויבים ל-12 שעות פעילות חודשיות לכל הפחות. בתחילת דרכם הם מצטרפים למשמרת ביחד עם שוטר, לאחר סיום שלב ב' של ההכשרה הם כבר עובדים לבד.

למען תושבי אשכול

רס"מ בילי בן שטרית אמון על גיוס והכשרת המתנדבים. הוא כבר 20 שנה בתחום התנועה ולדבריו, הניידת לא עובדת בתוך היישובים ככלל ומתמקדת בעיקר באכיפת חוקי התנועה בקרב משאיות שנוסעות בכבישים הבינעירוניים במועצה: כביש  232 (צומת סעד-כרם שלום), כביש 241 (צומת מעון-צומת גילת), כביש 222 (צומת גבולות-צומת משאבים) וכביש 234 (צומת צאלים-צומת רעים). 

לדבריו, "עבירות התנועה העיקריות שבהן נתקלה הניידת עד כה הן מטען לא קשור, מטען לא מכוסה ומטען יתר. אחת המשימות היא טיפול מונע באירועי 'כמעט תאונה' - כלי רכב שעומדים בשולי הדרך בצורה שמסכנת את התנועה ואכיפה ממוקדת של משאיות הנעות על כביש 232. מש"ת אשכול הוקם ופועל על מנת לשרת אך ורק את תושבי אשכול", אומר בילי, "מזה מספר שבועות אנו אוכפים כנגד משאיות. מספר רכבים הושבתו ורישיונות הנהגים נפסלו. מספר גדול של נהגים קיבלו דוחות שנושאים ניקוד שלילי גבוה במשרד הרישוי. אנחנו בתחילת דרכנו. יש לנו ניידת אחת. ככל שיגיעו יותר מתנדבים - כך משרד התנועה יגדל ונקבל ניידות נוספות שישרתו אותנו".

המעוניינים להתנדב מוזמנים לפנות לבילי בן שטרית בטלפון – 0586278883

דגי זהב, לא סרדינים

הכעס והדאגה של ההורים, התמיכה של המועצה, החיבור הנכון בין יובלי הבשור וניצני אשכול, ההחלטה להצטרף למחאה הארצית, השבתת בתי הספר היסודיים, הפיתרון שנתנה המועצה - והקיץ הארוך שלפנינו. מחאת הסרדינים באשכול, דו"ח מצב • יובל רויטמן

נתחיל בהבהרה: הנתונים המוצגים בכתבה ובטבלה המצורפת נכונים ליום ירידת הגיליון לדפוס – יום ראשון בבוקר, ה-5.7.  בחודש האחרון עקבנו אחרי 'מחאת הסרדינים'. הדברים דינמיים ומשתנים כמעט מיום ליום וכנראה שגם ישתנו יותר מפעם אחת במהלך הקיץ.

כעת, לסיפור. 'מחאת הסרדינים' הלכה והתרחבה בחודש האחרון ברחבי הארץ. עם כל יום שחלף עוד ועד הורים בעוד יישוב, מועצה או עיר בארץ הודיע שהוא מצטרף. השיא היה ביום ראשון בשבוע שעבר, ה-28.6. ביום הזה גם שני בתי הספר היסודיים הגדולים במועצה - ניצני אשכול ויובלי הבשור - הושבתו על ידי ועדי ההורים. נועם נצרים החליטו שלא להצטרף להשבתה. האוטובוסים עברו בתחנות ואספו בעיקר אוויר. הילדים נשארו בבית עם ההורים. שיתוף הפעולה הוכתר כהצלחה.

אז למה לי פוליטיקה עכשיו?

הורי אשכול הצטרפו למחאה הארצית בקריאה למשרד החינוך שלא לאפשר לימודים בכיתות עם יותר מ-32 תלמידים. הקולות העיקריים במועצה נשמעו מכיוונם של הורים לילדים העולים לכיתה א', אבל הפנייה נוגעת לכל השכבות ביסודי, מא' ועד ו'.

מבחינת משרד החינוך המצב פשוט - כיתה רביעית תיפתח רק אם יהיו מעל 40 תלמידים בכיתה, כלומר 121 תלמידים בשכבה. לפי יעל אדר, מנהלת אגף החינוך במועצה, העלות של פתיחת כיתה נוספת מסתכמת ב-250 אלף שקל בשנה והצעד כבר נעשה בעבר, כאשר כל משפחה שילמה 500 שקל לשנה. אבל, משרד החינוך הוריד את האפשרות הזו מהפרק - וזו אחת הסיבות העיקריות שבגללה תפסה מחאת הסרדינים תאוצה. 

מספרי התלמידים בתשע"ו. נתונים: אגף החינוך במועצה

תשע"ו	ניצני אשכול	יובלי הבשור	נועם נצרים-מחולקים לפי אגף בנים/בנות
א'	122-125 (4 כיתות	99 (3 כיתות)	63
ב'	105 (3 כיתות)	131 (4 כיתות)	73
ג'	87	95	56
ד'	84	93	35
ה'	85	97	34
ו'	83	86	35
סה"כ	566 ב 19 כיתות תקן	601 ב 19 כיתות תקן	296

נכון ליום השביתה, ה-28.6, אם מסתכלים על כיתה א' של השנה הבאה, המספרים בטבלאות אמרו כך: 114 ילדים בכיתה א' בשנה הבאה ב'יובלי הבשור', שזה אומר 38 תלמידים בכל כיתה. בניצני אשכול 106 תלמידים בסך הכול – שתי כיתות עם 35 תלמידים כל אחת וכיתה אחת עם 36 תלמידים. בלתי נסבל. 

טענת ההורים ברורה: מורה אחת, טובה ככל שתהיה, לא יכולה להגיע, הן מבחינה פדגוגית והן מבחינה רגשית לכל הילדים בכיתות בגודל הזה. מעבר לכך נכנס המרכיב הביטחוני. אי אפשר להכניס 38 ילדים לממ"ד תוך 15 שניות ואי אפשר לקחת את הסיכון הביטחוני הזה, לא על חשבון הילדים שלנו. ושלא יספרו לנו שבתרגילים זה מצליח. ההצלחות האלו הן בעוכרינו: הילדים והמורים מוכנים לתרגיל ויודעים מתי הוא יתרחש. בהישמע אזעקת אמת זה לא יהיה ככה.  

חכו לי ביולי

עוד לפני שהחליטו ועדי ההורים להצטרף למחאה הארצית ולהשבית את הלימודים בבתי הספר, הם נפגשו עם יעל אדר ועם ראש המועצה גדי ירקוני. במועצה לא נשארו אדישים לקריאות ההורים ופנו למשרד החינוך בבקשה להחריג את בתי הספר במועצה בשל המרכיב הביטחוני. תשובה עדיין לא הגיעה. הפנייה יצאה לפני שבועיים. הנוהל במשרד החינוך הוא שתשובת ביניים ניתנת, תחזיקו חזק, תוך 14 ימי עבודה (ואנחנו מתלוננים על נותני השירותים שאומרים לנו להמתין 5 ימי עסקים...). לתשובה סופית צריך לחכות 30 ימי עבודה נוספים. המשמעות היא שהתשובה, אם במועצה ימתינו כמו ילדים טובים לפי הספר, תגיע מתישהו באמצע-סוף אוגוסט, כשכבר לא יהיה זמן תגובה אמיתי לפני ה-1 בספטמבר. אפרופו זמן תגובה.

לכל אורך הדרך הבהירה יעל אדר את עמדת המועצה: "אנו תומכים במחאת ההורים ומגבים אותה. אנחנו חושבים שזה לא נכון לפתוח כיתות עם מספר תלמידים כל כך גבוה, אבל בהשבתה אנחנו לא תומכים. אנחנו לא חושבים שזה נכון שהמחאה תהיה על גבם של הילדים". לכל אורך הדרך הבהירו גם ההורים את עמדתם: אם מספר התלמידים בכיתה יישאר כמו שהוא, ב-1 בספטמבר הילדים שלנו נשארים בבית. 

במועצה טענו שאם משרד החינוך לא ישנה את עמדתו בנוגע לרף התלמידים שבעטיו פותחים כיתה נוספת או שלחילופין לא ייעתר לבקשת המועצה להחרגה, יש דרכים אחרות שבהן המועצה יכולה לסייע; למשל, להוסיף שעות פיצול - שעות שבהן הכיתה מתחלקת לשתיים והלמידה מתבצעת בכיתות קטנות. כעת התקן עומד על 10 שעות כאלה מתוך 37 שעות שבועיות בכיתה א', והרעיון הוא להוסיף עוד שעות כאלו על חשבון הרשות. אפשרות נוספת היא לממן עוד שעות של סייעת. עמדה שבה תומך גם שר החינוך לשעבר שי פירון, שלגרסתו הקטנת כמות הילדים בכיתה היא לאו דווקא הפיתרון, ומה שמשפיע יותר על איכות הלמידה הוא היחס מורה-תלמיד. במועצה לא היו מוכנים לחכות וראש המועצה גדי ירקוני הוציא מכתב למשרד החינוך בשם עוטף עזה להחריג את אשכול בשל המרכיב הביטחוני. 

לא מחכים לבנט

בינתיים - וההתפתחות הבאה היא משמעותית מאוד - בשבוע שעבר כל הבקשות שהמתינו על שולחנה של ועדת החריגים במועצה, של ילדי יובלי הבשור לעבור לניצני אשכול אושרו. מדובר ב-14 ילדים. המשמעות היא שבשנה הבאה ביובלי הבשור ילמדו, נכון לעכשיו, 99 ילדים בכיתה א' (ראו טבלה בעמוד מימין) כלומר 3 כיתות של 33 תלמידים כל אחת. מצב טוב בהרבה מ-38 תלמידים בכיתה כפי שהיה לפני אישורי המעבר. 

בניצני אשכול מספר התלמידים יעמוד על 122-125, מעל 120 תלמידים בשכבה, מה שמאפשר פתיחת כיתה רביעית ובכל כיתה ילמדו נכון לעכשיו 31 תלמידים. גם כאן המצב דינמי, משום שבמועצה יודעים על כמה משפחות שצפויות לעלות ארצה במסגרת בית ראשון במולדת והמספר עשוי לעלות בעוד שניים-שלושה תלמידים בשכבה עד תחילת שנת הלימודים. 

יעל אדר מבהירה שהאישור הגורף ניתן "על מנת לצמצם את מספר התלמידים בכל כיתה בשני בתי הספר. אני רואה בדרך זו מציאת פיתרון מקומי לצמצום מספר הילדים בכיתות. הצלחנו לתת מענה לכולם - להורים ולתלמידים בשני בתי הספר". 

מה הלאה?

מוועד ההורים של יובלי הבשור נמסר: 

"אנו מודים על הירתמות המועצה וההבנה כי למידה בכיתה עמוסת ילדים הינה בלתי נסבלת ובלתי מקובלת. ועד ההורים ימשיך להוביל מחאה כנגד מספר רב כל-כך של ילדים בכיתה. מבחינתנו, גם 32 ילדים בכיתה הינו מספר לא מבוטל, ועל כן השאיפה שלנו היא להצליח להוריד את מספר התלמידים אל מתחת ל-30. במהלך הקיץ אנו מתכננים מדי שבוע להשמיע את קול המחאה של בתי הספר באשכול והייחודיות שמאפיינת אותנו. נעלה את סוגיית מספר הילדים בכיתה הן בהיבט הפדגוגי אך גם בהיבט הביטחוני והרגשי. 

כמו כן, בהמשך לפתרון שהוצע על ידי שר החינוך לשעבר, פירון, של הוספת מורה או סייעת בכל כיתה, אנו כוועד רואים בכך מטרה נוספת שעליה נאבק, מתוך ההבנה כי פתרון שכזה יכול להקל משמעותית בהתמודדות עם מספר רב של 32 ילדים, כמו גם 27".

רחלי בנאקוט, נציגת מנהלות חינוך של הקיבוצים מוסרת: "אנחנו מברכים על המאמץ והעשייה של המועצה שהובילו לפתיחת עוד כיתה. אבל, עדיין בניצני אשכול בשנה הבאה יהיו כיתות גדולות. קיבוצים רבים נערכים לקליטה מסיבית בקיץ, והכיתות צפויות לגדול באופן ודאי. נכון שבית הספר ניצני אשכול ממוגן, אבל הילדים מלאים בחוויות טראומטיות וקשה מאוד להגיע אליהם בכיתות קטנות פיזית וצפופות בילדים. אנחנו ממשיכים בהתארגנות משותפת ובהחלט לא מתכוונים לפתוח במצב הזה את שנת הלימודים הבאה". 

ממחוז הדרום במשרד החינוך נמסר: "בשנה שעברה התקיים דיון בנושא לגבי כל כיתה וכיתה, וכן אושרו כיתות חריגות באישורה של מנכ"לית המשרד, הגב' מיכל כהן. בימים אלו כל מקרה נדון לגופו, בכדי לתת מענה מלא לטובת כלל התלמידים".

אופרה אחרת: כפר הנוער למצוינות באמנות "ביכורים" מסכם שנת פעילות ראשונה ונמצא בשיא תקופת ההרשמה לשנה הבאה. בכפר גאים בעשייה המוזיקלית הענפה ומלווים את החניכים בדרך להגשמת החלום - להיות מוזיקאים מקצועיים ברמה הגבוהה ביותר

כפר הנוער למצוינות באמנות, "ביכורים" יציין בקרוב את סוף שנת הפעילות הראשונה שלו במועצה. הכפר נפתח בחודש אוקטובר שעבר ולומדים בו 20 חניכים - כאשר מתוכם 12 מישובי המועצה, 6 מהמועצה האזורית רמת נגב וממקומות אחרים בנגב ועוד שניים מאזור המרכז. הכפר הוא פנימייה, שפועלת תחת אחריות בית הספר נופי הבשור ובשיתוף מלא עם המועצה.

בבוקר בתיכון - אחה"צ בכפר

חניכי "ביכורים" לומדים בבוקר בנופי הבשור ואחר הצהריים הם מגיעים לפנימייה. הם עושים בגרות מלאה ו-10 יחידות במוזיקה, בתוכנית ייחודית שאושרה על ידי משרד החינוך. הכפר מאפשר הכשרה מוזיקלית מקצועית עם טובי המורים בארץ, חלקם מלמדים גם בבית הספר למוזיקה "רימון", כשהבולט שבהם הוא עמיקם קימלמן. בנוסף, בכפר מלמדים צעירים מצטיינים במוזיקה שעושים שירות לאומי.
מייסד הכפר הוא יונתן דקל-חן מקיבוץ ניר עוז. לדבריו, הכפר מהווה מסגרת ייחודית בארץ המנגישה לתלמידים בפריפריה את אפשרות ההתמקצעות באמנויות והוא מוכיח שתלמידים מוכשרים שרוצים לעסוק באמנות באופן מקצועי לא צריכים לעבור לגור במרכז. "המטרה שלנו היא יצירת מצוינות מוזיקלית ברמה בינלאומית, על ידי לימוד תאורטי מעמיק וחשיפה רחבה לתחומי מוזיקה רבים, תוך שאיפה לטכניקה וירטואוזית על כלי הנגינה".
בשנה הבאה - לא רק מוזיקה
ההרשמה לשנת הלימודים הבאה בביכורים נמצאת בעיצומה, כאשר המטרה היא לגייס בין 20 ל-30 תלמידים חדשים. בכפר התקיימו שני ימים פתוחים ונמשך החיפוש אחר מועמדים חדשים, ביניהם כאלה מאשכול. בשנה הבאה יורחבו מגמות הלימוד ומלבד לימודי מוזיקה תיפתח מגמת אמנות חזותית - שבה ילמדו ציור, פיסול, איור ועיצוב תעשייתי. במהלך השנים הקרובות מתוכננות להיפתח בכפר גם מגמות תיאטרון ומחול.
מקימי הכפר רואים במקום ציר למען פיתוח התרבות והיצירתיות באשכול ובדרום בכלל. "אנחנו רוצים ליצור כאן מרכז תרבות כלל-ארצי שגם מושך לאזור כישורים ואנשים חדשים. בנוסף לכפר הנוער, בכוונתנו ליצור כאן מרכז תרבות רב-דורי שיכלול בהמשך פעילות של סטודנטים, מכינה קדם-צבאית וגם כפר אומנים. כל זאת במטרה ליצור באשכול מציאות תרבותית וחברתית חדשה שנוכל כולנו להתגאות בה וליהנות ממנה", אומר יונתן.

רוצים להתפרנס ממוזיקה
חניכי הכפר מופיעים באירועים קטנים כגדולים וגם כמובן מקליטים הרבה. מי שמעוניין להאזין לחומרים מקוריים שלהם יכול למצוא אותם ביוטיוב. בערוץ שנקרא - bikurim.
נגה פלד מבארי, תלמיד כיתה ט' שמנגן על גיטרה חשמלית וגל כהן, תלמיד כיתה י' מרעים, שמנגן על גיטרה בס - הם חניכים בכפר. כשאני שואל אותם מדוע באו ללמוד בכפר הם עונים: "אנחנו רוצים להתפרנס ממוזיקה".  גל חבר בלהקה שיוצרת חומרים משלה ומופיעה איתם: "השאיפה שלי היא שלא אצטרך לעשות משהו אחר בשביל להתפרנס בעתיד - רק מוזיקה".
מה הכי כיף?
נגה: "האווירה. זה תורם מאוד וזה כיף להכיר אנשים חדשים. אנחנו כמו משפחה, מעורבבים בחדרים עם אנשים שלא הכרנו קודם. בגלל שאנחנו מוקפים במוזיקאים, ההשתפרות פה מאוד מהירה".
לבית הם חוזרים בסופי השבוע ("לפעמים נשארים שבת") ובחגים ובחופשים, וגם בחופש הגדול הם יבלו בקיבוץ.

איך החיים בפנימייה? 

נגה: "בשבוע הראשון היה קצת קשה וההורים תמכו מאוד,  אבל עכשיו כבר לא חושבים על זה".
אתם מרגישים שהשתפרתם?
גל: "בהחלט.  לפני זה לא למדנו תאוריה של המוזיקה ופה אנחנו לומדים וזה עוזר".
נגה: התאוריה במוזיקה זה כמו המתמטיקה בשביל הפיזיקאים - זה הבסיס".

רוצים לשמוע אותם?בכפר יציינו את סיום השנה הראשונה במופע שייערך בנופי הבשור ביום שלישי ה-16.6 בשעה 19:00. כל תושבי המועצה מוזמנים.

מעבירות את זה הלאה

חנות יד שנייה חדשה בשם "דנדש" נפתחה לפני כחודש וחצי במושב תלמי יוסף. מדובר למעשה במרכז קיימות לבגדים והקליינטים לא משלמים על הבגדים ולו שקל אחד.
שתי הנשים החרוצות שעומדות מאחורי הפרויקט הקהילתי הן דנה עג'מי ועינת שלם מתלמי יוסף. על ההקמה מספרת דנה: "המקום נפתח אחרי שכל אחת מאתנו חלמה בנפרד על דבר כזה. בקפה אחד של בוקר עינת ראתה את כמויות הבגדים שאספתי ודחפה לפתיחת החנות. פנינו למושב שנתן לנו מקום באחד מהמקלטים". מלבד הסיוע של המושב, גם הקהילה נרתמה למשימה: "אנשים טובים מהאזור תרמו מדפים, מתלים וקולבים וכמובן - המון בגדים. אחרי שהתארגנו וסידרנו את הכול החלטנו לפתוח את החנות כשהרעיון הוא שכל אחד יכול לבוא ולקחת את מה שהוא אוהב ללא תשלום - מהסיבה שהבגדים לא נקנו בכסף וכמו שקיבלנו אותם בחינם, ככה אנחנו מעבירות אותם הלאה".
דנה ועינת לא נרתעות מהזמן שהן משקיעות בפרויקט: "הכול שווה כשיש את הסיפוק הפנימי כשרואים את האנשים יוצאים מהחנות עם חיוך גדול על הפנים".

מה שמרגש את השתיים במיוחד הוא שיתוף הפעולה וההיענות הגדולה של התושבים: "להפתעתנו באים המון אנשים והמקום תמיד מלא בשעות הפתיחה. כרגע הגיעו רק מפתחת שלום ואנחנו מקוות שבהמשך יגיעו מכל ישובי המועצה".
שעות הפתיחה:
שני בבוקר -  9:00-11:00
רביעי בערב - 20:30-23:00

 

איתי בראב מיבול הוא אלוף ישראל בג'ודו / בר צ'פט

נבחרת הג’ודו של אשכול חזרה מאליפות הארץ ברעננה עם שלוש מדליות, אחת מהן מזהב. המאמנים גאים: "הישג אדיר - והכול בזכות ההשקעה של חברי הנבחרת".

ב-29.3 השתתפה נבחרת הג’ודו הצעירה של המועצה, בהובלתו של המאמן הוותיק  אופיר דריי (43, עין הבשור) באליפות הארץ ברעננה לכיתות ד’-י’. לאחר תחרות לא קלה עם יריבים חזקים, התוצאות של הילדים שלנו דיברו בעד עצמן: איתי בראב ממושב יבול (כיתה ד’) זכה במקום הראשון בקטגוריה שלו והוכתר "אלוף ישראל". עדי שצקי (ה’) מקיבוץ מגן חזר עם מדליית כסף לצווארו וגיא סולומון (ח’) גם ממגן וסהר ניסנוב (ח’) ממושב עין הבשור, התמודדו על מדליית הארד, כאשר את הניצחון גרף בסופו של דבר גיא סולומון. 

ניב ברזילאי (ז’) ושחר יונגרמן (ז’), שניהם מעין הבשור אומנם לא דורגו בתחרות, אך הציגו לאורכה יכולת מרשימה. גם אצל הבנות היתה נציגות מרשימה - ובתחרות שנערכה ב-1.4 הגיעה אחותו הגדולה של איתי, מעיין בראב (ו’) מיבול לקרב על המקום השלישי - ודורגה חמישית.

“היתה הרבה מאוד התרגשות אצל החבר’ה”, מספר דורון פלג (37, גבולות) מאמן בקבוצה, “עם כל הצניעות המתבקשת, לשלוח שבעה ספורטאים במועדון שמתאמן רק פעמיים בשבוע זה בהחלט הישג מרשים. ולחזור מאליפות עם 3 מדליות זה בכלל אדיר! אפשר לראות את ההישגים כתוצאה של ההשקעה באימונים של כל חברי הנבחרת. הג’ודו הוא הספורט ההישגי המוביל בישראל - ולנו באשכול יש מקום לגאווה גדולה”.

ענף הג’ודו באשכול הוא מבין הענפים הוותיקים במועצה. היום מונה הענף כ-25 ספורטאים, כולם בני כיתות א’-י”ב. צוות המאמנים המיוחד בראשותו של אופיר מונה כארבעה מאמנים, כולם נולדו והתחנכו ביישובי המועצה וכיום מובילים את הענף בצורה מרשימה.

"אין מה להתכחש לשורשים שלי"

סער ליבן ממושב תלמי יוסף משיקה החודש את אלבום הבכורה שלה,  "עזה-תל-אביב" במופע חגיגי. בראיון אישי היא מספרת על הרגע שבו הבינה שהיא תהיה מוזיקאית, על תהליך היצירה תחת אש ועל ההתרגשות שלה מהתגייסות ההמונים למימון האלבום • יובל רויטמן

ביום שישי ה-15 במאי ב-21:30 תעלה סער ליבן מתלמי יוסף לבמה בבית היוצר בהאנגר 22 בנמל תל אביב, למופע ההשקה של האלבום שלה - ”עזה-תל אביב”. בקהל יישבו 140 איש. כולם קנו את הכרטיס למופע דרך אתר מימון ההמונים הישראלי 'הדסטארט', שבאמצעותו היא גייסה חלק מהכסף להשקת האלבום. אנחנו נפגשים ביום שבו הודפס האלבום, לשיחה באולפן המוזיקה בביתה. יעד הגיוס היה 50 יום - והיא הגיעה אליו ארבעה ימים לפני: ”היה מדהים לראות את ההיענות, האנשים תמכו וקיבלתי פרגון גדול גם באזור”.
סער (40) נולדה באשדוד. כשהיתה  בת 6 עברו היא ואחותה לרעים כילדות חוץ ואומצו על ידי משפחה מהקיבוץ. ”בגיל 12 הרגשתי שיש בי לחנים ומילים ושמתישהו זה ייצא. היה לי כבר אז ברור שאתעסק במוזיקה. למדתי מנדולינה וגיטרה וגיליתי את החיבור המופלא של גיטרה ושירה. רק בגיל 26-27 נרשמתי ללימודי מוזיקה (שנתיים ב’הד’ ושנה ב’רימון’ - ”לא יצאתי עם תעודה”).
במהלך השנים הופיעה עם השירים שלה ובנוסף העלתה מופע מחווה לג’ניס ג’ופלין. "הופעתי עם החומרים שלי לא מזמן בניר יצחק בערב נשים ובקושי הצלחתי לסיים מרוב התרגשות. יש שיר שנקרא ’1980’ שמדבר על המעבר שלי לקיבוץ ופתאום אני קולטת שאנשים בוכים בקהל - ואני מתחילה לבכות איתם גם. זו היתה ההופעה הכי מרגשת שלי עד עכשיו. אני חושבת שאצל כל מי שחווה מעבר לקיבוץ, יש משהו נורא טעון שהולך איתו כל החיים”.


”התאהבתי בדרום בחזרה”
אבל לא כל החיים היא גרה באשכול. אחרי הצבא היו 10 שנים סוערות בתל אביב. ”מועדונים, להקה, אולפני הקלטות. הכול קורה שם לכאורה - ואז חזרתי לפה, לקצה העולם - ורק כאן בעצם התחלתי ליצור. בהתחלה החזרה היתה מאוד קשה. שלוש שנים ישנתי עם תיק ליד המיטה. היה לי משהו ששיתק אותי. אבל באיזשהו שלב הבנתי שדווקא השקט והשממה מאפשרים לי מרחב ואוויר והתחלתי לכתוב מוזיקה".
איך את מסבירה את זה?
"אתה עומד מול מראה אמיתית ואתה רואה את האמת ואין לאן לברוח ממנה - וזה משהו שמעודד ומלבה. אין מה להתכחש לשורשים שלי. אני מפה. זה בגרות והשלמה וקבלה. באיזשהו שלב התאהבתי בדרום בחזרה. למדתי להכיר את הסקס-אפיל של המקום - וזה נתן לי דחיפה רצינית ליצירה. הייתי יושבת על הדק וכותבת. ככל שהדרמתי התחלתי לכתוב יותר. גיליתי את  היתרונות במרחק ובניתוק. יש לנו פה הכול - רק צריך לפתוח את העיניים וללמוד לאהוב את מה שיש ואת מה שאתה”.
ובאמת שיש לנו פה הכול - כולל מלחמה ממש כמה קילומטרים מאיתנו ובזמן שאנחנו מדברים, אי אפשר להתעלם מהפיצוצים העזים שנשמעים מכיוון מרפיח.
 התותחים רועמים והמוזות שותקות?
”ממש לא - הן עובדות שעות נוספות, כי אתה לא שוקע בשינה עמוקה. ברגעים כאלה ובכלל, אין משהו שמחייה אותך יותר מיצירה. התחושה שאני עושה משהו ויוצרת משהו זו תחושת חיות. לא משנה מה קורה בחוץ - אני מייצרת אמנות אפילו ש- ולמרות- ועל אף”.
אז בגלל זה השם "עזה תל-אביב"?
סער מדגישה שהיא לא יוצרת רק בהקשרים פוליטיים. ”אני בעיקר בעצמי כרגע. מאוד מקווה שבעתיד אצא החוצה. השיר ’עזה-תל אביב’ מדבר עלי, ועל הדרך שאני עושה הלוך ושוב בין המושב לעיר. הוא יוצר כותרת טובה".
הנסיעות משפיעות על היצירה?
"בהחלט. יש לנוף ולאדמה ולדרך השפעה על היצירה ועל הסאונד שלה. אתה שומע  צלילים זורמים. שירים של דרך. מרגישים את זה בכתיבה. יש משהו נמרח, נוסע. בנסיעות הליליות מתל אביב חזרה למושב הייתי מוצאת את עצמי קבוע בוכה. אבל הכי מצחיק זה הנסיעות שנכנס פתאום משהו בערבית, המציאות חודרת לתוך החלום. אתה מדמיין שאתה בארה”ב ואז יש לך תזכורת - ’הלו, אתה בדרך לרפיח'".
מה התכנון הלאה?
”לעשות סיבוב הופעות אקוסטיות והופעות סלון. טרנד חזק. הופעת כובע - כל אחד שם כמה שרוצה”.
יהיה עוד אלבום בעתיד?
”באלבום הזה נכנסו 10 שירים ולפחות 30 נשארו בחוץ, ככה שיש חומר לעוד אלבום, אבל האלבום הבא הולך להיות באנגלית. באלבום הזה הדגש הוא לא על הווקאליות, אלא על המילה הכתובה. אני תמיד נקרעת בין הרצון לספר סיפור לבין הלוליינות הווקאלית. שירים של ג’ניס ג’ופלין אני צורחת, אבל את האמת שלי אני בקושי מסוגלת ללחוש”.