תן לשים ת'ראש על דיונה

לימור אור בת ה-43 ממושב יתד, מנחת קבוצות ומאמנת אישית מנהלת כבר 14 שנה את מרכז הפנאי באשכול 'הדיונה'.  נוסף על אלה היא גם מתכללת קייטנות רשותית ומאוגוסט האחרון משמשת רכזת רשותית של "ניצנים" (הצהרונים לפי חוק כחלון). דמות צבעונית ואנרגטית שחיה את הקהילה ומאמינה שדברים צריכים תמיד להיות בתנועה ולהתאים את עצמם לקהל היעד • עפרה בן נתן

מרכז הפנאי באשכול 'הדיונה' נמצא סמוך ליישוב אבשלום. המרכז הוקם בשנת 2000 מכספי תורם ואיש יקר בשם מרק לידשין מארה"ב שהגיע כבר פעמיים לביקור ורואה בדיונה את ה"בייבי" שלו. שמירת הקשר עם התורם במשך השנים הביאה להתפתחות הדיונה ולקבלת תרומות שוטפות נוספות. 
סמוך לדיונה נמצאים אשכול הגנים של יישובי הפתחה, מרפאת אבשלום, בריכת אבשלום ובקרוב מאוד ייפתח באזור גם מרכז מסחרי גדול. מכאן שלדיונה יש מיקום אסטרטגי בתחום הפעילות של חבל שלום, החלוציות ושאר יישובי המועצה. הדיונה מקבלת בזרועות פתוחות את כל תושבי אשכול. בבקרים מגיעים לדיונה ילדים מאשכול הגנים לג'ימבורי ולחוגי בוקר, והמבוגרים לסדנאות שונות. בצהריים ואחר הצהריים מתקיימים במקום חוגים שונים כגון קראטה, פרחי מחול, הצגות לילדים ומגוון חוגי אמנויות כמו מחול, שירה ומוזיקה. בערבים יש במקום שלל פעילויות למבוגרים - חוגים, הרצאות ועוד.  




בתוך הדיונה נמצאים משרדי "האגודה המרכזית" ושני הגופים מתנהלים בשיתוף פעולה מלא. 
לדברי לימור, "אני אוהבת לראות את המפגש הרב-דורי כשהסבים והסבתות מגיעים עם הנכדים לפעילויות ואת המשפחות הצעירות שרק נקלטו כאן ונחשפות דרך המפגש בדיונה למשפחות הוותיקות יותר. 
"כשאני מביטה אחורה על השנה שהייתה, אני מבינה שהגודל הפיזי של הדיונה צר מלהכיל את כל הפעילויות ואת כל החלומות שאני רוצה להגשים בעתיד. יש צורך להרחיב את המבנה כדי שנוכל לפתוח יותר חוגים כמו אמנות, פלמנקו, צילום, בית לנוער, בית למייסדים, ושהמקום תמיד יהיה שוקק חיים.
"קהל היעד שלנו באשכול השתנה. הקליטה הגדולה באזור הביאה אלינו קהל עירוני ויש להתאים את הפעילויות גם לטעם שלהם. חשוב לי שכולם יראו בדיונה בית ומרכז קהילתי".
חלום נוסף של לימור הוא לפתוח בדיונה גם מועדון למייסדים, שיהיו בו קפיטריה, הרצאות ופעילויות בבוקר: "יש לנו אנשי אשכולות מהאזור שיצאו לפנסיה, וחשוב לי לדעת מה הם מחפשים לעשות בשעות הפנאי כדי להתאים את הפעילויות לקהל. אני רוצה שהאנשים יחלמו ושאני אגשים". 
בימים אלו מחלקות החוגים והנוער במועצה, הדיונה והתרבות מתכנסים כולם תחת קורת גג אחת: "מרכז קהילתי אשכול", מרכז קהילתי אחד בניהולה של מיכל פלג עוזיהו, שאחת משלוחותיו תהיה הדיונה. המטרה המרכזית של השינוי היא להתאים את הפעילויות לדרישת הקהל. 
"אני מושיטה יד לציבור הרחב", מסכמת לימור את דבריה, "שיבואו להיות חלק פעיל מכל מה שקורה כאן, שיעשירו את כולנו עם רעיונות משלהם ושנבנה יחד בית שכולם ייהנו לבלות בו".

ארבע בנות ומצלמה

"בעשר אצבעות", הוא שמו של הסרט שזכה במקום הראשון בערב סרטי הגמר ע"ש איה מלאכי שהתקיים בביה"ס 'נופי הבשור'. הסרט מבטא לא רק כישורי יצירה אלא גם הבחנה חדה בנושא שראוי וזקוק לטיפול תקשורתי. ארבע תלמידות תיכון מהמגמה לתקשורת זכו בפרס אבל גם בשיעור טוב לחיים. על צדק, על נחישות וכמובן על חברות • עפרה בן נתן

ערב הצגת סרטי הגמר של בוגרי מגמת התקשורת והקולנוע הפך עם השנים למסורת של גאווה לנוכח היכולות שמפגינים הבוגרים שלנו. 
מאז שנת 2005 תורמות משפחות מלאכי, פיינברג וגדיש את הפרסים הכספיים  לסרטים הטובים הנבחרים לפי קריטריונים מקצועיים. לדברי אייל בריברם, מנהל המגמה, ההתרגשות בערבים אלה תורמת ליצירת מתח חיובי ומגבירה את המוטיבציה אצל התלמידים.
את הערב פתחה להקת המחול של המועצה 'איה אשכול' בריקוד הורה סחרחורת. זמירה בן יוסף, מנהלת נופי הבשור, בירכה וסיפרה על איה ואף הקריאה קטע שאיה כתבה כתרגיל במסגרת קורס מש"קיות חינוך בעת שירותה הצבאי בנושא כבוד האדם באשר הוא.
לאחר הקרנת הסרטים הקהל יצא להפסקה והתבקש לבחור את הסרט חביב הקהל. במקביל ישב חבר השופטים המקצועי ודירג את הסרטים המושקעים והאיכותיים.
לסיום הערב, יוסי אביאיה מלאכי הקריא דברים שכתב לבוגרים ובהם הבעת תודה לצוות מגמת הקולנוע, המנהל אייל בריברם והמורים הדר חורש, חיים בוגנים וטלילה פרנק. להנהלת 'נופי הבשור' ולבוגרים, על ההזדמנות שניתנת למשפחה להנציח את איה בערב כה מרגש ולהעניק את הפרסים בשמחה רבה למצטיינים.

והסרט הזוכה הוא... - "בעשר אצבעות" 

הסרט "בעשר אצבעות" מספר את סיפורה הנוגע ללב של אופיר ביאר, נערה משכבה י"ב שנולדה עם נכות ביד ימין ושהצבא סרב לגייס אותה. אופיר לא ויתרה ובקשה להתנדב לצבא כמדריכת כושר. גם כאן נתקלה בסירוב חוזר ונשנה ועדיין לא ויתרה. הסרט מלווה את אופיר במאבקה נגד אטימותו של הממסד הצבאי ומלמד את הצופה נחישות מה היא. את סופו של הסיפור לא יראו הצופים, מפאת חוסר זמן, אבל עורכת הסרט, נועם קדוש, מספרת שבסופו של מאבק ממושך קיבלה אופיר אישור להתנדב לצה"ל למרות המגבלה שלה.  לדעת נועם, הסרט זכה במקום הראשון כיוון שמדובר בנושא העומד בראש רשימת הנושאים המדוברים בשיח הציבורי במדינת ישראל, "שילוב בעלי מוגבלויות בחברה. כל שמונת הסרטים שהתמודדו איתנו היו טובים, אבל שלנו היה הסרט הנכון, בזמן הנכון".
יוצרות הסרט, כולן תלמידות שכבה י"ב: רוני זוהר - מפיקה, שחף לוי - במאית, שיר שביט - צלמת ונועם קדוש - העורכת. 
שיר שביט,  צלמת הסרט, רואה בסרט מקור להשראה: "למדתי מהסרט שכשרוצים משהו, נלחמים עליו ומאמינים בו, בסוף זוכים. דרך הסרט למדתי להכיר את אופיר שהיא חברת ילדות שלי, יותר לעומק. מבחינתי היא מודל לחיקוי". 
אופיר ביאר מספרת שהיה חשוב לה לשתף פעולה עם הפקת הסרט כדי לשמש השראה לתלמידים בכל הארץ: "רציתי שילדים עם מוגבלות יזדהו איתי ורציתי לחולל שינוי. אני מאמינה שהכול אפשרי אם רק רוצים, גם אם מוסדות ואירגוניים ישימו חסמים בדרך. צילום הסרט העצים אותי ואת הדרך שבה בחרתי ללכת". יוצרות הסרט מבקשות לשלוח תודה מיוחדת להדר חורש - מורתן ממגמת תקשורת ולאייל בריברם, שללא הליווי המקצועי שלו בכל מה שקשור לצילום סרט, כל זה לא היה קורה.

רשימת הסרטים שהשתתפו בגמר

התחנה האחרונה, עלילתי

צילום: סער שליש, עריכה: אמיר הראל, בימוי: שקד פרקש, הפקה: ניב כספי, תסריט: שקד פרקש ואמיר הראל.

צלילי החיים, דוקומנטרי:

עריכה והפקה: אופיר איסר, צילום ובימוי: רחלי מוסקוביץ.

גלגל הסיפור, ניסיוני:

צילום: שובל הרוש, תסריט ובימוי: ענאל מלכי, עריכה: שובל הרוש וענאל מלכי, הפקה: אורי טלקר.

פרום, עלילתי:

הפקה: נעם חבשוש, צילום ועריכה: יובל חורש, בימוי: עינב סעד.

כשהקר מת, עלילתי:

בימוי ועריכה: אורי מלקר, צילום ועריכה: עדי כהן, תסריט והפקה: מעין לוין.

נינה, עלילתי:

בימוי: ליר נחמני, הפקה: שילת דימרי, צילום: זיו אסולין, עריכה: דניאל נרדיה.

אם אני לי נילי, דוקומנטרי:

בימוי: טליה מלמן, צילום: תמר דוננה, עריכה: מיה פלג, הפקה: אורי כהן.

הבית, עלילתי:

בימוי: תום אמסלם, עריכה: בן רודאף, הפקה: רון קאשי, צילום: שקד כמין.

בעשר אצבעות, עלילתי:

צילום: שיר שביט, עריכה: נועם קדוש, בימוי: שחף לוי, הפקה: רוני זוהר.

המים הם הגבול

לנתן נוחומוביץ', חבר בהנהגת הורים של 'יובלי הבשור', היה חלום – להחזיר לבית הספר את מסורת שיעורי השחייה שזכר מימי ילדותו. החודש קפצו ילדי שכבה ה' בבית הספר למים הקרים והוכיחו שאין דבר העומד בפני החלום • תם פרחי

חלק ניכר מילדותו של נתן נוחומוביץ' (שדה ניצן בעבר, עין הבשור בהווה) עבר עליו במימי הבריכה בקיבוץ גבולות – המגרש הביתי של נבחרת השחייה באשכול שבשנות ה-80 וה-90 שמה הלך לפניה. מלבד אימוני השחייה המקצועיים, בבתי הספר היו נהוגים אז גם שיעורי שחייה בימות הקיץ החמים לכלל התלמידים. את השיעורים שקיבל נתן כילד בבריכה האזורית בצוחר לא שכח גם בבגרותו, והוא קיווה שגם ילדיו יוכלו ליהנות מאותה חוויה: "מבחינתי שיעורי שחייה בבית הספר הם חלק בלתי נפרד מהזיכרונות הנוסטלגיים של הילדוּת באשכול. המסורת היפה הזאת נפסקה כבר לפני 25 שנה בערך, בעיקר בגלל השינוי שעבר משרד החינוך בכל תפיסת הבטיחות והנהלים שקשורים בה. בימינו אף אחד לא שש 'לזרוק' ילדים למים וללמד אותם להסתדר בתוכם".
בכל פעם שהגיע נתן לבית הספר בשנים האחרונות עברה לו בראש המחשבה: "יש בסך הכול 100 מטרים בין בית הספר לבריכה בצוחר, ועדיין לא הצליחו להפגיש בין שני הקצוות. בחורף של השנה החלטתי שזה חייב להשתנות והגשתי בקשה לכלול את 'יובלי הבשור' בתכנית מיוחדת שמפעיל משרד החינוך ללימוד שחייה בכיתות ה'. היה לי ברור שזה לא יהיה פשוט כי יש הרבה מאוד פרמטרים, בעיקר בירוקרטיים, שצריך לעמוד בהם ושבגללם זה נפל עד היום. אבל קיבלתי את כל התמיכה והגיבוי מהמנהלת קרולינה ארם, ומהסגנית ציפי ברוזה ויצאנו לדרך".

שחייה לדורות

במקביל להנהלת בית הספר הרימו את המשקפת גם המורות לספורט חן קשביץ (ניר יצחק) ורויטל מעודד (יבול) ויצאו להשתלמות מיוחדת הנדרשת ממשרד החינוך, ומאיר יפרח, סגן ראש המועצה, שדאג להסדרת האישורים הנוגעים להפעלת הבריכה. המימון לשעות הלימוד ולציוד הנדרש ניתן בחלקו ממשרד החינוך ובחלקו מוועד ההורים. עד הדקה ה-90 המתינו בבית הספר לקבלת האישור ממשרד החינוך, וכשזה הגיע סוף-סוף – קפצו הילדים למים – מקצתם שחו והיו גם כאלה שקפצו בביטחון למים ומיד שקעו. אך בסבלנות ובהתמדה הדריכו אותם חן ורויטל ונתנו להם כלים להסתדר היטב במים ואף לשחות חתירה – הסגנון שמשרד החינוך הנחה את המורות להתמקד בו. 

במבט לאחור, התכנית ענתה על הציפיות?

"היום, אחרי עשרה שיעורים, אני יכול לומר שגיליתי ילדים מדהימים ומחויבים – לא הכרתי אותם קודם כי אין לי ילדים בשכבה הזאת, אבל המפגש איתם הוא השכר הכי גדול שיכולתי לקבל. והעיקר, אני יכול להגיד בביטחון ובגאווה שכל אחד מהילדים שהשתתפו בפרויקט השתפר מאוד ביכולות שלו – מי בסגנון, מי בביטחון ומי ביכולת שלו להסתדר במים. בשבועות שבהם לא עובר יום בלי דיווחים על ילדים ומבוגרים שטבעו בים או בבריכות שחייה – היכולת הזאת היא מתנה אדירה". והמתנה הזאת, שבבתי ספר אחרים משולמת מכיסם של ההורים, ניתנה לילדי בית הספר חינם אין כסף, בין השאר בשל רוח ההתנדבות של המורות לספורט. "אבל מעבר למתנה המדהימה הזאת", אומר נתן, "שחייה היא בעיניי הרבה יותר מענף ספורט. המטרה לא הייתה לייצר שחיינים אולימפיים אלא לתת לילדים את כישורי החיים, הביטחון העצמי ותחושות ההנאה, הסיפוק וההצלחה שהמים נותנים להם. אם הצלחנו בזה – עשינו את שלנו".

הפרויקט מתוכנן להימשך גם בשנים הבאות?

"אני מקווה שבעתיד הפרויקט יורחב גם לשכבות נוספות ויחשוף עוד ועוד ילדים לשחייה בכלל ולשחייה מקצוענית בפרט. אין לי ספק שהמפגש עם הבריכה ישמש נקודת זינוק לילדים שרוצים לקחת את השחייה צעד קדימה, ומי יודע, אולי יום אחד אשכול תחזור להיות האימפריה שהייתה בתחום השחייה".

אפי מישוב רץ לראשות המועצה

אפי מישוב מאוהד היה קצין בקבע. 27 שנים שירת בצה"ל - מהן ביחידות לוחמות. אבל מה שהכשיר אותו לתפקיד, לטעמו, היה השירות בפיקוד העורף - שם הכיר את מה שקורה ברשויות מקומיות והתמחה בניהול צח"י. בשביל הנשמה לימד בנתיבות אזרחות וגאוגרפיה • ארנון אבני צילום 232

ספר על עצמך. "נולדתי באוהד. אני בן 48, נשוי לחגית ויש לנו שלושה ילדים (שחר, קורן וזוהר). ההורים שלי, ממקימי המושב, הגיעו ממרכז הארץ. גדלתי והתחנכתי פה באשכול.
"בשנת 1988 התגייסתי לצה"ל ושירתתי בצבא 27 שנים. השתחררתי בדרגת אלוף משנה. לאורך שנות השירות מילאתי תפקידי פיקוד והדרכה. 
"את השירות הצבאי התחלתי בגבעתי, בשורה של  תפקידי פיקוד. אחר כך עברתי לשרת כמ"פ בבית הספר לקצינים וכקצין אג"מ של אוגדה 80 שאחראית על גבול מצרים וירדן. משם המשכתי לפיקוד העורף. בין תפקידיי השונים שירתתי  כראש ענף התיישבות ואחראי על מרכיבי  ביטחון ורבש"צים וראש מחלקת אוכלוסייה ואחראי על כל הרשויות ומשרדי ממשלה – בהכנה לחירום. שם גם 'גיליתי את העולם' שמחוץ לבועה שלנו כאן באשכול ונחשפתי לפועלן של רשויות רבות.
"בתפקידי האחרון הייתי מפקד מחוז דן בפיקוד העורף – כולל בתקופת מבצע צוק איתן. 
"אני בוגר כל הקורסים הפיקודיים בצבא (פיקוד ומטה, קורס מפי"ם, קורס מג"דים, מכללה לביטחון לאומי).
"נוסף על כך אני בעל תואר ראשון במנהל עסקים וניהול משאבי אנוש. תואר שני במדעי המדינה, תואר שני נוסף בניהול אזורי אסון ובימים אלו נמצא בשלבי סיום תואר במנהל עסקים למנהלים באוניברסיטת ת"א.
"מאז שחרורי מצה"ל לפני כ-3 שנים, עסקתי במגוון נושאים ותפקידים.התחלתי בהגשמה של חלום ילדות  ונרתמתי לעסוק בהוראה במשך שנה בבית ספר בנתיבות, שם לימדתי אזרחות וגאוגרפיה. בהמשך הייתי שותף להקמת סיירת הורים באשכול  ועסקתי בייעוץ והכנה לחירום של רשויות ומשרדי ממשלה. במסגרת זו הכשרתי את צח"י ברחבי המועצה בהתנדבות. אני חבר בוועד הורים של 'נופי הבשור' ובמשך שנה שימשתי כמזכיר מושב שדי אברהם. 
כיום אני מנהל מרחב דרום של האגודה למען החייל. אני משרת פעיל במילואים ואחראי על כל העורף של פיקוד דרום במילואים".
מה היה משמעותי בשירות שלך שצריך לעניין אותנו באשכול. 
"ביצעתי תפקידי מטה ופיקוד בפיקוד העורף ועבדתי מול גופים אזרחיים וציבוריים. בצבא צברתי ניסיון רב, פיקודי וניהולי. ראיתי איך מקבלים החלטות והייתי שותף להן, למדתי את החשיבות של רשויות מקומיות ואיך מחלקים את התקציבים  השונים במדינה. למדתי על מבנה וארגון של רשויות מקומיות ועסקתי בסיווג רשויות לפי יכולתן הכלכלית והחברתית. הייתי אחראי על פרויקטים מרכזיים וגדולים הקשורים עם רשויות ומשרדי ממשלה. 
"כחלק מתפקידי ובעת ביקוריי השונים בחו"ל נחשפתי לעבודת הרשויות גם ברחבי העולם.
"אני מאמין שהניסיון הרב שצברתי  והשכלתי, הנוגעת ישירות בניהול מערכות ורשויות, יעזרו לי להוביל תהליכים, תכניות, פרוייקטים  וכן  לגייס משאבים ותקציבים".
איך היית מדרג את סדר העדיפויות בנושאים שבטיפול המועצה? 
"רשות מקומית היא המקום שמשפיע בצורה המשמעותית  והישירה ביותר על איכות חיינו. המועצה היא מקום מרכזי שצריך להבין ולדעת לעשות הרבה פעולות במקביל - תפקידה ברוב המקרים להחליט על חזון ויעדים ולהכין תכניות עבודה הקובעות סטנדרט שירות לכל דבר ועניין.
"ישנם נושאים רבים המצויים בתחום אחריות המועצה,  אבל ישנם שלושה נושאי ליבה שהם מבחינתי לב העיסוק של המועצה:  חינוך (פורמלי ולא פורמלי), קהילה ושירות לתושב. נושאים אלו מאגדים בתוכם את מרבית הצרכים שלנו כתושבים ומקבלי שירות מהמועצה.
אז בוא נתחיל בחינוך.
חינוך פורמלי ולא פורמלי יהיו במרכז - חזון חינוכי ותפיסה חינוכית - שנדע לאן הולכים ומהם היעדים שלנו. המועצה צריכה לקחת אחריות ואני מעוניין ליצור מערכת חינוך שיודעת להסתכל ולראות את המכלול, אבל גם יודעת לתת מענה לפרט, לשונה ולמיוחד. איחוד בתי ספר הוא מבורך, אבל לאיחוד צריכה להתלוות תפיסה חינוכית, התחשבות בצרכים של כל קהילה. לטווח הארוך האיחוד הוא הדבר הטוב ביותר שקורה, בטווח הקצר האיחוד מחייב אותנו לפתיחות, לשיח בתוך ובין הקהילות, הוא מעלה על השולחן פערים ופחדים שייפתרו רק עם נשב כולנו ביחד ובשיתוף, נשוחח ונגיע לפתרונות טובים".
יש גם בעיות סמים אלימות ואלכוהול "אם לא נתעורר עכשיו, נמצא את עצמנו במקום לא טוב, ואני אומר את זה כמי שנמצא בסיירת הורים ורואה את מה שקורה. היום זה נופל על שלושה גופים: בית ספר, רווחה למי שכבר נפל והמשטרה - בסוחרים ובמי שיש לו תיק פלילי. אבל זו צריכה להיות תכנית מועצתית כוללת שמתחילה כבר כמה שלבים לפני ועוסקת בבסיסה באקלים החברתי הקיים. ככל שנקדים להיות נוכחים ומעורבים בחיי ילדנו, נוכל למנוע את התדרדרות הדברים".
הנושא השני שהזכרת הוא קהילה 
"יש אצלנו 32 קהילות שונות, כל קהילה היא עולם ומלואו. אני מאמין בשמירת הצביון הייחודי של כל קהילה וקהילה, אבל עם זאת אני מאמין שתפקידה של המועצה גם לסייע ולחזק את הקהילות כפרט וגם את הממשקים שביניהן ככלל. קהילה חברתית וכלכלית איתנה היא היסוד להמשך קיומנו. 
"אני מתכוון לשבת עם כל קהילה, ללמוד ולהבין את צרכיה ויעדיה ולסייע באופן פרטני להשיג את היעדים אשר נציב ביחד לעצמנו.
"מטבע הדברים ישנם אצלנו שלושה סוגי קהילות: במצב טוב, במצב רע והרוב - באמצע ומתקשות להרים את הראש מעל המים.
"בלי תכנית וסיוע, הסיכוי לשקוע גדול יותר. אני חושב שזה אחד מתפקידיה המרכזיים של המועצה - לסייע בבניין הקהילה וחיזוקה. המועצה צריכה להוביל את הבניה הקהילתית מתוך השקפה שבניית קהילות חזקות היא אינטרס מועצתי ראשון במעלה. 
"אני רואה עצמי מוביל שיתופי פעולה חברתיים וכלכליים בין הקהילות במועצה". 
והנושא השלישי – השירות 
"הגישה שלי היא שהתושב במרכז. צריך להתאים את מבנה וארגון המועצה לפי השירות ואיכות השירות שאותו מקבל התושב. המועצה בראשותי תפעל לגיבוש אמנת שירות לתושב שתקבע את נורמת השרות לתושב וליישובים. 
החקלאות אצלנו היא נושא גדול... "המועצה הזו היא חקלאית - 60% קשורים לחקלאות וזה לא עומד להשתנות. אני רוצה להיות הפה לכל אלה שעוסקים בחקלאות. אני רוצה לסייע לחקלאי אשכול מול גורמי השלטון והרשויות,  לצד סיוע לחקלאים בבעיות השוטפות היום-יומיות. אני מתכוון לפתח באזור תעשיות חקלאות מתקדמת.
"אחד מהנושאים המתפתחים בעולם הוא מיזמי חקלאות מתקדמת. החזון שלי שהאזור שלנו יהיה חוד החנית של הפיתוחים הנ"ל. אני מתכוון להפוך את האזור לחממה למיזמים וליזמים בתחום ובכך להביא גם תעסוקה וגם פיתוח וחיזוק אשכול".  
מה אתה אומר על כביש 232 
"צריך להרחיב את כביש 232 לארבעה מסלולים. אני מבטיח שאעשה כל מאמץ ליישום הפרויקט וגיוס התקציבים הנדרשים ממשרדי הממשלה השונים ובהם משרד התחבורה והאוצר.
"המענה של פיתוח הכביש הוא אחת מהמשימות החשובות שהמועצה צריכה להוביל בנחישות, מתוך הבנה ששדרוג התשתית של הכביש הוא צורך ואינטרס של המדינה בראש ובראשונה, הן בהיבט  הבטיחותי והן בהיבט הביטחוני.
"תבחנו אותי על פי המעשים, בלי הרבה דיבורים. אני מתכוון להוביל מאבק פוליטי מול הגורמים האחראים בממשלה כדי להביא לפתרון הרצוי". 
מדברים הרבה על ביטול הסקטורים. זה נושא חשוב בעיניך?  
"יש סקטורים. קיבוצים, מושבים, יישובים קהילתיים, והתפקיד שלי כראש מועצה הוא להסתכל על כל יישוב כמו שהוא, בלי לפגוע בצביון. השוני בין הקהילות קיים ועם זאת, יש הרבה יותר דברים מאחדים. אני מתכוון לחזק כל יישוב ולייצר שיתופי פעולה בין יישובים. בסוף אנחנו קהילה אחת שצריכה לחיות בשיתוף". 
מה אתה מביא אתך בתחום הביטחון 
"המצב הביטחוני באזורנו הוא נתון,  אנחנו תוצאתיים לו.  אנחנו צריכים להתכונן להסלמות ולכל אירוע שנתגלגל אליו. הרזומה שלי בנושא ביטחון והכנה לחירום ידוע, זה תחום ההתמחות שלי. תפקוד בחירום תלוי הרבה בחוזק הקהילות, בחוזק הרשות ובחוזק האנשים, ואני מתכוון שההכנה לחירום תמשיך להיות חלק משגרת חיינו - לחזק את המערכים הביטחוניים ביישובים, רבש"צים וצוותי צח"י,  ואת מערכי המועצה,  אגף ביטחון ומרכז חוסן. אני מכיר היטב את המערכות הביטחוניות שמתעסקות בחלוקת המשאבים במדינה ואני אדע גם לחזק וגם להביא תקציבים לנושא. 

בהזדמנות זו אני רוצה לאחל לכולנו חג חירות שמח - שנתעצם, נתחזק, נוביל ונבנה ביחד את אשכול.

הורים מהשטח

מסיבות הסילבסטר שנחגגו בסוף השנה הבהירו שוב עד כמה חיונית נוכחותה של סיירת "הורים ערים" בשטח. בכל אתר, שעה ומזג אויר (כן, אפילו בשלוש לפנות בוקר, בשתי מעלות, באמצע שומקום) הם משדרים לבני הנוער שיש על מי לסמוך • תם פרחי

השיחה שלי עם רכזי הסיירת ענת מורד (שדה ניצן) ואיתי מנור (שדה אברהם) על חוויות הסילבסטר האחרון מתחילה בכלל במחמאות: "בסיורים שלנו אנחנו פוגשים את הנוער של אשכול ובאופן כללי גאים להגיד שיש לנו נוער מקסים, איכותי ומכבד. ברוב המקרים מדובר בבני נוער שאפשר לסמוך עליהם ושמתנהגים בצורה אחראית. בדרך כלל ליד כל נער ששתה נמצא מישהו שלא שתה, מלווה אותו ותומך בו במקרה הצורך. יחד עם זאת, הם עדיין נערים וצריכים אותנו שנהיה שם בשבילם".    
והם אכן שם בשבילם. כבר יותר משנתיים שבאשכול פועלת סיירת מסורה של "הורים ערים". 15 המתנדבים בסיירת מתגייסים שוב ושוב להפגין נוכחות של מבוגרים משמעותיים במקומות הבילוי של בני הנוער במועצה. בקיץ הם יוצאים לסיורים שוטפים בימי חמישי ושישי ולאורך כל השנה מגיעים למסיבות ולאירועים לפי הצורך. כך עשו גם בליל הסילבסטר האחרון. 

לא במקום הורים

את הלילה שבין 2017 ל-2018 העבירו מתנדבי הסיירת בשתי מסיבות סילבסטר שונות. בשתיהן היו מספר אירועים חריגים שחייבו אותם להגיש עזרה ראשונה לנערים. מלבד המתנדבים בסיירת לא נכחו במסיבה מבוגרים, לא כל שכן מבוגרים אחראיים. על דבר המסיבה נודע למתנדבי הסיירת, בין השאר, דרך בני הנוער עצמם.
ענת: "החשדנות שהייתה להם כלפינו בהתחלה התפוגגה לגמרי והיום הם מעריכים את הדאגה והאכפתיות שלנו. ברוב המקרים הם מאוד שמחים לגלות שיש בשטח מבוגר שיכול להגיש להם עזרה".

השאלה היא האם ההתגייסות שלכם לא פותרת את ההורים מהאחריות הטבעית שלהם? 
איתי: "לי ברורה האחריות שלי כהורה בסיפור הזה ואני לא מתעניין במה שהורים אחרים חושבים. אנחנו לא שוטרים ולא מחנכים, אנחנו שם כדי שהילדים של כולנו יבלו וייהנו בסביבה בטוחה ויחזרו הביתה בשלום".
ענת: "כבר קרה שהורים באו אלינו בטענות למה לא מנענו קטטות או הפרדנו בין נערים שהתקוטטו. אנחנו נגיש סיוע לבני הנוער ונתערב אם יהיה בכך צורך, אך רק בהתאם ליכולתנו ומבלי לסכן את עצמנו. לא נחסום קטטות בגופנו וגם לא נסיע הביתה נער שיכור שההורים שלו ישנים. הציפייה שלנו היא שלא נהיה המבוגר האחראי היחיד בשטח אלא שההורים שהילדים שלהם משתתפים במסיבה ייקחו על עצמם את האחריות, בתורניות שיעשו ביניהם או בכל דרך אחרת".

מה שקורה בסיירת, נשאר בסיירת

סיירות הורים המסתובבות בין מוקדי הבילוי של בני הנוער הן לא המצאה מקומית אבל אין ספק שבאשכול מדובר בסיפור הצלחה. בסיירת הצליחו לפצח את הגבול שבין מעורבות להתערבות ומקפידים שלא לחדור בהפגנתיות למרחבי הבילוי של הנערים ולהפריע להם.
איתי: "מבחינתי סוד ההצלחה כפול: קודם כל הדיסקרטיות המלאה שאנחנו פועלים בה – מה שקורה בסיירת נשאר בסיירת, אין רכילות ואין הדלפות (למעט מקרים ספציפיים שמחייבים את הטיפול של הגורמים המוסמכים). הדבר השני הוא מידת ההתערבות הנמוכה שלנו בנעשה במסיבות. אנחנו נמצאים שם אבל בצד, בלי ביקורת או שיפוטיות".
ענת: "מבחינתנו העובדה שבני הנוער פונים אלינו מיוזמתם ומבקשים שנהיה נוכחים במסיבות שלהם היא הסימן הכי ברור לאמון בינינו. בעצם הנוכחות שלנו אנחנו נותנים להם תחושת ביטחון והרגשה שדואגים להם ואוהבים אותם ללא תנאי. ובצד הליווי שלנו, אולי כדאי שבאשכול גם נתחיל להשקיע מחשבה במתן אלטרנטיבה לתרבות בילוי לילית שבה פעמים רבות האלכוהול נמצא במוקד".

כבוד הנשיא

ראובן ריבלין ביקר בחודש שעבר במועצה וזכה לקבלת פנים חמה ב'נופי הבשור'

במסגרת ביקורו במועצה החודש הגיע נשיא המדינה ראובן ריבלין גם ל'נופי הבשור' ודיבר בפני התלמידים וצוותי ההוראה בחום ובידידותיות האופייניים לו – "אתם לא עוטף עזה, אתם עוטפים את המדינה. במבצע צוק איתן שאבנו כולנו כוחות מעמידתכם האיתנה". בדבריו התייחס הנשיא גם להדרת נשים בחברה הישראלית והצהיר שהוא גאה בנשים הלוחמות לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל: "גם אני לא יודע מה הייתי עושה בלי נחמה, אשתי", אמר הנשיא בגילוי לב. 

ראש המועצה גדי ירקוני נאם אף הוא בטקס ותיאר את 'נופי הבשור' כ"לב הפועם של המועצה". לנשיא אמר שהוא משמש לכולנו "מודל למצפון חברתי וידיד אמת של אשכול". זמירה בן יוסף, מנהלת בית הספר, הצטרפה לברכות ואמרה שזוהי זכות גדולה והתרגשות לארח בבית הספר אישיות בכירה כל כך. 

דברים שנשא אייל אוגד - נציג מועצת התלמידים לנשיא ראובן ריבלין:

צילום: אבי בקשט

כבוד הנשיא, אנו שמחים לארח אותך בבית ספרנו, 'נופי הבשור'.

אני אייל אוגד, ממושב יבול, נציג מועצת התלמידים בנופי הבשור, ואני רוצה שתכיר אותנו. 

בית החינוך הוקם לפני תשע שנים כבית הספר הממוגן הראשון בארץ. השנה הבאה תהיה שנת העשור שלנו.

רוב התלמידים והתלמידות היושבים באולם נולדו לתוך המציאות הביטחונית הקשה בעוטף עזה, אנחנו לא מכירים מציאות אחרת. נולדנו לתוך שגרת-חירום, שזה למעשה אוקסימורון, חשופים למנהרות, חיים עם נוכחות צבאית יומיומית, אבל החיים שלנו ביומיום הם באמת חיים נורמליים. רצינו לומר לך תודה שבחרת לבקר אותנו.

לפני עשור המועצה האזורית אשכול חוותה תקופה לא פשוטה של ירי רקטות, וכתוצאה מכך התקבלה החלטה ממשלתית לבנות בית ספר ממוגן באשכול. בית ספר ממוגן משמעו שכל קיר וכל גג בבית ספר, בנוי כך שיגן עלינו. 

בבית הספר היסודי התאמנו לרוץ לממ"ד ולהספיק להגיע ולעבור, דרך דלת אחת, 30 ילדים ב-15 שניות. בבית הספר 'נופי הבשור', עד היום, חמש שנים לאחר שעברתי לכאן, זה מפחיד להישאר במקום כשיש "צבע אדום". זה מפחיד כי התאמנתי לברוח, אבל כולנו יודעים שהמשמעות כאן הפוכה. 

כבוד הנשיא, בדומה לארבעת השבטים של ארץ ישראל מהנאום החשוב שלך בכנס הרצליה, גם לנו היו כאן שני שבטים משלנו: מושבניקים וקיבוצניקים. כל השנים היה לכל שבט בית ספר משלו. בלי הגזמה! מחוויה אישית! אלה חשבו שלאלה יש קרניים, ואלה חשבו שלאלה יש זנב. כשהתבשרנו על בניית בית ספר ממוגן, נאמר לנו שייבנה בית ספר אחד. וראה זה פלא, האיחוד הצליח ותרם גם לאחדות במועצה. כשנחנך בית הספר בשנת תש"ע כיבד אותנו בנוכחותו נשיא המדינה הקודם, מר שמעון פרס זכרונו לברכה. בבית הספר 'נופי הבשור' אלף ומאה תלמידים מקיבוצים, ממושבים, מרמת נגב, ומפנימייה לאמנויות כלל ארצית 'ביכורים'. בית הספר שלנו חרט על דגלו לתת מענה מגוון לכלל ילדי הקהילה, וכל הזמן נפתחים שבילים חדשים במאמץ לתת מענה רגשי ולימודי לכל אחד ואחת, לצרכים וליכולות שלהם.

אני אייל אוגד, ממושב יבול, נציג מועצת התלמידים, יש לי חברים מהמושבים, מהקיבוצים, מרמת נגב ומהפנימייה שמביאה אלינו חברים מרחוק יותר, ולכבוד הוא לי לספר לך על בית הספר שלי.
אני מודה לך בשמי ובשם תלמידי בית

החינוך על ביקורך.

הקט-סל של אשכול - נצחונות בלבד

קבוצת הקט-סל של מועדון הכדורסל הפועל אשכול (כיתות ד'-ו') המשיכה את פתיחת העונה המצוינת שלה וסיימה את הסיבוב הראשון של הליגה ללא הפסד. הקבוצה הוכיחה אופי מיוחד, קבוצתיות וכוח רצון כאשר ניצחה במהלך הסיבוב בשלושת מגרשי החוץ הקשים בליגה – אופקים, להבים וקריית גת. ילדי הקט-סל, ניצחו בטורניר שנערך במועצה האזורית אשכול במהלך חופשת החנוכה. לטורניר הכדורסל הגיעו נציגי איגוד הכדורסל, שמעון אמסלם (שחקן נבחרת ישראל וקפטן הפועל תל אביב לשעבר) ומשה ויינקרנץ (מבכירי המאמנים בישראל). אמסלם וויינקרנץ העניקו את הגביע לקבוצה המנצחת מאשכול ואת פרס הקלעי המצטיין לגלעד פרנק ממושב שדה ניצן. 
עומר סגל, מאמן הקבוצה, פירט מהן הסיבות שהובילו להצלחת הקבוצה: "מדובר על קבוצה של ילדים נהדרים ששמים את ערך החברות והקבוצתיות מעל הכול. הם אף פעם לא מוותרים ומראים אופי בלתי שביר שמרשים אותי בכל פעם מחדש". סגל מציין שהדבר שמייחד את הקבוצה הוא רוח לחימה וכישרון. סגל הוסיף כי המעטפת שמספק מועדון הכדורסל הפועל אשכול, הכוללת משחקי אימון, מחנות אימון מיוחדים וימי גיבוש קבוצתיים, יוצרת את ההבדל - הן ביכולת והן במוטיבציה - בין שחקני הקבוצה לבין שחקני הקבוצות היריבות. דוגמה לכך ניתנה במהלך חג החנוכה במחנה אימון שנערך באולם כלנית. מעל לשלושים ילדים מרחבי המועצה השתתפו במחנה שהובילו מנהל מחלקת הספורט והחוגים אשחר רינות והמאמנים ליאור קוגן וסגל. הילדים עבדו על טכניקה, קליעה וכושר גופני. מועדון הכדורסל הפועל אשכול ממשיך בתנופה במטרה לשלב בין ספורט, הנאה, חינוך וערכים. ילדים ונערים המעוניינים בכך מוזמנים להירשם לחוג הכדורסל ולהצטרף להצלחה.