אופרה אחרת: כפר הנוער למצוינות באמנות "ביכורים" מסכם שנת פעילות ראשונה ונמצא בשיא תקופת ההרשמה לשנה הבאה. בכפר גאים בעשייה המוזיקלית הענפה ומלווים את החניכים בדרך להגשמת החלום - להיות מוזיקאים מקצועיים ברמה הגבוהה ביותר

כפר הנוער למצוינות באמנות, "ביכורים" יציין בקרוב את סוף שנת הפעילות הראשונה שלו במועצה. הכפר נפתח בחודש אוקטובר שעבר ולומדים בו 20 חניכים - כאשר מתוכם 12 מישובי המועצה, 6 מהמועצה האזורית רמת נגב וממקומות אחרים בנגב ועוד שניים מאזור המרכז. הכפר הוא פנימייה, שפועלת תחת אחריות בית הספר נופי הבשור ובשיתוף מלא עם המועצה.

בבוקר בתיכון - אחה"צ בכפר

חניכי "ביכורים" לומדים בבוקר בנופי הבשור ואחר הצהריים הם מגיעים לפנימייה. הם עושים בגרות מלאה ו-10 יחידות במוזיקה, בתוכנית ייחודית שאושרה על ידי משרד החינוך. הכפר מאפשר הכשרה מוזיקלית מקצועית עם טובי המורים בארץ, חלקם מלמדים גם בבית הספר למוזיקה "רימון", כשהבולט שבהם הוא עמיקם קימלמן. בנוסף, בכפר מלמדים צעירים מצטיינים במוזיקה שעושים שירות לאומי.
מייסד הכפר הוא יונתן דקל-חן מקיבוץ ניר עוז. לדבריו, הכפר מהווה מסגרת ייחודית בארץ המנגישה לתלמידים בפריפריה את אפשרות ההתמקצעות באמנויות והוא מוכיח שתלמידים מוכשרים שרוצים לעסוק באמנות באופן מקצועי לא צריכים לעבור לגור במרכז. "המטרה שלנו היא יצירת מצוינות מוזיקלית ברמה בינלאומית, על ידי לימוד תאורטי מעמיק וחשיפה רחבה לתחומי מוזיקה רבים, תוך שאיפה לטכניקה וירטואוזית על כלי הנגינה".
בשנה הבאה - לא רק מוזיקה
ההרשמה לשנת הלימודים הבאה בביכורים נמצאת בעיצומה, כאשר המטרה היא לגייס בין 20 ל-30 תלמידים חדשים. בכפר התקיימו שני ימים פתוחים ונמשך החיפוש אחר מועמדים חדשים, ביניהם כאלה מאשכול. בשנה הבאה יורחבו מגמות הלימוד ומלבד לימודי מוזיקה תיפתח מגמת אמנות חזותית - שבה ילמדו ציור, פיסול, איור ועיצוב תעשייתי. במהלך השנים הקרובות מתוכננות להיפתח בכפר גם מגמות תיאטרון ומחול.
מקימי הכפר רואים במקום ציר למען פיתוח התרבות והיצירתיות באשכול ובדרום בכלל. "אנחנו רוצים ליצור כאן מרכז תרבות כלל-ארצי שגם מושך לאזור כישורים ואנשים חדשים. בנוסף לכפר הנוער, בכוונתנו ליצור כאן מרכז תרבות רב-דורי שיכלול בהמשך פעילות של סטודנטים, מכינה קדם-צבאית וגם כפר אומנים. כל זאת במטרה ליצור באשכול מציאות תרבותית וחברתית חדשה שנוכל כולנו להתגאות בה וליהנות ממנה", אומר יונתן.

רוצים להתפרנס ממוזיקה
חניכי הכפר מופיעים באירועים קטנים כגדולים וגם כמובן מקליטים הרבה. מי שמעוניין להאזין לחומרים מקוריים שלהם יכול למצוא אותם ביוטיוב. בערוץ שנקרא - bikurim.
נגה פלד מבארי, תלמיד כיתה ט' שמנגן על גיטרה חשמלית וגל כהן, תלמיד כיתה י' מרעים, שמנגן על גיטרה בס - הם חניכים בכפר. כשאני שואל אותם מדוע באו ללמוד בכפר הם עונים: "אנחנו רוצים להתפרנס ממוזיקה".  גל חבר בלהקה שיוצרת חומרים משלה ומופיעה איתם: "השאיפה שלי היא שלא אצטרך לעשות משהו אחר בשביל להתפרנס בעתיד - רק מוזיקה".
מה הכי כיף?
נגה: "האווירה. זה תורם מאוד וזה כיף להכיר אנשים חדשים. אנחנו כמו משפחה, מעורבבים בחדרים עם אנשים שלא הכרנו קודם. בגלל שאנחנו מוקפים במוזיקאים, ההשתפרות פה מאוד מהירה".
לבית הם חוזרים בסופי השבוע ("לפעמים נשארים שבת") ובחגים ובחופשים, וגם בחופש הגדול הם יבלו בקיבוץ.

איך החיים בפנימייה? 

נגה: "בשבוע הראשון היה קצת קשה וההורים תמכו מאוד,  אבל עכשיו כבר לא חושבים על זה".
אתם מרגישים שהשתפרתם?
גל: "בהחלט.  לפני זה לא למדנו תאוריה של המוזיקה ופה אנחנו לומדים וזה עוזר".
נגה: התאוריה במוזיקה זה כמו המתמטיקה בשביל הפיזיקאים - זה הבסיס".

רוצים לשמוע אותם?בכפר יציינו את סיום השנה הראשונה במופע שייערך בנופי הבשור ביום שלישי ה-16.6 בשעה 19:00. כל תושבי המועצה מוזמנים.

מעבירות את זה הלאה

חנות יד שנייה חדשה בשם "דנדש" נפתחה לפני כחודש וחצי במושב תלמי יוסף. מדובר למעשה במרכז קיימות לבגדים והקליינטים לא משלמים על הבגדים ולו שקל אחד.
שתי הנשים החרוצות שעומדות מאחורי הפרויקט הקהילתי הן דנה עג'מי ועינת שלם מתלמי יוסף. על ההקמה מספרת דנה: "המקום נפתח אחרי שכל אחת מאתנו חלמה בנפרד על דבר כזה. בקפה אחד של בוקר עינת ראתה את כמויות הבגדים שאספתי ודחפה לפתיחת החנות. פנינו למושב שנתן לנו מקום באחד מהמקלטים". מלבד הסיוע של המושב, גם הקהילה נרתמה למשימה: "אנשים טובים מהאזור תרמו מדפים, מתלים וקולבים וכמובן - המון בגדים. אחרי שהתארגנו וסידרנו את הכול החלטנו לפתוח את החנות כשהרעיון הוא שכל אחד יכול לבוא ולקחת את מה שהוא אוהב ללא תשלום - מהסיבה שהבגדים לא נקנו בכסף וכמו שקיבלנו אותם בחינם, ככה אנחנו מעבירות אותם הלאה".
דנה ועינת לא נרתעות מהזמן שהן משקיעות בפרויקט: "הכול שווה כשיש את הסיפוק הפנימי כשרואים את האנשים יוצאים מהחנות עם חיוך גדול על הפנים".

מה שמרגש את השתיים במיוחד הוא שיתוף הפעולה וההיענות הגדולה של התושבים: "להפתעתנו באים המון אנשים והמקום תמיד מלא בשעות הפתיחה. כרגע הגיעו רק מפתחת שלום ואנחנו מקוות שבהמשך יגיעו מכל ישובי המועצה".
שעות הפתיחה:
שני בבוקר -  9:00-11:00
רביעי בערב - 20:30-23:00

 

איתי בראב מיבול הוא אלוף ישראל בג'ודו / בר צ'פט

נבחרת הג’ודו של אשכול חזרה מאליפות הארץ ברעננה עם שלוש מדליות, אחת מהן מזהב. המאמנים גאים: "הישג אדיר - והכול בזכות ההשקעה של חברי הנבחרת".

ב-29.3 השתתפה נבחרת הג’ודו הצעירה של המועצה, בהובלתו של המאמן הוותיק  אופיר דריי (43, עין הבשור) באליפות הארץ ברעננה לכיתות ד’-י’. לאחר תחרות לא קלה עם יריבים חזקים, התוצאות של הילדים שלנו דיברו בעד עצמן: איתי בראב ממושב יבול (כיתה ד’) זכה במקום הראשון בקטגוריה שלו והוכתר "אלוף ישראל". עדי שצקי (ה’) מקיבוץ מגן חזר עם מדליית כסף לצווארו וגיא סולומון (ח’) גם ממגן וסהר ניסנוב (ח’) ממושב עין הבשור, התמודדו על מדליית הארד, כאשר את הניצחון גרף בסופו של דבר גיא סולומון. 

ניב ברזילאי (ז’) ושחר יונגרמן (ז’), שניהם מעין הבשור אומנם לא דורגו בתחרות, אך הציגו לאורכה יכולת מרשימה. גם אצל הבנות היתה נציגות מרשימה - ובתחרות שנערכה ב-1.4 הגיעה אחותו הגדולה של איתי, מעיין בראב (ו’) מיבול לקרב על המקום השלישי - ודורגה חמישית.

“היתה הרבה מאוד התרגשות אצל החבר’ה”, מספר דורון פלג (37, גבולות) מאמן בקבוצה, “עם כל הצניעות המתבקשת, לשלוח שבעה ספורטאים במועדון שמתאמן רק פעמיים בשבוע זה בהחלט הישג מרשים. ולחזור מאליפות עם 3 מדליות זה בכלל אדיר! אפשר לראות את ההישגים כתוצאה של ההשקעה באימונים של כל חברי הנבחרת. הג’ודו הוא הספורט ההישגי המוביל בישראל - ולנו באשכול יש מקום לגאווה גדולה”.

ענף הג’ודו באשכול הוא מבין הענפים הוותיקים במועצה. היום מונה הענף כ-25 ספורטאים, כולם בני כיתות א’-י”ב. צוות המאמנים המיוחד בראשותו של אופיר מונה כארבעה מאמנים, כולם נולדו והתחנכו ביישובי המועצה וכיום מובילים את הענף בצורה מרשימה.

"אין מה להתכחש לשורשים שלי"

סער ליבן ממושב תלמי יוסף משיקה החודש את אלבום הבכורה שלה,  "עזה-תל-אביב" במופע חגיגי. בראיון אישי היא מספרת על הרגע שבו הבינה שהיא תהיה מוזיקאית, על תהליך היצירה תחת אש ועל ההתרגשות שלה מהתגייסות ההמונים למימון האלבום • יובל רויטמן

ביום שישי ה-15 במאי ב-21:30 תעלה סער ליבן מתלמי יוסף לבמה בבית היוצר בהאנגר 22 בנמל תל אביב, למופע ההשקה של האלבום שלה - ”עזה-תל אביב”. בקהל יישבו 140 איש. כולם קנו את הכרטיס למופע דרך אתר מימון ההמונים הישראלי 'הדסטארט', שבאמצעותו היא גייסה חלק מהכסף להשקת האלבום. אנחנו נפגשים ביום שבו הודפס האלבום, לשיחה באולפן המוזיקה בביתה. יעד הגיוס היה 50 יום - והיא הגיעה אליו ארבעה ימים לפני: ”היה מדהים לראות את ההיענות, האנשים תמכו וקיבלתי פרגון גדול גם באזור”.
סער (40) נולדה באשדוד. כשהיתה  בת 6 עברו היא ואחותה לרעים כילדות חוץ ואומצו על ידי משפחה מהקיבוץ. ”בגיל 12 הרגשתי שיש בי לחנים ומילים ושמתישהו זה ייצא. היה לי כבר אז ברור שאתעסק במוזיקה. למדתי מנדולינה וגיטרה וגיליתי את החיבור המופלא של גיטרה ושירה. רק בגיל 26-27 נרשמתי ללימודי מוזיקה (שנתיים ב’הד’ ושנה ב’רימון’ - ”לא יצאתי עם תעודה”).
במהלך השנים הופיעה עם השירים שלה ובנוסף העלתה מופע מחווה לג’ניס ג’ופלין. "הופעתי עם החומרים שלי לא מזמן בניר יצחק בערב נשים ובקושי הצלחתי לסיים מרוב התרגשות. יש שיר שנקרא ’1980’ שמדבר על המעבר שלי לקיבוץ ופתאום אני קולטת שאנשים בוכים בקהל - ואני מתחילה לבכות איתם גם. זו היתה ההופעה הכי מרגשת שלי עד עכשיו. אני חושבת שאצל כל מי שחווה מעבר לקיבוץ, יש משהו נורא טעון שהולך איתו כל החיים”.


”התאהבתי בדרום בחזרה”
אבל לא כל החיים היא גרה באשכול. אחרי הצבא היו 10 שנים סוערות בתל אביב. ”מועדונים, להקה, אולפני הקלטות. הכול קורה שם לכאורה - ואז חזרתי לפה, לקצה העולם - ורק כאן בעצם התחלתי ליצור. בהתחלה החזרה היתה מאוד קשה. שלוש שנים ישנתי עם תיק ליד המיטה. היה לי משהו ששיתק אותי. אבל באיזשהו שלב הבנתי שדווקא השקט והשממה מאפשרים לי מרחב ואוויר והתחלתי לכתוב מוזיקה".
איך את מסבירה את זה?
"אתה עומד מול מראה אמיתית ואתה רואה את האמת ואין לאן לברוח ממנה - וזה משהו שמעודד ומלבה. אין מה להתכחש לשורשים שלי. אני מפה. זה בגרות והשלמה וקבלה. באיזשהו שלב התאהבתי בדרום בחזרה. למדתי להכיר את הסקס-אפיל של המקום - וזה נתן לי דחיפה רצינית ליצירה. הייתי יושבת על הדק וכותבת. ככל שהדרמתי התחלתי לכתוב יותר. גיליתי את  היתרונות במרחק ובניתוק. יש לנו פה הכול - רק צריך לפתוח את העיניים וללמוד לאהוב את מה שיש ואת מה שאתה”.
ובאמת שיש לנו פה הכול - כולל מלחמה ממש כמה קילומטרים מאיתנו ובזמן שאנחנו מדברים, אי אפשר להתעלם מהפיצוצים העזים שנשמעים מכיוון מרפיח.
 התותחים רועמים והמוזות שותקות?
”ממש לא - הן עובדות שעות נוספות, כי אתה לא שוקע בשינה עמוקה. ברגעים כאלה ובכלל, אין משהו שמחייה אותך יותר מיצירה. התחושה שאני עושה משהו ויוצרת משהו זו תחושת חיות. לא משנה מה קורה בחוץ - אני מייצרת אמנות אפילו ש- ולמרות- ועל אף”.
אז בגלל זה השם "עזה תל-אביב"?
סער מדגישה שהיא לא יוצרת רק בהקשרים פוליטיים. ”אני בעיקר בעצמי כרגע. מאוד מקווה שבעתיד אצא החוצה. השיר ’עזה-תל אביב’ מדבר עלי, ועל הדרך שאני עושה הלוך ושוב בין המושב לעיר. הוא יוצר כותרת טובה".
הנסיעות משפיעות על היצירה?
"בהחלט. יש לנוף ולאדמה ולדרך השפעה על היצירה ועל הסאונד שלה. אתה שומע  צלילים זורמים. שירים של דרך. מרגישים את זה בכתיבה. יש משהו נמרח, נוסע. בנסיעות הליליות מתל אביב חזרה למושב הייתי מוצאת את עצמי קבוע בוכה. אבל הכי מצחיק זה הנסיעות שנכנס פתאום משהו בערבית, המציאות חודרת לתוך החלום. אתה מדמיין שאתה בארה”ב ואז יש לך תזכורת - ’הלו, אתה בדרך לרפיח'".
מה התכנון הלאה?
”לעשות סיבוב הופעות אקוסטיות והופעות סלון. טרנד חזק. הופעת כובע - כל אחד שם כמה שרוצה”.
יהיה עוד אלבום בעתיד?
”באלבום הזה נכנסו 10 שירים ולפחות 30 נשארו בחוץ, ככה שיש חומר לעוד אלבום, אבל האלבום הבא הולך להיות באנגלית. באלבום הזה הדגש הוא לא על הווקאליות, אלא על המילה הכתובה. אני תמיד נקרעת בין הרצון לספר סיפור לבין הלוליינות הווקאלית. שירים של ג’ניס ג’ופלין אני צורחת, אבל את האמת שלי אני בקושי מסוגלת ללחוש”.

הם משלנו - אביב הברון

"חיים ילין תמיד ניצח אותי בחליבה"

אביב הברון, עורך 'המוסף לשבת' של ידיעות אחרונות

מי ומה? אביב הברון, עיתונאי, עורך 'המוסף לשבת' של ידיעות אחרונות. בן 55. בנם של הסופרת רינה הברון וד"ר אברהם הברון, בן קיבוץ בארי.

איך התחילה הקריירה העיתונאית שלך? "אחרי הצבא הייתי בין העורכים והכותבים בעלון של קיבוץ בארי שנקרא 'תוספתן'. היו לנו כנראה קצת כישרון, תעוזה ומזל: העזנו לשלוח את 'תוספתן' ליצחק בן־נר, שהגיש את התכנית 'נכון לעכשיו' בגלי צה"ל, והוא ציטט בתוכנית קטעים מהעיתון. באותה תקופה גם העיתונאי אמיר אורן, שיש לו קרובים בבארי, נתקל בעלון וסיפר עליו לנחום ברנע, שערך אז את השבועון 'כותרת ראשית'. ברנע גייס אותי ככותב, וכך התחלתי לצעוד בדרך שהביאה אותי עד הלום".

החיים באשכול השפיעו על מי שאתה היום? "ברור שלחינוך הקיבוצי יש משמעות מיוחדת וערך מוסף. לא רק באידיאולוגיה, גם בפרקטיקה. כל עבודה שעסקתי בה בנעוריי - מהרפת, דרך הנגריה עד הדפוס - הוסיפה לי כישורים שמשמשים אותי עד היום. למשל, בזכות ריחות הרפת של פעם אני לא נרתע היום מניחוחות הפוליטיקה, שבה אני מרבה לעסוק כעורך המוסף".

איך העובדה שאתה בן קיבוץ בארי משפיעה על העבודה שלך? "כמי שגדל בעוטף עזה, יישובי האזור הם בשבילי לא רק נקודות על המפה. אני מכיר את האנשים ואת התחושות, והקשר הזה הוליד ביקורים של כתבי המוסף בבארי וסייע להבנת הקושי, מצד אחד, והאומץ, מצד שני, שמאפיינים את תושבי העוטף. ההורים שלי, יחד עם ותיקים אחרים, קיבלו לא פעם ביטוי בעיתון, וכך גם אחותי העובדת הסוציאלית, וכמובן גם חיים ילין, שהיום הוא ראש המועצה אבל אני מכיר אותו עוד מהתקופה

אביב עם אמו רינה

שבה תמיד ניצח אותי בחליבת עזים בפינת החי".

ספר על זיכרון מיוחד מילדותך באשכול: "אני זוכר איך כילד, במלחמת ששת הימים, צבענו את חלונות הכיתה בכחול כדי להאפיל אותם מפני המצרים. ואיך במלחמת יום הכיפורים שמענו את רעש הטרקטורים בלילות כשהם חפרו את הקברים בבית העלמין הארעי ליד בארי. חלפו יותר מ־40 שנים, ועדיין יישובי הדרום לא זוכים לשקט ושלווה".

עפרה בן נתן

אימפריית הפיצה

לא פחות מחמש פיצריות פעילות באשכול, משלחות מדי ערב מגשים חמים לכל רחבי המועצה. יצאנו לבדוק איזה תוספות יש ומתי פתוח, לכם נשאר רק להזמין • עפרה בן נתן

מי שחשב שבאשכול אין סצנת אוכל טעה בגדול. תחקיר זריז של עיתון 232 העלה שיש אצלנו לא פחות מחמש פיצריות, שמשלחות ערב־ערב פיצות חמות מהתנור לכל רחבי המועצה.
אז איך זה שיש באשכול כל כך הרבה פיצריות? מהשיחות עם האופים נראה כי התשובה היא אהבה - הם אוהבים לאפות פיצות, אוהבים להאכיל אנשים ואוהבים את עבודתם. (ורק שאלה אחת נותרה לא פתורה - למה בפיצריות של אשכול מפזרים שומשום על קצות הפיצה?).
אז אם בא לכם פיצה חמה שתגיע אליכם עד הבית - כל מה שאתם צריכים זה לבחור פיצרייה ולהרים טלפון. השליח כבר בדרך.

השמן והרזה

איפה: מתחם ישע, על יד 'הגרעין'.
שעות פתיחה: א'-ה' עד 24:00 ובמוצ"ש
טלפון: 08-9965528
בעלים: סימה סיגל ואייל סיגל.
ותק: כבר שבע שנים.
עושים משלוחים? כן.
ואפשר גם לשבת? כן. יש מקום ישיבה ל־100 איש. יש גם טלוויזיה ואפשר לבוא ולצפות ביחד במשחקי כדורגל.
תוספות מיוחדות: הכל.
חוץ מפיצה: סלטים ולחם שום.
מהיכן הלקוחות? הרבה מהבסיסים הצבאיים וגם מושבים וקיבוצים מאשכול.
מה גרם לכם לפתוח פיצרייה? "האהבה למטבח והרצון להתפרנס ממה שאוהבים לעשות".
איך הולך? "ברוך השם אין תלונות".

פיצרלה 

איפה: סניף במושב יתד, סניף בצוחר ובקרוב גם באופקים.

שעות פתיחה: 24:00-15:00

טלפון: 054-6893500 (יתד), 054-2023353 (צוחר).

בעלים: טל יעקב.

ותק: ארבע שנים.

עושים משלוחים? כן.

ואפשר גם לשבת? כן, יש מקום מרווח לשבת ולאכול במקום.

תוספות מיוחדות: אננס, חצילים, אנשובי וכל התוספות הרגילות.

חוץ מפיצה: ספגטי פטריות מוקרם, טוסטים, זיווה, סמבוסק וסלטים.

מהיכן הלקוחות? מכל אשכול.

מה גרם לך לפתוח פיצה? "כשהייתי קטן עבדתי בפיצרייה והתאהבתי בתחום, כשגדלתי החלטתי לפתוח פיצה והשאר כבר היסטוריה".

איך הולך? "מעולה!".

ד"ר פיצה

איפה: מושב עין הבשור - מתחם הבריכה.

שעות פתיחה: 23:00-17:00

טלפון: 054-5440410

בעלים: יניב קימחי.

ותק: נפתחה קצת לפני מבצע צוק איתן.

עושים משלוחים? כן.

ואפשר גם לשבת? כן, אפשר לבוא ולשבת לאכול במקום. "בואו בהמוניכם ותיהנו" אומר יניב.

תוספות מיוחדות: תירס, טונה, בצל, בולגרית, אנשובי ועוד.

חוץ מפיצה: יש קינוחים - מלאבי וקרם בוואריה, בקיץ יש גם קרפ צרפתי וגלידה אמריקאית.

מהיכן הלקוחות? מכל אזור אשכול.

מי אתה יניב? "כבר 15 שנה שאני עובד בתחום, זאת לא הפיצרייה הראשונה שפתחתי. אני אוהב את התחום ואני מקצועי בו. אני אוהב את העבודה שלי ואוהב להאכיל אנשים".

איך הולך? "ברוך השם הכל בסדר".

פיצה לי ולך   

איפה: מושב פריגן.

שעות פתיחה: 23:00-17:00

טלפון: 054-7772685

בעלים: רפי שטיוי.

ותק: פחות מחודשיים.

עושים משלוחים? רק משלוחים.

תוספות מיוחדות: אננס, אנשובי, פטריות טריות, תירס, בולגרית מוצרלה וכל התוספות הרגילות.

חוץ מפיצה: סלט יווני וסלט הבית עם חציל מטוגן ובטטה מתוקה מטוגנת.

האדם מאחורי הפיצה: "האהבה שלי למטבח ולבצק הובילה אותי לפתוח פיצרייה. תמיד הכנתי פיצות למשפחה וחברים ולבסוף החלטתי להפוך את האהבה שלי למקור פרנסה".

מהיכן הלקוחות? מכל האזור, בסיסים צבאיים, קיבוצים ומושבים.

איך הולך? "בסדר גמור".

פיצלולה

איפה: מושב עין הבשור, רחוב נביעות.

שעות פתיחה: 24:30-16:30

טלפון: 050-2557180 

בעלים: נאור פרץ.

ותק: חודש.

עושים משלוחים? כן.

ואפשר גם לשבת? כן, יש גם מקום לשבת למי שהגיע לפיצרייה.

תוספות מיוחדות: יש הכל.

חוץ מפיצה: סלט יווני, סמבוסק ולחם שום.

מה גרם לך לפתוח פיצרייה? "זאת האהבה שלי".

מהיכן הלקוחות? מהבסיסים הצבאיים ומהמושבים והקיבוצים באשכול.

איך הולך? "ברוך השם, אין תלונות".

ולנו יש גם פלאפל

חוץ מפיצה יש אצלנו גם פלאפל:

באלי פלאפל בקיבוץ צאלים – פתוח בימים א'-ד' 18:00-9:30, יום ה' 16:00-9:30. 08-9989370.

פלאפל בגינה במושב יתד – פתוח כל יום שני מ17:30-11:30. 050-7378695, 050-7355729.

הפלאפל של רייצ'ל במושב דקל - פתוח בימים א'-ה' מ־10:00, יום ו' 14:00-10:00. 054-2123017.

משפחה שכזאת - משפחת שוסטק מפריגן

המשפחה מעל הכל 

דניאל, בן 44, במקור מארגנטינה
ירדנה, בת 43, בת פריגן
שוהם, תלמיד כיתה י"א ב'נופי הבשור'
בר, תלמידת כיתה י' ב'נופי הבשור'
סול, בת 4.5, גן דוכיפת בתלמי יוסף

שירות צבאי: ירדנה הייתה חובשת ודניאל התחיל בגולני וסיים בחיל המודיעין.

הפגישה: ב־1993, אחרי הצבא, ירדנה עבדה בחברת מוטורולה בערד, גם דניאל החל לעבוד באותו המפעל באותה תקופה וכך נפגשו.

פרנסה: ירדנה כרגע לא עובדת ודניאל עובד בחברת 'טבע הבשור' בעין הבשור.

סדר יום: דניאל קם ראשון ומכין כריכים לכולם, הבית מתרוקן מילדים בסביבות 07:40, ההורים יוצאים בסביבות 08:00. כולם, למעט דניאל, נפגשים שוב בסביבות השעה 16:30.

מי עושה מה בבית: ניקיון עושים כולם יחד כל יום שישי, בישולים ירדנה ובר, כביסות רק ירדנה ודניאל כאמור אחראי על הקמת הילדים בבוקר.

תחביבים ובילויים: שוהם אוהב לשחק בפלייסטיישן, בר במחשב, לירדנה אין זמן פנוי ודניאל מעדיף לישון אם כבר יש לו זמן. לעיתים ממתינים עד שסול תירדם וצופים יחדיו בסרט פעולה או פנטזיה. לחופשות משפחתיות יוצאים כפעם בשנה וגם מסעדות הן תחביב משותף של המשפחה.

בשבתות: פיקניק או טיול קצר באזור, הגדולים כבר לא מצטרפים אז התענוג כבר לא גדול כמו פעם.

חלום משפחתי: דניאל וירדנה חולמים כבר כמה שנים שירדנה תצא ללמוד קונדיטוריה ושבסיום לימודיה הם יפתחו יחד עסק משפחתי להכנת עוגות ופרלינים. את התוצרת הם חולמים לשווק בכל רחבי הארץ.

תובנה לחיים: המשפחה היא מעל לכל ומקום העבודה צריך להתאים לצורכי המשפחה.

לחיות באשכול: ירדנה: "ההרגשה שלי מאז 'צוק איתן' שנטשו אותנו כאן. הדבר יכול היה להיות שונה אם היו מכריזים על מצב חירום וסוגרים את מקומות  העבודה. רבים פוטרו בזמן המבצע ואחריו, כולל אני. אני מקווה שגם לאחר הבחירות הקרובות מערכת הביטחון לא תנהג בסלחנות כלפי הירי עלינו וילדינו יוכלו להרגיש בטוחים. דרך הגישה היחידה שלנו, כביש 232, מסכנת את חיינו ואת חיי ילדינו יום יום בשל תנועת משאיות המעבירות סחורות לרצועה והגברת הנוכחות הצבאית. כולנו נשמח לדרך חליפית דרך השדות. למדינה יהיה הרבה יותר זול לסלול דרך רב מסלולית מהירה מחבל שלום עד הכניסה לבאר שבע בעיקר משום שהדרך הרבה יותר קצרה מהקיימת. מקווה מאוד שאחרי הבחירות הקרובות נקבל את הכביש שמבטיחים לנו לפני כל בחירות".

עפרה בן נתן