יום שלישי, 5 באפריל 2016

הפעם, הטבלה משקרת

גם הערב יגיעו שחקני הפועל אשכול מהעבודה ישר לאולם כלנית, וייתנו את הכול על המגרש. סיפורה של הקבוצה המקומית שמשחקת ביחד כבר 16 שנה, ונלחמת על כל כדור כאילו היה האחרון • יובל רויטמן

נתחיל בבשורות הרעות - הפועל אשכול תסיים את העונה במקום ה-11 והלפני אחרון בליגה א' דרום, ותרד לליגה ב'. (ירידה שעשויה להתבטל, אם אחת מקבוצות הצמרת בליגה ב' תוותר על זכות העלייה).
הבשורות הטובות - וללא שום ספק החשובות יותר - הפועל אשכול היא קבוצה של לוחמים שאוהבים כדורסל ומשחקים כבר שנים ביחד בתשוקה גדולה. קבוצה שהגיל הממוצע של שחקניה, שנושק ל-40, לעתים כפול מהגיל הממוצע של שחקני הקבוצות היריבות, (שגם מתאמנות באופן סדיר, בניגוד אליה). קבוצה שנותנת פייט אמיתי כל משחק, לא נרתעת מהיריבות ולא מוותרת עד השנייה האחרונה.
הערב (ג', 5.4) ב-20:00 באולם כלנית יעלו שחקני אשכול למשחק מול הפועל באר שבע אסא ובשבוע הבא ייערך המשחק האחרון לעונה, מול הפועל ירושלים פסגת זאב. המשחקים האלה הם אולי רק בשביל הפרוטוקול, אבל תהיו בטוחים ששחקני אשכול יזיעו שם לא פחות משהזיעו ב-16 השנים האחרונות.

באים לנצח

האהבה למשחק והרצון לנצח מלווים אותם מצעירותם. כולם שיחקו בקבוצות הילדים והנוער במועצה, בשנים שאשכול עוד הייתה אימפריית כדורסל. נכון, הם לא זריזים כמו פעם, והכושר הוא לא כמו שהיה בגיל 18, אבל לשחק כדורסל - כמו לרכב על אופניים - לא שוכחים. וכשהם עולים על המגרש הם באים לעבוד, ולעבוד קשה. מתאבדים על כל כדור, מנתרים על כל ריבאונד ושומרים חזק.
כך היה במשחק מול הפועל ירושלים מרכז, שהגיעו בחודש האחרון לאולם כלנית וחשבו שהם באים לטיול. המשחק היה צמוד וחזק, כשירושלים מובילה ברובו, אך קליעת עונשין שתי שניות לסיום של אור פרחי, הצעיר בחבורה, העניקה לאשכול ניצחון דרמטי בסמוך לבאזר - 68-67 - שהוכיח שההיכרות רבת השנים בין השחקנים, הניסיון הרב וקור הרוח יכולים להכריע משחקים. 
לפני שבועיים כבר היה מאתגר יותר ומשחק בית מול השנייה בטבלה, הפועל מבועים - שבמשך שלושה רבעים היה צמוד - הסתיים בהפסד 78-63, כשברבע האחרון הפרשי הגיל כבר עשו את ההבדל. בשבוע שעבר יצאה הקבוצה למשחק חוץ מול מכבי דימונה והמשחק הסתיים בהפסד צורב  73-46.

היסטוריה על קצה הכדור

בניגוד לחלק מקבוצות הליגה, שחקני אשכול לא מקבלים שכר. לפעמים הם מגיעים למשחקים ישר מהעבודה, פושטים את בגדי ההייטקיסט או החקלאי, ועולים על הגופיות בלבן-שחור. 
הקבוצה, שהוקמה בשנת 2000, נקראה תחילה  "הפועל גבולות", ושיחקה בליגה ג', עד שזו התפרקה ב-2004. בשנים 2006 עד 2010 עשתה הקבוצה חייל בליגה ב'. "עד 2010 סיימנו כמעט כל שנה במקום הראשון. לא עלינו, כי פחדנו שנצטרך להתאמן ולא היינו מגיעים לזה", אומר רביב חיים (שדה ניצן, במקור מגבולות), הוותיק בקבוצה ומאמן-שחקן. "בשנה האחרונה בליגה ב' הגענו לגביע הליגה וסיימנו מקום שני. לפני חמש שנים עלינו לליגה א' וסיימנו פעמיים במקום הרביעי ופעם אחת במקום החמישי".
השם שונה ל"הפועל אשכול" בשל אילוצי ביורוקרטיה. "ב-2010 יצא חוק שאם קבוצה חברה באגודת ספורט, חייב קבוצת נוער מתחתיה כדי לקבל תקציב. אז שינינו שם להפועל אשכול". 

מאיפה מגיע הכסף לקבוצה?
"הטוטו מעביר כסף ל'הפועל' שמעבירים לנו - וזה מספיק בקושי לתשלום לשופטים ולביטוח שחקנים, שחובה לעשות".

הקהל אש, אבל זה לא מספיק

אי אפשר לדבר על הקבוצה בלי לדבר על הקהל, שמורכב בעיקרו מילדי השחקנים, שבאים לראות את אבא מזיע, שרים כל המשחק ובהפסקות עולים על המגרש כדי להספיק לגנוב כמה זריקות לסל. הילדים זה כמובן נחמד, אבל לא מספיק, ומלבד כמה אוהדים בודדים ללא קשר משפחתי, עצוב לראות את  היציע מיותם ברובו. כשאני שואל את תומר פרחי ונגב מגן, שבאים כדרך קבע  לראות את האבות שלהם משחקים, מה הם חושבים על הקבוצה, הם עונים פה אחד: "אשכול זו הקבוצה הכי טובה שאנחנו מכירים". במדור מסכימים.

יום שני, 28 במרץ 2016

הורים מדברים

הזדמנות שניתנת בוועדת ההיגוי לשיתוף הציבור בתהליך הקמתו של קמפוס החינוך היסודי הובילה למפגש ראשון מסוגו באשכול. כ־70 הורים - מקיבוצים ומושבים - התכנסו לדון בתמונת עתיד בתי הספר היסודיים במועצה. "יש לנו הזדמנות להקים בית ספר מעולה שיהיה יותר טוב מבית ספר סטנדרטי" 


תהליך העבודה על הקמפוס החינוכי המשותף לתלמידי בית הספר היסודיים באשכול תפס החודש תאוצה, כשלצד עבודתה של ועדת ההיגוי התכנסה לראשונה קבוצת הורים שתעסוק בדמותם של בתי הספר.
היוזמה לפעילות הקבוצה הגיעה מציבור ההורים, כאשר מי שמובילים אותה הם נציגי הציבור החברים בוועדת ההיגוי – אייל דבורי מבארי, דנה אדמון אדרי משדי אברהם, לירן רייזר מעין הבשור, אליהם הצטרפה גם שרון גבאי מצאלים. הם פנו בקריאה להורים מכל יישובי המועצה לבוא למפגש בנושא בתי הספר היסודיים. היענות ההורים הייתה גבוהה – בחדר הישיבות במועצה התכנסו כ־70 הורים, מכל הקיבוצים והמושבים באשכול.
אייל, דנה ולירן הסבירו שהמשימה הראשונה של ועדת ההיגוי היא לגבש את התפישה החינוכית ואת יעדי החינוך היסודי במועצה כולה – בשני בתי הספר היסודיים, ולכן לכל תושבי המועצה יש אינטרס להיות מעורבים. מטרת הקבוצה היא לגבש עמדות לגבי התפישה החינוכית בבתי הספר היסודיים ולהציג אותן בפני ועדת ההיגוי, שלה ניתן המנדט לקבל את ההחלטות הנוגעות לבתי הספר. הקבוצה תכין מסמך עם העקרונות וההבנות שאליהם תגיע, אותו יביאו נציגי הציבור לוועדת ההיגוי בתור העמדה של ההורים באשכול.
אייל, דנה ולירן הדגישו כי עבודת קבוצת ההורים היא על דעת המועצה: "המועצה נתנה את ברכת הדרך למפגש, והיא רואה בכך דבר מבורך", אמרו, "אנחנו עומדים על פתחה של הזדמנות חד פעמית להשפיע על תהליך משמעותי שקורה באשכול. המועצה מושיטה יד לשיתוף תושבים, וזה לא מובן מאליו. כל תהליך עבודתה של ועדת ההיגוי מותווה בצורה חד משמעית לשיתוף הציבור, דרך מעגלי שיח, נציגי הציבור, דיווח ושקיפות. אבל אנחנו הרגשנו שיש צורך בשיתוף יותר פעיל ומיידי, ולכן יזמנו את הפגישה הזו. כדי ליצור שיתוף אקטיבי של הקהילה בתהליך הקמת בתי הספר באשכול. חברי ועדת ההיגוי הביעו רצון לשיתוף פעולה עם הקבוצה, והמועצה שמחה שמתקיים תהליך כזה ותומכת בדיאלוג שנוצר עם ההורים.
אייל, דנה ולירן הוסיפו כי "המנדט שלנו כנציגי ציבור בוועדה הוא לא להביא בהכרח את 'האג׳נדה 'הפרטית שלנו, אלא להביא את הקול והעמדות בקרב הציבור. את זה נוכל לעשות באמצעות השיח פתוח של הקבוצה".

חולמים גבוה

לקבוצת ההורים מתוכננות שמונה פגישות, עד חודש יולי (לוח הזמנים של ועדת ההיגוי מתוכנן כך שהשלב הראשון בעבודת הוועדה – גיבוש התפישה החינוכית – יסתיים עד יולי 2016).
בפגישות הראשונות משתתפי הקבוצה יכירו שיטות חינוכיות שונות בארץ ובעולם. "עולם ההוראה משתנה, וקורים הרבה דברים חדשים", אמר אייל. "אנחנו רוצים להכיר את הגישות החינוכיות החדשות: חינוך דמוקרטי, אנתרופוסופי, מבוסס פרויקטים, מבוסס משחק וכו'". חשוב להדגיש שהשיטות האלו הן חלק מהמסלולים במשרד החינוך וניתן ליישמן בבית ספר ממלכתי – שכן בכל  מקרה בית הספר יהיה ממלכתי, של משרד החינוך. "אבל יש לנו הזדמנות להקים בתוך המערכת של משרד החינוך בית ספר מעולה, שיהיה יותר טוב מבית ספר סטנדרטי. לשם כך צריך לחלום גבוה, ויש לנו חלום". 
כשניתנה זכות הדיבור להורים עלו הצעות ושאלות רבות. כמה הורים הביעו חשש שבפועל ההחלטות ייקבעו ב"חלונות הגבוהים", ולמעשה הקול שלהם לא ייספר. התשובה הייתה חד משמעית – ההחלטות לגבי בתי הספר יתקבלו תוך כדי תהליך. כרגע עוד לא ידוע דבר חוץ ממה שהוחלט על ידי מליאת המועצה – שיקום בית ספר בקריית החינוך ושבשני בתי הספר היסודיים ילמדו גם קיבוצניקים וגם מושבניקים. טרם הוחלט איך יחולקו התלמידים בין בתי הספר (האפשרויות: בית ספר אחד לילדי א'-ג' ושני ל-ד'-ו', חלוקה לפי יישובים, חלוקה אקראית, חלוקה לפי תחומי לימוד), טרם הוחלט מה יהיה אופי בית הספר, איך הוא ייראה ובאיזה שיטה יפעל - כל אלו החלטות שתקבל ועדת ההיגוי, ולכן חשוב לדון בכל הסוגיות הללו. "ועדת ההיגוי מתכוונת להתייחס ברצינות לתוצרים שהקבוצה תביא אליה, ולכן יש פה הזדמנות אמיתית להשפיע", אומר לירן. 

ועדת ההיגוי - הפגישה השנייה
עקרונות חינוכיים, תכנון אדריכלי, הקשר עם הציבור 

ושיתוף המורים - בכל אלה ועוד דנה ועדת ההיגוי בפגישתה השנייה
ועדת ההיגוי להקמת קריית החינוך המשולבת לתלמידי היסודי באשכול קיימה בחודש האחרון את פגישתה השנייה. לוועדה הצטרפו גם אילונה סקג'ו (מפקחת משרד החינוך) ומיכל  עוזיהו (עוזרת ראש המועצה) במעמד משקיפה.
הנושא הדחוף ביותר שעומד על סדר יומה של הוועדה הוא התכנון האדריכלי של בית הספר החדש, ולשם כך החלה כבר לפעול ועדת משימה בראשות מנהלת אגף החינוך יעל אדר שדנה בעקרונות הכלליים שעל פיהם ייעשה התכנון האדריכלי הראשוני. ועדת המשימה הציגה את המלצותיה לוועדת ההיגוי והוחלט כי על פי העקרונות הללו יתחיל אדריכל המועצה לתכנן את בית הספר. נקבע כי המתכנן יכין שלוש חלופות תכנוניות, אותן יציג לוועדת המשימה שתעיר את הערותיה ולבסוף תבחר את החלופה המועדפת עליה ותביא אותה לאישור ועדת ההיגוי. בחירת הדגם התכנוני המועדף תיעשה עד אפריל, ובכל מקרה, התוכנית אדריכלית תאפשר גמישות לשינויים פנימיים בהתאם למודל החינוכי שייקבע בהמשך.
בדיון הודגש שוועדת המשימה עוסקת כרגע רק בעקרונות כלליים שדרושים להתחלת התכנון האדריכלי, ואילו נושאי עומק הקשורים לתפישה החינוכית (לדוגמה אופן חלוקת התלמידים בין בתי הספר) יטופלו בהמשך על ידי ועדות משנה.
הוועדה אישרה גם הקמת ועדת משנה למידע וקשר עם הציבור, שתוביל דוברת המועצה יפעת ליפנר. 
עוד הוחלט כי צוות בראשות משה מורג, גדי ירקוני ויעל אדר יקיים בשבועות הקרובים מפגשים עם המורים בשני בתי הספר. הודגש כי בהמשך ישולבו מורים בוועדות משנה של ועדת ההיגוי.
ראש המועצה גדי ירקוני אמר בישיבה כי במקביל לבניית בית הספר החדש המועצה גם תבצע שיפור תשתיות ב"ניצני אשכול". 

את פרוטוקול הישיבה ניתן לקרוא באתר המועצה.

המפגש הבא של קבוצת ההורים יתקיים ב־29.3 יום ג' בשעה 20:15 במועדון החבר בקיבוץ מגן תושבים, הורים, הורים לעתיד, סבים, ומורים מוזמנים לבוא ולקחת חלק.

יום ראשון, 27 במרץ 2016

הדנדש לא מפסיקה להתחדש- "החנות" החינמית לבגדים יד שנייה בתלמי יוסף

"החנות" החינמית לבגדים יד שנייה בתלמי יוסף שפתוחה כבר שנה, גדלה ומתרחבת עקב הביקוש וההצלחה, וחנות דומה באורים נפתחה באחרונה

הדנדש, "חנות" לבגדים יד שנייה בתלמי יוסף (232, גיליון 138), פתוחה כבר כמעט שנה ושתי הבנות שמפעילות אותה, דנה עג'מי ועינת כהן שלם, ממשיכות באותו המרץ למלא את המקום בבגדים "חדשים" ובאהבה.
הדנדש היא "חנות" מיוחדת לבגדים יד שנייה הנמצאת בתלמי יוסף. הבגדים נמסרים ללא תמורה כספית. המבקרים במקום מוזמנים לבוא ולקחת כמה בגדים שרק רוצים וגם להביא לחנות בגדים במצב טוב, שאין בהם צורך.

המקום משמש לקוחות רבים, בעיקר מחבל שלום, אבל לא רק. ככל שעובר הזמן מגיעים לקוחות גם משאר חלקי המועצה ודנה ועינת מוסרות: "נשמח אם כל תושבי המועצה יכירו את הדנדש ויבואו לבקר וליהנות מהבגדים".
דבורה ציטרנוביץ מאורים, שביקרה בדנדש והתרשמה מהמקום, החליטה להקים "חנות" דומה באורים, שנקראת "המתנות" וגם בה הבגדים נמסרים בחינם. "המתנות" נפתחת בעזרתן של נשים מתנדבות ונפלאות מאורים ובנות דנדש מסייעות לדבורה למלא את המדפים ומברכות אותה על היוזמה הברוכה.
הדנדש תקיים יריד חזרה לבית הספר באוגוסט.

שעות פתיחה:
דנדש (תלמי יוסף): 
יום ב' - 11:00-9:00 
יום ד' - 23:00-20:30 

"המתנות" (אורים): 

יום שני, 21 במרץ 2016

יומן מסעשא

המפגש בין ניצולי שואה תושבי המועצה לתלמידי "נופי הבשור" הוליד גם השנה הפקת תיאטרון ייחודית. "החיבור הבין־אישי בפרויקט הוא מקור הכוח שלו" • תם פרחי


שיתוף הפעולה בין נווה אשכול לתיאטרון הנגב נמשך זו השנה השלישית ומוליד מפגש ייחודי בין ניצולי שואה לתלמידי תיכון מ"נופי הבשור" ולתלמידים מהאולפן למוזיקה והאולפן למחול – "אנחנו פה" שמו. בתהליך מרתק התוודעו בני הנוער הן לנקודת מבטם של בני הדור השני לשואה והן לסיפורי הישרדותם של הניצולים ועיבדו אותם להפקת תיאטרון קהילתית.
השנה הנחו את המפגשים הקבוצתיים ד"ר חיותה זילברמן ואירנה בר־סלע. שלא כבעבר, הפעם לא הוצג המופע באולם המועצה אלא בנווה אשכול. יוליה סבו מנווה אשכול מספרת: "לשבוע אחד הפך נווה אשכול למרכז אמנויות שבו לכולם יש תפקיד: מארחים, מרכזים, קוראי טקסטים, רקדנים, ניצבים, קשובים וצופים שפסעו יחד אתנו במסדרונות ובכל פעם פתחו דלת לעולמו של ניצול אחר. למעשה, הפך הציבור מצופה סביל לשותף פעיל במסע ונחשף בצורה אינטימית לאנשים שכל חייהם נושאים על גבם את משא השואה".
המנוע מאחורי הפרויקט כולו הם דינה פלג, מנהלת נווה אשכול, ואיסי ממנוב־נוריאל, מנהל תאטרון הנגב, שעיבדו את הסיפורים לכדי המופע החווייתי "מסעשא". בשיחה עמו מספר איסי על ההיבט התיאטרלי והערך המוסף של ההפקה הייחודית:

מה מהות השם "מסעשא"?

"את שם המופע הגתה חיותה וכוונתו להעיד על מסע שהוא גם משא – מצד אחד המסע הגיאוגרפי הממושך שעברו הניצולים עד שהגיעו ארצה, ומצד שני משא הזיכרונות והמשא הנפשי הכבד שרובץ עליהם מאז ועד היום".


המופע שהעליתם נחלק לשני חלקים – הטקס והתחנות. מנין בא רעיון התחנות?

"המעבר בין התחנות גורם לצופים לחוות בעצמם משהו מן המסע שעברו הניצולים. אני בא מהעולם של תאטרון פרינג' והכוונה הייתה לנסות לעשות תאטרון אחר, שונה, לא רגיל. לעשות תאטרון פרינג' עם אנשים בני שמונים זה דבר מאוד לא שגרתי, ולכן הם גם לא מיד הבינו לאן זה הולך, אבל בסופו של דבר הם התאהבו בכל העניין".

ומדוע נזקקתם בעצם לטקסיות הפורמלית?

"הרצון שלנו היה לשלב בין טקסטים קאנוניים, שמוכרים לרובנו, לבין הטקסטים שנכתבו על יסוד התכנים שעלו במפגשים במשך השנה. בעיניי אין למופע זכות קיום אם לא צופים בשני החלקים בשלמותם, ולכן מי שבא רק לטקס או רק לתחנות – החמיץ משהו. יתרה מזאת, שני חלקי המופע הם הזדמנות להסתכל על הנושא כולו גם במבט רחב יותר, בזום-אאוט, וגם בזום-אין, כלומר בהתבוננות ממוקדת יותר בסיפורים של הניצולים".

מהו מבחינתך מקור הכוח של הפרויקט?

"ההתעקשות שלנו לקיים את הפרויקט הזה שנה אחרי שנה היא קודם כל מכוח המפגש הבין־אישי שהוא מזמן למשתתפים בו. מדהים לראות כמה חשש יש מצדם של כל הנוגעים בדבר בתחילת הדרך, ואיך ברגע אחד של מפגש החשש הזה מתפוגג. מבחינתי זהו פרויקט קהילתי מיוחד במינו, ובלי ספק אחת ההפקות החשובות ביותר של תאטרון הנגב, שהוא דוגמה מצוינת לאופן שבו תאטרון בפריפריה אמור לנהוג". 

מפגשים מהסוג האישי

ואמנם, יותר מכל הדברים היפים שהוליד התהליך הזה, עיקר גדולתו הוא במפגש הבין־דורי. כך מעידה גם נילי בנאי (רעים), ניצולת שואה בת 84 שסיפרה את סיפורה בהמחזה ובריקוד משותף עם שלוש רקדניות מהאולפן למחול: "החיבור עם הנוער היה נהדר – עם כל הנערים שנפגשנו ובעיקר עם שלוש הבנות שרקדו אתי בקטע שהצגתי. היה מקסים לרקוד אתן ולא התעייפתי לרגע – כשאני שומעת מוזיקה הגוף שלי פשוט מתחיל לזוז". 
עבור שמחה גבאי (רעים), ניצולת שואה בת 74, היה המפגש עם בני הנוער מרגש במיוחד, שכן גם הנכד שלה, אורי, היה שותף למסע: "זו שנה ראשונה שלי בפרויקט ולא הייתי בטוחה שאתאים, כיוון שנולדתי בשנת 42' והייתי צעירה מאוד בזמן השואה. היום אני אסירת תודה לחבורה הנהדרת הזאת שקיבלה אותי אליה, ואני גאה מאוד שגם הנכד שלי היה חלק בלתי נפרד מהתהליך הזה – הוא נתן לי המון כוח".
אורי טלקר (רעים), הנכד של שמחה, הוא תלמיד כיתה י'. הוא צפה במופעים בשנים קודמות והשנה החליט להצטרף לפרויקט בעצמו במסגרת התכנית למעורבות חברתית ב"נופי הבשור". כשהגיעו ניצולי השואה לבית הספר כדי לספר על הפרויקט, הוא הופתע לגלות ביניהם את סבתא שלו: "אני מאוד מתעניין בהיסטוריה בכלל ובהיסטוריה של המשפחה שלי בפרט, אז כבר הכרתי את הסיפור של סבתא. ובכל זאת, לשמוע אותה בפורום הזה גרם לי להתחבר עוד יותר לכל התהליך". גם הסבתא וגם הנכד הודו שמאז הסתיים הפרויקט הם מרגישים חוסר של ממש: "אמנם לא עבר הרבה זמן מאז סיום המופע, אבל אנחנו כבר מתגעגעים מאוד למפגשים של ימי ראשון".

יום שני, 14 במרץ 2016

אין דין ואין דן

אוטובוסים שמאחרים, מודיעין שלא עונה וקווים שפשוט לא מגיעים - כל אלו הם מנת חלקם של הנוסעים בתחבורה הציבורית באשכול ובכל צפון הנגב, מאז החליפה "דן בדרום" את "אגד תעבורה". "אנחנו תקועים בבית. אי אפשר להגיע לעבודה, לנסוע לקניות או לסידורים. משרד התחבורה הפקיר אותנו" • תם פרחי

בתום פתיחות חגיגיות והרמות כוסית, הקדמות והכנות, הצהרות והבטחות - סוף סוף זה קרה: ב־12.2 סיימה "אגד תעבורה" לספק שירותי תחבורה ציבורית באזור צפון הנגב וחברת "דן בדרום" אחזה במושכות במקומה ויצאה לדרך. או לפחות התכוונה לצאת לדרך. בפועל – היא תקועה בתחנה.
שבועיים עברו מיום החילוף והברדק חוגג: לוחות זמנים מוטעים ומטעים, אוטובוסים מבוששים לבוא, נהגים מבולבלים, מוקדים טלפוניים קורסים ומעל לכל – נוסעים זועמים ומתוסכלים ששגרת יומם השתבשה לחלוטין. ברוכים הבאים לחֶלֶם מודל 2016. 
כבר קרוב לשנה ששני אפרים (נירים) נוסעת לעבודתה בבארי באוטובוס של 5:30 בבוקר. כשנודע לה שחברת "דן בדרום" עומדת להחליף את "אגד תעבורה" במתן שירותי התחבורה הציבורית באשכול, היא ווידאה באתר החברה שהקווים הרלוונטיים לה ימשיכו לפעול כסדרם. לכן התפלאה לגלות ביום הראשון בו החלה "דן בדרום" לפעול כי האוטובוס שלה לא הגיע לתחנה, וכך גם בכל הבקרים שבאו בעקבותיו. שני קיוותה שמדובר באי־סדרים שייפתרו במהרה, ובינתיים נסעה לעבודה בטרמפים. כעבור ארבעה ימים התייאשה והודיעה למעבידיה שהיא מתקשה להגיע לעבודה, אך הם ענו לה שהיא מוכרחה לבוא, אפילו תצטרך "לרכוב לעבודה על סוס ועגלה". כעבור כמה ימים של איחורים בלתי פוסקים, היא נאלצה להתפטר ולעזוב את מקום עבודתה.

אם אינכם צרכנים נאמנים של התחבורה הציבורית אתם עלולים להטיל ספק באמינות הסיפור הזה או להקל בו בראש. אך כל מי שאין לו רכב פרטי והאוטובוסים של "דן בדרום" הם הקשר העיקרי שלו לעולם החיצון, מבין בדיוק על מה שני מדברת. מבין וגם זועם על המחדל הזה, שגם ותיקי המועצה מתקשים לזכור כדוגמתו.
אמפולה מורדוך (עין הבשור) היא משתמשת קבועה בשירותי התחבורה הציבורית באזור וגם היא תקועה בבית כבר שבועיים: "לא יכולה לצאת לעיר, לא לסופר ואפילו לא למרפאה. באזור שלנו גם אי אפשר לתפוס מונית מתי שרוצים, ויש גבול למספר הפעמים שאפשר לבקש טובות מחברים. ומילא אני, אני מכירה כאן אנשים, אבל מה לגבי עובדים זרים למשל שאין להם ממי לבקש עזרה?".
בדומה לשני, גם אמפולה התמודדה בשבועיים האחרונים עם הרבה תקריות מרגיזות; אחת מהן מקוממת במיוחד: "הבן שלי לומד נהיגה באופקים, אבל האוטובוסים לשם פשוט לא מופיעים. באחד הימים הוא הצליח להגיע לאופקים עם הסעה מבית הספר, אבל הבעיה הייתה בחזרה. הוא חיכה שלוש שעות לאוטובוס וב־20:00 בערב החליט לחזור הביתה במונית שעלתה לו 120 שקל".
הבלגן ב"דן" לא פסח גם על יישובי פתחת שלום. אורן חזן (יתד) הוא לוחם שמשרת בצפון הארץ. ביום ראשון האחרון הוא חיכה לאוטובוס האמור לצאת מיתד ב־6:30 ולהגיע למועצה ב־7:00. רק כעבור 35 דקות בא האוטובוס ליתד, וכשהגיע למועצה כבר יצאו לדרכם האוטובוסים לתל־אביב: "אני חייל – אם אומרים לי להיות ב־10:00 בקריית שמונה ואני מגיע ב־12:00, אני מקבל עונש. וזה לא רק האיחורים המטורפים, אלא גם הנהגים שאין להם מושג באלה תחנות הם צריכים לעצור וכמה כסף הם צריכים לגבות על הנסיעה. במקום שהם יסבירו לנוסעים כמה הם צריכים לשלם, הנהגים שואלים אותנו כמה עולה הנסיעה".
וזה עוד לא הכול. אביבית שוורץ ג'ון, המפעילה את אתר האינטרנט של בארי, ביקשה לעדכן את לוחות הזמנים של האוטובוסים החדשים באתר הקיבוץ, אך גילתה להפתעתה שבכל אחד מהאתרים (אתר "דן בדרום", אתר המועצה ואתר משרד התחבורה) מופיע לוח זמנים אחר. בנוסף, שלא כבעבר, מרבית האוטובוסים עוצרים במסעף ולא נכנסים לקיבוץ. אפילו האוטובוס האחרון, העוצר בבארי ב־21:45 לא מכניס את התושבים פנימה – "זה בלתי סביר בכל מקרה ועל אחת כמה וכמה במציאות ביטחונית כמו שלנו". וכמו במקרים האחרים, כך גם הפעם – כל קשר בין הפרסום לבין המציאות, בין ההבטחות הגדולות ליישומן בפועל – מקרי בהחלט. לדעת אביבית: "לא מדובר כאן רק בבלבול של התחלה, אלא באי־אמירת אמת בפרסום. ואם יש אמת בפרסום, אז לא רק שלא צפויה הטבה בשירותים, אלא להיפך – התחבורה הציבורית באזור תורע משמעותית".  

אין עונים

צרכני התחבורה הציבורית הזועמים ניסו לפנות למוקד הטלפוני של "דן בדרום", אך שם לא עונים אף פעם. חברת "דן" – ש"דן בדרום" היא חברת בת שלה - מתנערת מהמחדל וטוענת ש"זה לא אנחנו, זה הם", וגם משרד התחבורה לא מזדרז להושיע.
בצר להם פנו רבים מהנוסעים באשכול למועצה וביקשו שתפתור את הבעיה. המועצה דרשה וגם קיבלה תגבור של מיניבוסים מ"דן בדרום" והזדרזה להשמיש אוטובוסים משלה כדי לסייע באיסוף התושבים אל המועצה ובפיזור ליישובים. במקביל נמצא ראש המועצה גדי ירקוני בקשר הדוק עם נציגי חברות "דן" ו"דן בדרום" ועם משרד התחבורה בניסיון לפתור את המשבר. 
ואם צרת רבים היא אכן חצי נחמה – כדאי לדעת שהליקויים החמורים בתחבורה הציבורית הם בכל צפון הנגב - מאשקלון עד קריית גת, דרך אופקים, שדרות ונתיבות. בשבוע שעבר הודיע משרד התחבורה כי אם שירותי התחבורה לא יוסדרו במלואם עד בוקר יום רביעי ה־24.2, הוא יבטל את הזיכיון של "דן בדרום". בינתיים "דן בדרום" עדיין איתנו, וגם אם בסופו של דבר הליקויים יתוקנו, את הזלזול בכבודם של התושבים ואת עוגמת הנפש שנגרמה להם יהיה קשה הרבה יותר לתקן.

תגובת המועצה

"דן בדרום" זכתה במכרז של משרד התחבורה להפעלת מערך התחבורה הציבורית בנגב ולמועצה אין ולא היתה כל מעורבות במכרז. 
טרם כניסת המערך החדש הוצג לרשויות המקומיות ולמשרד התחבורה מצג שווא לגבי ההיערכות של "דן בדרום" להפעלת התחבורה הציבורית. מתקוות והבטחות לשיפור ושדרוג משמעותי בתחבורה הציבורית, התמודדנו עם קריסה של מערך התחבורה הציבורית, כמעט בכל אזור הדרום. 
המועצה נמצאת בקשר אינטנסיבי עם הגורמים האחראים     במשרד התחבורה ובהנהלת "דן בדרום" בדרישה נחרצת למתן פתרון מיידי למשבר והסדרת כל הליקויים. "דן בדרום" שלחה למועצה צוות שטח כדי לטפל בתקלות ובליקויים. 
יש לדווח על תקלות ושיבושים למוקד דן בדרום  5467*.
ניתן גם לדווח על התקלות  למוקד המועצה (08-9966333) והן יעברו לגורמים האחראים ב"דן בדרום".

תגובת "דן בדרום"

דן בדרום הכפילה את תדירות הקווים ומפעילה מערך נסיעות בהיקף של פי חמישה מהמרחקים שהיו עד כה. מדובר במהלך מורכב שקורות בו תקלות לוגיסטיות, אך אנו פועלים במלוא היכולת על מנת לתקנן.
החברה מפעילה קווי אוטובוסים ב־160 יישובים ברחבי הנגב הצפוני, תוך הוספת 100 ישובים אליהם לא נכנסו עד כה קווי תחבורה ציבורית. מטבע הדברים שינוי זה כרוך באתגרים רבים, ואנו מתנצלים על כל פגיעה בנוסעים בשל כך. אנו צופים כי בתוך שבועות בודדים המצב יתייצב, ומבטיחים כי תושבי הנגב הצפוני יזכו לתחבורה ציבורית יעילה, נעימה ומשתלמת. המוקד הטלפוני זמין באופן מלא החל מיום שישי האחרון.


דעה מקומית -אביבית שוורץ ג'ון, בארי רק הכסף מדבר 

רוח רעה נושבת מכניסתה של "דן בדרום" כמחליפתה של "אגד תעבורה" כמפעילת התחבורה הציבורית בדרום, רוח שמביאה אתה את ניחוחות הקפיטליזם הניאו ליברלי המכונה חזירי. כאן, באזור החקלאי הצומח דווקא תחת איום ביטחוני אנחנו מרגישים תנופת פיתוח וסולידריות, רחוקים מהפער הגדל בין עשירים ועניים ומבחר רעות חולות כירידת ערך האדם וזכויותיו. 
אך בן לילה התברר שטעינו. קמנו לעולם שהמרכיבים בו יוצרים סלט מוכר: חברות גדולות ואגרסיביות שנראה כי כל מעייניהן רק ברווחים ואינן טורחות לדווח אמת, רגולטרים (מוסדות מפקחים) שלא תפקדו עד עתה ולא הציבו לפניהן מעצורים, ובני אדם שערכם אינו נחשב לעומת ערך הרווח שכביכול הוא הנעלה ביותר. 
נראה כי בתכנון הקווים על ידי "דן בדרום" צליל הקופה הוא שקובע. קווים מהירים בוודאי זולים יותר ואי כניסה ליישובים חוסכת כסף. לא נחשבת זכות האדם לנוע בתחבורה ציבורית ממקום למקום ולהגיע בשעות סבירות ובביטחון. בעיניי, הפגיעה בערך האדם במקרה הזה גדולה יותר מאשר הפגיעה בו במצבי הביטחון. תחבורה ציבורית בחברה מודרנית היא זכות בסיסית.  
לא ברור לאן יוביל אותנו המחדל הזה של "דן בדרום". אנחנו לא בצד המנצח ברוב התרחישים. בכל מקרה, אני מאמינה שהדרך שלנו, הצרכנים, היא לא לוותר, לעמוד על זכויותינו ולא להסס לתבוע אם נפגענו. 



יום חמישי, 18 בפברואר 2016

אופקים אקספרס

תחנת הרכבת שנפתחה באופקים מצטרפת לתחנות בשדרות ובנתיבות ומקרבת את תושבי אשכול עוד צעד למרכזי התעסוקה בבאר שבע, קריית גת ומרכז הארץ. כתבת 232 יצאה לנסיעת מבחן, בדקה מאיזו תחנה מבין השלוש הכי כדאי לנסוע - ופגשה בדרך את יוני קלפואוך משדי אברהם, שניהל את פרויקט בניית התחנה • תם פרחי


בראשית החודש שעבר נחנכה בשעה טובה תחנת הרכבת באופקים ובעבור רבים מתושבי אשכול מדובר בשיפור של ממש באיכות החיים. אמנם תחנות רכבת פועלות כבר זמן מה בנתיבות ובשדרות, אבל פתיחת התחנה באופקים מקרבת עוד קצת את הרכבת לאשכול ואותנו – למרכז הארץ. 

גאווה מקומית

אבל התחנה באופקים אינה רק בשורה לתושבי אשכול, אלא היא גם גאווה מקומית: מנהלו של פרויקט בניית התחנה מטעם הקבלן המבצע הוא יוני קלפואוּך – במקור מעין הבשור וכיום מתגורר עם אשתו וארבעת ילדיו בשדי אברהם. יוני הוא מהנדס בניין עצמאי המתמחה בניהול פרויקטים ציבוריים ובתכנון הנדסי, והוא עוסק בבניית התחנה כבר מאוקטובר 2013.
יוני קלפאוך (משמאל) בחברת שר התחבורה

מה כללה בניית התחנה? 
"מדובר בפרויקט מורכב ומאתגר מאוד שהיו לו כמה וכמה מרכיבים. אם לדבר במספרים, אז המיזם של תחנת הרכבת כלל 600 מ"ר של מבנה התחנה, 250 מקומות חנייה, 1.2 ק"מ של מסילות ו-1 ק"מ של רציפים".
כמה זמן ארכה הבנייה?
"26 חודשים בסך הכול. המועד המתוכנן לסיום הפרויקט היה יוני 2015, אבל המלחמה שהייתה בקיץ הקודם והתקופה המתוחה שקדמה לה עיכבו מאוד את ביצוע העבודות, כי הרבה עובדים לא הגיעו באותם ימים לאתר".
והעלות?
"בין 60 ל-70 מיליון שקל. בלי ספק אחד הפרויקטים הכי גדולים שהייתי מעורב בבנייתם".
כבר הספקת לנסוע ברכבת כנוסע מן המניין מאז שהסתיימה הבנייה?
"כן, נסעתי בה פעם אחת והתחושה הייתה הזויה לגמרי. לעבוד שלוש שנים על פרויקט ופתאום לראות אותו חי ופועל – זאת גם סגירת מעגל וגם התרגשות גדולה. בכל סיום של פרויקט שהשקעת בו זמן ומאמצים יש סיפוק, אבל הבנייה של הרכבת באופקים – בשביל מישהו כמוני שגדל וחי בנגב – היא מרגשת במיוחד. אפשר אפילו להגיד שזה סוג של שליחות. אני מאמין שתחנת הרכבת באופקים תרומם את העיר הזאת ותפתח הרבה אפשרויות בפני התושבים שלה".

כמה זה עולה לנו?

פחות. הרבה פחות. רפורמת התעריפים בתחבורה הציבורית נכנסה לתוקפה בחודש דצמבר 2015 וכיום יכולים הנוסעים בתחבורה הציבורית בכלל, ותושבי אשכול בפרט, ליהנות ממגוון הטבות והנחות. 
כך, לדוגמה, יזכו מעתה ואילך מתנדבי שנת-שירות וחניכי המכינות הקדם צבאיות לנסיעה ללא תשלום בכל קווי התחבורה הציבורית (רכבות ואוטובוסים, מלבד הקווים לאילת). גם עיוורים יוכלו לנסוע בחינם באוטובוסים וברכבות, ואילו בני נוער מגיל 18 ומטה יזכו להנחה בשיעור של 50%. שלא כבעבר, עגלת ילדים פתוחה תהיה פטורה מתשלום במשך כל שעות היממה. 
גם עבור תושבי אשכול מדובר בהנחות גדולות מאוד. עד ה-1.4.2016 – תושבי אופקים ותושבי המועצות האזוריות הסמוכות, ובהן המועצה האזורית אשכול, זכאים לנסיעה חינם ברכבת מתחנת אופקים. חשוב להדגיש: כרטיס חינם ניתן לתושב אשכול רק אם הוא נקנה בתחנת אופקים ואם הוא נוסע לכיוון צפון. עבור נסיעות דרומה מאופקים יידרשו גם תושבי אשכול לשלם מחיר מלא. לאחר ה-1.4 יהיו זכאים תושבי המועצה ל-50% הנחה ברכישת כרטיסי נסיעה מתחנות אופקים, נתיבות ושדרות צפונה למשך שנתיים.
אירוע פתיחת התחנה

רכבת יוצאת מאופקים

התחנה באופקים מצטרפת אפוא לשתי חברותיה האחרות בנגב הצפוני – תחנת הרכבת בנתיבות והתחנה בשדרות. שלוש התחנות יחד אמורות לחבר את התושבים למרכזי התעסוקה באשקלון באר שבע וקריית גת, וכמובן להיות עורק תחבורה עיקרי למרכז הארץ ולצפונה. מאז שיצאה לדרך הרכבת מאופקים, החלו שלוש התחנות להתחרות ביניהן על לבו של הנוסע המקומי: מאיזו תחנה יגיעו הנוסעים ליעדם במהירות הרבה ביותר ובמחיר הנמוך ביותר? יצאנו לנסיעת מבחן אקראית, ואלה הם הנתונים שהעלנו בחכתנו: 
זמן הנסיעה מאופקים לתחנת תל-אביב השלום הוא בין שעה ו-17 דק' לשעה ו-24 דק'. מחיר כרטיס רגיל בכיוון אחד לתל-אביב השלום הוא 31 שקל ומחירו של כרטיס רגיל הלוך ושוב הוא 49.5 שקל. עד ה-1.4 באפריל הנסיעה לתושבי אשכול היא חינם, ומתאריך זה והלאה ישלם תושב אשכול על כרטיס מאופקים לתל-אביב השלום 15.5 שקל, ו-25 שקל תמורת כרטיס הלוך ושוב. 
עו"ד ניצן נחמני (עמיעוז) נוסעת ברכבת שלוש פעמים בשבוע לעבודתה בתל-אביב. בעבר נהגה לעלות לרכבת בתחנת שדרות, אך מאז שנחנכה התחנה באופקים היא מעדיפה לצאת לדרכה משם: "התחנה באופקים קרובה יותר – אני יוצאת מוקדם בבוקר ומגיעה לאופקים בלי עיכובים, לפני שכל המשאיות עוברות בכביש 232. התחנה מרווחת, אין עומס ובתקופה הקרובה הנסיעות הן גם לגמרי בחינם. אני מנצלת את הנסיעה כדי לשבת ולעבוד בשקט בלפטופ או להשלים חומרי קריאה".
זמן הנסיעה מנתיבות לתחנת תל-אביב השלום הוא בין שעה ו-8 דק' לשעה ו-16 דק'. מחירו של כרטיס רגיל בכיוון אחד הוא 28 שקל, ואילו לתושב אשכול – 14 שקל. עבור כרטיס הלוך ושוב ישלם תושב אשכול 22.5 שקל.
זמן הנסיעה משדרות לתחנת תל-אביב השלום נע בין שעה לשעה ו-7 דק'. מחירו של כרטיס רגיל בכיוון אחד הוא 27 שקל, ו-13.5 שקל לתושב אשכול. עבור כרטיס הלוך ושוב ישלם תושב אשכול 21.5 שקל בלבד.
מאז שנת 2000, עת הוקמה התחנה הדרומית ביותר של רכבת ישראל בבירת הנגב, הלכה והתקרבה הרכבת לאשכול, ותחנות קמו להן בשדרות ובנתיבות והחודש גם באופקים. מי יודע, אולי אם נמתין עוד קצת בסבלנות נזכה לראות בעוד כמה שנים את הרכבת הבאה יוצאת לתל-אביב מתחנת סופר אשכול. ועד אז – אופקים או נתיבות, באר שבע או שדרות – לא חשוב מה תבחרו, העיקר סעו בבטחה ושובו הביתה בשלום.
התחנה מבחוץ

אגד תחנה סופית. עוברים ל'דן'

ומה קורה בגזרת האוטובוסים? כפי שפרסמנו בחודש נובמבר האחרון, בגיליון 143, החודש ייכנסו לפעולה במועצה האזורית אשכול האוטובוסים של חברת 'דן דרום' – שיחליפו את האוטובוסים הוותיקים של חברת 'אגד תעבורה' שהסיעו במשך עשרות שנים את תושבי המועצה. 
השינוי צפוי לצאת אל הפועל ביום שישי הבא, ה-12 בחודש, לאחר שחברת 'דן דרום' זכתה במכרז להפעלת מערך התחבורה הציבורית באזור הנגב הצפוני.
לדברי ראש המועצה גדי ירקוני, במסגרת המכרז החדש עומדים להתקיים שיפורים וחידושים בתחבורה הציבורית, שכוללים בין היתר תוספת של קווי אוטובוס חדשים, הוספת תחנות חדשות בישובים ותגבור התדירות של חלק מהקווים הקיימים. 
במהלך החודש הקרוב מתוכננת להיות מופצת חוברת הסברה על המערך החדש לכל תיבות הדואר בישובים וכן פרסומים בכלי התקשורת ובאתר המועצה. 


יום ראשון, 14 בפברואר 2016

קריאה משפחתית

בתה הבכורה של אלונה שטיינברג מאורים סובלת מהפרעות קשב וריכוז. בראיון ל-232 מספרת אלונה על הקשיים בבית ובבית הספר, על התהליך שעברה המשפחה - ועל ספר הילדים שכתבה: "המטרה היא ליצור שיחה ולמצוא ביחד דרכים להתמודדות" • יובל רויטמן


אם נכנסתם באחרונה ל'סטימצקי', 'צומת ספרים' או לאתר 'נט בוק' וחיפשתם ספר ילדים, כנראה שנתקלתם בספר שכתבה אלונה שטיינברג (44), מקיבוץ אורים - "לזוז אני חייבת". הספר נראה כמו עוד ספר ילדים רגיל, אך הוא לא ספר ילדים טיפוסי.  
אלונה היא אימא לדניאל (14), שסובלת מהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות, והספר מתאר חוויות מחייה של בתה ומספר על דרכי התמודדות. "המטרה של הספר היא להוות פתח לשיחה בין ההורה או המטפל לבין הילד - ובכך למצוא דרכים להתמודדות עם הקשיים שבהם הילד נתקל", היא מסבירה. 

לדרוש מה שטוב עבור הילד

לאלונה ולבעלה אבי ארבעה ילדים (שתיים מהם, דניאל וספיר, מאובחנות כבעלות הפרעות קשב וריכוז). אלונה היא הנדסאית תעשייה וניהול ועובדת במחלקת השיווק של 'נועם אורים'. היא מספרת שכשבתם הבכורה דניאל עלתה לכיתה א', מאוד בלטה ההיפראקטיביות שלה. "בהתחלה קיבלתי את זה קשה ואפילו התכחשתי. אחרי זה התחלתי לקרוא על התופעה באינטרנט, עברנו הדרכת הורים נהדרת ואז גם חלה נקודת מפנה שבה למדנו להכיל ולקבל את הילדה ולהעצים אותה". 

מה הקשיים העיקריים בלהיות הורה לילד או ילדה עם הפרעות קשב וריכוז?  

"יש מקרים שבהם קשה להורה שלא להעיר לילד על דברים שהוא עושה, גם אם ההורה יודע בתת-מודע שהוא לא עושה אותם בכוונה תחילה. וגם ההיפראקטיביות של הילד שמתסיסה את הבית".

מערכת החינוך בארץ מכילה כמו שצריך ילדים עם הפרעות קשה וריכוז? 

"אני חושבת שזה תלוי במורה. במידה והמורה קרוב לנושא ומכיר אותו, או שיש לו ילדים עם הפרעת קשב, אז הוא יותר רגיש לנושא ויותר מתחשב בילדים מסוג זה. אבל אם למורה אין קרבה לנושא, הוא בהחלט יכול להיכנס עם הילד לעימותים שהיו יכולים להיחסך ולתייג אותו. מורה יכול בקלות להרים ילד,  ובאותה קלות להקטין אותו". 

ולהורים יש מה לעשות?

"בהחלט, להורים יש תפקיד מכריע בהצלחת הילד בבית הספר והם חייבים להיות ערניים לכל אורך הדרך. ההורים לא צריכים לקבל את מערכת החינוך ככזו שכל הזמן יודעת מה טוב בשביל הילד שלהם. לפעמים ההורים יודעים יותר טוב מה טוב בשבילו. ההורה לא צריך לפחד לדרוש מה שטוב עבור הילד שלו".

שעתיים אפייה

את הספר כתבה אלונה בשעתיים בלבד(!). "ידעתי בדיוק מה אני רוצה להשיג - רציתי שהספר יעזור למשפחות להבין את הילד בכך שיביא את ההורה והילד למצב של שיחה על הקשיים - ובכך הם יוכלו למצוא פתרונות ודרכים להתמודדות. ניגשתי לכתיבה ממקום של חוזק ולאחר תהליך נהדר ומשמעותי שאני ובעלי עברנו עם בתנו. כתיבת הספר היה למטרת שיתוף בתהליך".

בתך היתה מעורבת בכתיבה? 

"כמובן. הראיתי לה הכול והיא היתה שותפה לחלק מהמלל. בנוסף, הרעיון המקורי היה שהיא תצייר כל אחת מהסצנות - אבל בסוף זה לא יצא לפועל".

איך היא הגיבה כשהקראת לה את הספר לראשונה? 

"היא מאוד התלהבה והתרגשה".

מה היה הרגע הכי מרגש בכתיבה? 

"כשקיבלתי את הספר מהדפוס והחזקתי אותו ופתחתי וקראתי אותו בפעם הראשונה".

מה התגובות שאת מקבלת? 

"שהספר מקסים שמזכיר את הילד או אפילו את ההורה".

יש עוד רעיונות

אלונה ובעלה מימנו מכספם את הוצאת הספר לאור. "בהתחלה חשבתי על ספר דיגיטלי על מנת להוריד בעלויות, אך לבסוף מצאתי לנכון להוציא ספר מודפס כדי שיהווה זמן משותף בין ההורה לילד ויהווה פתח לשיחה. בתקופה שלנו הילדים חשופים כל הזמן לטלוויזיה, נייד או טאבלט, והיה לי חשוב מאוד להוציא ספר מודפס - כי אין כמו חוויית קריאה משותפת של הורה וילד".

האם יש לך טיפים להורים לילדים עם הפרעת קשב?

"להקפיד 'לתחזק' את ביטחונו העצמי של הילד על ידי חיזוקים חיוביים, להעצים אותו על ידי עידוד לעיסוק בתחביבים שבהם הוא טוב, לשתף ברגשות, לנהל שיחות משותפות ולאורך כל הדרך לשאול את השאלה 'מה יעזור לך בפעם הבאה שקורה...'. זה מהווה עבור הילד כלי שימושי שבשלב מאוחר יותר כשהוא גדל ומתבגר הוא לומד לברר עם עצמו מה הוא מרגיש ואיך הוא יכול להתגבר על מצבים שונים".

תמשיכי לכתוב?

"יש לי רעיונות לספרי ילדים נוספים..."
(לאלונה: alonaste96@gmail.com)