עד הרגע האחרון חששו המארגנות שאף אחד לא יבוא, אבל מאות הרצים שהגיעו ל'מירוץ הקהילתי של יובלי הבשור' הוכיחו - הקהילה שלנו חזקה, מגובשת ותומכת. "צריך פשוט לעשות" אומרות המארגנות, "הנה אנחנו, ארבע אמהות, קמנו ועשינו" • נגה גדג'
דבר כזה לא זוכרים גם זקני מבטחים. בצהרי
יום אביבי בתחילת אפריל נסגר כביש 2310 לתנועה ואת מקום המכוניות תפסו מאות רצים –
ילדים, מבוגרים, נשים וטף. 'מירוץ קהילתי יובלי הבשור' עצר לשעה קלה את החיים
באשכול ואפשר לתושבים להיפגש, לשוחח ולרוץ.
לכל זה אחראים ההורים של שכבת ו' ב'יובלי
הבשור', ובמיוחד ארבע אמהות שיזמו, חלמו, ועשו.
הרעיון של המירוץ התחיל במטרה לגייס כסף
למסיבת סוף כיתה ו'. ב'יובלי הבשור' נהוג שאת המסיבה מממנים ההורים, ולאורך השנים
היו ההורים והתלמידים מגייסים את הכסף במהלך השנה, בדרך כלל על ידי מכירת עוגות שהכינו
האמהות ומכרו התלמידים. השנה עלה רעיון אחר לגיוס הכסף. אחת מחברות צוות מימון של
הורי כיתות ו', נעה גוזן מישע, העלתה רעיון מקורי – מירוץ.
שלוש אמהות נוספות - נויה מויאל מאוהד, רווית
מורד מיבול ואתי אפריאט מאוהד - נדלקו על הרעיון וחברו לנעה ל'צוות מירוץ'. אך
הדרך למירוץ לא הייתה קלה. "היו הרבה בעיות בדרך", מספרת נויה, "קודם
כל היה צורך לתאם עם המשטרה ולהוציא תוכנית בטיחות. אחר כך להשיג אישורים, תיאומים,
מימון, אבטחה, ציוד, תחבורה".
נשמע הרבה עבודה...
"כן. במשך כמעט שלושה חודשים נפגשנו
כמעט כל שבוע לעבוד על המירוץ. חשבנו בגדול, רצינו להיות 'מרתון תל אביב'. בסוף
הכל הסתדר, קבענו תאריך, ויצאנו לדרך".
מירוץ, אם כך, קם והיה, אבל האמהות לא
עצרו כאן. "רצינו לתת למירוץ ערך מוסף, שלא יהיה מדובר רק על ריצה אלא על
מעבר לזה", מספרת אתי, "החלטנו לחבר את זה לנושא השנתי של מערכת החינוך 'האחר
הוא אני'".
איך עושים את זה?"פנינו לכל מיני
סוגי 'אחרים', ביניהם גם לעמותת 'אתגרים' שפועלת לקידום ושילוב חברתי של בעלי
מוגבלות באמצעות ספורט אתגרי. אנשי אתגרים שמחו על ההזמנה, וביום המירוץ הגיעו מבאר
שבע 22 בוגרים עם מוגבלויות שונות, ביניהם עיוורים ומתנדבים שליוו אותם, והם רצו
במירוץ יחד עם כולם".
איך הילדים הגיבו?
 |
| מירוץ של כל הקהילה צילום: רונית מינקר |
"הילדים היו בשוק, הם אף פעם לא
ראו עיוורים רצים, וזה בדיוק מה שרצינו להשיג. רצינו לפתוח את המירוץ מחשבתית, להראות
שאפשר להתגבר על מכשולים פיזיים".
היענות מדהימה
ביום המירוץ המתה רחבת בית הספר מרצים
ומעודדים. מאות אנשים הגיעו לרוץ, ביניהם גם ראש המועצה חיים ילין, סגן ראש המועצה
מאיר יפרח, מנהלת אגף החינוך יעל אדר ומנהלת 'יובלי הבשור' מרסלה קביטקה.
הופתעתן?
רווית: "עד הרגע האחרון פחדנו שאף אחד
לא יבוא. הדפסנו 250 כובעים וכל הזמן אמרנו לעצמנו 'מה נעשה עם כל הכובעים האלה, הרי
לא יבואו כל כך הרבה אנשים'. אבל חצי שעה לפני ההזנקה כל הכובעים וערכות הריצה נגמרו.
באה הקהילה כולה, הורים, סבים־סבתות, אחים גדולים, בוגרי בית ספר. וזה בדיוק מה
שרצינו – שזה יהיה אירוע קהילתי ולא בית ספרי".
ואת הכסף גייסתם?
"בסופו של דבר גייסנו כמעט שליש מעלות
המסיבה. כל מי שרץ קנה ערכת ריצה שכללה כובע, מספר חזה ומסטיקים ועלתה עשרה שקלים.
אבל רוב הכסף הגיע ממכירה של תוצרת חקלאים שהחקלאים באזור תרמו. פנינו לאוכלוסייה
המקומית וההיענות היתה מדהימה. מכרנו גם עוגות שהאמהות הכינו".
נשמע שכולם עזרו...
"נכון. התרגשנו מהנכונות של האנשים
לעזור. כולם התגייסו, כל מי שפנינו אליו שמח לעזור, לא היה אחד שאמר לנו לא. כל
העסקים שפנינו אליהם בבקשת תרומה או עזרה נרתמו בשמחה, כל החקלאים שביקשנו מהם
תוצרת נענו ברצון, ובעיקר – כל הקהילה שבאה למירוץ".
אתי: "גם הילדים היו שותפים. הם
הכינו את השלטים שתלינו בצמתים, הם איישו את עמדות המכירה והרישום. ביום האירוע הם
עבדו קשה: סחבו כיסאות, סידרו שולחנות, ארגנו את התוצרת, הכינו את ערכות הריצה. הם
היו 10. גם ההורים שיתפו פעולה באופן מלא. התחושה הייתה שכולם נרתמו לעניין".
נויה: "אנחנו מאוד מודות לכל מי
שתרם להצלחת האירוע, שזה המון אנשים. אנחנו מקוות שזה יהפוך למסורת, הורי כיתה ה' כבר
הצהירו שהם רוצים גם לעשות מירוץ בשנה הבאה".
אז היה שווה?
רווית: "בטח. הרמנו פרויקט לבד, בעלות
אפסית, שמתבסס על הקהילה. הילדים היו גאים בעצמם ובהורים שלהם".
נעה: "אחת המסקנות שלנו היא שחשוב שההורים והתושבים יהיו מעורבים. צריך לדבר פחות ולעשות יותר, ואנחנו הוכחנו שאפשר. הנה אנחנו, ארבע אמהות, קמנו ועשינו".
 |
| למקומות, היכון, צא... צילום: אייל בריברם |
