אבשלום הלב של חבל שלום

השלט שמקדם את פני הבאים לאבשלום מבטא את הלך הרוח של התושבים. בשנים האחרונות צמח היישוב הקהילתי שבחבל שלום, קלט משפחות צעירות והוא משנה את פניו מדי יום. אחרי הפנינג מוצלח ב'דרום אדום' ולקראת חגיגות חצי יובל להקמתו, מספרים בעלי תפקידים מרכזיים ביישוב על הרוח החדשה, על הקהילה המתגבשת ועל גאוות היחידה. "שומעים על הדברים היפים שעושים כאן וזה יוצר הדים. אנשים רוצים לבוא לגור לכאן, בעיקר אנשים מהאזור" • יובל רויטמן

אדוארד קוברסקי אמנם הגיע לאבשלום "רק" בשנת 1994, שלוש שנים אחרי התושבים הראשונים, אבל הוא אנציקלופדיה מהלכת בכל מה שקשור להיסטוריה של היישוב הקהילתי, שחוגג השנה בגאווה רבה חצי יובל להיווסדו. לא פעם, במהלך השיחה עם בעלי התפקידים המרכזיים ביישוב (שאליהם עוד נגיע בהמשך),

הם מפנים אליו מבט, והוא, עם כובע המצחייה והזקן הנצחיים, מסייע להם להיזכר מתי בדיוק הגיעו ליישוב, כמה בתים מתוכננים להיבנות בשכונה החדשה, מי השרים שנכחו בחגיגות העשור אי שם בשנת 2001 - ומה אומרת התב"ע.
מקרוואנים - לבתי קבע

מים רבים זרמו במסנני הבריכה האזורית שנמצאת מרחק דקה הליכה מהמקום שבו אנחנו מדברים, מאז שבשנת 1991 הגיעו לשטח 100 קרוואנים של הסוכנות ואליהם נכנסו עולים חדשים ממדינות חבר העמים. התוכנית הייתה שהמשפחות תיקלטנה בהדרגה במושבים השכנים. אך בפועל, מלבד 4 משפחות, זה לא קרה. שנה לאחר מכן התחילו להיבנות בתי הקבע ובסוף המילניום מנה היישוב 50 משפחות. בשנים 2001-2008 נוספו ליישוב עוד 26 מגרשים לבנייה, אך רק בשנת 2008,  17 שנה אחרי הקמתו, החלה הקליטה באבשלום לצבור תאוצה.
בשמונה השנים האחרונות נהנה אבשלום - היישוב הקהילתי היחיד בחבל שלום והאח הצעיר לששת המושבים שעלו על הקרקע עשור לפניו - מתנופת קליטה של משפחות חדשות וצעירות. הנוף ביישוב משתנה תדיר; עוד שלד של בית מתרומם, עוד משפחה חדשה מגיעה, עוד גן שעשועים מוקם - וצחוק הילדים בשעות אחר הצהריים הולך ומתגבר. כיום מונה אבשלום 78 משפחות וכ-300 תושבים, כולל ילדים, והיד עוד נטויה. מי שנכנס בשער היישוב מבחין בשלט גדול שמורה על הכנת תשתיות לעוד 52 מגרשים. התב"ע של היישוב מדברת על 154 מגרשים, כשהשאיפה היא להגדילה עד ל-200.

הלב זה אבשלום

ענת שוורץ ובנה בפתח ביתם

עד כאן היסטוריה. וההיסטוריה, כך עושה רושם, נכתבת ממש בימים אלו באבשלום. דם חדש ורענן נכנס בשנים האחרונות ליישוב וממריץ אותו קדימה. ענת שוורץ היא חלק ממחזור הדם הזה. לפני 4 שנים היא הגיעה לכאן עם בעלה וארבעת ילדיהם מראש העין. "רצינו להקים בית שלא בקומות ולא בבניין, בית על הקרקע שהילדים חופשיים", היא מסבירה את הסיבה העיקרית למעבר. "הגענו לאבשלום ביחד עם עוד משפחה - וישר התחברנו. עכשיו אני מרגישה פה בבית, כי פה בניתי ופה נאבקתי לבנות את הבית".
כיו"ר ועדת התרבות של אבשלום, מספרת ענת על ההתעוררות החברתית ביישוב ועל החיבור היפה שנרקם בין התושבים. "בפורים שעבר היה ממש הצלחה, כי זו פעם ראשונה שהכרנו. כל היישוב בתהליך של לקבל אחד את השני, ממש בתהליך של התגבשות של קהילה. אם אני מוציאה אוטובוס לבאולינג בבאר שבע - הוא מפוצץ. וזה משהו שפעם היה מאוד קשה לעשות. כשהגיעו החבר'ה הצעירים דברים התחילו להשתנות".
אנדריי דוסטוב, הרבש"צ של אבשלום וחבר ועד, היה כאן ביום הראשון של אבשלום, כילד בן 12 שרק עלה ארצה. במשך השנים הוא ראה איך משנה היישוב את פניו. "מי שנשאר מהעלייה בזמנו זה בעיקר המבוגרים, רוב הילדים שגדלתי איתם עזבו. השינוי הדרסטי התחיל בקליטה של המשפחות החדשות. עכשיו אני מבסוט כשאני רואה את ההתקרבות בין הקבוצות". כשאני שואל אותו מה השאיר אותו כאן, הוא לא מהסס: "המשפחה, ואהבתי את המקום הזה". אנדריי נשוי ואב לילדה ואחרי התעקשות שארכה עשור, הם רכשו בית מעמידר. "זה המקום, זה הבית. כשאני מראה לחברים מהמרכז את הבתים החדשים, הם מופתעים כשהם נזכרים מה היה פה פעם".

אנרגיות חדשות

בשיחה נוכח גם ז'הן ברמן, שזכור לתושבי אשכול מימי 'צוק איתן', אז נפצע מרקטה שנחתה על גן ילדים של בנו בקיבוץ ניר עוז. הוא עלה מבלגיה בגיל 20 והכיר את אשתו ליאורה בקיבוץ. אחרי שגרו שם וגם בעין הבשור, החליטו השניים שהם מעוניינים לבנות בית משלהם, ואז שמעו מחבר בדקל שיש בית שמתפנה באבשלום, "בית עם ממ"ד". בארבע השנים האחרונות הם גרים כאן. "כשאמרתי לאשתי שהולכים לאבשלום, היא אמרה 'אני לא יורדת דרומה מצוחר'. אבל עם השנים הבנו שאבשלום יושב במקום כל כך טוב, הקהילה מדהימה, דינמית ומגוונת, יש אנשים מארגנטינה, בלגיה, רוסיה, יש טוניסאים, אלג'יראים. יש מהכול ובגלל הגיוון הזה - זה מצליח. וגם אנחנו יושבים במרכז החבל. יש גנים שנבנים עכשיו, קופת חולים, דיונה, עוד מעט סופרמרקט - זה באמת הלב של חבל שלום".

אפרופו לב, אני שואל את ז'הן האם הוא - שגדל בבלגיה וחי שנים ארוכות בקיבוץ - מרגיש בבית באבשלום וכאן באמת נמצא הלב שלו. "כן", הוא עונה מיד. "זה לא כזה מובן מאליו - אבל כן. אחרי הפציעה (בצוק איתן) חשבנו מה עושים, התלבטנו האם לחזור לניר עוז, אבל באיזשהו שלב אמרנו 'לא, זה הבית שלנו'. היחס החם של התושבים לא הותיר בלבנו ספק. קבלת הפנים שחיכתה לנו הייתה חמה וכיפית - אין דברים כאלה". הרעד בקולו של ז'הן מסגיר את התרגשותו. "יש פה קהילה אמיתית, חמה ומשפחתית - וזה פשוט כיף. נכון, כמו בכל משפחה רבים, לא כולם חברים, אבל יש פה קהילתיות שלא מוצאים במקומות אחרים. מה שיש פה זה מיוחד. הבית שלנו זה אבשלום".

למעלה מימין:אנדריי דוסטוב, אדוארד קוברסקי, ז'הן ברמן.
למטה מימין: אוגניה מלכה, ענת שוורץ ונסים קליפה

מנפצים את הסטיגמה

"יש פה ערבות הדדית מיוחדת. אינסטינקטיבית ולא מתוכננת", אומרת אוגניה מלכה, יושבת ראש ועדת הקליטה באבשלום וחברה בוועד. "מה שיפה פה, זה שכולם משחקים ביחד, למרות הפרשי הגילאים. משחקים דגליים ומחניים, והילדים הגדולים משתפים את כל הקטנים. בקיץ יש מלא פעילות. החבר'ה החדשים הכניסו רוח ואנרגיות חדשות". 
החיוך על פניו של אדוארד מתרחב, ולאחר שהקשיב לדברי החבר'ה הצעירים, הוא פוסק: "אם יש צרה - כולם מתגייסים". ענת מיד מוסיפה: "אין דבר כזה שלא עוזרים. לאנשים יש סטיגמה מסוימת על אבשלום, אבל כשהורים מיישובים אחרים באים לאסוף את הילדים שלהם אחרי שבאו לשחק עם הילדים שלנו, הם פותחים את העיניים ואומרים 'מה? זה אבשלום?!'. אנשים בהלם חיובי ממה שהם רואים כאן".

ענת, שמתוקף תפקידה חברה גם בוועדת תרבות אזורית של חבל שלום. מספרת: "גם אנשים בוועדות שומעים רק דברים חיוביים על אבשלום ויודעים שיש חיי קהילה ושעושים כאן דברים יפים, למרות שהכול עם תקציב קטן ודל ועדיין מוציאים דברים יפים. זה עושה בחוץ הדים ואנשים רוצים לבוא לכאן. ועובדה היא שדווקא אנשים מהאזור מחפשים באבשלום".

חזון אבשלום 2020

נסים קליפה חובש על ראשו כמה כובעים. הוא חבר ועד, ראש ועדת תכנון ובינוי של היישוב, חבר בוועדת קליטה וגם יו"ר וועדת שיווק ואמון על פיתוח היישוב ועל הרחבתו. לאשכול הוא הגיע מהמרכז לפני 16 שנים, הדריך נוער בחולית, גבולות ושדה ניצן, ובשנת 2010 הצטרף לאבשלום. "אני חושב שזה מקום עם פוטנציאל מדהים, ואם אתה רוצה שמשהו יפרח וילבלב, אתה צריך להשקיע. יש לי זמן אז אני משקיע", הוא מסביר איך הוא מתמרן בין כל תפקידיו וממהר להדגיש שהוא לא לבד בעסק: "יש פה ביישוב 21 אנשים פעילים. זה הרבה מאוד וממש לא מובן מאליו".
אחד הדברים המרכזיים שמעסיקים את נסים זה המחסור הבולט לעין במבני ציבור באבשלום. "אין מועדון נוער ומועדון חברים. אנחנו מקווים שעם הצמיחה הדמוגרפית אי אפשר יהיה עוד להתעלם מכך. זה עניין של תקציב. אין בית כנסת. הנוי והניקיון נראים הרבה יותר טוב מאשר לפני 4 שנים. יש לנו חזון 'אבשלום 2020' - כל 'זית', 'תמר' ו'צבר' (שמות השכונות ביישוב) יהיו ביחד 154 משפחות. זה ממש להכפיל את הכמות. יש לנו יועץ ארגוני שמלווה אותנו בכל התהליך. אנחנו מקבלים תמיכה רצופה מהמועצה ומהחטיבה להתיישבות ומגופים נוספים, בגלל שאנחנו היישוב שגדל בקצב הכי מהיר במועצה.

ובינתיים, עד ששנת 2020 תגיע, באבשלום עסוקים בימים אלו בהכנות לחגיגות 25 שנה להקמת היישוב, שיתקיימו בקיץ הקרוב. אחרי הפנינג מוצלח במיוחד שנערך כל סוף שבוע במהלך פסטיבל 'דרום אדום' האחרון, התוכניות לחגיגות חצי היובל מתגבשות: אורחים מבחוץ, מופע של הילדים, ואירוע מרכזי - הפנינג שיהיה פתוח לכל תושבי חבל שלום. "אנחנו רוצים שאנשים יכירו את אבשלום ושיראו איך התפתח", אומרת ענת, "זו ההזדמנות שלנו להראות לשכנים מי אנחנו ולאן הגענו - ולאן אנחנו רוצים להגיע".

יצאו מהפייסבוק - עלו על הכביש

הפחד והתסכול מתנועת המשאיות על כביש 232 יצאו בחודש האחרון מהרשתות החברתיות והפכו למעשים בשטח. תושבי אשכול עלו על הכביש ובנסיעה איטית ומאורגנת עיכבו בשלוש הזדמנויות שונות את התנועה למעבר כרם שלום. מארגני המחאה: "לא נפסיק ולא נעצור - עד שהמשאיות לא יעברו כאן יותר" • נגה גדג'

כבר הרבה זמן אומרים תושבי אשכול אחד לשני שאי אפשר להמשיך ככה. מדי יום מישהו כותב בפייסבוק על כמעט-תאונה וכולם מסכימים - צריך לעשות משהו. 
בחודש האחרון תושבי אשכול עשו משהו. עשרות תושבים יצאו מבתיהם כדי לשבש את תנועת המשאיות למעבר כרם שלום, ושלוש פעמים נסעו מצומת מגן למעבר, בשיירה ארוכה שעיכבה את התנועה - ובעיקר את המשאיות.
השיירות אורגנו בידי קבוצת תושבים שהחליטה שדי, חייבים להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות. (גילוי נאות: כותבת שורות אלו לוקחת חלק צנוע בפעילות הקבוצה). הם התארגנו, נפגשו והתייעצו  והחליטו לפתוח במאבק.
"פתחנו מטה מאבק", מספר תומי קלפאוך מעין הבשור, "הכנו תוכנית פעולה והחלטנו שהפעולה הראשונה תהיה שיירה שתתקדם בנסיעה איטית לאורך הכביש, וכדי שזה יהיה אפקטיבי תכננו כמה שיירות - ליצור הפרעה מתמשכת".
ואיך הייתה ההיענות?
"מדהימה. פתחנו דף פייסבוק – 'הקרב על הכביש 232' - שתוך שבוע כבר היו לו יותר מאלף חברים. כמעט 300 תושבים ביקשו להצטרף ולנסוע בשיירה. כמובן שלא כולם הגיעו בסוף, ואנחנו מבינים את זה – השיירה יצאה לדרך בבוקר ולא כולם יכולים להפסיד יום עבודה, אבל עשרות תושבים התייצבו למשימה. העובדה שכל כך הרבה תושבים השקיעו זמן, מאמץ ודלק היא מדהימה, ומעידה יותר מהכול על הצורך הדחוף בפתרון לבעיית המשאיות".
ומה באמת הפתרון לדעתכם?
"אנחנו חושבים שהפתרון לבעיית המשאיות הוא פתיחת מעבר נוסף לרצועה. כשמעבר קרני או ארז יהיו פעילים, המשאיות ייכנסו דרך שם ולא יעברו דרכנו". 
ומי קובע אם ואיזה מעברים יפעלו?
"משרד הביטחון. אבל משרד הביטחון לא מסביר את החלטתו לא לפתוח מעבר נוסף. הנימוק שלו הוא 'מסיבות ביטחוניות', שזה יכול להיות כל דבר ושום דבר".

"לא נעצור"

שלוש שיירות כבר ארגן מטה המאבק, ביום רביעי ה-9.3 וביום חמישי שלמחרת, וביום רביעי ה-30.3. בפעם הראשונה הנסיעה לא תואמה עם המשטרה וכשהגיעו השוטרים למקום הם ניסו למנוע את יציאת השיירה. אך התושבים היו נחושים להוציא את התוכנית לפועל והשיירה נסעה למרות התנגדות המשטרה. במהלך הנסיעה עיכבו השוטרים כמה נהגים והורידו אותם מהכביש, אך השיירה המשיכה בדרכה, עד למחסום.
ביום שלמחרת המארגנים שיתפו פעולה עם המשטרה וביקשו אישור וליווי ממשטרת אופקים, והשיירות הבאות יצאו לדרך בליווי משטרתי.  
"התכנון היה לגרום לאיחור בהגעה של המשאיות למעבר, כך שהן לא יספיקו להעביר את כל הסחורה המיועדת לרצועה", מסביר עמית שדה מעין הבשור. "כל נהג עושה כמה 'נגלות' ביום ועיכוב יכול לגרום להם לא להצליח להגיע עם הנגלה הבאה. אנחנו חושבים שברגע שאספקת הסחורות לעזה תיפגע – יהיה כבר מי שיפעיל לחץ על משרד הביטחון, שמחויב בהסדרים בינלאומיים להעביר כמות מסוימת של סחורה לרצועה".
וזה הצליח?
"אנחנו יודעים שביום של השיירה שלנו נכנסו לרצועה פחות משאיות בהשוואה לימים הקודמים. אנחנו גם יודעים שלאחרונה משרד הביטחון הביע תמיכה באפשרות של פתיחת מעבר נוסף, כך שנראה שהדברים זזים בכיוון הנכון".
אתם עושים עוד דברים חוץ מהשיירה?
לירז עשור ממבטחים: "כן, יצרנו קשר עם חברי כנסת שיכולים לעזור, תלינו שלטים ברחבי המועצה ופנינו לתקשורת, שפרסמה כתבות על המאבק בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונים ובאינטרנט".   
 מתוכננים צעדים נוספים?
"כמובן. אנחנו לא נעצור ולא נפסיק, עד שמספר המשאיות יצומצם בצורה משמעותית. כרגע אנחנו מתכננים הפגנה גדולה והשבתה של בית הספר".
אתם פועלים בשיתוף עם המועצה?
איריס גלעד דולינגר מדקל: "בהתחלה לא היינו בקשר. השיירה הראשונה שלנו לא הייתה באישור המשטרה ולא יכולנו לערב את המועצה בפעולות לא חוקיות, וגם לא היינו בטוחים שאנחנו והמועצה רואים עין בעין את מטרות המאבק. אבל כן דאגנו לעדכן אותם, וגדי הציע את עזרתו מול המשטרה, במידה ויהיו עצורים. אל שתי השיירות הבאות גדי הצטרף בעצמו ונסע יחד עם התושבים, ובמקביל הזמין אותנו להיפגש איתו. בפגישה הצלחנו להגיע להבנה לגבי המאבק, דרכיו ומטרותיו. לא על הכול אנחנו מסכימים ולא בהכול הוא מסכים איתנו, אבל נוצרה אפשרות לשיתוף פעולה, ואנחנו שמחים עליה ומשתמשים בה".
אסף אסולין מדקל: "אנחנו מבינים שיש דברים שראש מועצה יכול לעשות שאנחנו לא מסוגלים, אבל יש גם דברים שראש מועצה מתוקף המשרה ציבורית לא יכול לעשות - ואנחנו כתושבים כן יכולים. לכל אחד יש את תפקידו במאבק, והמטרה היא משותפת".

עבודה לטווח ארוך

בנוסף  ל"הקרב על הכביש" פועלת קבוצת תושבים נוספת שעוסקת בנושא כביש 232. ז'הן ברמן מאבשלום מספר שהקבוצה החלה בפעילות בפברואר. "נפגשנו בבית של מינה כהן במגן, והחלטנו לפעול בכמה מישורים – יצרנו קשר עם חברי כנסת ושרים, והצלחנו לעניין כמה מהם במאבק שלנו, יצרנו קשר עם עמותת 'אור ירוק' ואנחנו מתכננים אירועים משותפים ביחד. נפגשנו עם תלמידי י"א-י"ב מ'נופי הבשור' ועבדנו יחד איתם על סרטונים מהכביש ועל פעילויות לבני הנוער, ואנחנו בודקים עבודה משותפת עם וויז (waze).
איך וויז יכולים לעזור?
"יש להם מאגר נתונים ענק על כל מה שקורה בכבישים, והם מעבירים חלק מהנתונים למשרדי הממשלה. אם נדע איזה נתונים הם מעבירים, נוכל להשתמש בזה על ידי דיווחים לוויז: נדווח על בורות בכביש, על עיכובים בתנועה, על תאונות - ככה יידעו שמשהו לא בסדר עם הכביש. כרגע אף אחד מאיתנו שנוסע בכביש 232 לא מפעיל וויז כי אין לנו צורך בזה, אבל אם נדע שזה יכול לעזור אז נבקש מהתושבים  לדווח על כל בעיה בכביש".
אתם פועלים בשיתוף עם המועצה?
"כן, אנחנו קבוצה עצמאית שעובדת בשיתוף עם המועצה וגם בשיתוף עם קבוצת התושבים השנייה. כולנו גם חלק ממטה המאבק שהקימה המועצה".
ומה המטרה שהצבתם לעצמכם?
"בטווח המיידי – להפחית את מספר המשאיות על הכביש שלנו, זו הבעיה הדחופה ביותר. אחר כך נטפל גם בבעיות בכביש עצמו, שכבר לא מותאם לאוכלוסייה של המועצה ששילשה את עצמה. זוהי עבודה לטווח ארוך, ואנחנו מכינים את עצמנו לתקופה ארוכה של פעילות. אני מקווה שכל תושבי המועצה יירתמו לעזור". 

מספר המשאיות ירד

נושא הכביש אינו יורד כמובן גם מסדר יומו של ראש המועצה גדי ירקוני. "אנחנו כבר כמה חודשים בשיח אינטנסיבי בנושא הכביש מול משרדי הממשלה כולל ראש הממשלה", אומר גדי. "אנחנו שמחים שגם התושבים פועלים בעניין - מאבק התושבים נותן לנו רוח גבית וזה אמצעי חשוב שיכול ליצור לחץ נוסף על מקבלי ההחלטות. אנחנו מצדנו פועלים כל הזמן בכל הערוצים לפתור את בעיית הכביש והמשאיות, וגם הקמנו מטה מאבק שחברים בו גם תושבים".
ויש תוצאות?
"כן. חברת נתיבי ישראל (נת"י) התחילה לרבד חלקים מהכביש ממגן עד כרם שלום. הריבוד לא נכלל בתוכניות עבודה של נת"י ומשרד התחבורה, שטענו שממילא הכביש יורחב תוך כמה שנים אז אין טעם להשקיע כסף. אנחנו לא הסכמנו לקבל את זה, וטענו שהמצב התשתיתי החמור דורש תיקון מיידי. דרשנו מהנהלת נת"י לבוא, והם ראו איך הכביש נראה ומיד הקצו לריבוד 12 מיליון שקלים.
"במקביל דרשנו מהמשטרה להגביר את האכיפה. פניתי לראש אגף התנועה במשטרה וביקשתי שיבוא לראות במה מדובר. הוא הגיע והחליט על הגברת האכיפה. ובאמת היה מבצע משמעותי שבמהלכו הורדו מהכביש משאיות לא תקינות וחולקו מאות דו"חות לנהגים. ראינו את ההשלכות במחאה של נהגי המשאיות, ואנחנו יודעים מגורמים במעבר שמאז שהאכיפה הוגברה, מספר המשאיות שמגיעות למעבר ירד באופן משמעותי". 

ומה בנוגע להרחבת הכביש?
"גם כאן הושגה התקדמות. מונו מתכננים ונקבעו לוחות זמנים - עד סוף 2016 יסתיים התכנון וב-2017 יתחילו העבודות. מכיוון שבגזרה הזו הדברים מתקדמים, אנחנו משקיעים כעת את מרב המאמצים בצמצום מיידי של מספר המשאיות ובלחץ לפתיחת מעבר נוסף".
ומה קורה עם זה? 
"אנחנו עובדים מול משרד התחבורה ומול משרד הביטחון. משרד התחבורה אמור השבוע להפעיל את הצו להגבלת שעות הנסיעה של המשאיות המגיעות למעבר כרם שלום בין שבע לתשע בבוקר ובין שלוש לחמש אחה"צ. האכיפה  תתחיל מבית קמה, כך שאלינו המשאיות אמורות לא להגיע בכלל בשעות האלו".
ומה לגבי משרד הביטחון?
"העבודה מולו יותר מורכבת. נפגשתי עם ראש מנהלת המעברים ועם מנהל מעבר כרם שלום ודרשתי תשובות ולו"ז לצמצום מספר המשאיות. יצרנו גם שיתוף פעולה עם מועצה אזורית מרחבים שגם שם סובלים מתנועת המשאיות והוצאנו מכתב משותף למשרד הביטחון לגבי פתיחת מעבר נוסף. התרשמנו ששר הביטחון מבין את הבעיה ופועל כדי לספק לנו פתרונות. אנחנו מצדנו נפעיל את כל הלחץ כדי שזה יקרה".
חפשו בפייסבוק: הקרב על הכביש 232 (העמוד), הקרב על הכביש 232 - הקבוצה
ובאתר המועצה דף הבית← "מטה המאבק על 232"

הפעם, הטבלה משקרת

גם הערב יגיעו שחקני הפועל אשכול מהעבודה ישר לאולם כלנית, וייתנו את הכול על המגרש. סיפורה של הקבוצה המקומית שמשחקת ביחד כבר 16 שנה, ונלחמת על כל כדור כאילו היה האחרון • יובל רויטמן

נתחיל בבשורות הרעות - הפועל אשכול תסיים את העונה במקום ה-11 והלפני אחרון בליגה א' דרום, ותרד לליגה ב'. (ירידה שעשויה להתבטל, אם אחת מקבוצות הצמרת בליגה ב' תוותר על זכות העלייה).
הבשורות הטובות - וללא שום ספק החשובות יותר - הפועל אשכול היא קבוצה של לוחמים שאוהבים כדורסל ומשחקים כבר שנים ביחד בתשוקה גדולה. קבוצה שהגיל הממוצע של שחקניה, שנושק ל-40, לעתים כפול מהגיל הממוצע של שחקני הקבוצות היריבות, (שגם מתאמנות באופן סדיר, בניגוד אליה). קבוצה שנותנת פייט אמיתי כל משחק, לא נרתעת מהיריבות ולא מוותרת עד השנייה האחרונה.
הערב (ג', 5.4) ב-20:00 באולם כלנית יעלו שחקני אשכול למשחק מול הפועל באר שבע אסא ובשבוע הבא ייערך המשחק האחרון לעונה, מול הפועל ירושלים פסגת זאב. המשחקים האלה הם אולי רק בשביל הפרוטוקול, אבל תהיו בטוחים ששחקני אשכול יזיעו שם לא פחות משהזיעו ב-16 השנים האחרונות.

באים לנצח

האהבה למשחק והרצון לנצח מלווים אותם מצעירותם. כולם שיחקו בקבוצות הילדים והנוער במועצה, בשנים שאשכול עוד הייתה אימפריית כדורסל. נכון, הם לא זריזים כמו פעם, והכושר הוא לא כמו שהיה בגיל 18, אבל לשחק כדורסל - כמו לרכב על אופניים - לא שוכחים. וכשהם עולים על המגרש הם באים לעבוד, ולעבוד קשה. מתאבדים על כל כדור, מנתרים על כל ריבאונד ושומרים חזק.
כך היה במשחק מול הפועל ירושלים מרכז, שהגיעו בחודש האחרון לאולם כלנית וחשבו שהם באים לטיול. המשחק היה צמוד וחזק, כשירושלים מובילה ברובו, אך קליעת עונשין שתי שניות לסיום של אור פרחי, הצעיר בחבורה, העניקה לאשכול ניצחון דרמטי בסמוך לבאזר - 68-67 - שהוכיח שההיכרות רבת השנים בין השחקנים, הניסיון הרב וקור הרוח יכולים להכריע משחקים. 
לפני שבועיים כבר היה מאתגר יותר ומשחק בית מול השנייה בטבלה, הפועל מבועים - שבמשך שלושה רבעים היה צמוד - הסתיים בהפסד 78-63, כשברבע האחרון הפרשי הגיל כבר עשו את ההבדל. בשבוע שעבר יצאה הקבוצה למשחק חוץ מול מכבי דימונה והמשחק הסתיים בהפסד צורב  73-46.

היסטוריה על קצה הכדור

בניגוד לחלק מקבוצות הליגה, שחקני אשכול לא מקבלים שכר. לפעמים הם מגיעים למשחקים ישר מהעבודה, פושטים את בגדי ההייטקיסט או החקלאי, ועולים על הגופיות בלבן-שחור. 
הקבוצה, שהוקמה בשנת 2000, נקראה תחילה  "הפועל גבולות", ושיחקה בליגה ג', עד שזו התפרקה ב-2004. בשנים 2006 עד 2010 עשתה הקבוצה חייל בליגה ב'. "עד 2010 סיימנו כמעט כל שנה במקום הראשון. לא עלינו, כי פחדנו שנצטרך להתאמן ולא היינו מגיעים לזה", אומר רביב חיים (שדה ניצן, במקור מגבולות), הוותיק בקבוצה ומאמן-שחקן. "בשנה האחרונה בליגה ב' הגענו לגביע הליגה וסיימנו מקום שני. לפני חמש שנים עלינו לליגה א' וסיימנו פעמיים במקום הרביעי ופעם אחת במקום החמישי".
השם שונה ל"הפועל אשכול" בשל אילוצי ביורוקרטיה. "ב-2010 יצא חוק שאם קבוצה חברה באגודת ספורט, חייב קבוצת נוער מתחתיה כדי לקבל תקציב. אז שינינו שם להפועל אשכול". 

מאיפה מגיע הכסף לקבוצה?

"הטוטו מעביר כסף ל'הפועל' שמעבירים לנו - וזה מספיק בקושי לתשלום לשופטים ולביטוח שחקנים, שחובה לעשות".

הקהל אש, אבל זה לא מספיק

אי אפשר לדבר על הקבוצה בלי לדבר על הקהל, שמורכב בעיקרו מילדי השחקנים, שבאים לראות את אבא מזיע, שרים כל המשחק ובהפסקות עולים על המגרש כדי להספיק לגנוב כמה זריקות לסל. הילדים זה כמובן נחמד, אבל לא מספיק, ומלבד כמה אוהדים בודדים ללא קשר משפחתי, עצוב לראות את  היציע מיותם ברובו. כשאני שואל את תומר פרחי ונגב מגן, שבאים כדרך קבע  לראות את האבות שלהם משחקים, מה הם חושבים על הקבוצה, הם עונים פה אחד: "אשכול זו הקבוצה הכי טובה שאנחנו מכירים". במדור מסכימים.

הורים מדברים

הזדמנות שניתנת בוועדת ההיגוי לשיתוף הציבור בתהליך הקמתו של קמפוס החינוך היסודי הובילה למפגש ראשון מסוגו באשכול. כ־70 הורים - מקיבוצים ומושבים - התכנסו לדון בתמונת עתיד בתי הספר היסודיים במועצה. "יש לנו הזדמנות להקים בית ספר מעולה שיהיה יותר טוב מבית ספר סטנדרטי" 

תהליך העבודה על הקמפוס החינוכי המשותף לתלמידי בית הספר היסודיים באשכול תפס החודש תאוצה, כשלצד עבודתה של ועדת ההיגוי התכנסה לראשונה קבוצת הורים שתעסוק בדמותם של בתי הספר.
היוזמה לפעילות הקבוצה הגיעה מציבור ההורים, כאשר מי שמובילים אותה הם נציגי הציבור החברים בוועדת ההיגוי – אייל דבורי מבארי, דנה אדמון אדרי משדי אברהם, לירן רייזר מעין הבשור, אליהם הצטרפה גם שרון גבאי מצאלים. הם פנו בקריאה להורים מכל יישובי המועצה לבוא למפגש בנושא בתי הספר היסודיים. היענות ההורים הייתה גבוהה – בחדר הישיבות במועצה התכנסו כ־70 הורים, מכל הקיבוצים והמושבים באשכול.
אייל, דנה ולירן הסבירו שהמשימה הראשונה של ועדת ההיגוי היא לגבש את התפישה החינוכית ואת יעדי החינוך היסודי במועצה כולה – בשני בתי הספר היסודיים, ולכן לכל תושבי המועצה יש אינטרס להיות מעורבים. מטרת הקבוצה היא לגבש עמדות לגבי התפישה החינוכית בבתי הספר היסודיים ולהציג אותן בפני ועדת ההיגוי, שלה ניתן המנדט לקבל את ההחלטות הנוגעות לבתי הספר. הקבוצה תכין מסמך עם העקרונות וההבנות שאליהם תגיע, אותו יביאו נציגי הציבור לוועדת ההיגוי בתור העמדה של ההורים באשכול.
אייל, דנה ולירן הדגישו כי עבודת קבוצת ההורים היא על דעת המועצה: "המועצה נתנה את ברכת הדרך למפגש, והיא רואה בכך דבר מבורך", אמרו, "אנחנו עומדים על פתחה של הזדמנות חד פעמית להשפיע על תהליך משמעותי שקורה באשכול. המועצה מושיטה יד לשיתוף תושבים, וזה לא מובן מאליו. כל תהליך עבודתה של ועדת ההיגוי מותווה בצורה חד משמעית לשיתוף הציבור, דרך מעגלי שיח, נציגי הציבור, דיווח ושקיפות. אבל אנחנו הרגשנו שיש צורך בשיתוף יותר פעיל ומיידי, ולכן יזמנו את הפגישה הזו. כדי ליצור שיתוף אקטיבי של הקהילה בתהליך הקמת בתי הספר באשכול. חברי ועדת ההיגוי הביעו רצון לשיתוף פעולה עם הקבוצה, והמועצה שמחה שמתקיים תהליך כזה ותומכת בדיאלוג שנוצר עם ההורים.
אייל, דנה ולירן הוסיפו כי "המנדט שלנו כנציגי ציבור בוועדה הוא לא להביא בהכרח את 'האג׳נדה 'הפרטית שלנו, אלא להביא את הקול והעמדות בקרב הציבור. את זה נוכל לעשות באמצעות השיח פתוח של הקבוצה".

חולמים גבוה

לקבוצת ההורים מתוכננות שמונה פגישות, עד חודש יולי (לוח הזמנים של ועדת ההיגוי מתוכנן כך שהשלב הראשון בעבודת הוועדה – גיבוש התפישה החינוכית – יסתיים עד יולי 2016).
בפגישות הראשונות משתתפי הקבוצה יכירו שיטות חינוכיות שונות בארץ ובעולם. "עולם ההוראה משתנה, וקורים הרבה דברים חדשים", אמר אייל. "אנחנו רוצים להכיר את הגישות החינוכיות החדשות: חינוך דמוקרטי, אנתרופוסופי, מבוסס פרויקטים, מבוסס משחק וכו'". חשוב להדגיש שהשיטות האלו הן חלק מהמסלולים במשרד החינוך וניתן ליישמן בבית ספר ממלכתי – שכן בכל  מקרה בית הספר יהיה ממלכתי, של משרד החינוך. "אבל יש לנו הזדמנות להקים בתוך המערכת של משרד החינוך בית ספר מעולה, שיהיה יותר טוב מבית ספר סטנדרטי. לשם כך צריך לחלום גבוה, ויש לנו חלום". 
כשניתנה זכות הדיבור להורים עלו הצעות ושאלות רבות. כמה הורים הביעו חשש שבפועל ההחלטות ייקבעו ב"חלונות הגבוהים", ולמעשה הקול שלהם לא ייספר. התשובה הייתה חד משמעית – ההחלטות לגבי בתי הספר יתקבלו תוך כדי תהליך. כרגע עוד לא ידוע דבר חוץ ממה שהוחלט על ידי מליאת המועצה – שיקום בית ספר בקריית החינוך ושבשני בתי הספר היסודיים ילמדו גם קיבוצניקים וגם מושבניקים. טרם הוחלט איך יחולקו התלמידים בין בתי הספר (האפשרויות: בית ספר אחד לילדי א'-ג' ושני ל-ד'-ו', חלוקה לפי יישובים, חלוקה אקראית, חלוקה לפי תחומי לימוד), טרם הוחלט מה יהיה אופי בית הספר, איך הוא ייראה ובאיזה שיטה יפעל - כל אלו החלטות שתקבל ועדת ההיגוי, ולכן חשוב לדון בכל הסוגיות הללו. "ועדת ההיגוי מתכוונת להתייחס ברצינות לתוצרים שהקבוצה תביא אליה, ולכן יש פה הזדמנות אמיתית להשפיע", אומר לירן. 

ועדת ההיגוי - הפגישה השנייה
עקרונות חינוכיים, תכנון אדריכלי, הקשר עם הציבור 

ושיתוף המורים - בכל אלה ועוד דנה ועדת ההיגוי בפגישתה השנייה
ועדת ההיגוי להקמת קריית החינוך המשולבת לתלמידי היסודי באשכול קיימה בחודש האחרון את פגישתה השנייה. לוועדה הצטרפו גם אילונה סקג'ו (מפקחת משרד החינוך) ומיכל  עוזיהו (עוזרת ראש המועצה) במעמד משקיפה.
הנושא הדחוף ביותר שעומד על סדר יומה של הוועדה הוא התכנון האדריכלי של בית הספר החדש, ולשם כך החלה כבר לפעול ועדת משימה בראשות מנהלת אגף החינוך יעל אדר שדנה בעקרונות הכלליים שעל פיהם ייעשה התכנון האדריכלי הראשוני. ועדת המשימה הציגה את המלצותיה לוועדת ההיגוי והוחלט כי על פי העקרונות הללו יתחיל אדריכל המועצה לתכנן את בית הספר. נקבע כי המתכנן יכין שלוש חלופות תכנוניות, אותן יציג לוועדת המשימה שתעיר את הערותיה ולבסוף תבחר את החלופה המועדפת עליה ותביא אותה לאישור ועדת ההיגוי. בחירת הדגם התכנוני המועדף תיעשה עד אפריל, ובכל מקרה, התוכנית אדריכלית תאפשר גמישות לשינויים פנימיים בהתאם למודל החינוכי שייקבע בהמשך.
בדיון הודגש שוועדת המשימה עוסקת כרגע רק בעקרונות כלליים שדרושים להתחלת התכנון האדריכלי, ואילו נושאי עומק הקשורים לתפישה החינוכית (לדוגמה אופן חלוקת התלמידים בין בתי הספר) יטופלו בהמשך על ידי ועדות משנה.
הוועדה אישרה גם הקמת ועדת משנה למידע וקשר עם הציבור, שתוביל דוברת המועצה יפעת ליפנר. 
עוד הוחלט כי צוות בראשות משה מורג, גדי ירקוני ויעל אדר יקיים בשבועות הקרובים מפגשים עם המורים בשני בתי הספר. הודגש כי בהמשך ישולבו מורים בוועדות משנה של ועדת ההיגוי.
ראש המועצה גדי ירקוני אמר בישיבה כי במקביל לבניית בית הספר החדש המועצה גם תבצע שיפור תשתיות ב"ניצני אשכול". 

את פרוטוקול הישיבה ניתן לקרוא באתר המועצה.

המפגש הבא של קבוצת ההורים יתקיים ב־29.3 יום ג' בשעה 20:15 במועדון החבר בקיבוץ מגן תושבים, הורים, הורים לעתיד, סבים, ומורים מוזמנים לבוא ולקחת חלק.

הדנדש לא מפסיקה להתחדש- "החנות" החינמית לבגדים יד שנייה בתלמי יוסף

"החנות" החינמית לבגדים יד שנייה בתלמי יוסף שפתוחה כבר שנה, גדלה ומתרחבת עקב הביקוש וההצלחה, וחנות דומה באורים נפתחה באחרונה

הדנדש, "חנות" לבגדים יד שנייה בתלמי יוסף (232, גיליון 138), פתוחה כבר כמעט שנה ושתי הבנות שמפעילות אותה, דנה עג'מי ועינת כהן שלם, ממשיכות באותו המרץ למלא את המקום בבגדים "חדשים" ובאהבה.
הדנדש היא "חנות" מיוחדת לבגדים יד שנייה הנמצאת בתלמי יוסף. הבגדים נמסרים ללא תמורה כספית. המבקרים במקום מוזמנים לבוא ולקחת כמה בגדים שרק רוצים וגם להביא לחנות בגדים במצב טוב, שאין בהם צורך.

המקום משמש לקוחות רבים, בעיקר מחבל שלום, אבל לא רק. ככל שעובר הזמן מגיעים לקוחות גם משאר חלקי המועצה ודנה ועינת מוסרות: "נשמח אם כל תושבי המועצה יכירו את הדנדש ויבואו לבקר וליהנות מהבגדים".
דבורה ציטרנוביץ מאורים, שביקרה בדנדש והתרשמה מהמקום, החליטה להקים "חנות" דומה באורים, שנקראת "המתנות" וגם בה הבגדים נמסרים בחינם. "המתנות" נפתחת בעזרתן של נשים מתנדבות ונפלאות מאורים ובנות דנדש מסייעות לדבורה למלא את המדפים ומברכות אותה על היוזמה הברוכה.
הדנדש תקיים יריד חזרה לבית הספר באוגוסט.

שעות פתיחה:
דנדש (תלמי יוסף): 
יום ב' - 11:00-9:00 
יום ד' - 23:00-20:30 

"המתנות" (אורים): 

יומן מסעשא

המפגש בין ניצולי שואה תושבי המועצה לתלמידי "נופי הבשור" הוליד גם השנה הפקת תיאטרון ייחודית. "החיבור הבין־אישי בפרויקט הוא מקור הכוח שלו" • תם פרחי

שיתוף הפעולה בין נווה אשכול לתיאטרון הנגב נמשך זו השנה השלישית ומוליד מפגש ייחודי בין ניצולי שואה לתלמידי תיכון מ"נופי הבשור" ולתלמידים מהאולפן למוזיקה והאולפן למחול – "אנחנו פה" שמו. בתהליך מרתק התוודעו בני הנוער הן לנקודת מבטם של בני הדור השני לשואה והן לסיפורי הישרדותם של הניצולים ועיבדו אותם להפקת תיאטרון קהילתית.

השנה הנחו את המפגשים הקבוצתיים ד"ר חיותה זילברמן ואירנה בר־סלע. שלא כבעבר, הפעם לא הוצג המופע באולם המועצה אלא בנווה אשכול. יוליה סבו מנווה אשכול מספרת: "לשבוע אחד הפך נווה אשכול למרכז אמנויות שבו לכולם יש תפקיד: מארחים, מרכזים, קוראי טקסטים, רקדנים, ניצבים, קשובים וצופים שפסעו יחד אתנו במסדרונות ובכל פעם פתחו דלת לעולמו של ניצול אחר. למעשה, הפך הציבור מצופה סביל לשותף פעיל במסע ונחשף בצורה אינטימית לאנשים שכל חייהם נושאים על גבם את משא השואה".

המנוע מאחורי הפרויקט כולו הם דינה פלג, מנהלת נווה אשכול, ואיסי ממנוב־נוריאל, מנהל תאטרון הנגב, שעיבדו את הסיפורים לכדי המופע החווייתי "מסעשא". בשיחה עמו מספר איסי על ההיבט התיאטרלי והערך המוסף של ההפקה הייחודית:

מה מהות השם "מסעשא"?

"את שם המופע הגתה חיותה וכוונתו להעיד על מסע שהוא גם משא – מצד אחד המסע הגיאוגרפי הממושך שעברו הניצולים עד שהגיעו ארצה, ומצד שני משא הזיכרונות והמשא הנפשי הכבד שרובץ עליהם מאז ועד היום".

המופע שהעליתם נחלק לשני חלקים – הטקס והתחנות. מנין בא רעיון התחנות?

"המעבר בין התחנות גורם לצופים לחוות בעצמם משהו מן המסע שעברו הניצולים. אני בא מהעולם של תאטרון פרינג' והכוונה הייתה לנסות לעשות תאטרון אחר, שונה, לא רגיל. לעשות תאטרון פרינג' עם אנשים בני שמונים זה דבר מאוד לא שגרתי, ולכן הם גם לא מיד הבינו לאן זה הולך, אבל בסופו של דבר הם התאהבו בכל העניין".

ומדוע נזקקתם בעצם לטקסיות הפורמלית?

"הרצון שלנו היה לשלב בין טקסטים קאנוניים, שמוכרים לרובנו, לבין הטקסטים שנכתבו על יסוד התכנים שעלו במפגשים במשך השנה. בעיניי אין למופע זכות קיום אם לא צופים בשני החלקים בשלמותם, ולכן מי שבא רק לטקס או רק לתחנות – החמיץ משהו. יתרה מזאת, שני חלקי המופע הם הזדמנות להסתכל על הנושא כולו גם במבט רחב יותר, בזום-אאוט, וגם בזום-אין, כלומר בהתבוננות ממוקדת יותר בסיפורים של הניצולים".

מהו מבחינתך מקור הכוח של הפרויקט?

"ההתעקשות שלנו לקיים את הפרויקט הזה שנה אחרי שנה היא קודם כל מכוח המפגש הבין־אישי שהוא מזמן למשתתפים בו. מדהים לראות כמה חשש יש מצדם של כל הנוגעים בדבר בתחילת הדרך, ואיך ברגע אחד של מפגש החשש הזה מתפוגג. מבחינתי זהו פרויקט קהילתי מיוחד במינו, ובלי ספק אחת ההפקות החשובות ביותר של תאטרון הנגב, שהוא דוגמה מצוינת לאופן שבו תאטרון בפריפריה אמור לנהוג". 

מפגשים מהסוג האישי

ואמנם, יותר מכל הדברים היפים שהוליד התהליך הזה, עיקר גדולתו הוא במפגש הבין־דורי. כך מעידה גם נילי בנאי (רעים), ניצולת שואה בת 84 שסיפרה את סיפורה בהמחזה ובריקוד משותף עם שלוש רקדניות מהאולפן למחול: "החיבור עם הנוער היה נהדר – עם כל הנערים שנפגשנו ובעיקר עם שלוש הבנות שרקדו אתי בקטע שהצגתי. היה מקסים לרקוד אתן ולא התעייפתי לרגע – כשאני שומעת מוזיקה הגוף שלי פשוט מתחיל לזוז". 

עבור שמחה גבאי (רעים), ניצולת שואה בת 74, היה המפגש עם בני הנוער מרגש במיוחד, שכן גם הנכד שלה, אורי, היה שותף למסע: "זו שנה ראשונה שלי בפרויקט ולא הייתי בטוחה שאתאים, כיוון שנולדתי בשנת 42' והייתי צעירה מאוד בזמן השואה. היום אני אסירת תודה לחבורה הנהדרת הזאת שקיבלה אותי אליה, ואני גאה מאוד שגם הנכד שלי היה חלק בלתי נפרד מהתהליך הזה – הוא נתן לי המון כוח".

אורי טלקר (רעים), הנכד של שמחה, הוא תלמיד כיתה י'. הוא צפה במופעים בשנים קודמות והשנה החליט להצטרף לפרויקט בעצמו במסגרת התכנית למעורבות חברתית ב"נופי הבשור". כשהגיעו ניצולי השואה לבית הספר כדי לספר על הפרויקט, הוא הופתע לגלות ביניהם את סבתא שלו: "אני מאוד מתעניין בהיסטוריה בכלל ובהיסטוריה של המשפחה שלי בפרט, אז כבר הכרתי את הסיפור של סבתא. ובכל זאת, לשמוע אותה בפורום הזה גרם לי להתחבר עוד יותר לכל התהליך". גם הסבתא וגם הנכד הודו שמאז הסתיים הפרויקט הם מרגישים חוסר של ממש: "אמנם לא עבר הרבה זמן מאז סיום המופע, אבל אנחנו כבר מתגעגעים מאוד למפגשים של ימי ראשון".

אין דין ואין דן

אוטובוסים שמאחרים, מודיעין שלא עונה וקווים שפשוט לא מגיעים - כל אלו הם מנת חלקם של הנוסעים בתחבורה הציבורית באשכול ובכל צפון הנגב, מאז החליפה "דן בדרום" את "אגד תעבורה". "אנחנו תקועים בבית. אי אפשר להגיע לעבודה, לנסוע לקניות או לסידורים. משרד התחבורה הפקיר אותנו" • תם פרחי

בתום פתיחות חגיגיות והרמות כוסית, הקדמות והכנות, הצהרות והבטחות - סוף סוף זה קרה: ב־12.2 סיימה "אגד תעבורה" לספק שירותי תחבורה ציבורית באזור צפון הנגב וחברת "דן בדרום" אחזה במושכות במקומה ויצאה לדרך. או לפחות התכוונה לצאת לדרך. בפועל – היא תקועה בתחנה.

שבועיים עברו מיום החילוף והברדק חוגג: לוחות זמנים מוטעים ומטעים, אוטובוסים מבוששים לבוא, נהגים מבולבלים, מוקדים טלפוניים קורסים ומעל לכל – נוסעים זועמים ומתוסכלים ששגרת יומם השתבשה לחלוטין. ברוכים הבאים לחֶלֶם מודל 2016. 

כבר קרוב לשנה ששני אפרים (נירים) נוסעת לעבודתה בבארי באוטובוס של 5:30 בבוקר. כשנודע לה שחברת "דן בדרום" עומדת להחליף את "אגד תעבורה" במתן שירותי התחבורה הציבורית באשכול, היא ווידאה באתר החברה שהקווים הרלוונטיים לה ימשיכו לפעול כסדרם. לכן התפלאה לגלות ביום הראשון בו החלה "דן בדרום" לפעול כי האוטובוס שלה לא הגיע לתחנה, וכך גם בכל הבקרים שבאו בעקבותיו. שני קיוותה שמדובר באי־סדרים שייפתרו במהרה, ובינתיים נסעה לעבודה בטרמפים. כעבור ארבעה ימים התייאשה והודיעה למעבידיה שהיא מתקשה להגיע לעבודה, אך הם ענו לה שהיא מוכרחה לבוא, אפילו תצטרך "לרכוב לעבודה על סוס ועגלה". כעבור כמה ימים של איחורים בלתי פוסקים, היא נאלצה להתפטר ולעזוב את מקום עבודתה.

אם אינכם צרכנים נאמנים של התחבורה הציבורית אתם עלולים להטיל ספק באמינות הסיפור הזה או להקל בו בראש. אך כל מי שאין לו רכב פרטי והאוטובוסים של "דן בדרום" הם הקשר העיקרי שלו לעולם החיצון, מבין בדיוק על מה שני מדברת. מבין וגם זועם על המחדל הזה, שגם ותיקי המועצה מתקשים לזכור כדוגמתו.

אמפולה מורדוך (עין הבשור) היא משתמשת קבועה בשירותי התחבורה הציבורית באזור וגם היא תקועה בבית כבר שבועיים: "לא יכולה לצאת לעיר, לא לסופר ואפילו לא למרפאה. באזור שלנו גם אי אפשר לתפוס מונית מתי שרוצים, ויש גבול למספר הפעמים שאפשר לבקש טובות מחברים. ומילא אני, אני מכירה כאן אנשים, אבל מה לגבי עובדים זרים למשל שאין להם ממי לבקש עזרה?".

בדומה לשני, גם אמפולה התמודדה בשבועיים האחרונים עם הרבה תקריות מרגיזות; אחת מהן מקוממת במיוחד: "הבן שלי לומד נהיגה באופקים, אבל האוטובוסים לשם פשוט לא מופיעים. באחד הימים הוא הצליח להגיע לאופקים עם הסעה מבית הספר, אבל הבעיה הייתה בחזרה. הוא חיכה שלוש שעות לאוטובוס וב־20:00 בערב החליט לחזור הביתה במונית שעלתה לו 120 שקל".

הבלגן ב"דן" לא פסח גם על יישובי פתחת שלום. אורן חזן (יתד) הוא לוחם שמשרת בצפון הארץ. ביום ראשון האחרון הוא חיכה לאוטובוס האמור לצאת מיתד ב־6:30 ולהגיע למועצה ב־7:00. רק כעבור 35 דקות בא האוטובוס ליתד, וכשהגיע למועצה כבר יצאו לדרכם האוטובוסים לתל־אביב: "אני חייל – אם אומרים לי להיות ב־10:00 בקריית שמונה ואני מגיע ב־12:00, אני מקבל עונש. וזה לא רק האיחורים המטורפים, אלא גם הנהגים שאין להם מושג באלה תחנות הם צריכים לעצור וכמה כסף הם צריכים לגבות על הנסיעה. במקום שהם יסבירו לנוסעים כמה הם צריכים לשלם, הנהגים שואלים אותנו כמה עולה הנסיעה".

וזה עוד לא הכול. אביבית שוורץ ג'ון, המפעילה את אתר האינטרנט של בארי, ביקשה לעדכן את לוחות הזמנים של האוטובוסים החדשים באתר הקיבוץ, אך גילתה להפתעתה שבכל אחד מהאתרים (אתר "דן בדרום", אתר המועצה ואתר משרד התחבורה) מופיע לוח זמנים אחר. בנוסף, שלא כבעבר, מרבית האוטובוסים עוצרים במסעף ולא נכנסים לקיבוץ. אפילו האוטובוס האחרון, העוצר בבארי ב־21:45 לא מכניס את התושבים פנימה – "זה בלתי סביר בכל מקרה ועל אחת כמה וכמה במציאות ביטחונית כמו שלנו". וכמו במקרים האחרים, כך גם הפעם – כל קשר בין הפרסום לבין המציאות, בין ההבטחות הגדולות ליישומן בפועל – מקרי בהחלט. לדעת אביבית: "לא מדובר כאן רק בבלבול של התחלה, אלא באי־אמירת אמת בפרסום. ואם יש אמת בפרסום, אז לא רק שלא צפויה הטבה בשירותים, אלא להיפך – התחבורה הציבורית באזור תורע משמעותית".  

אין עונים

צרכני התחבורה הציבורית הזועמים ניסו לפנות למוקד הטלפוני של "דן בדרום", אך שם לא עונים אף פעם. חברת "דן" – ש"דן בדרום" היא חברת בת שלה - מתנערת מהמחדל וטוענת ש"זה לא אנחנו, זה הם", וגם משרד התחבורה לא מזדרז להושיע.

בצר להם פנו רבים מהנוסעים באשכול למועצה וביקשו שתפתור את הבעיה. המועצה דרשה וגם קיבלה תגבור של מיניבוסים מ"דן בדרום" והזדרזה להשמיש אוטובוסים משלה כדי לסייע באיסוף התושבים אל המועצה ובפיזור ליישובים. במקביל נמצא ראש המועצה גדי ירקוני בקשר הדוק עם נציגי חברות "דן" ו"דן בדרום" ועם משרד התחבורה בניסיון לפתור את המשבר. 

ואם צרת רבים היא אכן חצי נחמה – כדאי לדעת שהליקויים החמורים בתחבורה הציבורית הם בכל צפון הנגב - מאשקלון עד קריית גת, דרך אופקים, שדרות ונתיבות. בשבוע שעבר הודיע משרד התחבורה כי אם שירותי התחבורה לא יוסדרו במלואם עד בוקר יום רביעי ה־24.2, הוא יבטל את הזיכיון של "דן בדרום". בינתיים "דן בדרום" עדיין איתנו, וגם אם בסופו של דבר הליקויים יתוקנו, את הזלזול בכבודם של התושבים ואת עוגמת הנפש שנגרמה להם יהיה קשה הרבה יותר לתקן.

תגובת המועצה

"דן בדרום" זכתה במכרז של משרד התחבורה להפעלת מערך התחבורה הציבורית בנגב ולמועצה אין ולא היתה כל מעורבות במכרז. 

טרם כניסת המערך החדש הוצג לרשויות המקומיות ולמשרד התחבורה מצג שווא לגבי ההיערכות של "דן בדרום" להפעלת התחבורה הציבורית. מתקוות והבטחות לשיפור ושדרוג משמעותי בתחבורה הציבורית, התמודדנו עם קריסה של מערך התחבורה הציבורית, כמעט בכל אזור הדרום. 

המועצה נמצאת בקשר אינטנסיבי עם הגורמים האחראים     במשרד התחבורה ובהנהלת "דן בדרום" בדרישה נחרצת למתן פתרון מיידי למשבר והסדרת כל הליקויים. "דן בדרום" שלחה למועצה צוות שטח כדי לטפל בתקלות ובליקויים. 

יש לדווח על תקלות ושיבושים למוקד דן בדרום  5467*.

ניתן גם לדווח על התקלות  למוקד המועצה (08-9966333) והן יעברו לגורמים האחראים ב"דן בדרום".

תגובת "דן בדרום"

דן בדרום הכפילה את תדירות הקווים ומפעילה מערך נסיעות בהיקף של פי חמישה מהמרחקים שהיו עד כה. מדובר במהלך מורכב שקורות בו תקלות לוגיסטיות, אך אנו פועלים במלוא היכולת על מנת לתקנן.

החברה מפעילה קווי אוטובוסים ב־160 יישובים ברחבי הנגב הצפוני, תוך הוספת 100 ישובים אליהם לא נכנסו עד כה קווי תחבורה ציבורית. מטבע הדברים שינוי זה כרוך באתגרים רבים, ואנו מתנצלים על כל פגיעה בנוסעים בשל כך. אנו צופים כי בתוך שבועות בודדים המצב יתייצב, ומבטיחים כי תושבי הנגב הצפוני יזכו לתחבורה ציבורית יעילה, נעימה ומשתלמת. המוקד הטלפוני זמין באופן מלא החל מיום שישי האחרון.

דעה מקומית -אביבית שוורץ ג'ון, בארי רק הכסף מדבר 

רוח רעה נושבת מכניסתה של "דן בדרום" כמחליפתה של "אגד תעבורה" כמפעילת התחבורה הציבורית בדרום, רוח שמביאה אתה את ניחוחות הקפיטליזם הניאו ליברלי המכונה חזירי. כאן, באזור החקלאי הצומח דווקא תחת איום ביטחוני אנחנו מרגישים תנופת פיתוח וסולידריות, רחוקים מהפער הגדל בין עשירים ועניים ומבחר רעות חולות כירידת ערך האדם וזכויותיו. 

אך בן לילה התברר שטעינו. קמנו לעולם שהמרכיבים בו יוצרים סלט מוכר: חברות גדולות ואגרסיביות שנראה כי כל מעייניהן רק ברווחים ואינן טורחות לדווח אמת, רגולטרים (מוסדות מפקחים) שלא תפקדו עד עתה ולא הציבו לפניהן מעצורים, ובני אדם שערכם אינו נחשב לעומת ערך הרווח שכביכול הוא הנעלה ביותר. 

נראה כי בתכנון הקווים על ידי "דן בדרום" צליל הקופה הוא שקובע. קווים מהירים בוודאי זולים יותר ואי כניסה ליישובים חוסכת כסף. לא נחשבת זכות האדם לנוע בתחבורה ציבורית ממקום למקום ולהגיע בשעות סבירות ובביטחון. בעיניי, הפגיעה בערך האדם במקרה הזה גדולה יותר מאשר הפגיעה בו במצבי הביטחון. תחבורה ציבורית בחברה מודרנית היא זכות בסיסית.  

לא ברור לאן יוביל אותנו המחדל הזה של "דן בדרום". אנחנו לא בצד המנצח ברוב התרחישים. בכל מקרה, אני מאמינה שהדרך שלנו, הצרכנים, היא לא לוותר, לעמוד על זכויותינו ולא להסס לתבוע אם נפגענו.