חקלאי וטוב לו

גיא ארנולדס מעין הבשור עוד זוכר את הימים שבהם נהג אביו יוסי להסתובב עם הטרקטור בחממה היחידה שהייתה ברשותם. כיום, ”ארנולדס עבודת אדמה” הוא משק גדול שניהולו עבר מיוסי לגיא,  ובו מגדלים פלפלים ועגבניות שרי לתפארת • צליל דיבקר

את גיא (38) ויוסי (70) ארנולדס אני פוגשת בבוקר בביתו של גיא בעין הבשור. בדרך כלל בשעה כזו נמצא גיא בחממות שלו, שבהן הוא מגדל עגבניות שרי, פלפלונים ודלעת ערמונים. לפני כשבע שנים נטל מאביו יוסי את שרביט ניהול ותפעול המשק ומאז הוא זה שמנצח על מפעל החיים המשפחתי - ”ארנולדס עבודת אדמה” - שקיים כבר יותר מ-30 שנה. 

הוריו של יוסי הגיעו ארצה מיוון לאחר השואה ולפני קום המדינה, והשתכנו בתל אביב. בגיל 12 נשלח יוסי לחברת הנוער בקיבוץ זיקים, ושם הוא גר כילד חוץ עד גיוסו לצבא. ”הג’וק הזה של החקלאות נכנס לתוכי כשהייתי נער”, מספר יוסי. ”שם בעצם הכול התחיל, שם ספגתי את הערכים של עבודת האדמה. הזרעים ניטעו בתקופה הזאת”.

בשנות ה-70 עברו יוסי ואשתו פאני עם שני ילדיהם לגור בהתיישבות בצפון סיני: ”התקבלנו למושב דקלה והגענו לשם בקיץ 1975. אז התחיל כל הסיפור של להיות מושבניק - היו לנו חממות וגידלנו עגבניות, מלפפונים, חצילים, מלונים ופלפלים, והיינו מאושרים”. גיא, הבן הצעיר, נולד בדקלה בשנת 1978. ”זה היה עולם אחר לגמרי”, נזכר יוסי. ”היינו חברה תוססת וצעירה, עם שמחת חיים גדולה”.

חקלאי מגיל צעיר

בעקבות הסכם השלום עם מצרים, הוחלט לפנות את סיני. ”הייתה התלבטות גדולה מה לעשות”, נזכר יוסי, ”ובעצם נוצרו שתי קבוצות להתיישבות חדשה - אחת מהן בעין הבשור”. באפריל 1982 עזבו יוסי, פאני והילדים את מושב דקלה. ”העמסנו את הדברים למכולות והגענו לעין הבשור, לבתים זמניים - בלי חשמל, בלי תשתיות, כמעט בלי כלום”. 

עברו מספר חודשים עד שסופק להם חשמל, וכמעט שנה עד שנסללו כבישים במושב הצעיר. ”בשנה הזאת לא כל כך עבדנו, אלא בנינו חממות ותשתיות, ורק שנה לאחר מכן התחלנו ממש לעסוק בחקלאות”. מאז, ועד שנת 2010, עסק יוסי בחקלאות. ”באיזשהו שלב פרשתי, העברתי את המשק לגיא ויצאתי מהסיפור. מתישהו בנאדם צריך להחליט שהוא עושה דברים אחרים”. את המשפחה פקד אסון כבד, כשלפני 28 שנים נהרג בנם הבכור של יוסי ופאני, אבי, במהלך שירותו הצבאי.

גיא אמנם נכנס לחקלאות בפועל לאחר גיל 30, אך הוא מספר שהמשיכה לתחום ניטעה אצלו כבר בגיל צעיר: ”זה היה שם תמיד. זכורה לי חוויה מגיל 8 או 10. חזרתי מבית הספר, ואבא שלי עשה דיסקוס עם טרקטור הפרגוסון מאחורי המחסן. אז הייתה רק חממה אחת, וכל השאר היה שטח פתוח. אני זוכר שבאתי ועליתי על הטרקטור”. בגיל מאוחר יותר כבר התחיל גיא לעבוד בגידול ומיון ורדים לייצוא, ובגידול עגבניות. ”המושב היה אחר כשהייתי ילד. האווירה הייתה חקלאית”.

לדברי יוסי, אחת הסיבות שבגללן עזב את החקלאות הייתה ההרגשה שהממשלה התעמרה בחקלאים: ”זו אחת הסיבות שהרמתי ידיים. גם הדור הצעיר קצת מהסס, ולכן אנחנו לא כל כך תומכים בכך שהם יעסקו בחקלאות - עם כל המקלות בגלגלים שהממשלה תוקעת לצערי. בעבר היו שנים שהממשלה תמכה בחקלאות וברעיון של יישוב הפריפריה, אבל כבר עשר שנים שיש התעמרות בחקלאים, ואנחנו, המבוגרים, הרמנו ידיים. הדור שלי מאוד מאוכזב מהיחס וממדיניות הממשלה כלפי החקלאים” 

גיא: ”הדור של ההורים שלנו חווה חקלאות אחרת, ובגלל זה הוא גם כל כך מאוכזב מהחקלאות. אני אישית לא נתקלתי בקשיים כלכליים ברמה העסקית שלי, אבל כל חקלאי זה סיפור אחר. זה עסק אחרי הכול וכל אחד מנהל את זה אחרת”. 

נועז אבל זהיר

כיום, גיא אחראי כאמור על ניהול המשק וגם נותן ייעוץ מקצועי לגידול למשקים באזור: ”המוצרים הם מוצרים מאוד ייחודיים וטעימים”, הוא מתגאה בפרי כפיו, ”יש לי משווקים שמגיעים אליי וקונים ממני את הסחורה. העבודה לא תמיד קלה, אבל החיים הם טובים כחקלאי”.

יוסי: ”זו עבודה אינטנסיבית שדורשת הרבה ידיים עובדות. המוצר צריך להיות מוצר יפה - שמרגישים עליו שהשקיעו בו. כהורים לילדים שגרים במושב, אנחנו מרוצים כי אנחנו קרובים אחד לשני, רואים אותם יום יום. זה יתרון גדול. אני מאחל לגיא שימשיך להצליח בחקלאות. אני נשברתי בשלב מסוים, יכול להיות שהיום זה ירד, אבל אז הייתה איזה תקופה מאוד-מאוד קשה”.

גיא: ”זה עדיין קיים, אבל ברמת החקלאי אני כן אופטימי, ואני כן ממליץ לאנשים ונערים לגעת בתחום החקלאות. הכול תלוי באדם שאתה - רוב החקלאים אוהבים את עבודת האדמה וגידול הצמחים. אם הם יחשבו בצורה יצירתית, נועזת, חכמה וזהירה - הם יצליחו, אין ספק”.