"לגדול בתלמי אליהו הייתה חוויה מכוננת"
רוני מרום, ראש המועצה המקומית מצפה רמון
איך הגעת לאשכול? "הוריי, אלכס וסילבי מרציאנו, היו מראשוני מושב תלמי אליהו. הייתי בן 6 כשהגענו. למדתי בבית הספר היסודי 'הבשור' מכיתה א' ועד כיתה ו'. אני זוכר לטובה את המנהלת אורה אואקרט ואת המחנכת שלי, שוש, שהייתה מורה חיילת וזכתה בהמשך בתואר מלכת היופי, היא הייתה בלתי נשכחת והייתי מאוהב בה עד עמקי נשמתי".
איך השפיעו עליך החיים בתלמי אליהו? "לגדול בתלמי אליהו הייתה חוויה מכוננת שהשפיעה על חיי באופן דרמתי. למדתי שם את השיעורים הכי חשובים שלמדתי בחיים. למדתי 'שכסף לא גדל על העצים' ושצריך להזיע כדי להתפרנס. למדתי את משמעותה של עזרה הדדית, את ערך המשפחה, הסולידריות וכושר האלתור".
מה אתה זוכר מהמושב? "אבי היה חקלאי שגידל תרנגולי הודו, אבטיחים ובוטנים, אני זוכר את הפחד מפני נזקי הקרה לחקלאות. אבי היה מעיר אותי ואת אחי בשתיים לפנות בוקר, היינו מעמיסים צמיגים על עגלת הטרקטור, נוסעים בקור המקפיא לשדה ומבעירים אותם נגד הקרה. כשהייתי בכיתה ה' אבי גויס לשירות מילואים ונעדר מהמושב למשך חודש ימים, מוניתי למלא את מקומו ותפעלתי ביד רמה את כל מערך הפועלים, ההשקיה והדישון.
"אני זוכר גם שהשתוקקתי לתופף בזמן הנפת הדגל בטקס יום הזיכרון שנערך בבית הספר, לשם כך עמדתי על גבעה סמוכה לביתי ובמשך שבוע שלם, בעקשנות רבה, התאמנתי בתיפוף. לא עברתי את האודישנים וטעם האכזבה שמור עמי עד היום.
"אני זוכר את חברי הטוב ערן אפרים שהיה ממושב אוהד, הייתי הולך אליו ברגל, חוצה שדות וגדרות עד שהגעתי לביתו ויחד היינו רוכבים על סוסתו היפה".
עוד משהו: "אני מבקש לנצל את ההזדמנות שניתנה לי להעביר מסר דרך עיתון 232 לתושבי אשכול. אני מבקש לחזק את ידיכם ורוצה לומר לכם שבעיניי אתם ציונים אמתיים. אתם הוכחה לכך שהציונות לא מתה, היא חיה ובועטת דרככם, כי אתם מגשימים אותה.
"אין תחליף ליופיים של מרחבי הנגב, זהו מקום נפלא לגדל בו ילדים, לא הייתי מחליף את ילדותי בשום מקום אחר בעולם כולו. תמיד כשעשיתי מילואים בצאלים הייתי לוקח ג'יפ, מגיע לאזור תלמי אליהו, מביט אל מחוזות ילדותי, ממלא את מצבורי הנפש וחוזר לבסיס".
עפרה בן נתן
