יום שני, 11 באפריל 2016

אבשלום הלב של חבל שלום



השלט שמקדם את פני הבאים לאבשלום מבטא את הלך הרוח של התושבים. בשנים האחרונות צמח היישוב הקהילתי שבחבל שלום, קלט משפחות צעירות והוא משנה את פניו מדי יום. אחרי הפנינג מוצלח ב'דרום אדום' ולקראת חגיגות חצי יובל להקמתו, מספרים בעלי תפקידים מרכזיים ביישוב על הרוח החדשה, על הקהילה המתגבשת ועל גאוות היחידה. "שומעים על הדברים היפים שעושים כאן וזה יוצר הדים. אנשים רוצים לבוא לגור לכאן, בעיקר אנשים מהאזור" • יובל רויטמן


אדוארד קוברסקי אמנם הגיע לאבשלום "רק" בשנת 1994, שלוש שנים אחרי התושבים הראשונים, אבל הוא אנציקלופדיה מהלכת בכל מה שקשור להיסטוריה של היישוב הקהילתי, שחוגג השנה בגאווה רבה חצי יובל להיווסדו. לא פעם, במהלך השיחה עם בעלי התפקידים המרכזיים ביישוב (שאליהם עוד נגיע בהמשך),
הם מפנים אליו מבט, והוא, עם כובע המצחייה והזקן הנצחיים, מסייע להם להיזכר מתי בדיוק הגיעו ליישוב, כמה בתים מתוכננים להיבנות בשכונה החדשה, מי השרים שנכחו בחגיגות העשור אי שם בשנת 2001 - ומה אומרת התב"ע.
מקרוואנים - לבתי קבע

מים רבים זרמו במסנני הבריכה האזורית שנמצאת מרחק דקה הליכה מהמקום שבו אנחנו מדברים, מאז שבשנת 1991 הגיעו לשטח 100 קרוואנים של הסוכנות ואליהם נכנסו עולים חדשים ממדינות חבר העמים. התוכנית הייתה שהמשפחות תיקלטנה בהדרגה במושבים השכנים. אך בפועל, מלבד 4 משפחות, זה לא קרה. שנה לאחר מכן התחילו להיבנות בתי הקבע ובסוף המילניום מנה היישוב 50 משפחות. בשנים 2001-2008 נוספו ליישוב עוד 26 מגרשים לבנייה, אך רק בשנת 2008,  17 שנה אחרי הקמתו, החלה הקליטה באבשלום לצבור תאוצה.
בשמונה השנים האחרונות נהנה אבשלום - היישוב הקהילתי היחיד בחבל שלום והאח הצעיר לששת המושבים שעלו על הקרקע עשור לפניו - מתנופת קליטה של משפחות חדשות וצעירות. הנוף ביישוב משתנה תדיר; עוד שלד של בית מתרומם, עוד משפחה חדשה מגיעה, עוד גן שעשועים מוקם - וצחוק הילדים בשעות אחר הצהריים הולך ומתגבר. כיום מונה אבשלום 78 משפחות וכ-300 תושבים, כולל ילדים, והיד עוד נטויה. מי שנכנס בשער היישוב מבחין בשלט גדול שמורה על הכנת תשתיות לעוד 52 מגרשים. התב"ע של היישוב מדברת על 154 מגרשים, כשהשאיפה היא להגדילה עד ל-200.



הלב זה אבשלום

ענת שוורץ ובנה בפתח ביתם
עד כאן היסטוריה. וההיסטוריה, כך עושה רושם, נכתבת ממש בימים אלו באבשלום. דם חדש ורענן נכנס בשנים האחרונות ליישוב וממריץ אותו קדימה. ענת שוורץ היא חלק ממחזור הדם הזה. לפני 4 שנים היא הגיעה לכאן עם בעלה וארבעת ילדיהם מראש העין. "רצינו להקים בית שלא בקומות ולא בבניין, בית על הקרקע שהילדים חופשיים", היא מסבירה את הסיבה העיקרית למעבר. "הגענו לאבשלום ביחד עם עוד משפחה - וישר התחברנו. עכשיו אני מרגישה פה בבית, כי פה בניתי ופה נאבקתי לבנות את הבית".
כיו"ר ועדת התרבות של אבשלום, מספרת ענת על ההתעוררות החברתית ביישוב ועל החיבור היפה שנרקם בין התושבים. "בפורים שעבר היה ממש הצלחה, כי זו פעם ראשונה שהכרנו. כל היישוב בתהליך של לקבל אחד את השני, ממש בתהליך של התגבשות של קהילה. אם אני מוציאה אוטובוס לבאולינג בבאר שבע - הוא מפוצץ. וזה משהו שפעם היה מאוד קשה לעשות. כשהגיעו החבר'ה הצעירים דברים התחילו להשתנות".
אנדריי דוסטוב, הרבש"צ של אבשלום וחבר ועד, היה כאן ביום הראשון של אבשלום, כילד בן 12 שרק עלה ארצה. במשך השנים הוא ראה איך משנה היישוב את פניו. "מי שנשאר מהעלייה בזמנו זה בעיקר המבוגרים, רוב הילדים שגדלתי איתם עזבו. השינוי הדרסטי התחיל בקליטה של המשפחות החדשות. עכשיו אני מבסוט כשאני רואה את ההתקרבות בין הקבוצות". כשאני שואל אותו מה השאיר אותו כאן, הוא לא מהסס: "המשפחה, ואהבתי את המקום הזה". אנדריי נשוי ואב לילדה ואחרי התעקשות שארכה עשור, הם רכשו בית מעמידר. "זה המקום, זה הבית. כשאני מראה לחברים מהמרכז את הבתים החדשים, הם מופתעים כשהם נזכרים מה היה פה פעם".





אנרגיות חדשות


בשיחה נוכח גם ז'הן ברמן, שזכור לתושבי אשכול מימי 'צוק איתן', אז נפצע מרקטה שנחתה על גן ילדים של בנו בקיבוץ ניר עוז. הוא עלה מבלגיה בגיל 20 והכיר את אשתו ליאורה בקיבוץ. אחרי שגרו שם וגם בעין הבשור, החליטו השניים שהם מעוניינים לבנות בית משלהם, ואז שמעו מחבר בדקל שיש בית שמתפנה באבשלום, "בית עם ממ"ד". בארבע השנים האחרונות הם גרים כאן. "כשאמרתי לאשתי שהולכים לאבשלום, היא אמרה 'אני לא יורדת דרומה מצוחר'. אבל עם השנים הבנו שאבשלום יושב במקום כל כך טוב, הקהילה מדהימה, דינמית ומגוונת, יש אנשים מארגנטינה, בלגיה, רוסיה, יש טוניסאים, אלג'יראים. יש מהכול ובגלל הגיוון הזה - זה מצליח. וגם אנחנו יושבים במרכז החבל. יש גנים שנבנים עכשיו, קופת חולים, דיונה, עוד מעט סופרמרקט - זה באמת הלב של חבל שלום".

אפרופו לב, אני שואל את ז'הן האם הוא - שגדל בבלגיה וחי שנים ארוכות בקיבוץ - מרגיש בבית באבשלום וכאן באמת נמצא הלב שלו. "כן", הוא עונה מיד. "זה לא כזה מובן מאליו - אבל כן. אחרי הפציעה (בצוק איתן) חשבנו מה עושים, התלבטנו האם לחזור לניר עוז, אבל באיזשהו שלב אמרנו 'לא, זה הבית שלנו'. היחס החם של התושבים לא הותיר בלבנו ספק. קבלת הפנים שחיכתה לנו הייתה חמה וכיפית - אין דברים כאלה". הרעד בקולו של ז'הן מסגיר את התרגשותו. "יש פה קהילה אמיתית, חמה ומשפחתית - וזה פשוט כיף. נכון, כמו בכל משפחה רבים, לא כולם חברים, אבל יש פה קהילתיות שלא מוצאים במקומות אחרים. מה שיש פה זה מיוחד. הבית שלנו זה אבשלום".
למעלה מימין:אנדריי דוסטוב, אדוארד קוברסקי, ז'הן ברמן.
למטה מימין: אוגניה מלכה, ענת שוורץ ונסים קליפה


מנפצים את הסטיגמה


"יש פה ערבות הדדית מיוחדת. אינסטינקטיבית ולא מתוכננת", אומרת אוגניה מלכה, יושבת ראש ועדת הקליטה באבשלום וחברה בוועד. "מה שיפה פה, זה שכולם משחקים ביחד, למרות הפרשי הגילאים. משחקים דגליים ומחניים, והילדים הגדולים משתפים את כל הקטנים. בקיץ יש מלא פעילות. החבר'ה החדשים הכניסו רוח ואנרגיות חדשות". 
החיוך על פניו של אדוארד מתרחב, ולאחר שהקשיב לדברי החבר'ה הצעירים, הוא פוסק: "אם יש צרה - כולם מתגייסים". ענת מיד מוסיפה: "אין דבר כזה שלא עוזרים. לאנשים יש סטיגמה מסוימת על אבשלום, אבל כשהורים מיישובים אחרים באים לאסוף את הילדים שלהם אחרי שבאו לשחק עם הילדים שלנו, הם פותחים את העיניים ואומרים 'מה? זה אבשלום?!'. אנשים בהלם חיובי ממה שהם רואים כאן".

ענת, שמתוקף תפקידה חברה גם בוועדת תרבות אזורית של חבל שלום. מספרת: "גם אנשים בוועדות שומעים רק דברים חיוביים על אבשלום ויודעים שיש חיי קהילה ושעושים כאן דברים יפים, למרות שהכול עם תקציב קטן ודל ועדיין מוציאים דברים יפים. זה עושה בחוץ הדים ואנשים רוצים לבוא לכאן. ועובדה היא שדווקא אנשים מהאזור מחפשים באבשלום".



חזון אבשלום 2020

נסים קליפה חובש על ראשו כמה כובעים. הוא חבר ועד, ראש ועדת תכנון ובינוי של היישוב, חבר בוועדת קליטה וגם יו"ר וועדת שיווק ואמון על פיתוח היישוב ועל הרחבתו. לאשכול הוא הגיע מהמרכז לפני 16 שנים, הדריך נוער בחולית, גבולות ושדה ניצן, ובשנת 2010 הצטרף לאבשלום. "אני חושב שזה מקום עם פוטנציאל מדהים, ואם אתה רוצה שמשהו יפרח וילבלב, אתה צריך להשקיע. יש לי זמן אז אני משקיע", הוא מסביר איך הוא מתמרן בין כל תפקידיו וממהר להדגיש שהוא לא לבד בעסק: "יש פה ביישוב 21 אנשים פעילים. זה הרבה מאוד וממש לא מובן מאליו".
אחד הדברים המרכזיים שמעסיקים את נסים זה המחסור הבולט לעין במבני ציבור באבשלום. "אין מועדון נוער ומועדון חברים. אנחנו מקווים שעם הצמיחה הדמוגרפית אי אפשר יהיה עוד להתעלם מכך. זה עניין של תקציב. אין בית כנסת. הנוי והניקיון נראים הרבה יותר טוב מאשר לפני 4 שנים. יש לנו חזון 'אבשלום 2020' - כל 'זית', 'תמר' ו'צבר' (שמות השכונות ביישוב) יהיו ביחד 154 משפחות. זה ממש להכפיל את הכמות. יש לנו יועץ ארגוני שמלווה אותנו בכל התהליך. אנחנו מקבלים תמיכה רצופה מהמועצה ומהחטיבה להתיישבות ומגופים נוספים, בגלל שאנחנו היישוב שגדל בקצב הכי מהיר במועצה.

ובינתיים, עד ששנת 2020 תגיע, באבשלום עסוקים בימים אלו בהכנות לחגיגות 25 שנה להקמת היישוב, שיתקיימו בקיץ הקרוב. אחרי הפנינג מוצלח במיוחד שנערך כל סוף שבוע במהלך פסטיבל 'דרום אדום' האחרון, התוכניות לחגיגות חצי היובל מתגבשות: אורחים מבחוץ, מופע של הילדים, ואירוע מרכזי - הפנינג שיהיה פתוח לכל תושבי חבל שלום. "אנחנו רוצים שאנשים יכירו את אבשלום ושיראו איך התפתח", אומרת ענת, "זו ההזדמנות שלנו להראות לשכנים מי אנחנו ולאן הגענו - ולאן אנחנו רוצים להגיע".






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה