יום שלישי, 21 בנובמבר 2017

רץ בכיף... 100 ק"מ

בגיל 39 עסוק אייל כהן מעין הבשור במה שמכונה ריצות 'אולטרה' - אלה שלא עוצרות ב-42 הקילומטרים של המרתון - 60, 80, 100 ואפשר גם יותר. עבור הקורא הסביר זה נשמע כמו הצעה לשחות לקפריסין. מסתבר שמשוגעים יש מכל סוג, ולפעמים הם בכלל אנשים נחמדים שקשה לראות עליהם את הבעיה... • ארנון אבני


תגיד אייל, מתי גילית את הבעיה הזו, נקרא לה - תסמונת פורסט גאמפ..? למעשה בגיל די מאוחר. בעבר השתתפתי בריצות של 10 ק"מ והייתי די מרוצה מעצמי. אבל לפני 5-6 שנים התחלתי להתנסות בריצות יותר ארוכות וגיליתי שזה 'מדרון חלקלק'. התחלתי לעלות את המינון וראיתי כי טוב. 
ומה עם חברים טובים, אלה שאמורים להתריע כאשר חבר בצרה?
אהה... בפעם הראשונה שאמרתי שאני יוצא לריצת 60 ק"מ אבא שלי ניסה להציע מחשבות יותר חיוביות, אבל בהמשך הוא התרגל וכבר מתייחס לזה כמו לסיבוב הליכה סביב המושב.

נגיד חזרת הביתה מריצת 100, ישנת עשר שעות וקמת... מתי חוזר לך הפורסט גאמפ?
טוב, העניין הזה משתנה עם הזמן. פעם הייתי חוזר ממרוץ והיו לי כמה ימים שקטים ללא מחשבות על ריצות. אבל במרוץ האחרון למשל, חזרתי הביתה, הורדתי את הווסט של הריצה, נתתי אותו לאשתי ואמרתי לה: קחי אותו, ואני לא רוצה לראות אותו לפחות שעתיים.

אוקיי, מתי אתה מקלל את ממציא נעלי הריצה..?
לכל מרוץ יש את רגעי המשבר שלו. פעם זה כאבי בטן, כי צריך לאכול בדרך, פעם זה ברגליים ופעם זה נפשי. איפשהו בין השלושים לחמישים ק"מ, אבל תמיד בא גם השלב הזה שהכל נעלם ואתה מרגיש שהתחיל סיפור חדש.

איך מסתדרים עם האוכל והמים?
במרוצים ארוכים המארגנים עושים תחנות וזה נוסף על מה שאתה לוקח עליך בווסט, חשוב מאוד לא להיתקע בתחנה ולתדלק בזריזות, יש שם אנשים שעוזרים אבל יש גם כאלה עם מזל כמו שיש לי, אשתי מחכה לי ועוזרת. וכשהיא לא יכולה לבוא אז אחותי ובעלה נרתמים למשימה. בכלל - המשפחה מאוד מפרגנת ותומכת.

אתה מתאמן לבד? גם וגם, יש קבוצה יש חברים, בעיקר לקראת מרוצים, אבל הרוב לבד. ש תקופות שאני יוצא לרוץ 5-6 פעמים בשבוע אז ברור שהרוב זה לבד.
ומי מדריך אותך: סרגל מאמצים, תזונה, תכנית..?
אף אחד, אני קצת קורא באתרים מקצועיים והשאר – הלב והכיף. 

ואיפה אתה רץ? אצלנו זו לא בעיה, יש שדות ויש נחל הבשור, מקומות נעימים ובטוחים לריצה. הבעיה איתם שיש פחות מדי עליות וירידות שנתקלים בהן במרוצים, כמו ה 80 ק"מ שהיה לאחרונה באזור ירושלים.
עם מה אתה רץ, עם הראש או הרגליים?
מה שאני הכי אוהב בספורט הזה הוא שרוב העניין הוא מנטלי. זה עניין של התמודדות נפשית יותר מאשר גופנית. כמובן שהגוף צריך להיות מוכן גם פיסית אבל הקושי האמתי הוא בראש. זה נכון לאימונים ולמרוצים. צריך המון סבלנות כדי לרוץ 12 שעות ולהגיע לקו הגמר.

זה הרבה זמן למחשבות. איך אתה מנצל אותו? בריצה אני מאוד מאוד קשוב לגוף שלי. צריך לשמור על עצמי ולהבחין בין סתם כאב ברכיים או בטן או שלפוחיות ברגליים, לבין משהו שיכול באמת לסכן אותי כמו אי ספיקת כליות, התייבשות, מכת חום - מקרים שצריכים לעצור. הריכוז בגוף הוא מאוד חשוב. הוא אחת ממילות המפתח בריצה. במסלולים טכניים, למשל, צריך להיות מאוד מרוכז בדרך כדי לא למעוד או לעקם את הקרסול. לפעמים הריצה היא ממש מדיטטיבית. עיקר ההנאה באה מהיכולת לעמוד באתגר.
ואיך הילדים מסתדרים במשפחה של אבא רץ?
יש שבועות שאני רץ 15 שעות בשבוע אז אני משתדל לרוץ בלילות אחרי שהילדים ישנים. אבל אני חושב שזה גם תורם לחיי המשפחה. זה מוסיף עניין לחיים - אני חי בהתלהבות קבועה. מצב הרוח שלי תמיד מרומם וזה בהחלט משפיע לטובה על המשפחה. גם הילדים לומדים שאפשר להשיג מטרות שאפתניות; שאפשר לעמוד במשימה גם כשזה קשה וכואב; שאפשר לעשות דברים קצת שונים ממה שמקובל. הם גדלים על ערכים של ספורט ובריאות - זה תמיד טוב.

אז מה אתה ממליץ לנו, הבטלנים?
אני באמת מאמין שכמעט כל אחד יכול לרוץ מאה ק"מ. זה הכל בראש.

אתה זוכר שגם לגיל יש מה לומר על השיגעון הזה?
השבוע רץ איתי בירושלים איש בשם ישראל, בן 73. לפני שלוש שנים הוא עשה מרוץ של 160 ק"מ. אז תעשה טובה - אל תפחיד אותי...


ריצה לאור ירח על שם ד"ר דן בונה - אייל כהן

הריצה הזאת מתקיימת כבר 4 או 5 שנים. מאפריל עד נובמבר. רצים פעם בחודש באיזור נחל הבשור ודרך הבשור. אני מסמן שני מסלולים.
3  ו-6 ק"מ. בעונות טובות אם החברה דורשים אז גם 10 ק"מ. זהו... מגיעים, כמה מילות הדרכה ויוצאים לרוץ. זה לא מירוץ. אין זמנים, אין תחרות, אין חולצות, אין זינוק. כל אחד רץ איך שבא לו, עם מי שבא לו ובאיזה קצב שבא לו . יש רק חוק אחד. רצים ללא פנסים. כדי להינות מאור הירח (והוא בהחלט עושה אור). 
המרוץ הזה הוא על שמו של ד"ר דן בונה ז"ל שאהב מאוד לרוץ, ובעצם המסלול שהוא היה רץ כל יום הוא בדיוק איפה שאנחנו רצים. הריצה היא של עין הבשור וכל שאר העולם.
זאת אומרת שכל מי שרוצה לבוא מוזמן!
אני מפרסם בקבוצת ווטסאפ ובפייס של המושב.

עד רגע הריצה אני לא יודע כמה  ומי יבואו. זה נע בין 10 משתתפים ל-40. היה אפילו סטודנט אחד שהיה מגיע כל חודש מבאר שבע במשך שלוש שנים. 

יום שלישי, 14 בנובמבר 2017

ניתוח מוח

החינוך הבלתי פורמלי הוא מערכת מסובכת שמעטים יכולים לומר שהם מכירים. יצאנו לפענח את מפת המקומות, הפעילויות והפורומים השונים. את זה עושים עם דיגי. גם אחרי כל המסע - לא בטוח שאנחנו מוכנים להיבחן על זה • ארנון אבני



"אתה מוכרח להכיר את דיגי אם  אתה רוצה להבין מה קורה בחינוך הבלתי פורמלי", אומרת לי עטר, חברת מערכת בעיתון ו'אחת שיודעת' ובקיאה בנבכי מערכת החינוך באשכול. 
אז קבענו פגישה. כבוגר 'מעלה הבשור' אני תמיד שמח לבקר בעיר שצמחה ממנו. בעיקר אני נהנה ללכת שם לאיבוד. המקום רוחש פעילות ודרכים שסגורות בקירות פח של קבלני בנייה. כדי למצוא את דרכנו בין המעברים הארעיים אנחנו צריכים להיעזר בהדרכתן של נערות שמתייחסות אלינו בסלחנות השמורה לדינוזאורים.
ממלכת המו"ח
'מרכז מו"ח' נולד ב'מעלה הבשור' וגוייר כהלכה במעבר ל'נופי הבשור'. כל כך טוב הוא גוייר שגם יושביו כבר לא יודעים למה 'מו"ח', אבל שומרים על המותג בעזרת פרשנות חדשה: 'המו"ח – המרכז להדרכה וחינוך בלתי פורמלי'. קצת מפותל עבור מה שהתחיל כראשי תיבות של 'מחשבים וחינוך' אבל מי סופר. בניין מרשים ובו משרדים ואולמות שכולם משמשים את ממלכת החינוך הבלתי פורמלי על כל פרטיה.
דגנית לבנון, המכונה דיגי, רק בת 40, תושבת נצרים, בעלת שני תארים בחינוך עם תכניות לדוקטורט ואם ל-7, הגדולה בכיתה ט'. אם לא הייתה מציגה את עצמה אפשר היה לטעות ולחשוב שהיא בעצמה מדריכה בתנועת נוער.  
כשהיא מדברת על עבודתה ועל חינוך היא משתמשת בכל המחוות העומדות לרשותה: תנועות ידיים תיאטרליות, הבעות פנים ודיבור דרמטי – ההצגה הכי טובה במועצה ("הנה כאן, מרכז תנועות הנוער, בדיוק עכשיו יש פה פגישה של מדריכי תנועת המושבים... שלום חבר'ה, אלה עטר וארנון מעיתון 232...").

תנועות הנוער

חשוב לה להדגיש שמדור הנוער נראה כמו שהוא נראה היום הודות לאדווה פורטל-כהן ולליווי של יעל אדר, שהגו וחלמו והפכו את המקום לאימפריה קטנה: "לפני עשור זה היה חדרון קטן במועצה, ללא תנועות וללא בית ירוק". 
האולם המרכזי במו"ח משמש את כל תנועות הנוער למפגשים ולהדרכה שמתקיימים דרך קבע – צוותי ההדרכה בונים תכניות בעזרת הרכזים ויש גם מפגשים משותפים של מדריכי כל התנועות. בשנתיים האחרונות הורחב מאוד תחום ההדרכה והליווי הפרטני של היישובים. רכזת ההדרכה היא לילך שער מקיבוץ משמר הנגב, והיא מלווה את ועדות הנוער ואת המדריכים בדילמות השונות.
באשכול פועל מודל מוצלח שמחלק את הגזרות של תנועות הנוער. אמנם נהוג לראות בתחרות בין התנועות סוג של שוק חופשי שמשביח את השירות, אבל כבר מזמן ברור לכולם שתחרות כזו הרסנית יותר מאשר בונה. הקהילות הקטנות של מושבים וקיבוצים לא יכולות להכיל פיצול של מעט בני המקום לתנועות שונות. זה כרוך לא רק בגודל הקבוצה אלא גם במבנים, הסעות ולוחות זמנים. 
החלוקה היא אפוא של בני המושבים – התנועה הגדולה באשכול, הנוער העובד בקיבוצי התק"ם לשעבר והשומר הצעיר בקיבוצי הקיבוץ הארצי. בנווה ובבני נצרים פועלת תנועת 'אריאל' שככל הנראה דוחקת את רגלי בני עקיבא הוותיקה.

מוזיקה וקבוצות 

באולם השני, הבנוי כמו משרדי 'קיוביקל' שקירותיו מכוסים בכרזות של מופעי מוזיקה, יש לכל תנועה משרד קטן, פתוח, שמאפשר התנהלות פנים-משרדית בצד מגע ושיתוף עם כל האחרים, אבל הרוח היא רוחו של 'הבית הירוק', ובראשו תחום המוזיקה בהנהגת אלירן קליסקי. כאשר דיגי סופרת את הפעילויות השונות עיניה נוצצות: "יש פה קבוצות: מוזיקה, דיג'יי, אופניים, קייקים, (נוסעים כל שבוע לים ביפו), גרפיטי (הבאנו אמן גרפיטי), יוצרות (רק בנות, ככה יצא) ובית קפה". 
במקום מתקיים פעם בשבוע פורום 'שולחנוער' שכולל את ראשי כל הגופים: דיגי, יסמין מסיקה  – רכזת הבית הירוק, אלירן – רכז המוזיקה, רכזי כל אחת מתנועות הנוער ודקר אלמוג – רכזת אדמיניסטרציה ("היא מדהימה, יש לה קשר עם הנערים שאסור לוותר עליו"). וגם מפגש של רכזי הנוער מהמושבים – פעם בשלושה שבועות.
מי שיגיע השבוע לחג התנועות מוזמן לשנן את כל הפרטים והשמות. 




יום חמישי, 9 בנובמבר 2017

אינדינגב בפעם ה-11

מה כבר לא אמרו על 'אינדינגב' במהלך השנים - שהוא גדול, שהוא מיוחד... אז הפעם שאלנו את מי שעוד לא אמר משהו - למשל, תלמידה מנופי הבשור? אז יש •  עפרי בסיל צילום: נעמה כספי


עפרי בסיל תלמידת כיתה י״א בנופי הבשור. 
פסטיבל "אינדינגב" הוא פסטיבל מוזיקה ואמנות עצמאית המתקיים באשכול זו השנה ה-11.
הפסטיבל מהווה מוקד משיכה למבוגרים ולנוער מכל רחבי הארץ המגיעים למצפה גבולות אשר באשכול.
הפסטיבל חשוב בעיני ממספר טעמים:
הראשון הוא האפשרות להיחשף למוזיקה איכותית וחדשנית ממש פה ליד הבית, וליהנות משלושה ימים מהנים באווירת פסטיבל נינוחה ומענגת.
השני נובע מהיותו של הפסטיבל אבן שואבת לבני נוער, צעירים, מבוגרים ומשפחות מכל רחבי הארץ. כל אלו מגיעים לאשכול ונחשפים לאזור היפהפה הזה, למועצה שלנו ולחיים בסמוך לעזה על רקע המוזיקה הטובה. 
הפסטיבל הוא אחד האירועים התיירותיים המרכזיים באשכול אם לא המרכזי שבהם (בלי לפגוע בדרום אדום...). אווירת הפסטיבל יוצרת מגוון אפשרויות להיפגש עם אנשים שונים, להחליף דעות ולהפחית דעות קדומות וסטיגמות על אזור העוטף. אני יכולה להעיד שכנשאלתי מאיפה אני, חשתי גאווה כשעניתי: "אשכול". 
הכול בפסטיבל נעשה באווירה רגועה ושמחה. חברי ואני דילגנו מהופעה להופעה, לפי מצב הרוח, וניסינו להספיק כמה שיותר. תוך כדי אכלנו אסאי קר או אוכל מהדוכנים (אני באופן אישי ממליצה על האוכל האתיופי). בשטח הפסטיבל הוצגו מיצגי אמנות מרשימים ומעוררי השראה. 

צילום: נעמה כספי
אחד מהם היה טלפון ציבורי שעליו נכתב: "הקלד את השנה הרצויה ולאחר מכן סולמית בכדי לשמוע את הלהיטים הכי גדולים שלה", התחלתי עם השנה שבה נולדתי, ואכן שמעתי את להיטי אותה שנה. ניסיתי עוד כמה שנים בהצלחה, ולבסוף הקלדתי את השנה 2017, ואז  לפתע הושמעה הודעה קולית ובה נאמר: "בכדי לשמוע את הלהיטים של השנה הזאת יש להניח את השפופרת".  הייתי  מבולבלת, לא הבנתי מה קורה, הנחתי את השפופרת והקלדתי שוב 2017#, ושוב שמעתי את אותה ההודעה. לבסוף התייאשתי ועזבתי את הטלפון בחשש קל שהרסתי אותו, הסתכלתי סביב, הקשבתי לקולות ואז הכתה בי ההבנה: אלו הם הלהיטים הגדולים של השנה! ואני כאן זכיתי לשמוע אותם בזמן אמת.
מאותו הרגע הלכתי לכל הופעה בתחושה ש"באתי לפני", שגיליתי את זה לפני שזה הצליח, שזה עדיין אינדי וזה עדיין רק אנחנו מכירים וזה הרגיש נפלא. אז בואו לפני!



יום רביעי, 25 באוקטובר 2017

חוות הקקטוסים תטפל לנו בתיאבון

יעקב ושילה גרובר, מגדלי קקטוסים ותיקים מתלמי יוסף, קיבלו באחרונה את אישור משרד הבריאות לשווק את החומר המופק מצמח ההודיה פרוויפלורה, שנודע בזכות סגולתו לגרום לתחושת שובע• ארנון אבני 


לשילה גרובר יש מבטא אמריקאי ומראה שברירי. קצת רחוק מתדמית המתיישב החקלאי בקצה הארץ. אבל באוטו שלה אני כבר מרגיש בכיוון הנכון - בין כלי עבודה ושאריות בוץ נעליים. אנחנו נוסעים לראות את הפלא החדש - קקטוס הודיה פרוויפלורה. 
הצמח הפשוט למראה שהובא מאפריקה ידוע בזכות יכולתו לגרום לתחושת שובע. האגדות מספרות על ציידים היוצאים למסע ציד מצוידים בתמצית ההודיה ואותה הם מוסיפים למזונם כי אינם בטוחים שיהיה להם מה לאכול במהלך המסע. בעולם שבו מתים יותר אנשים מעודף משקל מאשר מרעב - זו יכולה להיות בשורה של ממש.
את הזרעים הביאו היא ובעלה יעקב לפני כחמש שנים, אבל את האישור לשימוש בחומר המופק ממנו, לאחר ייבוש וגריסה - קיבלו ממש בימים אלה. 
"אל תטעה", היא אומרת, "זו לא תרופה ולא אוכל - זה תוסף תזונה. לא צריך מרשם, אבל החומר עצמו היה צריך אישור ממשרד הבריאות. בינתיים אנחנו משווקים את זה עם עוד משווק אחד, אבל בקרוב יהיו מוצרים זמינים בחנויות הטבע. 



"התקווה שלנו היא שאנשים שמנסים לרדת במשקל אבל נכנעים לתיאבון ולתחושת הרעב - יוכלו להסתייע בחומר שאנחנו מייצרים. אמנם אי אפשר לראות בזה פתרון לכל הבעיה, כי זו בעיה כוללת - גנטית, התנהגותית, תרבותית וגם עניין של אופי, אבל אנחנו מקווים שנוכל לתרום את האקסטרה שחסר למי שהולך על זה ברצינות וצריך עזרה". 

ההודיה היא רק פרק חדש ואקזוטי בחוות הקקטוסים של משפחת גרובר בתלמי יוסף. העיקר הוא הקקטוסים ובמיוחד הקקטוסים המורכבים עם הצבעים הבוהקים, והחגים הם 'עונה בוערת' במיוחד - יש ביקוש גדול לעציצים שהופכים למתנת חג. 


יום שני, 23 באוקטובר 2017

אקורד סיום

לאחר 16 שנה רוחמה טובי מסיימת את תפקידה כמנהלת האולפן למוזיקה באשכול, או כדבריה - "קונסרבטוריון". לנעליה הגדולות נכנס דודי יצחקי. תפסנו את שניהם לראיון סיכום ולראיון היכרות. היה, איך אומרים באולפן - קלאסי • תם פרחי


לא רבים בקיאים בטרמינולוגיה, אבל רוחמה טובי (להבים), האישה שמנהלת ביד רמה את האולפן למוזיקה ב-16 השנים האחרונות, מקפידה לדייק: האולפן באשכול הוא למעשה קונסרבטוריון. בישראל הכוונה למוסד ללימודי מוזיקה הפועל במסגרת החינוך הבלתי פורמלי. עם זאת, בשונה ממוסדות אחרים בארץ, הקונסרבטוריון באשכול נמצא בפיקוח משרד החינוך והוא בית ספר למוזיקה לכל דבר ועניין. 
לדברי רוחמה, "התלמידים שלנו מקבלים כלים, תרתי משמע, אבל גם נפתחת בפניהם הדרך ללימודים גבוהים בתחום. תלמידים ברמה המתאימה מקבלים גם שיעורים בתורת המוזיקה, משתתפים בהרכבים ובתזמורת ומקבלים העשרות מעבר לשיעור הפרטני, ללא תשלום נוסף. לתלמידים במסלול המקצועי הניגשים לבגרות במגמת מוזיקה מטעם בית הספר מתאפשר לגשת גם ל"בגרות במוזיקה – רסיטל" כתלמידי הקונסרבטוריון ולצבור נקודות נוספות. ב-16 שנותיי כמנהלת האולפן סיימו במסלול לבגרות למעלה מ-45 תלמידים".


אולפן שהוא בית

הקונסרבטוריון באשכול נוסד בשנת 1964 ומאז ועד היום נמשכת בו מסורת ארוכה של לימודי מוזיקה. עוד בטרם מונתה למנהלת הקונסרבטוריון הייתה רוחמה מורה לכינור ולחלילית באולפן למוזיקה וביובלי הבשור. "חלק מהמורות שמלמדות היום ביובלי הבשור היו תלמידות שלי בתחילת דרכי כאן". 
בשנים שחלפו מאז עבר המקום אינספור שינויים ותהפוכות שהפכו אותו בית חם ושוקק חיים למורים, לתלמידים ולהורים, אך לא רק להם – האולפן למוזיקה משתף פעולה בקביעות עם גופים ומיזמים שונים בקהילה כמו כפר המוזיקה 'ביכורים' ו'הבית הירוק', נווה אשכול ומעל הכול – 'מודל יישובי מוזיקלי'. לדברי רוחמה, "מדובר בפרויקט ארצי של משרד החינוך שמשלב לימודי נגינה בבתי הספר היסודיים. בכיתות ב' ו-ג' מספר התלמידים שמשתתפים בפרויקט מוגבל, אבל בכיתות ד' כל ילדי השכבה זוכים לשני שיעורי נגינה בשבוע בכלי קשת, נשיפה והקשה לפי בחירתם. המורים הם מורי האולפן - ותיקים וחדשים כאחד, ואת הכלים כולם רכשה ומתחזקת המועצה. בשנה הראשונה השתתפו בפרויקט 42 תלמידים והיום משתתפים בו 300 תלמידים מאשכול".


הקונסרבטוריון הפרטי שלי

האולפן למוזיקה באשכול פועל בשיתוף פעולה גם עם האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. מדי שבוע מגיעים לאולפן סטודנטים מהאקדמיה, מנגנים ומתנסים בהוראה במסגרת מלגת פר"ח. בסוף השנה נפגשים כולם למופע סיום על בימת האקדמיה. נוסף על כך פיתחו רוחמה ופרופ' מיכאל קלינגהופר מהאקדמיה את תוכנית "התזמורת הקאמרית הצעירה - נגב" שמביאה לאולפן באשכול נגנים מרחבי הנגב לקונצרטים ומופעים משותפים. ואם לא די בכך, לאולפן מגיעות גם כיתות אמן מהארץ ומחו"ל ותלמידיו מנגנים במסגרות ארציות רבות שבזכותן יוצא שמו למרחוק.


נדמה שאת בשיא כוחך. למה החלטת לעזוב?

"אני יוצאת לפנסיה כדי לפנות יותר זמן למשפחה שלי שגדלה בינתיים ודורשת סבתא במשרה מלאה. בשלב הראשון אמשיך ללמד באולפן, אבל עכשיו אוכל גם ללמד את התלמידים הצעירים במשפחה שחלקם כבר לומדים במסגרות מקצועיות. הגיעה השעה לטפח גם את הקונסרבטוריון הפרטי שלי...".


סוף הוא תמיד התחלה

לנעליה הגדולות של רוחמה ייכנס החל מהחודש הבא דודי יצחקי, נשוי ואב לארבעה מרמת נגב. לאשכול הגיע לראשונה אחרי הצבא - במשך שנתיים התגורר בכיסופים וכשעזב לקח איתו כמה זיכרונות טובים מהמקום, ובכלל זה את אשתו, בת הקיבוץ. אחרי עשור של מגורים ולימודים במרכז החליטו לעבור לנגב וב-2006 היו ממקימי היישוב באר מילכה שבו הם חיים עד היום. ב-16 השנים האחרונות עבד דודי באולפן למוזיקה של רמת נגב, היה פעיל בהפקות מוזיקליות שונות, ניגן ולימד בקונסרבטוריון של ירוחם ובבית ספר מנגן ולאחרונה מונה למנהל האולפן באשכול.


יש לך חלום מיוחד שהיית רוצה להגשים כאן?

"יש לי המון חלומות, אבל קודם כל חשוב לי לשמור על העשייה המפוארת שקורית כאן ולהמשיך לפתח אותה. אני מלא סימפטיה לאזור הזה ומרגיש שזה הזמן בשבילי לעשות את התפקיד הזה. יש לי הרבה מה לתת והגיע הזמן להתחיל לתת אותו".


ומה החזון שלך לשנים הבאות?

דודי: "החזון הגדול ביותר שלי הוא לאפשר לכל ילד באזור להפוך את המוזיקה לדבר משמעותי בחיים שלו ברמה שלא נופלת מזו שניתנת לילדים במרכז הארץ. אני מאמין שמגורים בפריפריה הם הזדמנות ולא חסם ויש בהם הרבה יתרונות. אנחנו צריכים ויכולים לתת לילדים שלנו את הטוב ביותר ולפתוח בפניהם את כל האפשרויות".
רוחמה: "בעניין זה חשוב להדגיש שבקריית החינוך החדשה אמור להיבנות גם אולפן חדש למוזיקה ולמחול שיתרום גם הוא לנגישות ולזמינות של המוזיקה ושל המשאבים המושקעים בכל תלמיד - צריך ללמד ילד צעיר מיומו הראשון בדיוק כמו שמלמדים את התלמיד הוותיק ביותר".
דודי: "ועל זה אפשר רק להוסיף - אמן". 

יום ראשון, 22 באוקטובר 2017

נעים להכיר - השינשינים באשכול

הם דחו את הצבא בשנה והגיעו מכל הארץ אלינו למועצה, כדי לעבוד בהתנדבות עם הנוער במסגרת שנת שירות. אלו הם חברי גרעין עודד של בני המושבים, קומונת השומר הצעיר וקומונת ביכורים • יובל רויטמן


גרעין עודד, בני המושבים"אנחנו רוצים להיות חלק מהקהילה, לחנך, לעזור ולתרום"

בגרעין עודד של בני המושבים חברים שמונה קומונרים שגרים במבטחים ומדריכים במושבי המועצה - עתליה אבני (כפר בילו), אביב כהן (מסילת ציון), אופיר אדמוני (נתיב השיירה), אופיר ברקאי (צורן), אלה אשל (כפר מונאש), מאיה קיני (נירית), מאיה בר מאיר (עין איילה) ועינב אטיה (גן נר).
את הבשורה על השיבוץ שלהם באשכול הם קיבלו ב-21.8 ואת החפיפה סיימו ב-7.9. את אשכול יעזבו ב-6 בספטמבר 2018. עם חברי הגרעין עובדים צמוד שני אנשים מרכזיים – עמרי גונן, רכז בני המושבים ונועה קמיל, המנחה. חברי הקומונה משתדלים לחזור הביתה פעם בשבועיים, אבל זה בעיקר תלוי בצורך - "אם יש אירוע, מפעל, סמינר או שצריך לעבוד על משהו אז נשארים".
בימים ראשון עד רביעי אחר הצהריים הם מדריכים במושבים, ובבקרים הם בבתי הספר. יש גם יום רכז ויום הנחיה, סמינרים וכנסים של המועצה, כמו למשל סמינר ארגון למדריכים שהיה לאחרונה. "יהיו גם כנסי ט' והשתלמויות מדריכים וכו'. בפסח יהיה טיול ד'-ו' מועצתי ואנחנו לוקחים חלק בכל מפעלי התנועה: יוסי יפה, טיול חנוכה, סמינר סובלנות, מחנה פסח ז'-ח', מחנה קיץ ד'-ו', מסע פלמ"ח, מסע בעקבות לוחמים לשלום, קורסי מד"צים, מד"מים ומש"צים".
מהי ההתרשמות שלכם עד כה מתושבי אשכול?
"התושבים מאוד חמים והקהילה מקבלת. נותנים ממש הרגשה של משפחתיות ושרוצים שנהיה פה".
למה שנת שירות?
"במהלך שלוש השנים האחרונות רובנו התנדבנו במספר מסגרות במקביל ללימודים, ורצינו שנה שבה נשקיע וניתן את כולנו רק להתנדבות ולתרומה לקהילה. אנחנו רוצים להיות חלק מהקהילה, לחנך, לעזור ולתרום במושבים שבהם אנו נמצאים ובכל המועצה. על הדרך אנו מכירים גם מקומות חדשים ואנשים חדשים ואנחנו מאוד נהנים מזה. אנחנו מקווים שבסוף השנה נסתכל אחורה ונהיה מרוצים מהתהליך שהמושבים עברו ונשאיר גם משהו מאתנו להם".

קומונת השומר הצעיר
"בחרנו בשנת שירות מתוך אמונה שהנוער הוא עתיד עולמנו ועתיד לחברה מתוקנת ונכונה"

ארבעה קומונרים של השומר הצעיר פועלים במועצה - ניר (קיבוץ ברקאי), קרן (נהריה), סילאן (כרכור) ואהד (כפר מנחם). הארבעה הם חלק מקומונה גדולה של 14 צעירים מכל רחבי הארץ שיושבת בבאר שבע, וחבריה פועלים ברחבי הדרום. את השנה הם התחילו באמצע יולי, בקורס הדרכה, ולקומונה עברו בסוף אוגוסט. שבוע העבודה שלהם מתחלק לימי משימה - שמוקדשים לפעילות חינוכית בקיבוצים ובקן האזורי, וימי הכשרה - שמוקדשים לחיי קומונה ולהדרכה משמעותית.
"ריבוי המסגרות מעניק לנו מפגש רחב עם החניכים ואנחנו זוכים להיות חלק בחייהם, ובסופי השבוע אנחנו לרוב פשוט ביחד בקומונה ולעתים יוצאים לסמינרים, טיולים ומחנות - ששם אנחנו אחראים על כל נושא ההדרכה. בנוסף אנחנו לוקחים חלק בצוותים ארציים שונים, שעוסקים בין היתר במחאות חברתיות ובשילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בתנועה ובחברה. הביתה אנחנו חוזרים לרוב אחת לשבועיים".  
מהי ההתרשמות שלכם מאשכול עד כה?
"התרשמנו לחיוב מכך שהמועצה נתמכת ותומכת בתנועות נוער ושהחינוך הבלתי פורמלי הוא חלק בלתי נפרד מהמועצה. יש כאן הרבה אנשים שהנושא של חינוך בלתי פורמלי ותנועות נוער חשוב להם, והם מובילים אותו להיות מה שהוא כיום. גם בקיבוצים השונים וגם במועצה פגשנו אנשים חמים שאוהבים  להושיט יד, פגשנו נערים ונערות עם רצון עצום לעשייה ולהשפעה על חייהם ועל חיי הקהילה, נוער שבוחר בהדרכת ה'אחים הקטנים', דור ההמשך. בנוסף התרשמנו מאוד מהשדות החרושים והיפים המקיפים פה כל קיבוץ ומושב".
למה שנת שירות?
"אנחנו מאמינים שהשנה הזאת יכולה להעצים ולפתח אותנו מבחינה רגשית, אישית וחברתית. ובעיקר, בחרנו בשנת שירות מתוך אמונה שהנוער הוא עתיד עולמנו ומפתח לחברה מתוקנת ונכונה. אנחנו מאמינים בנוער וביכולת שלנו ושל התנועה לשנות ולהשפיע. בגלל שכולנו גדלנו בשומר הצעיר, אנחנו יודעים מה דמות שכזו יכולה לעשות לילדים - החיים שלנו השתנו בזכות אנשים כאלה. השנה למשל נפתחו חמישה קנים חדשים בזכות כמות הנוער שבחר לצאת לשנת שירות בשומר הצעיר".

קומונת ביכורים"אנחנו אחים בוגרים ואוזן קשבת לצעירים שבאו לכאן להגשים את החלומות שלהם"

שמונה צעירים גרים בקומונה בכפר הנוער למצוינות באמנות 'ביכורים' שב'נופי הבשור' - שישה בשנת שירות ושניים בשירות לאומי: גל בר-נס (הוד השרון), גיל אזוב (קיבוץ נען), שגב סיני (ורד יריחו), אמיר לוין (קיבוץ צרעה), אוריאל קדם (כפר חיים), עמר בינשטוק (תל אביב), יובל שטרן (לבון) ואלמה שיק (תל אביב). הם התחילו ב-1 באוגוסט ויסיימו בסוף יולי 2018. את השמונה מלווה תמר קדם סימן טוב, מנהלת ההדרכה והאמנויות בכפר והממונה על הצוות החינוכי והמקצועי.
"קודם כל אנחנו מדריכים צעירים ומשמשים אוזן קשבת לחניכים שיצאו מהבית בשביל להגשים את החלומות שלהם וצריכים להתמודד גם עם עשייה מוזיקלית ואמנותית, עם קשרים חברתיים ובכלל עם מה שעובר על בני נוער בגיל ההתבגרות. בנוסף יש לנו תפקידי רוחב - חלקנו בתחום המוזיקלי, חלק בתחום החברתי וחלק בתחום האמנות. אנחנו גם עושים תורנויות מטבח, השכמות וכיבוי אורות לחניכים ועוזרים לצוות הבוגר במשימות השונות.
"כמו כן, בתור קומונה אנחנו אחראים לציין בצורה יצירתית את החגים והמועדים עבור כל הכפר. שני האירועים המרכזיים פה הם אירוע חורף ואירוע קיץ, שבהם החניכים מציגים עבודות ותוצרים שלהם בצד המקצועי. אנחנו מלווים אותם בתהליכי היצירה ובצוותי העבודה שקמים לכבוד האירוע. יש לנו גם טיולים כפריים, ופעם בחודש נשארים בסוף השבוע כל החניכים והצוות לשבת כפר משותפת".
מהי ההתרשמות שלכם עד כה מאשכול?
"אנשים אוהבים וחמים שמוכנים לעזור ולתרום. סביבה שקטה ורגועה. חברה מקבלת ומכילה. לא הכרנו את אשכול לפני זה - וזה פשוט מקום מדהים".
למה שנת שירות?
גל: "ההרגשה המטורפת הזאת של לקום כל בוקר ולדעת שכל יום אלמד משהו חדש, גורמת לי להתמכר. לדעת שיש לי את היכולת להעביר לבני הנוער פה כלים שרכשתי ולהיות שם בשבילם - בשבילי זה כל העולם. זו הסיבה שאני עושה שנת שירות, כי אני יכולה לעזור, אני יכולה לתמוך, אני יכולה להיות כל העולם בשביל מישהו - והם הופכים לכל העולם בשבילי. וזה מרגש כל פעם מחדש. זאת הסיבה שאני פה, וזאת הסיבה שכדאי לעשות שנת שירות, בשביל רגעים כאלה".

יום שני, 16 באוקטובר 2017

מר מוזיקה

לו"ז צפוף: אלירן קליסקי, הרכז המוזיקלי של 'נופי הבשור'
 ו'הבית הירוק' בשנתיים האחרונות, 
הוא מתחילת השנה
גם הרכז המוזיקלי ב'ביכורים''
אתם מכירים אותו בתור רכז המוזיקה של 'הבית הירוק' ושל בית הספר 'נופי הבשור', שמדריך בשנתיים האחרונות את ההרכבים המוזיקליים של תלמידי התיכון וצעירי אשכול. עכשיו, עם תחילת השנה, אלירן קליסקי (30, עין הבשור) הוא גם הרכז המוזיקלי של 'ביכורים', כפר הנוער למצוינות במוזיקה ואמנות.

אלירן, ברכות, מה זה אומר בעצם?
"התפקיד אומר להיות אחראי על כל תחום המוזיקה בכפר באופן שוטף - שיעורים, הרכבים, הופעות וכו'... ביחד עם תמר קדם סימן טוב, מנהלת אמנויות והדרכה והמורים המקצועיים. אנחנו אחראים על ההתפתחות המוזיקלית של כל 31 החניכים במגמת המוזיקה שמנהל עמיקם קימלמן. בנוסף, יש איתי ארבעה קומונרים מוזיקאים, חלקם בשנת שירות וחלקם בשירות לאומי (כתבה על שנות שירות באשכול - בעמ' 14), שעוזרים לי מאוד בתפעול השוטף".







ומה עם שני התפקידים האחרים?
"במקביל אני ממשיך לעבוד בתור המנהל המוזיקלי של הבית הירוק בתמיכתה של דגנית לבנון, מנהלת מדור הנוער, ושל תיכון נופי הבשור, בתמיכתן הרבה של גאולה ביטון וזמירה בן יוסף, וככה בעצם אני מצליח להגיע ולתרום לכל הנוער המוזיקלי מכיתות ח'-י"ב - שזה מעל 60 חבר'ה בסך הכול".
נשמע מאוד עמוס - איך אתה מצליח לשלב הכול ביחד?
"אני מנהל לו"ז מאוד צפוף ומחושב ולא זז מטר בלי הגוגל קלנדר…".
יש ילדים שאתה פוגש ביותר ממסגרת אחת?
"בהחלט. כולם לומדים באותו תיכון - נופי הבשור, ובערך חצי מהחבר'ה בבית הירוק לומדים בביכורים". 
מתי אפשר לשמוע אתכם?
"בינתיים אנחנו מתאמנים ומנגנים. אין משהו קרוב ש'נעוץ' כרגע בלו"ז, אני מאמין שבנובמבר נתחיל אירועי חורף, וב-24.12 יש אירוע חורף של ביכורים".
שיהיה המון בהצלחה!
"תודה רבה".