יום שני, 18 בספטמבר 2017

חדש בסופה - מכינה קדם צבאית מעורבת

40 צעירים וצעירות לפני גיוס, דתיים וחילוניים מכל  הארץ, עברו לגור בקיבוץ.
המייסד: "עוטף עזה בלב שלי, זה חבל ארץ מהחשובים במדינה" • יובל רויטמן



צילום: נמרוד פלמ"ח
ב-2 באוגוסט, אחרי חודשים של הכנות ומיונים, עלתה על הקרקע בסופה מכינה קדם צבאית מעורבת (בנים ובנות, חילונים ודתיים) ושמה - "מכינת דרך פרת בקיבוץ סופה ע"ש הדר גולדין"
במכינה חברים 40 צעירים וצעירות מכל הארץ וגרים בה 5 אנשי צוות. המייסד הוא נמרוד פלמ"ח, בן 32 מירושלים, שייסד לפני שלוש שנים, לאחר מבצע 'צוק איתן', מכינה דומה בנחל עוז: "אחרי ההצלחה בנחל עוז קיבלתי הרבה טלפונים מיישובים בעוטף שביקשו לעשות מהלך דומה. בחורף האחרון פנו אליי מסופה ביחד עם תנועת אור וביקשו להיפגש. הם סיפרו על המשבר החברתי והדמוגרפי בקיבוץ ואמרו שהם לא רואים פתרון באופק - וביקשו שנביא מודל דומה למה שקיים בנחל עוז". 
הצדדים החליטו על שילוב ידיים ובתחילת החודש שעבר הפך כאמור החלום למציאות. נמרוד מספר בגאווה: "הצעירים מגיעים אלינו מכל הארץ ומבינים את גודל המשימה והשליחות. אנחנו פועלים בשני אפיקים מרכזיים - הראשון הוא פיתוח מנהיגות, למידה וזהות, והשני הוא החיזוק של סופה. המטרה שלנו להיות חלק מהקהילה".

ענף נוסף בקיבוץ

 צעירי המכינה החלו להשתלב בחיי הקהילה. בכל שבת שנייה הם נשארים ויום בשבוע מוקדש לעבודה קהילתית, הם מצטרפים לענפים השונים, מטפלים במבנים, צובעים ומסדרים. כמו כן הם מתארחים בבתי המשפחות וכך נוצרים קשרים עם חברי הקיבוץ. "אנחנו עוד ענף בקיבוץ", אומר נמרוד, "אנחנו שותפים בטקסים, בהווי ובתרבות וממש מחדשים את המפעל הציוני של פעם.  "עוטף עזה בלב שלי, זה חבל ארץ מהחשובים במדינה. מבחינתי ללכת לקנות חלב כאן זו ציונות".
"הכסף", מספר נמרוד, "מגיע מקבוצת תורמים ממרכז הארץ שתרמו ברוחב לב ובהמשך המטרה היא לקבל תקציבים מהמדינה. הרעיון הוא שכל שנה תגיע קבוצה חדשה, והמטרה שבסוף חלק מהחבר'ה שיגורו שנה בסופה יקבעו פה את ביתם".


סופה: שינוי תדמית

אייל ברנדייס, מנהל הקהילה בסופה מספר: "חידשנו את תהליך הקליטה והחלטנו שצריך להחיות את הקיבוץ ולהעיר אותו מתרדמה. נקרתה לידינו ההזדמנות להביא מכינה קדם צבאית והחלטנו שהדרך הטובה ביותר לעזור לעצמנו - זה לעזור לאחרים. הם חיפשו מקום ואנחנו חיפשנו משהו שייתן חיים בקיבוץ - ושני האינטרסים נפגשו אחד עם השני.
"המטרה היא שהם יעשו את תוכנית המנהיגות שלהם כאן אצלנו, המשפחות מאמצות את החבר'ה וסופה תשנה קצת את התדמית מאירועים ביטחוניים לאירועים חברתיים ותתרום את תרומתה למהלך ציוני חשוב. בעקיפין, ככל שנצליח להשאיר את הרושם הטוב ותהיה זיקה, אולי בעתיד לבוא יהיה פה פוטנציאל שחלק מהם יחליטו לקבוע את ביתם בקיבוץ. אבל זו מטרה משנית ולא ראשונית".

יום ראשון, 17 בספטמבר 2017

בעלת החלומות

7 שנים לאחר שפורסם הרומן הראשון שלה, רואה אור ספרה השני של תמר מריאנו - "יוספה בעלת החלומות" -  סיפורה של אישה יוצאת דופן העוסקת במקצוע לא שגרתי ומסרבת להיכנע לתכתיבי החברה. קצת כמו האישה שיצרה אותה • תם פרחי

החל מהחודש הקרוב יופיע על המדפים בחנויות הספרים ברחבי הארץ ספרה השני של תמר מריאנו (תלמי יוסף) -7 שנים לאחר שפורסם הרומן הראשון שלה, רואה אור ספרה השני של תמר מריאנו - "יוספה בעלת החלומות" -  סיפורה של אישה יוצאת דופן העוסקת במקצוע לא שגרתי ומסרבת להיכנע לתכתיבי החברה. קצת כמו האישה שיצרה אותה
בהוצאת פרדס. תמר, 58, פסיכולוגית קלינית בהכשרתה, המשמשת כיום פסיכולוגית ראשית במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, נמשכה תמיד לשפה ולכתיבה והתעניינה בסיפורים של אנשים ובמורכבות שלהם. מתוך הנטיות האלה נולד ב-2010 רומן הביכורים שלה - "שירת המניפה" - שיצא בהוצאת גוונים ועסק בחייהן המקבילים של סטודנטית צעירה והפסיכולוגית שמטפלת בה.  
לפני כשלוש שנים החלה שוב לכתוב, הפעם את סיפורה של "יוספה בעלת החלומות". הספר מגולל את סיפורה של תל-אביבית בשנות ה-40 לחייה, שעולמה המורכב מתגלה דרך עיסוקה היוצא-דופן ומפגשיה החווייתיים עם אנשים מהעבר, מההווה ומהעתיד שלה. לדברי תמר, "המפגש של הקוראים עם יוספה נעשה בדרך שלה שגם היא, ממש כמו יוספה עצמה, חריגה ולא שבלונית". 

פורצת את המחסומים

בדומה ליוספה אך במובנים אחרים לגמרי, גם תמר פורצת את מחסומי החברה ומתמודדת בצורה מעוררת השראה עם החריגות שלה: "כבר 29 שנים, בדיוק מחצית מחיי, שאני נכה בכיסא גלגלים, אבל לא מאפשרת לזה לעצור בעדי. במסגרת העבודה שלי אני אחראית על מערך של 40 פסיכולוגים ועוד 15 סטודנטים עם מאות מטופלים. לעבודה האינטנסיבית הזאת נוסף בשנים האחרונות תהליך הכתיבה - עיסוק צדדי אמנם אבל אהוב ומשמח מאין כמוהו". 

יום שני, 11 בספטמבר 2017

מקפלת פלדה

תערוכת הביכורים של שריתה פלד משדי אברהם, "עוף החול", ובה תרגום ייחודי משלה למלאכת האוריגמי היפנית, הוצגה בת"א. "כל מה שאני רואה בזיכרון מתורגם לפלדה"


בתאריכים 24-17 באוגוסט בילתה שריתה פלד משדי אברהם בתל אביב. במתחם 'רביעיית פלורנטין' בדרום העיר, היכן שבעבר היה חניון מכוניות וכעת ניצבים ארבעה מגדלי מגורים אופנתיים, הוצגה תערוכת הביכורים שלה שאצרה הילה תדמור - "עוף החול".
החול הוא המקום שממנו באה, המקום שבו אנו גרים - חבל הבשור. היא נולדה במושב מבטחים ובשנים האחרונות גרה בשדי אברהם עם בעלה רון ושלושת ילדיהם, ומבלה את מרבית שעותיה במשרד האדריכלות אקו-דיזיין שמנהלים השניים.
אך מה שראו מי שהגיעו לתערוכה לא היה חול, אלא פלדה - קיפולי פלדה ליתר דיוק. לדבריה, הכול החל מקיפולי האוריגאמי שיצרה עם בנה הבכור. שריתה זיהתה משהו חדש שלא היה קיים רגע לפני והחליטה לעבד את הרעיון בשלל צורות.
פגישה אישית עם האמן דני קראוון נתנה לה את האישור לעשות את מה שנפשה מבקשת לעשות - יצירה באש, ובשנים האחרונות החלה ליצור ולהביע את עצמה בצורה אינדיבידואלית המיוחדת לה, והפכה את האוריגמי - קיפולי הנייר הקלאסיים-היפנים והעדינים - לקיפולי פלדה, לקיפולי עוצמה אישיים משלה.
לדברי שריתה, פלדה מחוברת מאז ומתמיד לטבע וליקום. חשוב לה שהאמנות שלה תהיה חלק מהחיים, תהדהד, תרגש ותהיה נגישה לציבור. "כל מה שאני רואה בזיכרון מתורגם לפלדה", אומרת שריתה. "יצירה בשבילי היא נביעה אינסופית וחיבור לעץ החיים".
מדברי האוצרת, הילה תדמור: "עוף החול זו תערוכה שמביאה מקום חדש של  צמיחה שבו נמצאת האמנית, תערוכה על סקרנות, פריצת גבולות, תעוזה ועוצמה. תערוכה על נוכחות אישית ומרחבית ועל מקום תרתי משמע".
התערוכה נערכה בגלריה החברתית במתחם רביעיית פלורנטין - מתחם גדול וגולמי שמיועד לתערוכות מתחלפות, כאשר תמורת השימוש בגלריה עורך האומן אירוע לקהילה. שריתה העבירה סדנת אוריגמי לילדים.

יום ראשון, 27 באוגוסט 2017

אבוקדו - זה כל הסיפור

זו לא הייתה התכנית. למעשה לא הייתה תכנית בכלל, אבל כשנמרוד מביט אחורה הוא מגלה שבמשך שלושים שנה הוא ניהל את המטע והתמחה בגידול אבוקדו. בר תכנן ללמוד גיאוגרפיה אבל מילגה טובה והנחה שלאגרונומים יש יותר עבודה העבירה אותו למסלול הזה. היום בר מעסיק את נמרוד



הסיפור של נמרוד ובר חפץ עם מטע האבוקדו בנירים, הוא לא האגדה העממית על אבא שמוריש לבן את המטע שלו. הוא סיפור-בדיעבד, של נקודות שמצטרפות למסלול מפותל. אפשר אפילו לפתוח אותו בסבא רבא של בר, דוד צפריר (צירקין), אבי סבתו, ממקימי עין חרוד, שהיה ממייסדי ענף המשתלות בארץ. בר עוד זוכר שכסטודנט בפקולטה לחקלאות ברחובות למד מהספר שלו. גם מהצד השני הסבא רבא ירחמיאל, אביו של בנימין חפץ, ראש המועצה באשכול בשנות השישים - היה בעל משתלת הדרים. 
נמרוד חפץ (66) נולד בנירים וכמו כל ילדי הקיבוץ של אותה תקופה עבד בחקלאות עוד מגיל בית הספר. כאשר השתחרר מהצבא התגלגל מהרפת למטע ללא תכניות ארוכות טווח. המטע והפרדס של הקיבוץ היו בשלבי דעיכה. מה שהציל אותו היה האבוקדו שהצליח ושטחיו החלו לגדול על חשבון הפרדס והמטעים שנעקרו. 
בר זוכר את התקופה ההיא כהרפתקה יפה: "הייתי נוסע עם אבא על הווספה בכל מיני שעות מוזרות לפתוח ולסגור השקייה". אלא שבאותם ימים שניהם לא ראו את עצמם כמגדלי אבוקדו. נמרוד אמנם עשה קורס מקצועי אבל עבר לעבוד במקביל בבית אריזה בתחום האבוקדו ואחר כך משנת 2005 התגייס למנהלת סל"ע ובמשך עשר שנים סייע למפוני גוש קטיף לשקם את חייהם ולהקים את ביתם. 
בכל אותן שנים בר עבד כנער ואחר כך כצעיר, אחרי השירות הצבאי – במטע האבוקדו. 
"ואז הגיע הרגע ללמוד באוניברסיטה" מספר בר. "נרשמתי לגיאוגרפיה. נראה לי מעניין. אבל אז יצאה הפקולטה לחקלאות בתכנית עם מלגות לגיוס צעירים ואני דילגתי ונרשמתי שם כשבוע לאחר תחילת הלימודים. אהבתי את הלימודים ואת החיים הסטודנטיאליים ואחריהם התחתנתי ועזבתי את הקיבוץ. גרנו בקיבוץ מעברות ממשקי 'גרנות' ועבדתי אצל חיים ארדיטי שהיה מומחה ומותג בפני עצמו. בחלוף הזמן גם ניהלתי את המטע. 
"ב-2010 חזרנו לנירים. בהתחלה עבדתי בדע"ר, בעמיעוז, בניהול המיוחד, ואחר כך התחלתי לעבוד בחממות בנירים עוד לפני שהתקבלתי כחבר. לקח לי שלוש שנים עד שהשתכנעו בנירים שאפשר להחליף את אבא באגרונום עם תעודות".
"אני רציתי להתחלף אבל מרכז המשק  התעקש שאשאר", אומר נמרוד, ובר מוסיף: "היום הוא 'עובד אצלי' בחצי משרה ובחצי השני הוא מנהל את האבוקדו של קיבוץ  גבים. 
"ממטע של כ-100 דונם גדלנו בשנים האחרונות ליותר מ-800. במשך עשרים שנה היה חלק מזה מטע אורגני, ובשנים האחרונות ביטלנו את המסלול הזה. אבל מי יודע, אולי זה יחזור".

הפסקת אש בשנת שמיטה
יאיר עדות, משפיים, מוותיקי ענף האבוקדו בארץ
מסייע בנטיעת המטע בנירים, בסיום 'צוק איתן' 

ב-2014 עמדה להיכנס שנת שמיטה. וחשוב היה לסיים נטיעה גדולה שתניב  פרי עוד לפני שנת השמיטה הבאה. אבל הייתה פה מלחמה. כאשר נכנסה לתוקפה הפסקת האש הראשונה התגייסו משקי 'גרנות' עם קבוצה של תאילנדים שעבדו אצלם ובאו בראשותו של חיים ארדיטי הזקן וסייעו לנו לנטוע כמאה דונם בכמה ימים. עם סיום המלחמה באה קבוצה נוספת של מגדלי אבוקדו מהתנועה הקיבוצית ויחד סיימנו את המלאכה.





זן-פטנט. 'נגב'
לפני מספר שנים התגלה מתחת עץ אבוקדו עץ 'זריע', כלומר עץ שגדל מגרעין אבוקדו שנשר. רק במקרה הוא לא התגלה קודם ולא נעקר. כאשר התגלה כבר היו עליו פירות. למרות שהיו מאוחרים הם דמו יותר לפירות הרגילים בשוק – עם החספוס והמבנה הקלאסי, לא כמו ה'ריד' העגול. בקיצור – מוטציה שכזו. התחלנו להרבות אותו והוא נראה מבטיח. שתלנו כבר כמה דונם ויש לנו כבר פטנט רשום שעקף את המסלול המפרך של השבחת זנים. קוראים לו 'נגב' וייקח עוד זמן עד שנדע אם הוא מגשים את הציפיות.

מנכ"ל חדש לחברת קנט - שמוליק תורג'מן מתלמי יוסף

שמוליק תורג'מן (61) ממושב תלמי יוסף, מונה בחודש האחרון למנכ"ל חברת קנט - קרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות. שמוליק החל לעבוד בקנט בשנת 1994 כמעריך נזקים באזור הדרום, ובשנת 2000 מונה לסמנכ"ל בחברה - תפקיד שאותו ביצע עד מינויו למנכ"ל.
חברת קנט - שבבעלות המדינה, מועצות הייצור וארגוני החקלאים - מבטחת חקלאים כנגד נזקי טבע, כאשר הנזקים העיקריים הם אירועי קרה, ברד, סערה, מחלות ומזיקים. החברה מעסיקה קרוב ל-60 מעריכי נזקים לפי חלוקה גאוגרפית של דרום, מרכז וצפון. לפי נתוני החברה, בחמש השנים האחרונות שילמה קנט פיצויים בסך 1.4 מיליארד שקל לחקלאים בכל רחבי הארץ, ומתוכם 150 מיליון שקל לחקלאים באשכול. 
שמוליק נשוי לשרה, מורה לאנגלית ביובלי הבשור, ואב לשניים, והגיע עם משפחתו לתלמי יוסף ממשאבי שדה בשנת 1989. לפני שהחל לעבוד בקנט עבד כחקלאי וגידל בין היתר פרחים וירקות.

יום ראשון, 20 באוגוסט 2017

חוזרים הביתה

 אחרי שיפוץ והרחבה שארכו שנה וחצי, נפתח מחדש מרכז הצעירים המשודרג.
מה תמצאו שם?


"ללמוד בכפכפים" - זה המוטו של מרכז הצעירים המשופץ שנפתח במועצה בחודש האחרון. המרכז פועל באותו מקום שבו הוא פעל בגלגולו הקודם - במבנה הספרייה של ביה"ס מעלה הבשור לשעבר. במהלך השנה וחצי האחרונות הורחב ושופץ המבנה ובחודש שעבר הוא אוכלס. במקום כבר נפתח קורס פסיכומטרי שמסובסד בחציו על ידי המועצה, ולומדים בו כעשרים צעירים מאשכול. עבודות השיפוץ עלו כ-2 מיליון שקל ובמסגרתן הורחב ושודרג המרכז. השטח הבנוי עומד כעת על 450 מ"ר. הכסף גויס ממגוון מקורות, בהם - משרד רה"מ, משרד הבינוי והשיכון, מפעל הפיס, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, וכן המועצה. 

מענה לגילאי 18 עד 40

את מרכז הצעירים מנהלת עינת כהן אלישיב מישע, והוא מסופח לאגף האסטרטגי במועצה. מלבד כיתה מרווחת, ממוגנת וחכמה שבה מתקיים קורס הפסיכומטרי ויתקיימו בעתיד קורסים וסדנאות נוספים, המקום מציע אולם מופעים ששופץ והונגש לנכים וכן אגף משרדים - של מחלקת התרבות, של 'מעברים' ושל שותפות 2000.
"המרכז עוסק בהשכלה, תעסוקה, מעורבות חברתית, תרבות וצמיחה דמוגרפית", מסבירה עינת. "המקום מיועד לתושבי אשכול בגילאי 18 עד 40 - כל גיל וצרכיו: מכנס מתגייסים ומענה לחיילים משוחררים, פסיכומטרי ומתן מלגות לתואר ראשון, ועד קורסים שונים כמו צילום, אנגלית, יזמות ופתיחת עסק, ליווי בתעסוקה, הורות, הכנה ללידה ואחרי לידה וזוגיות - כאשר מרבית הקורסים ניתנים בחינם או מסובסדים. אנחנו שמים דגש רב על תרבות שמתאימה לגילאי 18-40 ובמרכז יתקיימו הופעות אקוסטיות אינטימיות, מופעי סטנד-אפ וכיתות אומן".

מרכז מורשת והנצחה

בתוך מרכז הצעירים שוכן מרכז מורשת והנצחה. מי שליוותה את תהליך התכנון והבנייה של מרכז המורשת וכן את כל פרויקט ההרחבה של מרכז הצעירים היא אושרה גבאי מדקל, שמשמשת בנוסף גם כרכזת השכלה והכשרה במקום. "יש במועצה 146 נופלים, והרעיון היה לעשות פינת הנצחה מכובדת וראויה. החדר הנוכחי שהוקצב לכך לא הספיק - ולכן הגדלנו. העבודות, שעליהן אחראי אגף ההנדסה, צפויות להסתיים בחודשים הקרובים. 

מתקנת את העולם

ליהי בר-לב שליידר מיבול עובדת בחברת תיקון עולם ומובילה כבר עשור את המחקר בחברה אודות סגולות הקנאביס הרפואי. בימים אלה היא נמצאת בעיצומו של הדוקטורט ומספרת כיצד מתאימים זן קנאביס לכל מטופל ואיך התגלגלה לחקור תחום מתפתח שמרתק את העולם כולו. 'מבצע דוקטור', כתבה שנייה בסדרה • תם פרחי


ליהי בר-לב שליידר, בת 36, נשואה פלוס 3 ממושב יבול, שבה לפני שבועיים מהכנס השנתי בנושא קנאביס רפואי שנערך בקנדה. זו השנה השנייה שבה היא מרצה בכנס, החשוב בתחומו, ומספרת על המחקר שלה. 15 הדקות שבהן עמדה על הפודיום ותיארה את הממצאים המדהימים שהניב המחקר שלה עד כה, סיכמו מסלול אקדמי מרתק בן יותר מעשור.

אז איך ומתי הכול התחיל?

"זה התחיל בתואר ראשון בפסיכולוגיה במכללת תל-חי והמשיך בתואר שני בפסיכו-ביולוגיה באוניברסיטת תל אביב. ב-2008, במהלך התואר השני, התקשר אליי המנכ"ל דאז של חברת 'תיקון עולם' – חברה לגידול ולאספקת קנאביס רפואי, הראשונה בארץ שקיבלה היתר ממשרד הבריאות לנפק קנאביס למטופלים בעלי רישיון. הוא הסביר שהם מעוניינים להקים מחלקת מחקר בחברה והציע לי לנהל אותה".





אילו אתגרים עמדו בפנייך בראשית הדרך?

"השוק היה אז מאוד ביקורתי כלפי השימוש בקנאביס למטרות רפואיות. בשנים הראשונות התרוצצתי בין כנסים רפואיים והרציתי בפני צוותים רפואיים שהיו חשדניים מאוד. האתגר הגדול ביותר היה להתמודד עם הדעות הקדומות ולמצוא רופאים שיסכימו לחקור את הנושא".   

ומתי הבשילו המאמצים האלה לכדי הדוקטורט שלך?

"לפני שנתיים יצרתי קשר עם פרופ' ויקטור נובק, מנהל המרכז לניסויים קליניים בסורוקה, שהסכים לקבל אותי למרכז כדוקטורנטית. זאת הייתה נקודת פתיחה טובה לדוקטורט שלי שבוחן את ההשפעה של קנאביס על מגוון מחלות. הדוקטורט מתבסס על נתונים של מטופלי 'תיקון עולם' לפני תחילת הטיפול ואחרי חצי שנה של טיפול. כיום מדובר בכ-8,500 מטופלים, אבל לאורך השנים היו כמובן הרבה יותר".

כיצד נוצר הקשר בין המטופלים ל'תיקון עולם'?

"כיום יש בארץ 7 חברות שמספקות קנאביס רפואי ו'תיקון עולם' היא הגדולה שבהן – שליש מהצרכנים מטופלים אצלה. הרישיון שמקבל המטופל מהיק"ר (יחידה לקנאביס רפואי) מגיע ל'תיקון עולם', אם היא החברה שנבחרה לספק את הקנאביס. אנחנו מזמינים את המטופל לעבור הדרכה שבמהלכה הוא מקבל הסבר על הצמח, על תופעות הלוואי השכיחות (יובש בפה, סחרחורות וכו') ודרכי ההתמודדות איתן. במקביל המטופל גם מוסר מידע על מחלתו, על התרופות האחרות שהוא לוקח וכו', וזה מאפשר לנו לקבוע את זן הקנאביס שמתאים לו".

איך קובעים למי מתאים איזה זן?

"כל אחד מהזנים מתאפיין בריכוזים שונים של קנבינואידים, החומרים הפעילים בקנאביס. הרקע הרפואי של המטופל והמאפיינים הספציפיים שלו לפני תחילת הטיפול מאפשרים לקבוע את הזן שיתאים לו ביותר. בפגישת ההדרכה הוא יתנסה בזן הזה בנוכחות האחות כדי שאפשר יהיה לצפות בתגובה שלו באופן מבוקר".

ומה תפקידכם אחרי שנמצא למטופל הקנאביס המתאים?

"חודש אחרי תחילת הטיפול אנחנו מתקשרים למטופל כדי לבדוק אם הוא סובל מתופעות לוואי והאם הטיפול עובד. אם יש תופעות לוואי או אם הטיפול לא אפקטיבי, אנחנו בוחנים שינוי של זן, מינון או אופן צריכה. אחרי חצי שנה המטופלים שוב ממלאים שאלון מעקב שמאפשר לנו לראות את ההשפעה ארוכת הטווח של הקנאביס. מתברר שהמינון האפקטיבי נמוך מהמינון הפסיכואקטיבי".

כלומר?

"הקנאביס משפיע על הסימפטומים של המטופל גם אם הוא לא מסטול. המטרה היא להפחית כאב ולא להתמסטל. לפי הממצאים שגילינו עד היום, המטרה הזאת מושגת בצורה מדהימה".  
והממצאים אכן מדהימים: 97.2% מהמטופלים שענו על השאלון לאחר חצי שנה של טיפול דיווחו על שיפור, 2.7% דיווחו כי אין שינוי במצבם ומטופל אחד דיווח על החמרה במצבו הרפואי. נתונים אחרים, מדהימים לא פחות, מציירים תמונה עגומה למדי: כ-60% מהמטופלים של 'תיקון עולם' הם חולי סרטן שלב 4. במעקב שנעשה אחרי חצי שנה נמצא שכמעט רבע מהמטופלים נפטרו. לדברי ליהי, "בגלל התנאים הנוקשים שיש בארץ לקבלת הרישיון יוצא שכדי שמטופלים יהיו זכאים לטיפול בקנאביס הם צריכים להיות חולים וסובלים מאוד. במקום לראות בקנאביס אלטרנטיבה מידית לטיפול בכאב, כמו שהוא נתפס בחו"ל, משרד הבריאות מגדיר אותו כטיפול קו אחרון, כזה שניתן לחולה רק אחרי שכל יתר האופציות מוצו". 

מתי את אמורה לסיים את הדוקטורט?

"אני עכשיו פחות או יותר באמצע הדרך".

וכבר יש חלומות על פרופסורה?

"לא כרגע..."