יום שלישי, 1 ביולי 2014

בבית

חולים סופניים רבים בוחרים למות בבית, במקום המוכר והאהוב, עם קרוביהם ומשפחתם. 'הוספיס בית' אפשרי גם באשכול, הודות לאיריס חיים משדה ניצן שמאפשרת לחולים לסיים את חייהם בכבוד, בשלווה ובבית • נגה גדג'

כשאנשים במועצה רואים את איריס חיים משדה ניצן מסתובבת אצלם ביישוב, הם יודעים שזה סימן שמשפחה נוספת מתמודדת בבית עם פרידה מאדם קרוב. "אין לי בעיה עם התדמית", אומרת איריס, "נהפוך הוא, הם מבינים למה אני שם ואני מבינה שהם מבינים. אני מרגישה גאווה מקצועית ואנושית אדירה". איריס היא אחות ואחראית קשרי קהילה בדרום בהוספיס של צבר רפואה (לשעבר מרפאות צבר), ארגון שמלווה חולים סופניים שבחרו לסיים את חייהם בבית.
'הוספיס בית' משלב טיפול רפואי, סיעודי ורגשי לחולה ומשפחתו. השירות כולל רופאים, אחיות ועובדים סוציאליים המגיעים לביתו של החולה ומעניקים טיפול וליווי לו ולמשפחתו. השירות ניתן לחברי כל קופות החולים, ללא צורך בביטוח משלים.
בשנתיים האחרונות ליוותה 'צבר' כ־15 חולים סופניים באשכול (כ־3,000 בישראל), ואיריס מספרת שבכל רגע יש במועצה שניים-שלושה חולים בהוספיס בית. "עד לפני שש שנים לא הייתה לחולה אופציה למות בבית. חולים סיימו את חייהם או בבית החולים, או במוסדות גריאטריים או באחד משני ההוספיסים האשפוזיים הקיימים בארץ - בתל השומר ובהר הצופים. ב־2008 יצאה הנחיה של משרד הבריאות שהורתה לכל קופות החולים לספק שירותי רפואה תומכת לחולים הלוקים במחלות סופניות ובכלל זה לאפשר לחולים שמבקשים למות בבית להוציא לפועל את בקשתם. 'צבר רפואה' קיבלה על עצמה את הזכות לטפל בחולים אלו עבור כל קופות החולים בארץ".
מי יכול להשתמש בשירות שלכם?
"כל חולה המוגדר כחולה הנוטה למות, שסובל ממחלה המאיימת על חייו בטווח של שלושה עד שישה חודשים ואין לה מרפא, יכול לבקש הפניה מקופת החולים להוספיס בית. אנחנו מגיעים לכל מקום בארץ, איפה שהחולה גר – לשם נגיע. יש לנו חולים גם בפזורה הבדואית ואנחנו מגיעים לאוהלים הכי נידחים".
מה בעצם אתם עושים? 
"אנחנו מאפשרים לחולים סופניים לסיים את החיים בצורה מכובדת. בלי התערבויות, דקירות ובדיקות מיותרות. במצב של שלווה. אנחנו מעניקים טיפול תומך שמטרתו למנוע או להפחית את הסבל הכרוך בתקופה שלפני המוות. וכמובן שאנחנו גם נותנים תמיכה נפשית באמצעות עובדים סוציאליים – גם לחולה וגם למשפחה שלו. הדגש העיקרי הוא לאפשר שליטה מירבית בתסמינים הפיזיים על מנת שהחולה ומשפחתו יהיו פנויים לדבר החשוב ביותר והוא ׳סגירת מעגלים׳, לאפשר לחולים פרידה הכי טובה משלב זה של החיים.
"השירות מבוסס על כך שתהיה בבית החולה משפחה תומכת. הצוות שלנו מגיע מספר פעמים בשבוע, וזמינים טלפונית 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע. במידת הצורך כמובן שבאים יותר, בדרך כלל לקראת הסוף הביקורים תכופים יותר".

הקלה ולא הצלה

איריס, בת 48, נשואה לרביב, בן קיבוץ גבולות, ואמא לשלושה ילדים, בני 22, 19 ו־12. לאחר 20 שנה בגבולות עברה המשפחה לשדה ניצן, ושם הם חיים בשש השנים האחרונות.
איך הגעת לעבודה בהוספיס בית?
"אני אחות במקצועי. תמיד עבדתי בקהילה. הייתי אחות בצוחר ובאבשלום. לצבר הגעתי לפני שנתיים וחצי, במקרה. מנהלת ההוספיס הציעה לי לטפל במישהי מהמועצה, ואני הסכמתי. אחרי כמה חודשים פנו אליי שוב לטפל בחולים מהאזור, וכך התחילו לפנות אליי באופן קבוע ולבסוף הציעו לי לעבוד אצלם במשרה מלאה. היום אני אחראית קשרי קהילה במחוז דרום וירושלים".
זו עבודה קשה מבחינה נפשית, החשיפה היומיומית למוות? 
"עבורי זה לא קשה. כשאני מגיעה לחולה סובל, מטרתי היא להקל עליו  בכל כלי שיש עמי, כלים  מקצועיים שרכשתי במהלך השנים. אני מגיעה כאחות, כאשת מקצוע. אני מצליחה להקל על החולים ומכאן נובעת תחושת הסיפוק שלי. בנוסף כל החולים שלנו הם סופניים, כך שאני יודעת מראש שהחולה ימות, המטרה אצלנו מוגדרת כהקלה, ולא כהצלה".
איך המשפחה שלך מסתדרת עם העבודה שלך?
"בבית כל הזמן שומעים שיחות על מוות וסבל, אבל המשפחה שלי מתייחסת לזה בטבעיות. כששואלים את הבת שלי, בת 12, מה אמא שלך עושה, היא אומרת ש'אמא שלי עוזרת לאנשים למות בטוב'. היחס שלה מוכיח לי שהעבודה שלי לא פוגעת בילדים, הם יודעים לקבל את מה שאני עושה".
אנחנו חיים במקום קטן, ואת בטח נתקלת במשפחות של חולים שליווית. איך אנשים מגיבים כשהם רואים אותך בסופר, בבריכה?
"אנשים אומרים שלום וממשיכים, לא נעצרים. הם לא רוצים יותר מדי להיזכר. מישהי מהאזור אמרה לי פעם 'בלעדייך לא היינו מצליחים לעמוד בזה, אבל אני לא רוצה להיזכר בזה'. אני מקבלת את זה ומבינה את זה. אני שמחה שיכולתי לעזור להם, אבל כשתפקידי מסתיים אני יוצאת מחייהם".


האיש של הצמחים

הגינה של לורנס ברט מעין הבשור לא דומה לגינות אחרות, ולא רק בגלל הצורה העגולה. לורנס לא מרסס, לא מעשב, בקושי משקה: "הצמחים והחרקים יודעים מה לעשות, אני רק תומך קצת ומשתדל לא להפריע" • נגה גדג'  

לורנס ברט אוהב צמחים. כשהוא מסתובב בגינה העגולה שלו הוא נינוח ומחויך. "צמחים הם חלק ממני", הוא אומר ומפצח זרעי חמניה שגדלים אצלו בגינה.   
לורנס הגיע לעין הבשור לפני חצי שנה, מקיבוץ שדה בוקר. "15 שנה הייתי אחראי על הנוי בקיבוץ, וכל הזמן חיפשתי להרחיב את הידע על עולם הצומח ובמיוחד על גינון. ככה הגעתי לפני עשר שנים לפרמקלצ'ר".
פרמקלצ'ר? מה זה?
"פרמקלצ'ר היא גישה הפועלת למען חיים ברי קיימא, שמתחשבים בדורות הבאים. בעיקר מדובר בשימוש באדמה ובמקורות המים תוך חשיבה לטווח רחוק. ההיכרות עם השיטה הביאה לתפנית בחיים שלי. ראיתי את הסרט של אל גור והתהפך לי הראש, כל התפיסה שלי השתנתה".
ואז?
זו התרפיה שלי. לורנס ברט
"התחלתי  להעמיק בזה. עברתי קורס פרמקלצ'ר אצל טליה שניידר, והתחלתי ליישם את זה בעבודה שלי בנוי של הקיבוץ. לדוגמה את העלים הנושרים שאספתי הפסקתי לזרוק והתחלתי להשתמש בהם שימוש חוזר, כתוספת לקומפוסט או כחיפוי קרקע, וכך להעצים ולזרז תהליכים אקולוגיים טבעיים".


לתת לטבע לעבוד

לפני חצי שנה הגיע לורנס לעין הבשור. בשטח הריק שליד הבית בו הוא מתגורר צמחה אט־אט גינה. הגינה לא דומה לשאר הגינות במושב. היא בנויה בצורת מנדלה, אלו בעצם ערוגות בצורת שני עיגולים, אחד בתוך השני. "הצורה העגולה מאפשרת לטפל בגינה בלי הרבה מאמץ", מסביר לורנס. באמצע העיגול מונחת צלחת עליה נקווים מים לציפורים ולבעלי החיים המוזמנים באהבה למאמץ האיזון האקולוגי.
הצמחים בגינה צפופים, והשתילה היא שתילה בהמשכיות – צמח קטן ליד צמח גדול, כך שכשהגדול מסיים את חייו והופך לקומפוסט, הקטן תופס את מקומו. "יש פה כ־400 צמחים. הצפיפות המכוונת מונעת עשבים, וגורמת לכך שהצמחים הגדולים נותנים צל לקטנים". בגלל הצפיפות וחיפוי הקרקע הגינה גם צורכת מעט מים. "מהחורף ועד סוף האביב השקיתי רק 1.2 קוב בחודש", אומר לורנס. הערוגות בגינה מוגבהות על מנת לעודד אוורור לקרקע.
עקרון נוסף בגינה הוא המגוון: "חרקים יודעים להסתדר טוב עם מגוון. יש לי בגינה חצילים, עגבניות, חסה, זוקיני, צנון, פלפל, בזיליקום, בצל ירוק, שעועית, חמניות, אבטיח, דלעת, שום, פטרוזיליה, סלרי, טימין, אורגנו, זעתר".
המון אוכל...
"אני אוהב לגדל מזון, חשובה לי התפקודיות של הצמח, שלא יהיה רק לנוי. אני קוטף, ומיד נכנס למטבח . אני אוהב לבשל ותבלינים כבר הפסקתי לקנות, אולי רק פלפל שחור ומלח".
לורנס לא מרסס את הגינה ולא נבהל מעשבים. "בהתחלה השכנים לא הבינו", הוא מספר, "שאלו אותי 'למה אתה לא מרסס?', אמרתי להם: למה להפריע לטבע? העשבים מעשירים את הקרקע. אני משתמש בעשבים ובעלים לטיוב וחיפוי הקרקע, שזה טוב לצמחים ותורם לחיסכון במים ואוורור האדמה. בכלל, לא צריך יותר מדי לגעת בצמחים, הם יודעים לבד מה לעשות. אני נותן לטבע לעשות את שלו, ולא נלחץ כשמשהו נאכל על ידי מזיקים, בסוף זה יתאזן. ריסוס מפר את האיזון הטבעי. נמלים לדוגמה מספקות מערכת אוורור לקרקע בזמן שהן חופרות תעלות, אם פוגעים בהן פוגעים באוורור הטבעי של האדמה. בגינון צריך לזהות מה טוב לצמח ולאפשר ולהעצים את זה. לא לכפות אלא לתמוך במה שהוא יודע לעשות במילא, כבר מיליוני שנים לפני שאנחנו הגענו הנה".

הגינה מחזירה אהבה

400 צמחים בשני עיגולים, הגינה של לורנס 
לורנס הוא יליד זימבבואה, בן 49, אב לשני ילדים. בחצי השנה האחרונה הוא עובד במשתלת ברק, אחראי על המים והזנת הצמחים.
כמה שעות ביום אתה עובד בגינה?
"אני כמעט לא עובד בגינה, היא עובדת לבד ואני רק תומך, מתצפת ומקבל תובנות. אבל אני נמצא פה הרבה. זו התרפיה שלי, אחרי כל יום עבודה ודברים אישיים שאני עובר אני חוזר לגינה. לא חשוב מה עובר עליי - הגינה ממשיכה לתת את אהבתה. כשאני פה, אני כולי פה, זה נותן לי שקט נפשי".
השכנים מגלים התעניינות בגינה?
"כן. אנשים במושב מתעניינים, באים לראות את הגינה עם הילדים והנכדים. אני שמח שאנשים באים, רציתי שהגינה תהיה מזמינה גם לבני אדם וגם לבעלי חיים. כל מי שרוצה מוזמן לעשות סיבוב בגינה".

השנה שלהם

הם מדריכים, מפעילים, מלמדים ומארגנים. הם עובדים עם בני נוער בסיכון או עם מבוגרים בעלי מוגבלויות. הם תורמים שנה מחייהם לחברה ולקהילה, ובדרך הם גם עושים חיים משוגעים. יותר מ־40 בני נוער מאשכול יוצאים מדי שנה לשנת שירות. אז אם חשבתם להתלונן על הנוער של היום, תחשבו שוב: יש נוער מעורב ופעיל - והוא ממש כאן • בר צ'פט  

שנה שלמה הם מתנדבים, מקדישים את זמנם לחברה ולקהילה, והם רק בני 18. מתנדבי שנת השירות (הש"ש) דוחים בשנה את הגיוס לצה"ל כדי להדריך ילדים ובני נוער, לעבוד עם בעלי מוגבלויות, לסייע לפריפריה ולתרום למדינה. אבל אל תדאגו להם - הם גם יודעים לעשות חיים משוגעים, ואת המגורים בקומונה עם החברים הם לא יחליפו בשום מלון חמישה כוכבים.
יותר מ־2,200 בני נוער יוצאים מדי שנה לשנת שירות בישראל (ועוד כ־2,400 לומדים במכינות קדם צבאיות), מתוכם כ־40 מאשכול. מבחינת אחוזי היציאה לשנת שירות מדובר בשיא – אם בממוצע 3% ממסיימי י"ב בישראל יוצאים לשנת שירות, באשכול מדובר על כ־30% - פי עשרה מהממוצע הארצי (בחלוציות בוגרי בתי הספר יוצאים למסגרת שונה - שירות לאומי לבנות ומכינות קדם צבאיות לבנים).
אם בעבר האפשרויות לשנת שירות היו בעיקר דרך תנועות הנוער - 'גרעין עודד' בבני המושבים וחוות הכשרה בנוער העובד ובשומר הצעיר - היום נפרשות לפני הנערים המסיימים י"ב אין ספור אפשרויות לשנת התנדבות: פנימיות (בן שמן, הדסים), כפרי נוער (ניצנה, עיינות), עמותות (איילים, אתגרים), ארגונים (השומר החדש, מעשה), גופים ירוקים (החברה להגנת הטבע, חוגי סיירות של קק"ל), תנועות (המועצה הציונית), קיבוצים, ואפילו מעבר לים דרך הסוכנות היהודית. אך למרות כל האפשרויות המפתות, עדיין יותר משליש מהש"ש שיוצאים מאשכול בוחרים לעשות שנת שירות בתנועות הנוער ולהמשיך את  התהליך אותו התחילו בתור חניכים במועצה.
מתנדבי שנות השירות עוסקים כמעט בכל דבר – עבודה עם ילדים ונוער, עזרה ליישובים בפריפריה, שמירת הסביבה, הדרכת טיולים, עבודה עם בעלי מוגבלויות. בדרך כלל הם חיים יחדיו בקומונה, ולומדים גם איך לחיות חיי שיתוף.
ברק שלוסברג, רכז 'הבית הירוק' של מדור נוער באגף החינוך במועצה, מספר שהחבר'ה באשכול מאוד בעניין של שנת שירות. "הי"בתניקים עושים מאמצים לבחור שנת שירות מתאימה ולהתקבל למסגרת שהם רוצים לשרת בה. הם נוסעים בכל הארץ להתמיין, משקיעים זמן ומאמץ".  
'הבית הירוק' מלווה את תהליך היציאה לשנת שירות של בני הנוער מאשכול. "אנחנו בקשר עם התנועה הקיבוצית ועם הגופים המשלחים, אנחנו מקיימים יום מרוכז בבית הספר, מלווים את החבר'ה במיונים, יצאנו איתם למסע ירוחם של התנועה הקיבוצית שמטרתו לעודד בני נוער לצאת לשנת שירות. אנחנו עוזרים לכל מי שרוצה לצאת לשנת שירות, גם באופן קבוצתי וגם באופן פרטני. אנחנו רואים בזה חשיבות אדירה. אני חושב שכל בן נוער צריך לצאת לשנת שירות, ובוודאי בני נוער מאשכול".
שנה שזוכרים. גרעין עודד בטיול                                                                                                                                               צילום: ינאי בונה
החלטה לא פשוטה עומדת בפני נערים ונערות בני 18 הבוחרים לדחות את הגיוס לצה"ל ולצאת לשנת שירות. האם השנה הזו תעכב את המשך החיים או להיפך תקדם אותם? האם היציאה לשנת שירות היא 'לבזבז שנה' או 'להרוויח שנה'? בסופו של דבר בוגרי שנת השירות זוכרים את השנה הזאת לטובה גם שנים רבות אחרי שהסתיימה, וכמעט כולם מספרים שזו אחת השנים המשמעותיות בחייהם.
יצאנו לדבר עם כמה מצעירי המועצה שמסיימים בימים אלו את שנת השירות שלהם. בקרוב הם ילבשו מדים ויתגייסו לצה"ל, זה הזמן לשמוע מהם על השנה שהייתה.

גל הריס משדה ניצן, כפר כישורית

גל התלבטה רבות היכן לעשות את שנת השירות שלה. היא עברה מיונים במספר גופים ולבסוף הגיעה לכפר כישורית, מסגרת לבוגרים בעלי צרכים מיוחדים. תוך זמן קצר היה לה ברור שזה המקום בשבילה.
"קומונה מגובשת". גל הריס עם הש"ש
"בקומונה אנחנו כ־16 חברים, קבוצה גדולה יחסית. אנחנו עובדים בכפר עם אנשים בעלי צריכים מיוחדים, המכונים על ידינו 'חברים'. טווח הגילאים הוא גדול, מגילאי 21 ועד לגיל זקנה. הכפר בשביל ה'חברים' פועל כמו קיבוץ, ישנם ענפי עבודה והווי חברתי.
במהלך היום כל מתנדב בקומונה עוזר באחד מענפי הכפר לבחירתו, ולאחר מכן מקדיש את שעות אחר הצהריים ל'חברים': מעביר להם פעילויות חברתיות, חוגים מעניינים או סתם מארח להם חברה ומעביר איתם את הזמן בכיף. מדהים לראות את האווירה המשפחתית והאינטימית שנוצרה בינם לבנינו, אנחנו מרגישים כאילו הם האחים הגדולים שלנו.
בגלל שאנחנו נמצאים ב'חור' בארץ ובגלל שעות העבודה הארוכות שלנו במהלך השבוע, אנחנו לא מוצאים הרבה זמן לצאת מהכפר, אך כקומונה מגובשת מאוד אנחנו עורכים ערבים קבוצתיים רבים וכיפים יחדיו".

אמיר אופיר מניר יצחק, גרעין יחד

אמיר בחר לעשות שנת השירות בגרעין יחד, גרעין שפועל בארבע ערים בארץ במטרה לקיים עשייה התנדבותית עם בני נוער בסיכון.
"הקומונה שלנו ממוקמת בשכונת בנית, בחלק הדרומי של העיר לוד", מספר אמיר, "זהו אחד מהאזורים הקשים של העיר, שמאופיינת במצב סוציו־אקונומי לא פשוט. הקומונה שלנו מורכבת מקבוצה של 11 חברים, מכל רחבי הארץ.
"העבודה היומיומית והשוטפת שלנו היא עם נוער בגילאי 18-13 המוגדר 'נוער בסיכון'. במהלך היום, בזמן שהילדים בבתי הספר, אנחנו עובדים על התכנים ומכינים את הפעילויות, אותן אנו מעבירים אחר הצהריים. עיקר העשייה שלנו היא במועדון נוער בעיר ('מועדונית'), שם אנחנו מעבירים לילדים תכנים מגוונים, החל ממשחקים, ערבי שירה ונגינה ועד לפעילויות גיבוש גדולות, להן אנו וגם הילדים מייחסים חשיבות גדולה. בנוסף לעיסוק שלנו בפעילויות במועדון הנוער אנחנו לוקחים גם חלק גדול באירועי נוער בלוד שקשורים לכלל תושבי העיר.
"בכל יום ראשון אנו עוברים הכשרה קבוצתית שכוללת העברת תכנים עיוניים מטעם מדריכים חיצוניים מקצועיים, מהם אנו רוכשים מידע וניסיון מקצועי רב לקראת העבודה עם הנערים".
במהלך השנה עבדו אמיר וחבריו לקומונה עם חניכה בעלת עבר לא פשוט וקשיים יומיומיים רבים. אותה חניכה השתקמה בתהליך ארוך ולא קל, וסופו של דבר סיימה את הלימודים והתקבלה בעצמה לאחד מארגוני שנות השירות.
בחודש הקרוב יסיים אמיר את שנת ההתנדבות וינסה להתקבל לסיירת נח"ל.

שקד מארק מרעים, כפר נוער נווה הדסה 

שקד בחרה לעשות שנת שירות בנווה הדסה, כפר נוער המיועד לנערים בעלי קשיים חברתיים, לקויות למידה וקשיים אחרים.
הקומונה של שקד מונה שישה חברים, שלושה בנים ושלוש בנות. שקד אחראית על קבוצת חניכים בני 17, אותם היא מדריכה ומלווה במשך כל שעות היום. "נוצר קשר חם ואוהב, אני כמו אחות גדולה בשבילם.
"כמו אחות". שקד והקומונה
"במהלך השבוע אנחנו עובדים ממש סביב השעון. היום שלנו מתחיל בחמש וחצי בבוקר עם ההשכמה של החניכים ונגמר באחת עשרה וחצי בלילה, שעת כיבוי האורות. בזמן שהם בלימודים אנחנו עובדים על פעילויות שונות: הדרכות, שיעורים שאנחנו מעבירים לחניכים, עזרה בכל מה שיצטרכו ועוד. הקומונה שלנו פעילה בארגון חגים בכפר, בהפקת ימים חינוכיים-חברתיים, ובעצם אנחנו שותפים בכל התחומים בהם רוצים שנעזור.
"העובדה שהחניכים רואים בנו דמות משמעותית וסמכותית, יחד עם העובדה שהפרש הגילאים בינינו לא גדול, מאפשרת לנו להתחבר לחניכים באופן אישי וליצור אווירה של משפחתיות, קרבה ואהבה. אנחנו עוזרים להם בתפקוד היומיומי השוטף ובמתן כלים בהם יוכלו להשתמש בהמשך החיים".

צח אסולין מאוהד, מכינה קדם צבאית 'מנשרים קלו' במעגן מיכאל

צח בחר להעביר את השנה לפני הגיוס לצה"ל במכינה קדם צבאית במעגן מיכאל. "חיפשתי גם להתנדב בקהילה, לתרום לזולת, וגם לפתח את עצמי. במכינה מצאתי את שני הדברים".
"אנחנו כ־50 חבר'ה במכינה, מתוכם שלושה מאשכול - אני, טפת גספר מקיבוץ נירים ורז קוצ'קביץ' ממושב שדה ניצן.
"במהלך השבוע הלו"ז שלנו צפוף ומגוון. בימי ראשון עד חמישי מרבית הזמן מוקדש ללימודים בנושאים מגוונים - צבא, סביבה, מדינה, אהבת הארץ, יהדות ועוד. בנוסף אנחנו מקדישים הרבה זמן לספורט ולשמירת הכושר האישי.
"שלוש פעמים בשבוע אנחנו מתנדבים בארגונים ובמוסדות שונים כמו פנימיות או בתי חולים. הבחירה הקבוצתית של המכינה היכן להתנדב עוברת הצבעה ב'מליאת המכינה'. לאחר שהוחלט על מקום התנדבות מסוים אנחנו מתחילים לעבוד בו במלוא המרץ".

לא רק נערים מאשכול עושים שנת שירות ברחבי הארץ, גם חבר'ה ממקומות אחרים עושים שנת שירות פה אצלנו. שמענו מהם איך הייתה השנה שלהם באשכול.

יעלי קינן מירושלים, גרעין 'באר', קן מעלה הבשור

את יעלי אני תופס בשיחת טלפון כשהיא בכפר סולד, בעיצומו של מחנה קיץ ארוך של תשעה ימים, עמוס פעילויות, הדרכות והרבה שטח.
בספטמבר הקרוב תתגייס יעלי לחיל החינוך בתפקיד מורה חיילת בפנימיות. את שנת התרומה שלה היא בחרה לעשות בשומר הצעיר והשתבצה בקן האזורי של המועצה.
למרות המצב הביטחוני הרגיש באזור, שתחילה התקשתה להתרגל אליו, יעלי התחברה מאוד לאזור הנגב ולהווי החברתי במועצה, וכך גם לחניכים הצעירים להם היא הכי אוהבת להעביר פעולות שבועיות.
"הקומונה שלנו אמנם יושבת בבאר שבע אבל את רוב זמננו אנחנו מעבירים כאן באשכול. בימי ראשון בכל שבוע אנחנו עושים יום קומונה בעיר ועוברים במהלך כל היום הרצאות ופעילויות חברתיות, שמכינות אותנו לקראת העבודה שלנו עם החניכים במועצה. בימי שני עד חמישי אנחנו מגיעים לקן האזורי באשכול וכאן מעבירים פעולות לילדי שכבות ד-ט, בניר יצחק ובקן האזורי.
מלבד הפעולות השבועיות, בשעות הלימודים של הילדים אנחנו נפגשות ב'מוח' לפגישות צוות עם הרכזות החינוכיות של המועצה".
איך הייתה השנה שלך?
"לא יכולתי לבקש שנה נפלאה יותר מזו. הכי כיף היה לקבל את החיבוק, החום ואהבה לא רק מהילדים במועצה, אלא גם ממדריכי החינוך של הקיבוצים ובכלל מכל הגורמים הקשורים לעבודה החינוכית".

מאי אופיר מכפר חרוב, גרעין עודד אשכול 

    "ידעתי שזה המקום" מאי וחניה  
צילום: ינאי בונה
את מאי אני תופס לשיחת טלפון קצרה, לאחר עשרות ניסיונות כושלים. ככה זה כשמתארגנים להעביר קורס מדצ"ים ארוך ומעייף של 11 ימים בכפר החורש.
"מכיתה ד' אני בתנועת הנוער של בני המושבים. מהרגע הראשון שחשבתי על שנת שירות ידעתי שזה המקום שאני רוצה לתרום בו. הקומונה שלנו נמצאת במבטחים, אנחנו שלושה בנים ושתי בנות בקומונה.
"בבקרים אנחנו מגיעים ל'נופי הבשור', שם נמצא מרכז החינוך הבלתי פורמאלי של המועצה. בזמן שהחניכים בבית הספר אנחנו מעבירים איתם את הזמן בהפסקות, עוזרים להם ונותנים מענה איפה ולמי שצריך. מדי פעם אנחנו מגיעים גם ל'יובלי הבשור' בשביל אותם הדברים. בצהריים מתפנות לנו כמה שעות ואנחנו מנצלים את הזמן להווי אישי של הקומונה.
"בימי שני שלישי אני מגיעה לצוחר ולמבטחים, שם אני מעבירה את הפעילויות השבועיות. אלה פעילויות ארוכות שמתחלקות להרבה תכנים ונושאים מוכנים מראש. אני מאוד אוהבת את הפעילויות ואת העבודה עם החניכים, הם מדהימים, משתפים פעולה באופן יוצא מהכלל ובעיקר לומדים, נהנים ומקבלים את הכלים שאני רוצה להעביר להם".


כשליש מבוגרי 'נופי הבשור' יוצאים לשנת שירות

ב'נופי הבשור' מעודדים את התלמידים לצאת לשנת שירות. מנהלת בית הספר זמירה בן יוסף: "בעיניי יש פה רווח כפול, גם לנערים וגם לחברה"

את העידוד והתמיכה לתרום שנה למען החברה והקהילה מקבלים הנערים, בין היתר, גם בתיכון של המועצה 'נופי הבשור'. בבית הספר מעודדים יציאה לשנת שירות ומייחסים חשיבות לבחירתם של הנערים בכיוון הזה.
"אני חושבת שזה מאוד תורם לנערים במעבר בין י"ב לשירות הצבאי, ומובן שיש בזה גם תרומה לחברה שאנחנו מעודדים אותה", אומרת מנהלת 'נופי הבשור' זמירה בן יוסף. "יש פה בעיניי רווח כפול, גם לנערים וגם לחברה".
איך אתם מעודדים יציאה לשנת שירות?
"בתחילת השנה אנחנו מקיימים בשיתוף עם החינוך הבלתי פורמאלי פאנל שמיועד לי"בתניקים, אליו מגיעים עמותות וגופים שונים שמציעים שנת שירות. כך התלמידים נחשפים לאפשרויות שונות ולסוגים שונים של התנדבות. פעמים רבות מי שמגיע לספר על שנות השירות הם תלמידים מהמחזור הקודם של בית הספר, וזה מאוד נחמד לראות אותם ולשמוע מהם על מה שעשו בשנה שחלפה מאז סיימו ללמוד.
"אחר כך התלמידים מתחילים תהליך של מיון במקומות בהם הם רוצים לשרת, וזה אומר שהם נוסעים בכל רחבי הארץ, בדרך כלל לכמה מקומות, כי הם רוצים לבחור את המקום המתאים להם, וגם לא תמיד מתקבלים לארגון בו רוצים לשרת, דבר שמתסכל אותם לעיתים. יוצא שהם מבלים זמן רב בנסיעות".  
על חשבון לימודים?
"המיונים הם בדרך כלל בסופי שבוע, ומתחילים כבר בימי חמישי, מה שאומר שבימי חמישי אין הרבה י"בתניקים בבית הספר (-: אנחנו מתחשבים בתלמידים שרוצים לצאת לשנת שירות, והם מקבלים אישור להיעדר מבית הספר עד שישה ימים לצורך המיונים. המורים משתדלים לעזור להם להשלים את החומר".
ויש תוצאות?
"לשמחתי כמעט שליש מבוגרי בית הספר יוצאים מדי שנה לשנת שירות".
את רואה על הבוגרים את תוצאות השנה הזאת? 
"כן. כשאני פוגשת תלמידים לשעבר שעושים שנת שירות, אני מרגישה שהם עברו לצד השני, של הבוגרים, של המובילים. השנה הזאת תורמת להם גם בשירות הצבאי, ובדרך כלל יוצאי שנות שירות מתקבלים לתפקידים טובים יותר וליחידות טובות יותר והשירות הצבאי שלהם משמעותי יותר".

נגה גדג'

הוותיקים נזכרים / גילי כהן־ארנולדס

יצאתי ברווח גדול

לגרעין עודד יצאנו כל החבר'ה. באותה שנה שברנו שיא של גרעינרים מאשכול. עד כתה י"ב מעולם לא חשבתי בכיוון של התנדבות ובטח לא לשנה שלמה. אבל אז אמרה לי אחותי הגדולה משפט שאני ממשיכה להגיד לכל נער שאני פוגשת: "יהיו לך 80 שנים אחרי הצבא אבל רק שנה אחת לפני". ובאמת - איזה כיף להיות עוד קצת ילד ועם זאת להתבגר כל כך הרבה ולכיוון כל כך נכון.
איך שנגמרה שנת השירות, לפני 12 שנים, הבנתי באיזה רווח יצאתי ממנה. הזמן הרב שחלף לא משכיח ממני את מה שנתנה לי השנה הזאת, ואין יום שאני לא נתקלת במשהו שקיבלתי בעצמי מהשירות הזה. 
ההתמודדות עם בעיות בצבא ואחרי הצבא פשוטה יותר בזכות מה שעברתי בגרעין. אני כבר יודעת מה זה עבודה קשה ומאתגרת, מה זה היכרות עם אנשים חדשים, עם בעלי עמדה. ואיזה כיף להסתובב בארץ ולהכיר כמעט את כולה אחרי שנה של טיולים. משימות, ארגונים ולוגיסטיקה נראים פשוטים יותר. משפטי עידוד שאמר לי הרכז מהדהדים בכל בעיה שיש לי גם היום, וכמה כיף לשמוע מחניכים שגם הם יצאו לגרעין עודד וגם להם כבר יש חניכים שיצאו בזכותם.
מקבלים כל כך הרבה בשנה הזאת, ו'על הדרך' גם נותנים כל כך הרבה.
אל תוותרו!

שינשינים במחלוקת

התנועה הקיבוצית בין צדק לצדקה, בין דיון פתוח להנחיות מלמעלה, בעניין שנת השירות

התנועה הקיבוצית מושקעת חזק ועמוק בפרויקט שנת השירות. מזה שנים רבות היא מוציאה מחזורים משמעותיים של נערים שמוסיפים שנה של שירות לחברה על שלוש שנות שירות החובה שלהם. יש מספר יעדים אפשריים אבל את רוב הקופה לוקחים שני מסלולים עיקריים: תנועות הנוער החלוציות (הנוער העובד, השומר הצעיר, הבונים ועוד) שעוסקות בחינוך הנוער לאזרחות טובה ופעילה, שבתוכה גם הכרת צדדיה החלשים של החברה הישראלית. במקביל הלך והתפתח מסלול נוסף של פעילות התנדבותית במוסדות טיפוליים.
השנה התעורר ויכוח בהנהגת התנועה שאך מעט ממנו דלף לתקשורת הקיבוצית, ומה שדלף הוא מעט מדי, ללא דיון גלוי במוסדות התנועה ודיון ציבורי מקביל. הטענה העיקרית המושמעת על ידי מכתבי הורים, הודעות של מנהלי מוסדות וכותבי טורים, היא על ניסיון של איתן ברושי מזכיר התנועה הקיבוצית, להעדיף את מסלול תנועות הנוער על פני המסלול הסיעודי, או כמו שהגדיר זאת הפובליציסט אורי הייטנר שהתנגד לשינוי המצב – להעדיף צדק על פני הצדקה. ממכתבים של הורי ילדים במוסדות והורי נערים המשרתים שם, שירותם של נערי שנת השירות הוא נקודת אור משמעותית בחייהם של הילדים החוסים במעונות. נערי שנת השירות מביאים איתם מאור פנים ואיכויות שרבים מהעובדים במקום אינם יכולים לספק, אם בשל יכולות אישיות ואם בשל שחיקה של שנים. בהעדר דיון פתוח בתנועה הקיבוצית, קשה להבין את פרטי העימות. אך אין ספק שמשהו כזה התקיים בדלתיים סגורות. הוויכוח עוסק גם בשאלה הבסיסית של חופש הבחירה של הנערים עצמם. ייתכן שההחלטה תתבהר רק על פי התוצאות בשנים הקרובות.

ארנון אבני

משפחה שכזאת: משפחת בן ארי מעין הבשור

ערן, בן 40, בן קיבוץ כיסופים, מנהל תחום ההשקיה בחטיבת המכירות של 'ברמד'. במסגרת עבודתו נוסע הרבה לעבוד בחו"ל.
ליאת, בת 40, בת קיבוץ עין השלושה, מנהלת משאבי אנוש בחברת 'אלטל'.
עומר, בן 13, תלמיד בבית הספר התיכון 'נופי הבשור'.
נועם, בן 11, תלמיד בבית הספר היסודי 'יובלי הבשור'.
הפגישה: ערן וליאת נפגשו כשילדי עין השלושה הגיעו ללמוד בכיסופים בכיתה ו’. לערן לא לקח הרבה זמן להבין שמצא את אהבת חייו. ליאת השקולה רצתה לחכות עוד קצת, ורק בגיל 15 היא "נכנעה". מאז ועד היום הם ביחד, כבר 25 שנה.
איפה היו ומה עשו: בצבא שירתה ליאת בפיקוד הצפון כקצינת חמ"ל וכקמב"צית. ערן שירת בחיל החינוך. אחרי הצבא טיילו יחדיו ביבשת אמריקה (דרום, מרכז וצפון). זו לא הייתה הפעם האחרונה שגילו את אמריקה - לאחר שנולד הבן הבכור, עומר, יצאו שלושתם לשנה של רילוקיישן בניקרגווה.
סדר יום: אצל משפחת בן ארי היום מתחיל בשש בבוקר. המשפחה מתאחדת שנית בסביבות השעה 18:00, תלוי בעבודה של ההורים. הסבים משני הצדדים מתגוררים באשכול וזה מאוד עוזר.
חלוקת עבודה: ליאת אחראית על כל מה שקורה בתוך הבית, ערן על כל מה שקורה מחוץ לבית. בבישול מתחלקים. לאחרונה גם עומר שלמד תזונה ב'נופי הבשור' התחיל לבשל למשפחה.
מה עושים בשבת: הבילוי המועדף על משפחת בן ארי בשבתות הוא טיולים בחיק הטבע. לאחרונה עשו טיול ירח בנחל חווארים ליד שדה בוקר.
עוד משהו: ערן מאוד אוהב לרכב על אופניים. הוא ואופניו כבר עשו את 'חוצה רמת הגולן', 'מים אל ים' וקטעים של חוצה ישראל.
אוהבים לראות בטלוויזיה: כל המשפחה רואה ביחד 'רמזור', 'זגורי אימפריה' ו'המירוץ למיליון'.
חלום משפחתי: לצאת לפנסיה בגיל 55 ולטייל בעולם עם קרוון.
תובנה לחיים: נועם: ”אני מאחל לילדים שלי שיהיו להם הורים כמו שלי”.

עפרה בן נתן