יום חמישי, 6 בנובמבר 2014

השכנים החדשים

חברי גרעין הראל הגיעו לפני חודשיים להתיישבות החדשה שלהם בצוחר, והם כבר מרגישים בבית. "אנחנו שמחים וגאים להיות חלק מאשכול" • עפרה בן נתן

כל מי שמגיע בשבועות האחרונים לצוחר רואה מיד ששכונה חדשה קורמת לה עור וגידים, ממש היכן שהיו הקרוואנים של עולי אתיופיה. אנשי גרעין הראל הגיעו לאשכול, וכבר חודשיים הם חיים בצוחר ומרגישים בבית.
גרעין הראל מונה 55 מבוגרים ו־15 ילדים והוא צפוי לגור בצוחר כשנתיים-שלוש. רונה לוין רכזת ההתיישבות ודוברת הגרעין, עובדת סוציאלית ומורה לפלדנקרייז ופילאטיס במקצועה, מספרת על קבוצת אנשים שמאמינה בפשטות, עזרה הדדית ועשיה חברתית. "זה אינו יישוב הקבע שלנו", אומרת רונה, "אבל עד שיהיה אחד כזה אנחנו פה בשביל להישאר. נעשה כמיטב יכולתנו להשתלב בקהילת אשכול בכל תחומי החברה והעשייה. אנחנו שמחים וגאים להיות חלק מהמועצה האזורית אשכול".
קיבלו אתכם יפה?
"נבנה כאן שכונה לתפארת". גרעין הראל בביתם החדש
"מאוד. התקבלנו בהמון חום, אכפתיות ואמפתיה. החל ממאיר יפרח שמלווה אותנו באופן אישי, דרך אבי פדידה שעוזר בכל תחום ועד לתושבי  צוחר שמקבלים אותנו בחום ואהבה".
איפה תעבדו?
"חברי הגרעין מייצגים כמעט את כל המקצועות במשק, יש בינינו הרבה אנשי חינוך, מטפלים אלטרנטיביים, אנשי הייטק ועצמאים. הרבה מאיתנו עוד נוסעים לעבוד בבאר שבע אבל יש כבר כאלה שהשתלבו בעבודה באשכול. יש חברים שעובדים בחוות היען ויש חברה שפתחה צהרון שמקבל ילדים מכל גוש צוחר. כולנו מעוניינים להשתלב בקהילת אשכול עם כל מה שיש לנו להציע. יש לנו חלום להקים מרכז לטיפולים אלטרנטיביים המשלב גם סדנאות בתחומים שונים ומגוונים".
טוב לכם אצלנו?
"אנחנו מאוד מרוצים. אנחנו אוהבים את הנוף, מרוצים מהמתחם שהמועצה נתנה לנו, מרוצים מהאנשים שגרים סביבנו, כל כך טובים ופתוחים, מרוצים מהקשר שלנו עם המועצה, הכל טוב".
אתם לא יישוב רגיל. יש לכם אג'נדה משותפת, חזון.
"אנחנו ביחד כבר שמונה שנים, חבורה מאוד מגובשת, ויש לנו חזון ומטרות משותפות. אנחנו שואפים לתרום ולהשתלב בקהילה בה אנו חיים, מאמינים בשיפור מתמיד של הפרט והסביבה, אנחנו מאמינים בחיים כפריים החפים מניכור המאפיין את החיים בערים הגדולות. אנחנו מאמינים, כמו דורות של חלוצים לפנינו, שאת הנגב צריך ליישב וכל המרבה הרי זה משובח".
ומה לגבי הגישה האקולוגית?
"אנחנו משתדלים מאוד לחיות בצורה מקיימת. חיים ברי קיימא, שואפים לחיות בהרמוניה עם הסביבה, להשאיר טביעת רגל פחותה ככל שניתן. יישוב הקבע יתוכנן כבר מהשלבים הראשונים על פי הגישה המקיימת. כיום בצוחר אנחנו משתדלים לקיים את תפיסת הקיימות ככל שניתן וזאת על ידי נסיעות משותפות אשר חוסכות בדלק וזיהום אוויר, מחזור של כל מה שניתן למחזר, שימוש במכשירי חשמל ובתאורה היקפית חסכנית, הפעלת קומפוסטרים לזבל אורגני, חנות יד שנייה שמעודדת שימוש חוזר בציוד ובגדים, הפעלת קואופרטיב שיתמוך בחקלאים באזור ועוד".
דותן והלל מגרעין הראל
הגעתם בתקופה בעייתית. איך אתם עם קסאמים ו'צבע אדום'?
"ברור לכולנו שהמציאות כאן לא פשוטה, אך יש כאן כל כך הרבה גיבורים - נהיה גם אנחנו חלק מהם. התחושה היא שבכל נושאי הביטחון והחוסן הכול מסודר ומאורגן ואין תחום שאינו מטופל".

"כמו החלוצים"

לפני עשר שנים התגבשה בבאר שבע קבוצה קטנה של מתנדבים מעמותת מרכז האור. עם השנים, ולאחר שהעמותה נסגרה,  הצטרפו עוד אנשים לקבוצה והתגבש גרעין הראל כגרעין משימה להתיישבות. לאחר שמונה שנים שניסיונותיהם להקים יישוב בדרכים המקובלות לא צלחו עלו חברי הגרעין להר אלדד, וישבו שם שלושה חודשים. האקט המחאתי הביא אותם בסופו של דבר לאשכול – כאשר החטיבה להתיישבות ותנועת אור שהבינו שהחבר'ה רציניים והציעו להם את שטח הקרוואנים בצוחר כמקום להתיישבות זמנית.
"גרעין הראל התאחד סביב הרצון לממש רעיון של חיים משותפים באזור הנגב", אומר רועי הלוי, חבר הגרעין, "להתחיל הכל מאפס, כמו החלוצים של פעם. אנחנו נאבקים כבר כשמונה שנים עם הבירוקרטיה על הקמת יישוב חדש בארץ ישראל ומאושרים שסוף סוף ניתנה לנו ההזדמנות לממש את החלום".
רועי, בן 30, נשוי לאדווה ואב למיכאל בן חמישה חודשים, עובד בתחום ההייטק בתל אביב. "הקשר שלי לנגב התחיל עוד בנעוריי כשהייתי חניך במדרשת שדה בוקר, כבר אז התאהבתי בנוף ובאופי של אנשי הדרום. כשהשתחררתי מהצבא היה ברור לי ששם אני רוצה להקים בית, למזלי יצא לי להכיר אנשים ממקימי הגרעין וכך הצטרפתי".
ואיך זה לגור באשכול?
"קיבלו אותנו פה בזרועות פתוחות, וזה נותן לנו הרגשה מאוד טובה. אנחנו גם מאוד רוצים לתת בחזרה - אנחנו מאמינים בנתינה ומממשים את האמונה הזאת. בבאר שבע הקמנו בהתנדבות מרכז קהילתי בשכונה ג' שאותו אנחנו עדיין מפעילים. למרות שההתיישבות שלנו בצוחר איננה קבועה נעשה כל שביכולתנו להקים בה שכונה לתפארת".
והבעיות הביטחוניות?
"זה לא מרתיע אותנו, בית לא עוזבים גם כשקשה".