יום ראשון, 5 באוקטובר 2014

אין חדש תחת השמש?

הטילים והפצצות שנורים עלינו מעבר לגבול אינם דבר חדש. היישובים הסמוכים לגדר ידעו מאז ומתמיד ימים של קרבות, הפצצות וחדירות. עפרה בן נתן שמעה מיהודה קדם, מוותיקי עין השלושה, על הימים ההם, וחשבה על הזמן הזה

בימים אלו, כאשר החששות וחוסר הוודאות מכרסמים בכולנו, ביקשתי לשוחח עם אחד מוותיקי האזור, מי שהיה כאן כשלמחבלים עוד קראו פדאיונים ובמקום החמאס הפגיזו את האזור המצרים. יהודה קדם, יליד 1931, הגיע לקיבוץ עין השלושה בשנת 1953, כשהכל עוד היה חול וחול והחברים גרו באוהלים. היום, יותר מ-60 שנה לאחר מכן, עין השלושה הוא אחד הישובים המופגזים ביותר במבצע ‘צוק איתן’.
שוחחתי עם יהודה וניסינו יחדיו למצוא את הדומה ואת השונה בין החיים של ראשית התיישבות בנגב לבין חיי התושבים היום. המקום הוא אותו מקום, האדמה אותה האדמה, החלוצים שהקימו את הקיבוץ הזדקנו מעט, יכול להיות שדבר לא השתנה?
"היום החיים יותר קשים". עין השלושה בשנות ה-60                          באדיבות ארנון מייקל
“בימים ההם תנאי החיים והמגורים אמנם היו קשים, אבל לא סבלנו מבחינה ביטחונית כמו שאנחנו סובלים היום”, אומר יהודה. “היום למשל בשעה אחת רצנו חמש פעמים לממ”ד. אסור להתרחק מהממ”ד למרחק של יותר מ-15 שניות וזה מאוד קשה לנהל חיים בצורה כזאת. אז למרות שגרנו פעם באוהלים היום החיים יותר קשים”.
מה דעתך על יחסה של המדינה לקיבוץ אז לעומת היום?
“בימים של ראשית ההתיישבות התנועה הקיבוצית נתפשה בעיני החברה הישראלית ובעיני הממשל כאוונגרד, כוח חלוצי מהפכני שהולך לפני המחנה ומראה את הדרך. כיום השלטון ימני ובעל העדפה בולטת להתנחלויות. אני חווה את יחס השלטון לקיבוץ כיחס מחריד. לא נותנים לנו אישורים לבנות בתים חדשים ומאיימים בהפקעת קרקעות שנמצאות בתת-אכלוס. ‘מאיגרה רמה לבירה עמיקתה’, מהבן המועדף לבן החורג”.
מה בנוגע לסולידריות חברתית בין חברי הקיבוץ, משהו השתנה?
“אני שמח לומר שלדעתי דבר לא השתנה. אז כמו היום אנחנו קיבוץ שיתופי עם בסיס חברתי איתן”.
איך אתה חווה את מבצע ‘צוק איתן’ היום, בתור בעל משפחה, לעומת התחושות והרגשות כשהיית צעיר?
יהודה קדם        צילום: 232
“כשהגעתי לקיבוץ הייתי נשוי טרי בלי ילדים. מאז הבנים שנולדו לנו כבר גדלו ועזבו את הקיבוץ אבל עדיין אני רואה את המשפחות עם הילדים הקטנים וחווה את המצוקה הקשה שלהן. היום למשפחות צעירות החיים הרבה יותר קשים”.

                         “שלוש שנים לאחר שקיבוץ עין השלושה עלה על הקרקע גן הילדים                            הופצץ בארטילריה מצרית ורק בנס 36 ילדים ששהו במקום לא                                  נפגעו. מאז עברו 58 שנה והמחזה חוזר על עצמו בדייקנות מכאיבה”

מה עם המחויבות למדינה, משהו השתנה?
“כשהגענו לקיבוץ היינו קבוצה פטריוטית ואידיאליסטית. באנו כולנו מתנועות נוער וזה החינוך שקיבלנו. היום החומר האנושי שנקלט בקיבוץ מגיע מכל גווני הקשת ומסיבות רבות ושונות אבל באופן כללי הייתי אומר שהחברה האנושית בקיבוץ אז והיום הינה חברה ערכית ומחויבת למדינה”.
לאויב של אז קראו מצרים ופאדיונים, לאויב של היום קוראים חמאס. מה השתנה?
“בגדול מדובר באותו אויב. האויב של היום צמח מתוך האויב של הימים ההם. אמנם יש שלום עם מצרים שהייתה אויבתנו אז אבל אין שלום עם הערבים הפלסטינים. שלוש שנים לאחר שקיבוץ עין השלושה עלה על הקרקע גן הילדים הופצץ בארטילריה מצרית ורק בנס 36 ילדים ששהו במקום לא נפגעו. מאז עברו 58 שנה והמחזה חוזר על עצמו בדייקנות מכאיבה”.
ילדי עין השלושה בשנות ה-60                                                        באדיבות ארנון מייקל
אתה מאמין בשלום?
“יום יבוא והשלום יגיע. לצערי זה לא יקרה בימי חיי. לא אזכה לראותו מגיע. אנחנו כמו עצם בגרון של העם המוסלמי”.
קבוצת המייסדים של נירים, הקיבוץ השכן, טבעה את המשפט האלמותי “לא הטנק ינצח כי אם האדם”, מה המשפט הזה עושה לך?
“מדינת ישראל לחמה מלחמות רבות מעוטרות בניצחונות מפוארים אבל עדיין לא התקדמנו לשלום. מכך אנו למדים שהפתרון לסכסוך לא יכול להיות צבאי אלא רק מדיני. אני חושב שאנחנו צריכים את הטנק לעזרתנו אבל בסופו של יום רק האדם ינצח, לא הנשק.
"למרות חיים שלמים של מלחמות תמיד שאפתי לדו קיום של שלום עם שכנינו הערבים. הייתי רוצה שהמדינה תקדם את תהליך השלום, ערך חיי האדם גדול יותר מערכה של האדמה”.