הנוסע המתמיד

יש תושבים במועצה שנסיעה ממושכת לעבודה היא חלק מהשגרה עבורם. כל יום הם נוסעים שעה וחצי לעבודה (במקרה הטוב) ומגיעים הביתה בשעות הערב המאוחרות (שוב, במקרה הטוב). למה הם עושים את זה? איך זה משפיע על המשפחה והזוגיות? והאם בסופי השבוע הם מעדיפים לא להניע את האוטו?  • נירה דישי 

אחת הבעיות הידועות באזורנו היא בעיית התעסוקה. לא קל למצוא עבודה באזור ולא מעט תושבים נוסעים בוקר-בוקר לבאר שבע, תל אביב ואפילו צפונה מזה. הנסיעה היומיומית לא קלה, ליום העבודה נוספות שלוש-ארבע שעות נסיעה, ובדרך כלל העובדים במרכז יוצאים מביתם מוקדם בבוקר וחוזרים רק בערב.
השילוב של מגורים באשכול ועבודה במרכז אמנם לא קל, אך הוא מאפשר ליהנות מאיכות חיים מצד אחד ולא להתפשר בתחום הקריירה מצד שני. רבים מתושבי אשכול שעובדים בתל אביב התחילו לעבוד במקום עבודתם הנוכחי כשגרו במרכז, וכשעברו לגור במועצה העדיפו לא לעזוב את העבודה אלא להישאר ולנסוע כל יום. מדובר באנשים שאוהבים את מקום עבודתם ולא רצו לוותר עליו, אבל גם לא היו מעוניינים לגור בתל אביב.
הנסיעות הארוכות גובות מחיר משפחתי. הזמן שהורה שנוסע לכל יום לתל אביב מבלה עם ילדיו מצומצם יחסית להורים שעובדים קרוב לבית. עם זאת, התושבים איתם שוחחנו הדגישו כי הם מקפידים לבלות זמן עם המשפחה והילדים, ולהגיע לפחות למקלחות וארוחת ערב.
גם על בן או בת הזוג של העובדים נופל עומס רב, ואולי זו הסיבה שמחקרים מראים שלאנשים שנוסעים יותר מ-45 דקות לעבודה יש סיכוי גבוה ב-40% להתגרש. אין ספק כי הנסיעות הארוכות מחייבות תמיכה, ואכן רוב המרואיינים איתם דיברנו ציינו שזה לא היה עובד אלמלא בת הזוג הייתה תומכת.
כדאי לזכור שאמנם נסיעה של שעתיים לעבודה נחשבת בישראל הקטנה דבר חריג, אבל בארצות אחרות זה מקובל ושכיח לגמרי. כדאי גם לדעת שנסיעה ארוכה לעבודה היא לא רק הצרה שלנו, 30% מתושבי ישראל נוסעים לעבודה יותר מחצי שעה ואפילו בתל אביב ל-21% מהתושבים לוקח יותר מחצי שעה להגיע מהבית למשרד.
אז אם גם אתם מבלים כל יום שעות באוטו בדרך לעבודה, תדליקו רדיו, תיהנו מהנוף, ודעו שאתם לא לבד.

שחר (בן דור) אינבינדר – נהנה גם מתל אביב וגם מהמושב

יישוב: עין הבשור
עיסוק: תסריטאי וכותב בכיר של מערכונים לתוכניות טלוויזיה, ביניהן 'ארץ נהדרת', 'צחוק מעבודה', 'שבוע סוף!' ועוד. נוסע וחוזר כל יום מתל אביב
מצב משפחתי: בן 38, נשוי ואב לשני ילדים - בן 8.5 ובת 5

שחר (בן דור) אינבינדר

"כבר שמונה שנים אני תסריטאי, וידעתי שאמשיך לעשות את זה גם כשעברנו לפני חמש שנים לעין הבשור. רצינו את החיים הרגועים האלה בעיקר בגלל הילדים. בתחום שלי אין עבודה כאן באזור, וידעתי שהמעבר יהיה כרוך בנסיעות רבות ובהיעדרות מהבית. התחלתי בתור סטנדאפיסט, ומאז אני כותב. ככה אני נהנה גם מתל אביב וגם מחיי המושב".
 איך אתה מגיע לעבודה?
"אני נוסע ברכב מליסינג פרטי, ומחליף אותו כל שנתיים וחצי בגלל הקילומטרז' המטורף. לאחרונה התחלתי לנסוע ברכבת משדרות ולרכוב על האופניים של תל-אופן מתחנת הרכבת לרמת החייל. גם בשביל הספורט כמובן".
אתה נעדר הרבה מהבית?
"אני יוצא בכל בוקר בשבע וחצי לתל אביב, אחרי שאני מכין סנדוויצ'ים לילדים. אני גם מפנק אותם קצת ושם להם הפתעות בקופסת האוכל. אני מבלה שעתיים-שעתיים וחצי בדרכים בכל בוקר בדרך לרמת החייל, למשרדים של 'רשת', 'קשת' או ערוץ 10, תלוי בפרויקט. בערב אני נוסע הביתה עוד שעה ורבע-וחצי, וזה גם יכול להיות באחת בלילה. בימי צילום ארוכים אני נשאר לפעמים לישון אצל אמא שלי ברמת גן, כדי לנוח ולחסוך את זמן הנסיעות.
"יש תקופות עמוסות שבהן אני לא נמצא בבית בכלל בשעות אחר הצהריים. בסופי שבוע אני נח יותר, מבלה עם הילדים ויוצא איתם לטיולים. אני משתדל לא להפסיד ימי הולדת, שיחות הורים ואירועים אחרים הקשורים לילדים. כשיש שיחות הורים, למשל, אשתי מקליטה את המורה ואני יכול להתעדכן אחר כך במה שקורה עם הילדים".
"לשמחתי, העבודה שלי היא די גמישה, אבל לא, אי אפשר לעשות אותה מהבית. אני עובד כפרילנסר, ולפעמים בין הפקה להפקה אני יכול להיות בבית במשך כמה שבועות ברצף. זה יתרון שאין בעבודה אחרת".

ליאת סלע-כהן – איזון היא מילת המפתח

יישוב: ישע
עיסוק: מנהלת משאבי אנוש בשטראוס במפעל הירקות הטריים בשדה ניצן ובשותפות שטראוס-יד מרדכי. יומיים בשבוע ליאת עובדת באזור, אך בשאר השבוע היא נוסעת ליד מרדכי, לפתח תקווה, לנצרת או כרמיאל
מצב משפחתי: בת 41, גרושה ואמא לשני ילדים - בת 10 ובן 7

ליאת סלע-כהן

"לפני שש וחצי שנים, כשהבן שלי היה בן חצי שנה, חזרנו לאזור, לבית משלנו בישע. החזרה דרומה בשילוב הלידה השנייה הביאו להחלטה לעזוב את מקום העבודה הקודם שלי בתנובה. במטרה לעבוד קרוב לבית התחלתי לפתח עסק עצמאי בתחום הייעוץ הארגוני, עד שנוצרה האפשרות לעבוד ב-50 אחוזי משרה בשטראוס. הכוונה לשלב בין שני העיסוקים התבררה כבלתי אפשרית. במהרה היקף המשרה שלי עלה ל-75 אחוז, והתחלתי עם הנסיעות הארוכות. בשנתיים האחרונות אני עובדת בשטראוס במשרה מלאה. לפחות פעם בשבועיים-שלושה אני נוסעת לכנסים בצפון – לנצרת או לכרמיאל, ולפחות פעם בשבוע למשרדי המטה של שטראוס בפתח תקווה".
קשה לנסוע כל כך הרבה?
"לפעמים אני מרגישה שאני גרה באוטו. באופן כמעט קבוע יש לי במכונית תיק עם בגדים, כדי שאוכל לקצר את הדרך ולישון במרכז. זה קורה בערבים שבהם הילדים ישנים אצל אבא שלהם. בנסיעות ליליות קשות במיוחד אני מצליחה לשמור על ערנות על ידי פיצוח גרעינים. לשמחתי, אני לא סובלת מנהיגה, היא לא קשה לי במיוחד ואני לא מגיעה הביתה מותשת מדי. אני נוסעת בממוצע 800-700 קילומטרים בשבוע. הנסיעות גם מאפשרות לי לשלב מפגשים עם חברים ובילויים במרכז הארץ. חשוב לי מאוד לעשות גם את זה".
באילו שעות את נמצאת בבית?
"בכדי להגיע לפגישות בזמן, אני יוצאת מהבית בין שש וחצי לשבע וחצי בבוקר, בהתאם ליעד. חשוב לי מאוד לפחות פעמיים בשבוע להגיע הביתה בארבע אחר הצהריים ולבלות עם הילדים. בשאר השבוע אני מגיעה הביתה בשש וחצי-שבע בערב. כשאני לא נמצאת, אני נעזרת מאוד בהוריי ובאחיותיי. בסופי שבוע אני מרגישה שהילדים מעדיפים שאשאר איתם בבית ולא תמיד רוצים לנסוע או לטייל מחוץ לאזור".
"כמובן שאם הילדים חולים או אם יש פעילות שקשורה לילדים, אבטל פגישה או אשתדל לעבוד מהבית באותו היום. איזון הוא מילת המפתח בעיניי. בכל הקשור לגידול הילדים, תמיד יש קצת ייסורי מצפון, אני מבינה שזה חלק בלתי נפרד מההורות. עם זאת, אני מאוד מעורבת בחינוך הילדים ואף פעילה בוועד ההורים".

ולאדי ירובוי – רוב העומס נופל על האישה

יישוב: אוהד
עיסוק: עובד בתחום המחשבים, נוסע וחוזר כל יום מתל אביב
מצב משפחתי: בן 40, נשוי ואב לשלושה ילדים - בת 6, בן 4 ובן חצי שנה
"קרוב לשש שנים אני מבלה שלוש וחצי שעות ביום בממוצע על הכביש, ונוסע מרחק של 210 קילומטרים בערך ביום. אני יוצא בחמש בבוקר כדי לא להיתקע בפקקים וחוזר בין 16:30 ל-18:30 בערב הביתה. אני נוסע ברכב הפרטי שלי ומשלם את הדלק בעצמי. ברור שאני שוחק את הרכב – ממוצע של 18,000 קילומטרים בארבעה חודשים".
נשמע קשה.
"לנסיעות האלה יש מחיר של עייפות, אבל רוב העומס בבית נופל על האישה כמובן. בלי התמיכה שלה לא הייתי מצליח לעשות את זה ולא הייתי יכול להמשיך לעשות את מה שאני אוהב, את מה שאני מאמין בו. אני מגיע לעבודה שלי עם חיוך".
ניסית למצוא עבודה באזור?
"אני נמצא במקום העבודה הנוכחי שלי מתוך רצון. אני יכול למצוא עבודה אחרת, אך אני נשאר בגלל שאני רוצה ולא בגלל שאני חייב. באזור שלנו אין עבודה בתחום המחשבים הספציפי שלי, גם לא בראשון לציון או באשדוד.
"כשגרנו במרכז עבדתי בהיי-טק. לפני כמה שנים רכשנו חלקה צהובה באוהד (אשתי היא בת ממשיכה) ובנינו בית במושב. את הנסיעות היומיומיות התחלתי כשהגדולה הייתה בת חצי שנה. בחרתי להישאר באותה עבודה מתוך החלטה מושכלת. הידיעה הזו, בתוספת התמיכה של בת הזוג, עוזרת לי לקבל את הנסיעות הממושכות האלה".
מתי אתה נמצא עם הילדים?
"חשוב לי להגיע הביתה לארוחת הערב ולמקלחות. בסופי השבוע אנחנו מבלים יותר ביחד, למרות שאני מעדיף תמיד לא לנסוע, אלא להישאר בבית ולהיות פחות בתנועה. אמנם מדובר רק בשעתיים-שלוש ביממה, אך אני מרגיש שהזמן שאני מבלה עם הילדים שלי הוא משמעותי ואיכותי. אני משתדל להגיע לכל אירוע שקשור לילדים. אם יש מסיבה בגן ב-11 בבוקר, או אם צריך לקחת את אחד הילדים למרפאה בבאר שבע – אני לוקח יום חופש. אני עושה כל מאמץ אפשרי כדי לבלות מקסימום זמן עם המשפחה. כשאני עם הילדים אני לגמרי איתם, ואני לא לוקח עבודה הביתה.
"אני מאמין בלתת לילדים את מה שהם באמת צריכים, ולא לחסוך מהם. אך מצד שני – אני גם לא מרגיש צורך לפצות על העבודה המרוחקת ולפנק אותם בגלל זה. הם מקבלים ממני הרבה תשומת הלב כשאני נמצא, ואני מאמין שהם לא מרגישים בהיעדרי. אני חושב שאני לא נמצא פחות עם הילדים ביחס למשפחות אחרות שאני מכיר. אני שלם עם ההחלטה הזו. לא בטוח שבת זוגי תסתכל על זה ככה, אך בהשוואה למשפחות ולבתים אחרים, גם אלה שגרים במרכז, אני מרגיש שאני משקיע מספיק זמן בילדים, בבית ובזוגיות".

 עידן אמבר – התרגלתי לנסיעות

יישוב: ניר יצחק
עיסוק: טכנאי שירות טלפוניה ומרכזיות IP לעסקים בסלקום. נוסע כל יום לאזור המרכז – תל אביב, לוד, הוד השרון
מצב משפחתי: בן 39, נשוי ואב לארבעה ילדים – בן 10 (מנישואים ראשונים, גר בהוד השרון), בת 6.5, בת 4 ובן חודש.
"אני מוכן לנסוע אפילו 40 דקות נוספות בכל בוקר, כשאני יודע שאני גר במקום שבו המשפחה שלי מאושרת ופורחת. הנסיעות היומיומיות האלה לא מפריעות לי בכלל. התרגלתי אליהן, ואין לי בעיה להניע את האוטו בכל רגע נתון. מאז שעברנו לאשכול לפני שנה וחצי אני אמנם נוסע הרבה, אבל זה שווה כל קילומטר. אנחנו מאוד מרוצים בניר יצחק".
חיפשת עבודה באזור?

עידן אמבר

"אני מאוד ותיק בסלקום – עובד שם כבר 17 שנה, מהמיזוג של נטוויז'ין עם סלקום. אני אוהב את העבודה שלי ומחויב לסלקום, אבל אם תהיה הצעה מעניינת באזור, תמיד אשמח לשמוע. כרגע, על אף המרחק, אני נשאר בעבודה שלי. אני טוב במה שאני עושה בצד בטכני ובצד של השירותיות לעסקים, ומעריך את הגמישות שיש לי בסדר היום. אני יודע שכל העומס נופל על אשתי, וכל הכבוד לה שהיא מבינה את זה ותומכת בי למרות שרוב הנטל נופל עליה".
מתי אתה נמצא עם הילדים?
"אני לוקח את הבנות לגן ולהסעה לבית הספר. בשבע וחצי-שמונה בבוקר אני יוצא לדרך ברכב שקיבלתי מהחברה, לכיוון המרכז - לתל אביב, ללוד, לירושלים או לבאר שבע – תלוי בלקוחות. בדרך כלל אני חוזר הביתה עד שש-שבע בערב, וחשוב לי להיות בבית ולעזור עם המקלחות וארוחת הערב. פעמיים בשבוע, כשאני נוסע להוד השרון, אני חוזר בתשע וחצי בלילה, ובכלל לא רואה את הבנות. אבל יש גם ימים קצרים שבהם אני לוקח חצי יום חופש וחוזר בשתיים בצהריים לקיבוץ, כדי שיהיה איזון בין הבית לעבודה.
"מכיוון שאני לא נמצא הרבה בקיבוץ, החלטתי להפוך את הנסיעות הממושכות ליתרון כדי לתרום למקום שבו אני חי ולהציע טרמפים מהקיבוץ למרכז. יש לי כבר כמה נוסעות קבועות, ואני כבר מרגיש יותר טוב עם זה".

מצב נתון

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על שכר ושכירים באשכול (2011)
• באשכול כ-500 עצמאים ו-5,310 עובדים שכירים.
• 65 קיבלו דמי אבטלה.
• כ-35 אחוזים מהשכירים הרוויחו עד שכר המינימום.
• שכר חודשי ממוצע של שכיר –   8,191 שקלים לגבר, 5,621 שקלים לאישה.
• הכנסה חודשית ממוצעת של עצמאי - 11,276 שקלים.
• 33.7 אחוזים מהעצמאים משתכרים עד מחצית השכר הממוצע במשק.