אדמה אדמתי

תוכנית הפרוגרמות מנסה ליצור איזון בין יישובים בעלי עודף קרקע ליישובים בהם חסרה קרקע. האם נצליח להגיע לפתרון מוסכם על כולם שיאפשר צמיחה גם בקיבוצים וגם במושבים? • נגה גדג'

תוכנית הפרוגראמות של מועצה אזורית אשכול, שהציג כאן ראש המועצה חיים ילין בגיליון האחרון, מסעירה את הרוחות במועצה בחודשים האחרונים. התוכנית עוסקת בלחם יומנו, האדמה, ונוגעת בעצב חשוף אצלנו - המתח בין קיבוצים למושבים.

התוכנית, ששמה הרשמי 'תוכנית צמיחה דמוגרפית, קרקעות ומים במועצה אזורית אשכול', עוסקת ביעדי צמיחה וקליטה ליישובים והקצאת גורמי הייצור – קרקע ומים - ובאה לאזן את המצב הקיים על פיו יש יישובים במועצה - בעיקר קיבוצים - שיש להם עודף קרקעות בהשוואה למספר החברים, ולעומתם יש יישובים צומחי וקולטים - בעיקר מושבים אך גם קיבוצים - שיש להם חוסר בקרקעות.

על פי התוכנית, עליה עבדו חיים ילין ובעז קרצ'מר בשיתוף ובסיוע צמוד של משרד החקלאות, יעברו קרקעות מגורמים חיצוניים ופנימיים אל יישובי המועצה שחסרה להם קרקע. בסיום התהליך, שהנו ארוך טווח ומתוכנן להסתיים ב-2035, יתווספו למושבים ולמספר קיבוצים 'מרובי אוכלוסין' 30,000 דונם. הקיבוצים, שכיום חלק מאדמותיהם מוגדרות כאדמות זמניות, יזכו בסופו של תהליך לקבל חזקה קבועה על האדמות שיישארו ברשותם, בכפוף להתקדמות הצמיחה הדמוגרפית בהם (כלומר בתנאי שתתבצע קליטה מאסיבית של חברים חדשים).

התוכנית מחולקת לשלושה שלבים: בשלב הראשון, עם 'הסגירה והחתימה' על התוכנית, יעברו באופן מיידי אלפי דונמים אל המושבים והקיבוצים שבהם חסרות קרקעות, לחקלאים החברים בהם. גם צה"ל אמור "לתרום" את חלקו מיד בשלב זה, באמצעות שחרור שטחי אש. עם פתיחת התהליך יועברו קרקעות ליישובים (עין הבשור ומושבי חבל שלום) שנמצאים כעת במצב של חוסר קרקע ביחס לאכלוס הקיים.

בשלב השני, שמתוכנן ל-2025, יועברו קרקעות מהקיבוצים שלא עמדו ביעדי הצמיחה הדמוגרפית למושבים צומחים על מנת להגדיל את מספר הנחלות בהם. בשלב השלישי, שמתוכנן ל-2035, יועברו קרקעות נוספות מהקיבוצים שלא עמדו ביעדי הצמיחה הדמוגרפית ליישובים הצומחים.

יישום התוכנית מותנה בצמיחה דמוגרפית של היישובים – ככל שיישוב יגדל יותר כך הוא יקבל יותר קרקע. בסופו של דבר יקבלו הקיבוצים בעלות (משבצת קבע) על אדמותיהם בהתאם לאכלוס, ויתרת הקרקעות תעבור למשבצת המושבים, גם כן בהתאם לאכלוס.

צילום: 232

אמצעי הייצור שלנו

בעז קרצ'מר, ראש האגף האסטרטגי שהיה שותף בהכנת התוכנית יחד עם המתכננת ממשרד החקלאות, פירט עבורנו את עיקרי התוכנית ומטרותיה. "קרקע ומים הם אמצעי הייצור שלנו", אומר בעז, "בתוכנית האב של המועצה היא מוגדרת כמועצה חקלאית, חקלאות זה בנשמתנו, כלומר קרקע ומים הם הדברים מהם אנחנו חיים".

מה מטרת התוכנית?

"מטרת התוכנית היא להביא למקסימום תוספת קרקעות מגורמים חיצוניים וכן להעביר קרקעות מיישוב ליישוב בהתאם לגודל היישובים ולמספר החברים בהם. על פי התוכנית המקורית (שכרגע עודכנה במספר סעיפים והשתנתה במקצת) יועברו 21,000 דונם ליישובים שיש להם חוסר בקרקעות - 7,000 דונם יועבר משטחי אש, 7,000 דונם ממושבי הנגב ו-7,000 דונם מיישובים במועצה עם עודף קרקעות".

אז מי יקבל? ממי יקחו?

"תלוי בצמיחה הדמוגרפית של כל יישוב. על פי התוכנית היעד של מרבית הקיבוצים הוא הכפלת מספר החברים תוך 20 שנה (עד ל 180- או 240 משפחות – תלוי במספר החברים שיש בהם היום) ואז הקרקעות שמוגדרות כרגע כזמניות יהפכו לאדמות קבועות על פי מפתח של 80 דונם למשפחה ('נחלה'), כאשר המקסימום האפשרי הוא 240 , כלומר - לקיבוץ יהיו לכל היותר 19,200 דונם כמשבצת קבועה. קיבוץ שעמד ביעד הצמיחה והקליטה – חלק מאדמותיו הזמניות יהפכו לקבועות על פי המפתח של 80 דונם למשפחה, והשאר יועבר ליישובים הצומחים האחרים, מושבים או קיבוצים".

ואם הקיבוצים לא יגדילו את מספר החברים?

"המעבר מאדמה זמנית לאדמת קבע מותנה במימוש יעדי צמיחה, אם יישוב לא יעמוד ביעדי הצמיחה הדמוגרפית הוא יקבל אדמות כמשבצת קבועה רק בהתאם לצמיחה בפועל".

אז מאיפה יגיעו 7,000 הדונם שיעברו למושבים?

"7,000 הדונם הם מעבר ל-19,200 דונם שהם המקסימום שיהיו לכל קיבוץ. הדונמים העודפים יועברו ליישובים (כמעט כולם מושבים) עם חוסר הקרקעות". מתי? "גם בהתאם לאכלוס. לדוגמה, בעין הבשור התוכנית תסייע ליישוב להשלים את הקרקעות החסרות נכון להיום ויועברו לו באופן מיידי כ-5,000 דונם (להשלמת 155 נחלות). התוכנית תאפשר ליישוב להמשיך לצמוח מעבר לכך רק במקרה שייווצרו עודפי קרקע בתום התהליך, כפי שאנחנו צופים שיקרה".

ומים?

"העברת הקרקעות מלווה במתן מכסת מים של 35,000 קוב לנחלה והכוונה בעתיד היא להגיע ל 50,000- קוב לנחלה".

משימה קשה

כראוי לתוכנית שעוסקת בנושא רגיש כל כך, תוכנית הפרוגרמות מעוררת חששות והסתייגויות מכל הצדדים. בקרב הקיבוצים יש מתנגדים לתוכנית בטענה שהתוכנית לוקחת מהם את הקרקעות אותן הם מחזיקים בדין ומתפרנסים מהן מאז עלייתם על הקרקע. בקיבוצים גם מעלים חשש שבלתי ניתן לממש את יעדי הצמיחה שהתוכנית מציבה בפניהם - לצמוח ל-240 חברים תוך 20 שנה זו משימה קשה, לא רק מבחינת הקליטה אלא גם מבחינת החסמים הביורוקרטים והעלות האדירה של בנייה למגורים. התוצאה של אי עמידה ביעדים תהיה שיילקחו מהקיבוצים הרבה יותר קרקעות. טענה נוספת שעלתה בקיבוצים היא שיש לאפשר קליטה בקצב 'שפוי', על מנת לאפשר גם 'קליטה קהילתית-חברתית' נאותה, ולא בלוחות זמנים לחוצים וצפופים תחת איום של לקיחת קרקע.

מצד שני, במושבים נשמעת הטענה כי את הקרקעות שהתוכנית מבקשת להעביר להם הם צריכים לקבל בלאו הכי, בלי קשר אליה, שכן חלקם הגדול נמצא כבר היום בחוסר של קרקעות בהשוואה לאכלוס בפועל. הטענה העיקרית של מתנגדי התוכנית בקרב המושבים היא שהתוכנית תעצור את הצמיחה במושבים לעשר או עשרים שנה. בהציגו את התוכנית בגיליון האחרון של 232 כתב חיים ילין כי התוכנית אמנם לא נועדה ואיננה יוצרת שוויון מלא בין הסקטורים אבל היא יוצרת איזונים חדשים שמאפשרים למושבים להגדיל את כמות הקרקעות שלהם.

סגן ראש המועצה מאיר יפרח לא מסכים שהתוכנית תיטיב עם כל תושבי המועצה. "התוכנית היא לא ראלית, מכמה סיבות", אומר מאיר, "ראשית אין מענה לצמיחה הדמוגרפית במושבים, מושבים שהצמיחה שלהם כבר הגיעה ל-100 נחלות לא יוכלו לגדול מעבר לזה - בנים לא יוכלו לחזור והם למעשה יוקפאו. בנוסף, טווח הזמן רחוק מדי, אי אפשר להקפיא את המושבים עד 2035 , צריך לדבר על 5-3 שנים. לדוגמה, בעין הבשור יש 155 נחלות ולפי התוכנית הוא לא יוכל לגדול מעבר לזה עד שיושלמו המכסות של שאר היישובים, כלומר ב-2035. צריך לקצר את משך התוכנית ולשריין את נושא המים והקרקע ליישובים הצומחים".

אבל בסופו של דבר אדמות יעברו מהקיבוצים למושבים...

"עניין האדמות הוא עניין של המדינה. אני לא מחלק קרקעות, מדינת ישראל היא שצריכה לדאוג מאיפה תגיע הקרקע. אם מדינת ישראל רוצה שתהיה פה צמיחה ד מ ו ג ר פ י ת ושה י ישו ב י ם יכפילו את עצמם היא צריכה לדאוג להם לקרקע. לי לא אכפת ממי לוקחים את האדמה, אני רוצה שלמשרד החקלאות יהיו ק ר י ט ר י ו נ י ם ל חלוקת מים וקרקע. אם רוצים שהיישובים יתפתחו המוסדות האחראיים הם שצריכים לתת מענה מאיפה תבוא הקרקע".

הדעות חלוקות

בקרב תושבי המועצה הדעת חלוקות לגבי התוכנית. רוב התושבים מסכימים שהתוכנית היא חשובה ושהרעיון העומד בסיסה הוא נכון, אך מתנגדים לדרך היישום.

"הרעיון הבסיסי של חלוקה מחודשת של קרקעות הוא רעיון טוב", אומר טל גבע מעין הבשור, "כיום קיים אי שוויון בחלוקת הקרקעות באזור. התקן בישראל קובע 80 דונם למשק, ועל פי התקן הזה בחבל שלום חסרים 15,000 דונם ולעין הבשור חסרים כ-6,000 דונם. אלו אדמות מאושרות שעברו כבר תוכנית פרוגרמות ולכן הן מגיעות להם לא היום אלא אתמול. בעין הבשור יש גם בעיה שהקיבוצים השכנים (מגן, גבולות וצאלים) מחזיקים בקרקעות זמניות ובעין הבשור נאלצים לקבל קרקעות בשטחי אש מרוחקים מהמושב".

אז מה הבעיה? על פי התוכנית המושבים יקבלו את האדמות שמגיעות להם...

"יקבלו אותן אבל יישארו באותו גודל. התוכנית מקבעת את המושבים במצב הקיים ל-20 השנים הקרובות. התוכנית עונה על הצורך בצמיחה דמוגרפית של הקיבוצים, שזה מבורך, אבל לא עונה על הצורך בצמיחה דמוגרפית של המושבים. בנוסף, התוכנית לא מתייחסת מספיק ליישובים הקהילתיים, צוחר ואבשלום - שגם להם צריך להקצות קרקעות – ולא מתייחסת ליישובי החלוציות שכבר רואים באופק קליטה נוספת".

גדי ירקוני מנירים חושב שטוב שהמועצה מנסה לפתור נושא שיש לו השפעה מהותית על תושבי אשכול. "התוכנית לא מושלמת והיא לא הטובה ביותר לאף אחד, ולכן בדיוק היא טובה לכולם – כולם צריכים ללמוד לחיות איתה. הקיבוצים הולכים לשלם מחיר כבד, הרי מהם יילקחו הקרקעות שהם מעבדים עשרות שנים. אבל בשביל להגיע לפתרון מוסכם שיביא סוף למחלוקות ויאפשר צמיחה ופיתוח אני חושב שכדאי לשלם את המחיר. אם התוכנית תעבור נגיע לסטטוס קוו, לאיזון שיהיה טוב לכולם. הרי אם נושא הקרקעות יגרום לחיכוך שני המגזרים ייפגעו. רק אם נהיה מאוחדים נצליח להגיע להסדר שיענה על הצרכים גם של הקיבוצים וגם של המושבים.

"יש לזכור גם שהדבר החשוב ביותר הוא הצמיחה הדמוגרפית, והתוכנית מציבה אתגר אדיר לקיבוצים מבחינה זו. יישום התוכנית יעזור לקיבוצים להגדיל את מספר החברים, וזו עוד סיבה לתמוך בה".

רן גויטע משדה אברהם חושב שהתוכנית לא מתאימה ורק תנציח את המחלוקות ותחושת אי השוויון בין היישובים. "במהלך השנים אגמו חלק מהיישובים אדמות נוספות למשבצת הקבע של היישוב מעבר לנחלות הקיימות, ואילו יישובים אחרים לא הצליחו להדביק אפילו את המפתח שמגדיר את גודל הנחלה ל-80 דונם, במיוחד ביישובי חבל שלום ועין הבשור שצמחו בשנים האחרונות בתהליכי קליטה מסיביים ועדיין לא קיבלו את הקרקעות והמים שהם זכאים להם. היום האדמות האלה הן נכסים חשובים מאוד לכל יישוב, והן שמאפשרות ועוזרות לו להתקיים".

אבל על פי התוכנית המושבים האלה יקבלו את האדמות שחסרות להם.

הבעיה היא שהתוכנית מכתיבה וקובעת ליישובים (לפחות לחלקם), בלי שהתקיימה תקשורת עם היישוב וללא קשר עם רצונו ועם אופי הצימוח האמיתי שלו. דבר נוסף הוא שהתוכנית מגבילה או מקפיאה ביישובים כל צמיחה למשך עשרות שנים, דבר מקומם כשלעצמו. אך גרוע מכל הוא שהתוכנית מגדירה מגזרים ומעמיקה קרע לא בריא בין המושבים לקיבוצים. לא ייתכן שהמועצה תקדם תכנית לא שוויונית על חשבון חלק מהתושבים, יש פה עוול וזה מחדד את הבעיה הסקטוריאלית במועצה. המועצה צריכה להתייחס ליישוב כאל יישוב, ולעזור לו להתפתח, בין אם זה מושב ובין אם זה קיבוץ".

אז מה עכשיו

אישור התוכנית בוועדת הפרוגרמות של משרד החקלאות מותנה בהסכמת היישובים לתוכנית.

ראש המועצה הציג את התוכנית בפורום המושבים, שהחליט לדחות את התוכנית. סגן ראש המועצה מאיר יפרח הציג בתגובה לתוכנית תוכנית חלופית, אשר הוגשה גם היא למשרד החקלאות.

לאור ההתנגדויות הציע ראש המועצה שיוקם צוות משותף עם נציגי המושבים והקיבוצים שיעבוד יחד על התאמת התוכנית לצרכים ולרצונות של שני המגזרים. סגן ראש המועצה תומך בהקמת צוות משותף ולדבריו יפעל להקמתו, אם כי לדבריו צוות כזה צריך היה לקום לפני הצגת התוכנית.

אם עקרונות התוכנית הסופית יאושרו בוועדת הפרוגרמות, יתקיים סבב בין כל היישובים וכל יישוב יצטרך להחליט אם הוא מאשר אותה או לא.

אחד הגורמים להעכרת היחסים

חילוקי הדעות בעניין התוכנית ובעיקר לגבי התהליך ושלבי היישום היו בין הגורמים שהביאו להעכרת היחסים בין ראש המועצה חיים ילין לסגנו מאיר יפרח, שבסופו של דבר גרמה לחיים להודיע על סיום תפקידו.

חילוקי הדעות נגעו גם לאופן ההתנהלות של שני הצדדים בעניין. לטענת מאיר יפרח: "ראש המועצה אמר כי קיימים סיכומים בין הקיבוצים, מושבי הנגב וצה"ל, אך אין לדבר שום אחיזה במציאות. יותר מזה - מדובר בתוכנית שנעשתה ללא ידיעת המגזר המושבי והקיבוצי. חבל שכך מתנהלת תוכנית חשיבה".

בתגובה לדברים אלו הבהיר חיים ילין כי יש סיכום עם משרד הביטחון לגבי מקורות הקרקע, כולל מפות חתומות, אך ההעברה בפועל של האדמות תתבצע רק לאחר אישור התוכנית בוועדת הפרוגרמות ועל ידי היישובים. "במושבי הנגב קיבלנו אישור עקרוני להגדלת הפרוגרמה ומשרד החקלאות תומך בהעברת שטחים אלו במסגרת הפרוגרמה. הקיבוצים, לאחר דיונים רבים, הסכימו להעביר 7,000 דונם, ללא תמורה".

עוד מוסיף חיים כי "בתהליך בניית התוכנית עברנו את כל ועדי המושבים ואת כל מרכזי המשק בקיבוצים. נתוני חוסרי הקרקע במושבים נלקחו מוועדי המושבים עצמם וכל מושב מקבל במסגרת התכנית את כל הקרקע שהוגדרה על ידו כחסרה. אין ספק שבהתנגדויות, מכל הצדדים, יש היבט של 'תפוס כפי יכולתך', אבל לצערי המצב הזה מוביל אותנו לכיוון של 'תפסת מרובה – לא תפסת'.