מאמין בפשטות ועבודה קשה

 ניקי לוי קיבל את ’אות הנגב לאיכות הסביבה’ וזו הזדמנות להתעדכן

על המעבר של ניקי לוי מביטחון לחינוך כבר סיפרנו פה לקוראים. תקציר הפרק הקודם: ניקי היה קב"ט המועצה, עבר בתפקידו שלושה סבבי לחימה בגבול וצבר הרבה שעות לילה בג'יפ עד שהחליט על מהפך בחיים ועבר לחינוך. אבל לא עם כיתה ולוח – הכל 'בשטח': בחקלאות, בהישרדות ובכל מה שקשה וכבד.
החודש הוא קיבל את אות הנגב לאיכות הסביבה וזו סיבה טובה לשאול איך מתקדם המיזם? "הקמתי את 'מרכז אדוות' בצאלים שבהתחלה שירת את ילדי צאלים. עשינו גינה קהילתית, מבני בוץ וחוגי הישרדות תוך שימוש במיומנויות קדומות". במקביל התחלנו לפתוח את זה לילדים ונערים גם ביישובים אחרים.
מיומנויות קדומות? 
כן, זה שם כולל לכל המיומנויות של תפקוד ושהייה בשטח בטבעיות ומתוך "מקום טוב" ללא הטכנולוגיה והלחץ של ימינו – כמו פעם. אצלי זה לא בא מתחום הביטחון וההצלה אלא מתוך התרכזות בפשטות כחוויה מעצבת "
ומאיפה זה בא לך?"למדתי את זה בתקופת שירותי כקב"ט, כדי להיות איש שטח יותר טוב. עשיתי את זה בארגון שנקרא 'שומרי הגן', זה קורס של שנתיים, סוף שבוע כל חודש, עם שנת סטאז' שעשיתי בישובים מרוחקים מכאן"
ומה אצלנו? "בשנה האחרונה הייתי בעיקר בצאלים ובישובים אחרים בנגב והתעסקתי בשני נושאים עיקריים: בגינות קהילתיות ובהדרכת חוגים של 'שומרי הגן', בהישרדות. חלק מזה עם חוג מצוינות של אשכול. אנחנו עושים בנופי הבשור 'מרחב אקולוגי' לצרכי לימוד. אני חלק מפרויקט הקיאקים "חותרי אשכול" עם ליאור קטרי, שנינו בהתנדבות ובשותפות עם אורן מחולית ומרכז חוסן אני עוסק בהקמת גינות קהילתיות במועצה. אני גם מוציא משלחות של אנשי חינוך להישרדות עם הבושמנים בנמיביה ואני גם סטודנט להוראת גיאוגרפיה עם התמחות בחינוך בלתי פורמאלי, לא משעמם לי.
מה הסיפור של ה'הישרדות' בחינוך? לאחרונה חבר אלי ניר גור, מבכירי מדריכי ההישרדות בארץ בכדי להקים מיזם יחד. הוא הביא את השיטה מארה"ב בשנות השמונים ושכלל והתאים אותה לארץ. לוקחים קבוצות של בני נוער, בעיקר כאלה שצריכים לחזור ולתת אמון בעצמם אחרי שאיבדו אותו במהלך החיים. הם נזרקים לשטח לא מוכר וללא כל מה שיש להם בבית וצריכים לתפוס יוזמה, לשרת את עצמם ולהצליח לתפקד ולבצע משימות. זה לא קל, אבל הדגש הוא על חווית ההצלחה וההתגברות הפנימית של הנער על חולשותיו שלו. אין אצלנו השוואות להצלחות שבין המשתתפים אלא כל אחד בפני עצמו, בתהליך שבו הוא מגלה את חוזקותיו אל מול האתגרים שאנחנו מעמידים לפניו.
ואם הוא לא מצליח... אל דאגה – כולם מצליחים. בשביל זה גם אנחנו שם.