יום שלישי, 1 באוקטובר 2013

מסביב לעולם ב- 2,555 יום

שבע שנים, 80,000 קילומטר, שני גלגלים. ארז מנור מבארי סיפר לכתבת 232 איך בצעירותו הקיף את העולם על אופניים • עפרה בן נתן

אם יצא לכם להיתקל בארז מנור מבארי ודאי סברתם שמדובר באדם רגיל. קשה לנחש שהאיש שהקים את 'לה-מדווש' והפך את אשכול לשם נרדף לאופניים טייל שבע שנים באירופה, אפריקה ואמריקה, כשאת כל הדרך הוא עושה על אופניים. פעורת פה האזנתי לסיפורו, איך כבש את העולם על זוג גלגלים:

"חיידק האופניים לא עזב אותי", 
ארז מנור.למעלה: במסע בנורבגיה


 

הכל התחיל בשנת 1981 , כבר אז הייתי נגוע בחיידק האופניים. קניתי אופניים ואת כל הציוד הנדרש למסע מתייר שהכרתי באילת. את הדרך לשדה התעופה עשיתי באופניים וגם כשחזרתי הביתה לבארי תמיד חזרתי רכוב על אופניי, לא היה צורך לבוא לאסוף אותי מנתב"ג.

התחליתי את מסעי הראשון ביוון, דיוושתי את דרכי דרך איטליה, צרפת, שוויץ, הולנד, גרמניה, דנמרק, שבדיה ונורבגיה. שקלתי אז 56 ק"ג. המאמץ הגופני היה כביר אך אני אהבתי כל רגע. לעיתים כשירד גשם הייתי עושה הפסקה, מחפש מחסה מהגשם ונח קצת. למדתי הרבה במסע הראשון על הציוד הנדרש למסעות מסוג זה ואיך מסתדרים עם מעט ובתנאי שדה.

"באפריקה הותקפתי על ידי טרמיטים, עקרבים ויתושי מלריה. בשביל האריות לא הייתי
אטרקציה, כנראה שהייתי כחוש מדי" את מסעי השני התחלתי מאירופה, לדרום אפריקה. התנאים באפריקה כבר הרבה יותר קשים, לא היה אז פלאפון ואינטרנט והוריי שמחו לקבל ממני גלויה אחת לעשרה ימים. הקפתי את כל דרום אפריקה במשך חמישה חודשים, 5,000 ק"מ סך הכל, רכוב על אופניי. משם המשכתי לזימבבווה, זמביה, מלאווי, זאיר, ברונדי, רואנדה, אוגנדה וקניה.


באפריקה נעצרתי פעמיים על ידי המשטרה משום היותי זר ומוזר. בקניה התחיל ניסיון הפיכה בדיוק כשהגעתי. התארחתי אצל שבט המסאיים הגבוהים והאצילים במשך שלושה ימים, ישנתי איתם ועם הפרות וכבר לא ידעתי מה עדיף לי, באוהל לבד או עם הפרות. באפריקה אנשים ידעו על ישראל מהתנ"ך וקראו לה ארץ הקודש. באוגנדה לעומת זאת זכרו אותנו ממבצע אנטבה. בקניה חליתי במלריה, שכבתי קודח מחום באוהל בצד הדרך עד שהתאוששתי מספיק להגיע למרפאה ולקבל טיפול רפואי. הותקפתי על ידי טרמיטים, עקרבים ויתושי מלריה. בשביל האריות לא הייתי אטרקציה, כנראה שהייתי כחוש מדי. חזרתי לישראל דרך גבול מצרים בדיוק כשפרצה מלחמת לבנון, החיילים המצריים שעצרו אותי קראו את הדרכון שלי הפוך ונתנו לי לעבור.

שלג על האופניים והאוהל באלסקה

המים קפאו

את מסעי השלישי והאחרון התחלתי שוב מאירופה. דיוושתי לאטי לכיוון האלפים, העברתי את החורף באתר סקי כשנה ומשם טסתי לאלסקה. את אלסקה עשיתי עם עוד בחור ישראלי שפגשתי באפריקה, לא, אני לא המשוגע היחיד, יש עוד כמוני. אלסקה מדהימה, הטבע פראי והימים ארוכים מאוד. לעיתים הייתי מוצא את עצמי מדווש באור מלא בשעה 23:30 בלילה.

"בקנדה היה עלינו להיזהר מהדובים שחומדים את אספקת המזון של המטיילים. בכל לילה היינו קושרים את המזון גבוה על עץ"


באוגוסט התחיל לרדת שלג והמעלות צנחו לאפס. המים והאוהל שלנו קפאו. על מנת לשפר את מזוננו ולצבור כוח דגנו דגיי סלומון בנהרות וליקטנו פטריות ביערות. מאלסקה המשכנו לקנדה, היה עלינו להיזהר מהדובים השחורים שחומדים את אספקת המזון של המטיילים. בכל לילה היינו קושרים את המזון גבוה על עץ. לשמחתנו ולמזלנו אף דוב לא חמד את בשרנו.

"בקניה התחיל ניסיון הפיכה בדיוק כשהגעתי. התארחתי אצל שבט המסאיים הגבוהים והאצילים,ישנתי איתם ועם הפרות"


מקנדה ירדתי לדרום ארצות הברית. עצרתי בברקלי לשלושה חודשים והתפרנסתי מעבודות אמנות שהייתי מכין. יבשת אמריקה הקסימה אותי וטיילתי לאורכה ולרוחבה. הייתי בהונדורס, גואטמלה, קוסטה ריקה, פנמה וקולומביה. את קולומביה אהבתי במיוחד ועצרתי שם למשך שנה. טיילתי ללא לוח זמנים, לעתים נעצרתי לרגע ולעתים נעצרתי לתקופה ארוכה. ממרכז אמריקה ירדתי לדרום אמריקה לאקוודור ופרו. המסע השלישי ארך ארבע וחצי שנים וכשחזרתי ארצה הייתי כבר תושב חוזר.

כשחזרתי ממסעותיי הארוכים בגיל 32 כבר רציתי להתמסד ולהירגע. נישאתי
לבת קיבוץ בארי ונולדו לנו שלושה בנים. אך חיידק האופניים מעולם לא עזב אותי. לכל חופשה משפחתית אני לוקח איתי את אופניי, הקמתי את 'לה מדווש', אני מדריך חוג לרכיבה על אופניים, מארגן תחרויות ואירועים הקשורים לאופניים וממשיך לטייל בארץ ובעולם על אופניי. היום אני בן 58 , ממצה את חיי במלואם. אני קם כל בוקר לעבוד במה שאני הכי אוהב. לא הייתי חולה כבר עשרים שנה והרופא היחיד שרואה אותי זה הרופא שעושה לי בדיקת מאמץ כראוי לכל ספורטאי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה