משפחה שכזאת - משפחת שוסטק מפריגן

המשפחה מעל הכל 

דניאל, בן 44, במקור מארגנטינה
ירדנה, בת 43, בת פריגן
שוהם, תלמיד כיתה י"א ב'נופי הבשור'
בר, תלמידת כיתה י' ב'נופי הבשור'
סול, בת 4.5, גן דוכיפת בתלמי יוסף

שירות צבאי: ירדנה הייתה חובשת ודניאל התחיל בגולני וסיים בחיל המודיעין.

הפגישה: ב־1993, אחרי הצבא, ירדנה עבדה בחברת מוטורולה בערד, גם דניאל החל לעבוד באותו המפעל באותה תקופה וכך נפגשו.

פרנסה: ירדנה כרגע לא עובדת ודניאל עובד בחברת 'טבע הבשור' בעין הבשור.

סדר יום: דניאל קם ראשון ומכין כריכים לכולם, הבית מתרוקן מילדים בסביבות 07:40, ההורים יוצאים בסביבות 08:00. כולם, למעט דניאל, נפגשים שוב בסביבות השעה 16:30.

מי עושה מה בבית: ניקיון עושים כולם יחד כל יום שישי, בישולים ירדנה ובר, כביסות רק ירדנה ודניאל כאמור אחראי על הקמת הילדים בבוקר.

תחביבים ובילויים: שוהם אוהב לשחק בפלייסטיישן, בר במחשב, לירדנה אין זמן פנוי ודניאל מעדיף לישון אם כבר יש לו זמן. לעיתים ממתינים עד שסול תירדם וצופים יחדיו בסרט פעולה או פנטזיה. לחופשות משפחתיות יוצאים כפעם בשנה וגם מסעדות הן תחביב משותף של המשפחה.

בשבתות: פיקניק או טיול קצר באזור, הגדולים כבר לא מצטרפים אז התענוג כבר לא גדול כמו פעם.

חלום משפחתי: דניאל וירדנה חולמים כבר כמה שנים שירדנה תצא ללמוד קונדיטוריה ושבסיום לימודיה הם יפתחו יחד עסק משפחתי להכנת עוגות ופרלינים. את התוצרת הם חולמים לשווק בכל רחבי הארץ.

תובנה לחיים: המשפחה היא מעל לכל ומקום העבודה צריך להתאים לצורכי המשפחה.

לחיות באשכול: ירדנה: "ההרגשה שלי מאז 'צוק איתן' שנטשו אותנו כאן. הדבר יכול היה להיות שונה אם היו מכריזים על מצב חירום וסוגרים את מקומות  העבודה. רבים פוטרו בזמן המבצע ואחריו, כולל אני. אני מקווה שגם לאחר הבחירות הקרובות מערכת הביטחון לא תנהג בסלחנות כלפי הירי עלינו וילדינו יוכלו להרגיש בטוחים. דרך הגישה היחידה שלנו, כביש 232, מסכנת את חיינו ואת חיי ילדינו יום יום בשל תנועת משאיות המעבירות סחורות לרצועה והגברת הנוכחות הצבאית. כולנו נשמח לדרך חליפית דרך השדות. למדינה יהיה הרבה יותר זול לסלול דרך רב מסלולית מהירה מחבל שלום עד הכניסה לבאר שבע בעיקר משום שהדרך הרבה יותר קצרה מהקיימת. מקווה מאוד שאחרי הבחירות הקרובות נקבל את הכביש שמבטיחים לנו לפני כל בחירות".

עפרה בן נתן

משפחה שכזאת - משפחת צוויג משדה אברהם

אוהבים להיות בבית

יוני, בן 37, נולד בפתח תקווה

מעיין, בת 36, נולדה בעפולה

אור, בת 8, תלמידת 'יובלי הבשור'

עמית, בן 5, גן דוכיפת בתלמי יוסף 

עידן, בן שנתיים וחצי, גן שבלול בפרי גן

שירות צבאי: מעיין שירתה במג"ב (לוחמות מחזור 3) ויוני בפלס"ר גולני.

הפגישה: בשנת 2001 יוני ומעיין עבדו ב'אל-על', יוני היה מאבטח ומעיין עוזרת קב"ט. מעיין עבדה בתחנה בדרום אפריקה ויוני נשלח לשם כמאבטח. שבוע מיום הפגישה ועד עצם היום הזה הם ביחד.

פרנסה: יוני הוא חקלאי, מגדל סברסים, פלפלים וקישואים. מעיין יועצת עסקית עסוקה מאוד.

מי עושה מה בבית: מעיין ויוני משלימים אחד את השני - מי שלא מספיק את המשימה האחר משלים. בגדול  מעיין עושה כביסה, קיפולים וניקיון. יוני עושה בישולים, איסוף, פיזור הילדים ובעיקר איתם בבית.

בילויים משותפים: הכי אוהבים להיות ביחד בבית, אוהבים גם טיולים, פיקניק ולבקר חברים של יוני מהצבא.

תחביבים: יוני משחק כדורסל. כשמזדמן למעיין היא אוהבת לרקוד ולהיות עם חברות קרובות. אור אוהבת לרקוד, לשיר ולכתוב סיפורים, עמית בחוג קפוארה ועידן הקטן פשוט אוהב לצחוק.

אוהבים לראות בטלוויזיה: יוני צופה ב־CSI, למעיין אין זמן, אור אוהבת את פרויקט הלהקה וגליס, עמית אוהב את באטמן וספיידרמן אבל לא הסרטים המצוירים. עידן לא צופה בטלוויזיה.

חלום משפחתי: שיהיה לנו יותר זמן משותף בבית. שנוכל כל המשפחה לצאת לטיול לחו"ל.

תובנה לחיים: "משפחה מאושרת היא משפחה בה הילדים מרגישים בטוחים בעצמם, נחוצים ושייכים ויש כבוד לשונות והייחודיות של כל פרט בתא המשפחתי".

עפרה בן נתן

משפחה שכזאת - משפחת איסר מנירים

ישראל, בן 40, נולד ברמלה.
רותם, בת 40, בת קיבוץ נירים.
אופיר, בת 14, תלמידת כיתה ט' ב'נופי הבשור'.
אלעד, בן 11.5, תלמיד כיתה ו' ב'ניצני אשכול'.
אבישג, בת 6.5, תלמידת כיתה א' ב'ניצני אשכול'.

חיות מחמד: הכלבה דייזי מסוג דקל ננסי. "חלק אינטגרלי מהמשפחה".

שירות צבאי: ישראל התחיל את השירות כשריונר בחטיבה 7 גדוד 77 וסיים כרס"פ מפקדה. רותם שירתה במשטרה הצבאית.

הפגישה: רותם וישראל נפגשו באוניברסיטה הפתוחה בתל אביב. רותם עבדה במזכירות האוניברסיטה וישראל הגיעה לבקר מכרה משותפת. הכירו, התאהבו ונישאו. לקיבוץ נירים הגיעו בשנת 2004, בעקבות רותם, ושם בנו את ביתם.

סדר יום: ראשונה לקום היא רותם, כבר בשעה 5:30 היא על הרגליים מכינה כריכים לכל המשפחה. שעה אחרי, בשעה 6:30, מתעוררים שאר חברי המשפחה, שותים משהו ויוצאים כל אחד למקום עבודתו או להסעות של בית הספר. המשפחה מתאחדת שנית סביב השעה 16:00 כשרובם חוזרים מהעבודה או מבית הספר, אבל מהר מאוד הילדים יוצאים שוב לחוגים או לפעילות של השומר הצעיר. "בסופי השבוע אנחנו מאוד מקפידים לאכול ביחד ולבלות יחד. ארוחת ליל שישי עם הקידוש מאוד חשובה לנו".

פרנסה: ישראל הוא מנהל אחזקה ומשק של תיכון 'נופי הבשור'. רותם עובדת בהנהלת החשבונות של קיבוץ נירים.

בילויים ותחביבים: אבישג בחוג ג'ודו, יש לה הרבה חברים וחברות והיא גם אוהבת לצפות בטלוויזיה ולגלוש במחשב. אלעד ספורטאי, בחוג כדורסל. אופיר אוהבת לבשל ולצפות בתוכניות בישול, תמיד מנסה מתכונים חדשים. רותם בחוג זומבה וישראל חובב ספורט מושבע, מוכן לראות כל תכנית טלוויזיה שקשורה בספורט וגם אוהב מאוד להתעסק בתיקונים ושיפוצים של בית המשפחה.

תחביבים משותפים: טיולים, ברגל או במכונית, ולבקר חברים ומשפחה.

תכניות טלוויזיה: הילדים רואים בעיקר את ערוצי הילדים וישראל את כל ערוצי הספורט האפשריים.

חלום משפחתי: להמשיך להיות משפחה מאושרת כמו היום, שקיבוץ נירים יחזור למה שהיה, שתמיד נרצה להישאר, למרות הקשיים הביטחוניים, וניתן לילדים שלנו חיים טובים ושלווים.

עפרה בן נתן

משפחה שכזאת - משפחת כהן מישע

אסף, בן 36, נולד בראשון לציון.
אדווה, בת 36, נולדה באשכול.
אור, בן 6, מתחנך בגן שדה ניצן.
איתמר, בן 4, מתחנך בגן אוהד.
אריאל, בן ארבעה חודשים, ייכנס לבית התינוקות בגבולות.

משפחת כהן גרה במושב ישע מאז שנת 2007. לאסף עסק פרטי בשם 'מחשביש' הנותן שירות ופתרונות תקשורת לעסקים ולאנשים פרטיים. אדווה מנהלת את מדור ילדים ונוער במועצה האזורית אשכול, רבים מכירים אותה כאדווה פורטל־כהן. בצבא אסף שירת כתומך לחימה בצנחנים ואדווה שירתה כלוחמת ביחידת המעברים של המשטרה הצבאית.

המפגש: בני הזוג הכירו כשלאסף היה עסק של מחשבים במרכז, שתחזק את המחשבים של החברה בה עבדה אדווה. לקח להם שנה וחצי להחליט להתחתן ומאז ועד היום הם ביחד. בשנת 2007, מיד לאחר נישואיהם, הצליחה אדווה לשכנע את אסף לעבור לאשכול כדי להיות קרובים לטבע ולבנות בית באשכול, בנוף ילדותה הזכור לטובה.

בישולים בבית: “שנינו” אומר אסף.

ניקיונות: “גם שנינו, אבל בעיקר אדווה”.

כביסה: את הנישה הזאת לקחה אדווה (בלית ברירה, אחרת פשוט לא היה מה ללבוש).
מי לוקח את הילדים לגן: אסף מפזר ואדווה אוספת.

אוהבים לראות בטלוויזיה: אסף ואדווה רואים ביחד סדרות משטרה.

בילויים משותפים לכל המשפחה: שחייה בבריכה, ביקורים אצל חברים, ארוחות משותפות עם המשפחה המורחבת וטיולים בטבע.

תחביבים: אסף צוללן במים עמוקים ואדווה מאוד אוהבת לקרוא וללמוד.

מתי הולכים לישון: ההורים בין 23:00 לחצות, הילדים בין שמונה לתשע.

משפחה מורחבת: הוריו של אסף גרים ביישוב שוהם, אמא של אדווה מתגוררת ביישוב צוחר.

חלום לעתיד: לבנות את בית הקבע שלנו במושב תלמי אליהו.

תובנה לחיים: לאפשר לכל אחד בזוגיות זמן איכות לעסוק בתחביביו, עבודתו והגשמתו העצמית, על מנת שיוכל לחזור מלא השראה לתא המשפחתי.

ציטוט אהוב: ”לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך עלינו להגביר את האור" – א.ד. גורדון. או במילים פשוטות יותר - כל יום לנסות והסתכל על חצי הכוס המלאה.

עפרה בן נתן

משפחה שכזאת - משפחת ארז מקיבוץ סופה

יעל, בת 51, מורה לחינוך מיוחד, מחנכת ומורה לגיאוגרפיה בכיתות ז'- יב' בתיכון 'נופי הבשור'.

אופיר, בן 49, פקח איכות הסביבה במועצה האזורית אשכול.

דן, בן 18, סיים לפני חודש את לימודיו ב'נופי הבשור'. לקראת גיוס לצבא.

עדו, בן 12, סיים לאחרונה את בית הספר היסודי 'ניצני אשכול' ועולה בשנה הבאה ל'נופי הבשור'.

משפחת ארז מתגוררת בקיבוץ סופה מאז שנת 1999, "כשעוד היה שקט, ללא קסאמים וצבע אדום".

בצבא אופיר היה מ"פ בנחל ויעל הייתה חיילת במודיעין.

הפגישה: אופיר ויעל הכירו כשעבדו יחדיו בחברה להגנת הטבע, התאהבו והחליטו להינשא. 

סדר יום: הראשון לקום במשפחה הוא אופיר. ב-07:00 הוא כבר בעבודה, חוזר הביתה בין 15:00 ל-16:00 ויוצא לעבודה נוספת במפעל כימדע. יעל יוצאת לעבודתה בבית הספר בסביבות השעה 7:30 וחוזרת בסביבות 16:00. הילדים יוצאים לבית הספר עם ההסעות. המשפחה מתכנסת שנית סביב ארוחת הערב בסביבות השעה 19:00. למשפחת ארז יש החלטה לפיה תמיד מישהו מהם יהיה נוכח בבית עם הבן הצעיר.

איך מבלים: הבילוי המועדף על המשפחה הוא טיולים של מיטיבי לכת. הם מטיילים לבד, עם חברים מהקיבוץ או עם המשפחה המורחבת. לאחרונה חזרו משבועיים טיול קרוונים בצפון אטליה, היישר למבצע צוק איתן.

תחביבים: למשפחת ארז מגוון רחב של תחביבים, דן הוא מוזיקאי, מנגן בחצוצרה, פסנתר, מפוחית פה וגיטרות. עידו אמן וחובב כדורסל. יעל מנחה קבוצות של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. יעל: "לאופיר לא נשאר זמן להרבה תחביבים".

אוהבים לראות בטלוויזיה: המשפחה כולה אוהבת לצפות במשחקי כדורסל. 

חלום משפחתי: "לחיות בשקט. שלא יהיו קסאמים ולא מנהרות ושאפשר יהיה לגדל ילדים בשקט".

תובנה לחיים: חייה ותן לחיות.

איפה אתם במבצע 'צוק איתן': אופיר ממלא תפקיד במועצה ולכן נשאר בבית. דן גם הוא נשאר בקיבוץ, ורק לאחרונה יצא להפגה עם חברתו. יעל ועידו בקיבוץ משאבי שדה עד יעבור זעם. יעל: "אני מבקשת לשלוח מכאן תודה ענקית לחברי קיבוץ משאבי שדה שמארחים אותנו ועוד רבים מתושבי הדרום ברוחב לב".

 עפרה בן נתן

משפחה שכזאת: משפחת בן ארי מעין הבשור

ערן, בן 40, בן קיבוץ כיסופים, מנהל תחום ההשקיה בחטיבת המכירות של 'ברמד'. במסגרת עבודתו נוסע הרבה לעבוד בחו"ל.

ליאת, בת 40, בת קיבוץ עין השלושה, מנהלת משאבי אנוש בחברת 'אלטל'.

עומר, בן 13, תלמיד בבית הספר התיכון 'נופי הבשור'.

נועם, בן 11, תלמיד בבית הספר היסודי 'יובלי הבשור'.
הפגישה: ערן וליאת נפגשו כשילדי עין השלושה הגיעו ללמוד בכיסופים בכיתה ו’. לערן לא לקח הרבה זמן להבין שמצא את אהבת חייו. ליאת השקולה רצתה לחכות עוד קצת, ורק בגיל 15 היא "נכנעה". מאז ועד היום הם ביחד, כבר 25 שנה.
איפה היו ומה עשו: בצבא שירתה ליאת בפיקוד הצפון כקצינת חמ"ל וכקמב"צית. ערן שירת בחיל החינוך. אחרי הצבא טיילו יחדיו ביבשת אמריקה (דרום, מרכז וצפון). זו לא הייתה הפעם האחרונה שגילו את אמריקה - לאחר שנולד הבן הבכור, עומר, יצאו שלושתם לשנה של רילוקיישן בניקרגווה.
סדר יום: אצל משפחת בן ארי היום מתחיל בשש בבוקר. המשפחה מתאחדת שנית בסביבות השעה 18:00, תלוי בעבודה של ההורים. הסבים משני הצדדים מתגוררים באשכול וזה מאוד עוזר.
חלוקת עבודה: ליאת אחראית על כל מה שקורה בתוך הבית, ערן על כל מה שקורה מחוץ לבית. בבישול מתחלקים. לאחרונה גם עומר שלמד תזונה ב'נופי הבשור' התחיל לבשל למשפחה.
מה עושים בשבת: הבילוי המועדף על משפחת בן ארי בשבתות הוא טיולים בחיק הטבע. לאחרונה עשו טיול ירח בנחל חווארים ליד שדה בוקר.
עוד משהו: ערן מאוד אוהב לרכב על אופניים. הוא ואופניו כבר עשו את 'חוצה רמת הגולן', 'מים אל ים' וקטעים של חוצה ישראל.
אוהבים לראות בטלוויזיה: כל המשפחה רואה ביחד 'רמזור', 'זגורי אימפריה' ו'המירוץ למיליון'.
חלום משפחתי: לצאת לפנסיה בגיל 55 ולטייל בעולם עם קרוון.
תובנה לחיים: נועם: ”אני מאחל לילדים שלי שיהיו להם הורים כמו שלי”.

עפרה בן נתן