התושבים הרבים שהגיעו למפגש הקהילתי הראשון בעניין קריית החינוך היסודי החדשה שמעו ודנו בערכים חינוכיים ובחלוקת התלמידים לבתי הספר. לאחר המפגש החליטה ועדת ההיגוי: באשכול יוקמו שני בתי ספר חדשים - ולא אחד כפי שתוכנן תחילה • נגה גדג'
ועדת ההיגוי להקמת קריית החינוך היסודי ושילוב הקהילות החליטה בפגישתה האחרונה כי יוקמו בקריית החינוך שני בתי ספר יסודיים, כך שיהיו באשכול שלושה בתי ספר יסודיים בסך הכול בחינוך הממלכתי. השיקול מאחורי ההחלטה הוא כי על פי התחזית הדמוגרפית של אשכול, כבר בשנת 2020 לא יספיקו שני בתי ספר יסודיים במועצה ויהיה צורך להיערך לבניית בית ספר שלישי.
ההחלטה לבנות שני בתי ספר התקבלה לאחר שהוועדה דנה בשלוש חלופות – שאותן הציגה גם לציבור: בית ספר אחד לכיתות א'-ג' ובית ספר שני לכיתות ד'-ו', שני בתי ספר לכיתות א'-ו', ושלושה בתי ספר לכיתות א'-ו'.
משמעות ההחלטה היא כי תלמידי המועצה מהקיבוצים ומהמושבים יתחלקו בין שלושה בתי ספר, במקום בין שניים כפי שתוכנן בהתחלה. בתי הספר יהיו קטנים יותר – עד 612 תלמידים בכל בית ספר, בהשוואה לאופציה של שני בתי ספר עם עד 816 תלמידים.
מבחינה תקציבית המשמעות היא כי תקציב כל בית ספר יהיה נמוך בהשוואה לאפשרות של שני בתי ספר, וכי המשאבים יתחלקו לשלושה ולא לשניים. מבחינת לוחות הזמנים, ייתכן כי ההחלטה לבנות שני בתי ספר תיצור עיכוב בלוח הזמנים המקורי, כך שבית הספר החדש לא ייפתח ב-2018 כמתוכנן.
מפגש ראשון ולא אחרון
ההחלטה התקבלה בוועדת ההיגוי לאחר מפגש שולחנות עגולים שנערך במועצה שבועיים לפני כן. אל המפגש הגיעו יותר ממאה תושבים - הורים, מורים וסבים - מקיבוצים ומושבים באשכול, כדי לשמוע ולהשמיע בעניין בית הספר היסודי. את המפגש יזמה ועדת ההיגוי, ומנהלת אגף החינוך יעל אדר הדגישה כי המפגש הוא ראשון אך לא אחרון: "יש לנו כוונה אמיתית לשיתוף הציבור", אמרה יעל.
נושא הדיון במפגש היה כפול: הערכים המובילים שעליהם יושתת החינוך היסודי באשכול והחלופות להפעלת בתי הספר. לאחר דברי הפתיחה של ראש המועצה גדי ירקוני הציגה יעל אדר את המהלכים שעשתה ועדת ההיגוי עד כה וטובה מיטלמן בונה, יועצת פדגוגית לפרויקט, הציגה את החלופות למבנה קריית החינוך – שניים או שלושה בתי ספר. לאחר הצגת הדברים התחלקו המשתתפים לקבוצות וכל קבוצה דנה בערכים ובחלופות.
מגוון הדעות והרעיונות שעלו בשולחנות העגולים היה גדול, אך המכנה המשותף היה ברור – רצון לקחת חלק בתהליך הקמת קריית החינוך ועיצוב התפישה החינוכית באשכול, ולייצר במועצה חינוך יסודי מעולה.
בחרנו להביא כאן ארבעה קולות של תושבים שהשתתפו במפגש, ושהסכימו לחלוק איתנו את מחשבותיהם ותחושותיהם. הדעות נכתבו בטרם פורסמה ההחלטה של ועדת ההיגוי על בניית שני בתי ספר חדשים.
דיון שטחי
נגה מדאר-הלוי, יבול
האולם המלא בנווה אשכול העיד שלתושבים רבים חשוב להשפיע על התהליך של הקמת בית ספר נוסף. גם מצד עובדי המועצה מכל המחלקות והאגפים ניכרה התגייסות, ואווירה חגיגית ומכובדת עמדה באוויר. מטרתו של הערב היתה לייצר דיון בעתידו של בית הספר, מתוך תפיסה הרואה בקהילה שותפה אמיתית לתהליך. ועל אף כל אלה, יצאתי מהערב תמהה ומאוכזבת.
מאוכזבת ממה? הדיון בשלוש האופציות היה דל ומצומצם מפני שהאופציה השלישית הייתה ברורה מאליה כאופציה הרלוונטית. לאופציות אחרות שעלו מהקהל לא ניתנה במה הולמת. בנוסף לא התאפשר דיון משמעותי בנוגע לערכים שהיינו רוצים שיובילו ויצעידו את בית הספר, לשלב זה הוקדשו ארבעים דקות בלבד, מה שלא אפשר שיח מעמיק ומכבד.
ותמהה על מה? לא כל כך ברור לי מה הציפייה ממני כתושבת. האם פשוט ליישר קו עם החלטות ועדת ההיגוי? ובמידה ואכן מעוניינים בשיתוף - איך אפשר לייצר החלטות כאלה כבדות משקל בזמן כה דחוס וקצר?
באיזשהו אופן הועבר מסר כפול – מצד אחד נראה שההנהגה כן מעוניינת בשותפות הזו עם הציבור, משקיעים בה זמן, משאבים כספיים ומחשבה, ומצד שני הדיון שטחי ולא ממצה.
יחד עם זאת אני רוצה להיות אופטימית. הקולות הרוחשים והאכפתיים של הקהילה, המפגש האחרון של "אשכול הורים", נותנים תחושה שלתהליך יש עוד סיכוי להגיע למקום שאני כתושבת הייתי רוצה לראות אותו.
המהירות פוגעת
ענבל מר, מגן
מיזוג הקהילות הוא תהליך חשוב מאוד, אבל הוא לא צריך להתממש על חשבון האיכות בחינוך. התהליך הנוכחי מתבצע במהירות שלא הולמת את קצב העיבוד של הקהילה, ומחטיא את המטרה. יש לזכור, שלא מדובר במהלך עסקי אלא בבניית סביבה אנושית-חינוכית, והיא חייבת להתאים לצרכים האנושיים בקהילה שאותה תשרת.
דיון אמיתי ופורה של הקהילה בנושא קריית החינוך היסודי כבר מתקיים ב"אשכול הורים", בברכת המועצה אך לא ביוזמתה. המפגש האחרון המחיש את חשיבות שיתוף הציבור וראוי לחזור עליו לעתים קרובות. לוח הזמנים הנוכחי קצת מקשה בעניין.
שלא במתכוון, כנראה, נוצר פער בין הכוונה המוצהרת בשיתוף הציבור לבין יישומה בפועל. למשל, במפגש האחרון הובהר שבנושאים רבים "הרכבת יצאה מהתחנה" ולכן אין טעם לדון בהם, למרות שהציבור חש צורך בכך. לעומת זאת, בניית שלושה בתי ספר הוצגה כ"חלופה שלישית", למרות שמדובר בצורך דמוגרפי ברור ולא בנושא לוויכוח.
נוצר מצב שנתבקשנו לבחור בין שלוש חלופות ששתיים מהן אינן רלוונטיות. חבל שהקהילה השקיעה זמן מיותר בעיבוד חלופות ישנות, וחבל שעדיין לא הוצג לנו תעדוף בין השיקולים שמנחים את ההחלטות: חברתיים, פוליטיים, חינוכיים, גיאוגרפיים ותקציביים.
מהירות התהליך פוגעת גם בשקיפותו. המועצה אמנם מפרסמת את הפרוטוקולים של ישיבות ועדת ההיגוי, אך אלו מהווים למעשה סיכום בלבד ואינם מספיק מפורטים ועדכניים. הדבר מקשה עלינו להישאר מעורבים ולהבין את הסיבות להחלטות שכבר התקבלו. יש לזכור שאנחנו, הציבור, גם הלקוח וגם מקור הסמכות של נבחרינו. לקחת אחריות
עדי ניסקה-קליין, שדה ניצן
"שיתוף ציבור" ו"מעגלי שיח" הן מילים מאוד יפות, אך אינן משקפות את תהליך הקמת בתי הספר באשכול. שיתוף ציבור אמיתי וכנה נעשה על ידי דיון מעמיק בשאלה איך אנחנו ההורים רוצים שהחינוך באשכול ייראה, ומהם הערכים שלאורם אנו רוצים שמערכת החינוך תפעל. רק לאחר שנדון בתפיסה החינוכית במועצה אזורית אשכול - מגיל לידה עד גיל 18, בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי - נוכל לדון באפשרויות החלוקה לבתי הספר.
במפגש הוצבו בפני ההורים שלוש אפשרויות בחירה למודל בתי הספר, אך הובהר שרק אפשרות אחת רלוונטית. במצב כזה לתת לנו לכאורה לבחור פירושו לסמן וי על שיתוף הורים, אך זה לא מספיק.
בכל מעגל שיח במפגש נרשם פרוטוקול, שבו העלו התושבים אפשרויות נוספות פרט לשלוש שהוצגו על ידי המועצה – לדוגמה בית ספר משותף לילדי כיתות א'-ב', צירוף חטיבת הביניים לבית הספר היסודי, למידה משותפת של שני בתי הספר משעות הצהריים, ועוד. לרעיונות אלו לא ניתן מקום בפורום המשותף במפגש, ולכן במפגש השיתוף הבא יש צורך לדון בפרוטוקולים האלו ובכלל ברעיונות החדשים שעלו מהציבור הרחב והמגוון שהגיע. נראה היה מהשיחות במעגלים כי דעת הציבור אינה נוחה מאף אחת מהחלופות, וכי היינו רוצים לדון באופציות אחרות.
חברי ועדת ההיגוי, ובראשם גדי ירקוני, צריכים להיות מודעים לגודל האחריות המוטלת על כתפיהם. בעוד עשר שנים תהיה להם הזכות לומר: 'הקמנו קריית חינוך לתפארת במועצה אזורית אשכול'.
לא לפחד מבחירה
בר חפץ, נירים
המפגש היה מאוד יפה והנוכחות מרשימה ומגוונת. הדבר היחידי שצרם לי כאבא הוא הנוכחות הנמוכה של אבות, מול אימהות. חשבתי שכבר הגענו לשלב שגם אבות אחראים על החינוך, ועצוב היה לראות שזה לא המצב.
ובקשר לתוכן עצמו, חברי ועדת ההיגוי הגיעו עם שלוש הצעות סגורות, כשעל פניו היה ברור כמעט לכולם שרק אחת מהן (שלושה בתי ספר), היא רלוונטית, כי בכל מקרה יצטרכו תוך 4-5 שנים לבנות בית ספר שלישי. כאשר התושבים ניסו להעלות הצעות אחרות, היה מאוד ברור מתוכן ומנימת התגובות של חברי הוועדה שזה מה יש.
במפגש דיברו בעיקר על הצורה ולא על התוכן, ואני מאוד מקווה שבקרוב יתחילו לדבר גם על התוכן עצמו. או במילים פשוטות: איזה בתי ספר אנחנו רוצים. אני באופן אישי מאוד פוחד מהפחד של חלק גדול של התושבים מכך שתינתן למשפחות בחירה אמיתית בין בתי הספר. כי אם לא תהיה בחירה בין בתי ספר שונים מהותית אחד מהשני, בסוף יהיו לנו שלושה בתי ספר מאוד דומים. במקרה הטוב - לא רעים, במקרה הרע - פחות טובים, וזה חבל.
ודבר אחרון: לדבר על בתי ספר יסודיים בלי לדבר על בית הספר שאליו הילדים הולכים אחרי זה, זה קצת מיותר. עבר מספיק זמן מאז איחוד התיכונים, ואפשר לפתוח לדיון את כל נושא החינוך במועצה. התחלף כאן דור של הורים מאז, ויש סיכוי שאנחנו רוצים דברים אחרים.
