החום הכבד של חודש אוגוסט לא הרתיע את החקלאים. בשלוש הפגנות שנערכו ברחבי הארץ, וגם בצומת צוחר, הם מחו נגד הממשלה על המצב הקשה שאליו הגיע המגזר אולי הכי חשוב במדינה - זה שמספק את האוכל שבזכותו אנו חיים.
כבר שנים שמעמדם נשחק. רק במועצה האזורית אשכול, "האסם של המדינה", נסגרו עשרות משקים בשנים האחרונות. המשקים הקטנים והחלשים שלא יכלו לעמוד בהוצאות הכבדות נסגרו או נבלעו בתוך המשקים הגדולים. גם אלו שמתקיימים כיום מחקלאות עושים זאת בחריקת שיניים, "מגלגלים כספים" מעונה לעונה. עונה טובה נותנת אוויר לנשימה, עונה פחות טובה, או רצף של עונות גרועות, הן בדרך כלל גזר דין מוות לאותו משק.
חלק ניכר מהבעיות שעימן מתמודדים החקלאים לא חדשות - וחלק צצו לאחרונה עם אישור חוק ההסדרים בממשלה והחלטה לבטל את המכסות בצאן ובפטם ולפתוח את הענפים הללו לייבוא. מבחינת החקלאים זה הקש ששבר את גב הגמל, המסמר האחרון בארון הקבורה של אחד מאבות המזון של הציונות - ובעיקר בפריפריה.
"פתיחת המכסות - מוות לענף"
שמואל בלברמן (שמיל), מרכז הרפת של ניר יצחק, מספר שהרפתנים נלחמים כעת את מלחמתם של ענפי הצאן והפטם לאור כוונת הממשלה לבטל את מכסות הייצור. "ברגע שהענפים האלו ייצאו מתכנון - הם יחוסלו". לרפתנים ברור שאם חוק ההסדרים יאושר בכנסת והמדינה תפרק את התכנון בצאן ובפטם - "השלב הבא יהיה ברפת". כבר שלושים שנה הוא ברפת ובשנים האחרונות הוא מרכז את הענף בקיבוץ וכן את מאבק הרפתנים בנגב. "יש 12 רפתות באשכול וזה ענף שמייצר הכנסה משמעותית בישובים - בין 20 ל-30 אחוז מההכנסה של הקיבוצים בממוצע. אין לנו אלטרנטיבות אחרות. ביטול התכנון הוא מכת מוות לענף".
"צריך שוק סיטונאי חדש"
במושב דקל אני פוגש את אחי סיטבון, מגדל פלפלים. גם ליצוא וגם לשוק המקומי. אחי מעורב מאוד במאבק והוא מונה לי את הקשיים שעימם מתמודדים החקלאים: "דבר ראשון, המדינה צריכה להחליט - או שהתאילנדי הוא עובד זר, או שהוא ישראלי. מצד אחד דורשים מאיתנו לשלם לו משכורת מינימום כמו לעובד ישראלי, מצד שני הוא לא משלם לי לא שכר דירה, לא חשמל ולא מים".
הנקודה הבאה היא אולי אחת הכואבות והעקרוניות בכל המאבק - מס מעסיקים. "10% מהברוטו שאני משלם לכל עובד - אני משלם למדינה. זאת אומרת שאם פועל שלי מרוויח 7,000 שקל בחודש, אז 700 שקל אני מעביר למדינה - וזה עוד לפני שהרווחתי שקל ראשון". לא צריך להיות מתמטיקאי דגול כדי להבין את העומס שהמס הזה יוצר על כתפי המגדלים. לא סתם כל מי ששוחחתי איתו אמר מפורשות – "אנחנו דורשים לבטל את המס הזה באופן מוחלט". לא לצמצם או להפחית – לבטל.
גם בכל הנוגע למחירי המים שורר בלאגן גדול. החקלאים צורכים מי שפד"ן, שפירים וקולחים – והמחיר לקוב מים שונה מסוג אחד למשנהו. "יש לי חלקה שאני משלם עליה 2,500 שקל לדונם לשנה ויש חלקה שאני משלם עליה 3,600 שקל לשנה – וזה עוד לפני חריגות. לא הגיוני לנהל עסק שבו התחרות לא זהה. בגולן המחירים אפסיים. לא הגיוני שהתחרות על אותו מדף ועל אותו מוצר תהיה לא הוגנת". החקלאים דורשים לאחד את מחירי המים למחיר הנמוך ביותר שהוא של השפד"ן – שעומד על שקל ועשר אגורות לקוב מים.
מה לגבי פערי התיווך?
"לי עולה לגדל קילו פלפל 4 שקלים. אם לדוגמה אני שולח סחורה ומקבל 5 שקלים, 30% יורדים כי אני משלם על הובלה והפצה וסיטונאי. אני נשאר עם 3.5 שקלים – ואני מפסיד. האבסורד הוא שאותו פלפל נמכר בסוף ברשתות השיווק ב-10 שקלים לקילו. כה אנחנו כחקלאים נראים גזלנים, אבל אנחנו לא מרוויחים מזה ומי שמרוויח זה השחקנים שבדרך".
אחי נוגע פה בבעיה כואבת שעימה מתמודדים החקלאים - הריכוזיות הגדולה בתיווך ובשיווק. לטענתו הפיתרון הוא הקמת שוק סיטונאי חדש של חקלאים. הוא מתכוון להמשיך במאבק ולא מרים ידיים. כשאני שואל אותו כמה אנשים הגיעו להפגנה האחרונה בצומת צוחר הוא אומר באכזבה שכמה עשרות בלבד. "ההרגשה בשטח היא שההנהגה (של החקלאים) התייאשה - גם מהממשלה וגם מציבור החקלאים".
נערכים ל"נשק יום הדין"
ליאור קטרי, מנהל הוועדה החקלאית אשכול, מחזק את דבריהם של שמיל ושל אחי: "מעמד החקלאים הולך ונשחק. מספר החקלאים במדינה הולך וקטן. היום יש במועצה בין 400-350 משקים פעילים במושבים, אחרי שבשבע השנים האחרונות נסגרו עשרות. מי שרוצה לפתוח משק צריך הרבה הון עצמי וכמעט ואין משקים חדשים. הגיל הממוצע של החקלאים מתקרב ל-60. הרווחיות פר דונם הולכת וקטנה וחייב להיות משק גדול בכדי להיות רווחי".
גם ליאור כואב את בעיית פערי התיווך. "השווקים עברו משוק סיטונאי לרשתות שיווק. יש 5-4 קניינים גדולים שקונים סחורה ממאות חקלאים. אין למגדלי הירקות כושר מיקוח והקניינים יודעים את זה. בקיץ אי אפשר לדחות את הקטיף ואי אפשר להשאיר בבית אריזה, אז נוצר מצב הזוי שלא רק שלא יודעים את המחיר שמקבלים מראש, גם כשאתה שולח סחורה, רק למחרת תדע כמה משלמים לך. הרשתות מתעשרות על גב החקלאים. סוחטים, מנצלים - מס ארגז, מס משטח. פערי מחירים מטורפים".
לטענתו, "נשק יום הדין" הוא השבתת שיווקים. "אנשים לא מבינים נכון מהלך כזה. המטרה היא לא להרעיב את עם ישראל, אלא להעלות את הבעיות שלנו לתודעת הציבור ולהראות לכולם שאנחנו מאוחדים, בעיקר לפוליטיקאים. זה יכול להיות תמונת ניצחון או תמונת הפסד. מספיק שחמישה חקלאים גדולים יוציאו משאיות עם סחורה וזה יהרוס את הכול. כבר קלו כל הקיצים. אנחנו לא נלחמים לא על הדובדבן ולא על הקצפת – אלא על האוכל ועל הבית. מה שקרה בערבה יקרה גם אצלנו. בלי חקלאות אין קיום לאזור שלנו".
מאמינים בלחץ פוליטי
מאיר יפרח, סגן ראש המועצה ומזכיר ארגון מגדלי הירקות, טוען שמהלך של השבתת שיווקים הוא בעייתי וקשה לאכוף אותו. "אין קרן שביתה. ענף הירקות הוא זה שייפגע הכי קשה בגלל חיי המדף הקצרים. רשתות השיווק נערכות בהקדם ולא בטוח שכל החקלאים יגיעו להסכמה ושזה ישיג את האפקט. אני מאמין יותר בלחץ פוליטי. הדרישה העיקרית שלנו זה להפוך את החקלאות לרווחית. בכל פעם שמגיע שר חדש הוא מדבר על יוקר המחיה והופכים את החקלאים לשעיר לעזאזל".
אז מה אתם רוצים?
"אנחנו דורשים לבטל את מס המעסיקים ולהחזיר את הפטור שניתן בעבר לתאילנדים במס הכנסה. זה מאבק קשה מול האוצר. בנוסף, אנחנו רוצים שהתאילנדים ישלמו מחיר סביר על המגורים. כרגע יורדים 230 שקל משכר התאילנדים על המגורים, אנחנו רוצים שיירד להם 1,100 שקל. בנוגע למחירי מים – הדרישה שלנו היא להוריד ולאחד את כל התעריפים ל-1.10 שקלים, כמו בשפד"ן. בנושא הקמת שוק סיטונאי חדש באזור החירייה, זה מהלך שמתעכב על ידי האוצר".
"אסור להיות תלויים ביבוא"
דרור תנורי, מקיבוץ נירים, מנכ"ל יח"ם מסביר שגם הם חלק מהמאבק. "הבעיות משותפות לכולם. כשאנחנו מוכרים תפוח אדמה ב-1.5 שקלים לקילו, לרשת או לסיטונאי, הצרכן הסופי משלם 4.5 שקלים. קל מאוד לנערי האוצר להגיד שבמחיר אשם המגדל. מחובתנו להוכיח שלפער הזה לא אחראי המגדל. הפופוליזם הזה של להביא תוצרת מחו"ל ולהקטין פערי תיווך הוא טוב רק ליום הראשון. הצרכן לא ייהנה מזה. המציאות מראה שגם כשהביאו מוצרים מחו"ל, כמו אורז ושמן, זה לא השפיע על המחיר הסופי".
ומה לגבי השבתת שיווקים?
"אני סקפטי לגבי יישום של מהלך כזה. אני לא אלך אם לא אשוכנע בשיתוף פעולה מלא. אני לא מוכן להיות שותף למהלך שמצד אחד אפשר להאשים מגדלים שפגעו בציבור ומצד שני זה לא יצליח. צריך ללחוץ בפועל על מקבלי ההחלטות. האתגר הגדול הוא להוכיח במספרים את הצד שלנו, להשפיע על דעת הקהל - שלא יסמנו אותנו בתור אלו שתורמים ליוקר המחיה".
דרור מעלה עוד נקודה: "ביטחון המזון". לדבריו, "שמירה על חקלאים זה לא רק יוקר המחיה. אסור למדינה להיות תלויה ביבוא מזון. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להגיע למצב כזה. המחיר הסופי שהצרכן ישלם הוא לא באחריות החקלאים. החקלאים לא גזלנים ולא גנבים - וגם לא רוצים מתנות".
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: הרפורמות בענפי הצאן והפטם שיזם משרד האוצר בשיתוף משרד החקלאות נועדו להגביר את התחרותיות בענפים אלו ולהוריד את המחירים לצרכן וזאת תוך התבססות על החקלאות המקומית בלבד. יש לציין, כי משרד האוצר רואה חשיבות רבה לקיומה של החקלאות בישראל ופועל להפחתת יוקר המחיה תוך כדי ייעול החקלאות ושימורה.
