יום שלישי, 19 במאי 2015

איתי בראב מיבול הוא אלוף ישראל בג'ודו / בר צ'פט

נבחרת הג’ודו של אשכול חזרה מאליפות הארץ ברעננה עם שלוש מדליות, אחת מהן מזהב. המאמנים גאים: "הישג אדיר - והכול בזכות ההשקעה של חברי הנבחרת".

ב-29.3 השתתפה נבחרת הג’ודו הצעירה של המועצה, בהובלתו של המאמן הוותיק  אופיר דריי (43, עין הבשור) באליפות הארץ ברעננה לכיתות ד’-י’. לאחר תחרות לא קלה עם יריבים חזקים, התוצאות של הילדים שלנו דיברו בעד עצמן: איתי בראב ממושב יבול (כיתה ד’) זכה במקום הראשון בקטגוריה שלו והוכתר "אלוף ישראל". עדי שצקי (ה’) מקיבוץ מגן חזר עם מדליית כסף לצווארו וגיא סולומון (ח’) גם ממגן וסהר ניסנוב (ח’) ממושב עין הבשור, התמודדו על מדליית הארד, כאשר את הניצחון גרף בסופו של דבר גיא סולומון. 
ניב ברזילאי (ז’) ושחר יונגרמן (ז’), שניהם מעין הבשור אומנם לא דורגו בתחרות, אך הציגו לאורכה יכולת מרשימה. גם אצל הבנות היתה נציגות מרשימה - ובתחרות שנערכה ב-1.4 הגיעה אחותו הגדולה של איתי, מעיין בראב (ו’) מיבול לקרב על המקום השלישי - ודורגה חמישית.
“היתה הרבה מאוד התרגשות אצל החבר’ה”, מספר דורון פלג (37, גבולות) מאמן בקבוצה, “עם כל הצניעות המתבקשת, לשלוח שבעה ספורטאים במועדון שמתאמן רק פעמיים בשבוע זה בהחלט הישג מרשים. ולחזור מאליפות עם 3 מדליות זה בכלל אדיר! אפשר לראות את ההישגים כתוצאה של ההשקעה באימונים של כל חברי הנבחרת. הג’ודו הוא הספורט ההישגי המוביל בישראל - ולנו באשכול יש מקום לגאווה גדולה”.
ענף הג’ודו באשכול הוא מבין הענפים הוותיקים במועצה. היום מונה הענף כ-25 ספורטאים, כולם בני כיתות א’-י”ב. צוות המאמנים המיוחד בראשותו של אופיר מונה כארבעה מאמנים, כולם נולדו והתחנכו ביישובי המועצה וכיום מובילים את הענף בצורה מרשימה.

יום שני, 11 במאי 2015

"אין מה להתכחש לשורשים שלי"

סער ליבן ממושב תלמי יוסף משיקה החודש את אלבום הבכורה שלה,  "עזה-תל-אביב" במופע חגיגי. בראיון אישי היא מספרת על הרגע שבו הבינה שהיא תהיה מוזיקאית, על תהליך היצירה תחת אש ועל ההתרגשות שלה מהתגייסות ההמונים למימון האלבום • יובל רויטמן

ביום שישי ה-15 במאי ב-21:30 תעלה סער ליבן מתלמי יוסף לבמה בבית היוצר בהאנגר 22 בנמל תל אביב, למופע ההשקה של האלבום שלה - ”עזה-תל אביב”. בקהל יישבו 140 איש. כולם קנו את הכרטיס למופע דרך אתר מימון ההמונים הישראלי 'הדסטארט', שבאמצעותו היא גייסה חלק מהכסף להשקת האלבום. אנחנו נפגשים ביום שבו הודפס האלבום, לשיחה באולפן המוזיקה בביתה. יעד הגיוס היה 50 יום - והיא הגיעה אליו ארבעה ימים לפני: ”היה מדהים לראות את ההיענות, האנשים תמכו וקיבלתי פרגון גדול גם באזור”.
סער (40) נולדה באשדוד. כשהיתה  בת 6 עברו היא ואחותה לרעים כילדות חוץ ואומצו על ידי משפחה מהקיבוץ. ”בגיל 12 הרגשתי שיש בי לחנים ומילים ושמתישהו זה ייצא. היה לי כבר אז ברור שאתעסק במוזיקה. למדתי מנדולינה וגיטרה וגיליתי את החיבור המופלא של גיטרה ושירה. רק בגיל 26-27 נרשמתי ללימודי מוזיקה (שנתיים ב’הד’ ושנה ב’רימון’ - ”לא יצאתי עם תעודה”).
במהלך השנים הופיעה עם השירים שלה ובנוסף העלתה מופע מחווה לג’ניס ג’ופלין. "הופעתי עם החומרים שלי לא מזמן בניר יצחק בערב נשים ובקושי הצלחתי לסיים מרוב התרגשות. יש שיר שנקרא ’1980’ שמדבר על המעבר שלי לקיבוץ ופתאום אני קולטת שאנשים בוכים בקהל - ואני מתחילה לבכות איתם גם. זו היתה ההופעה הכי מרגשת שלי עד עכשיו. אני חושבת שאצל כל מי שחווה מעבר לקיבוץ, יש משהו נורא טעון שהולך איתו כל החיים”.


”התאהבתי בדרום בחזרה”
אבל לא כל החיים היא גרה באשכול. אחרי הצבא היו 10 שנים סוערות בתל אביב. ”מועדונים, להקה, אולפני הקלטות. הכול קורה שם לכאורה - ואז חזרתי לפה, לקצה העולם - ורק כאן בעצם התחלתי ליצור. בהתחלה החזרה היתה מאוד קשה. שלוש שנים ישנתי עם תיק ליד המיטה. היה לי משהו ששיתק אותי. אבל באיזשהו שלב הבנתי שדווקא השקט והשממה מאפשרים לי מרחב ואוויר והתחלתי לכתוב מוזיקה".
איך את מסבירה את זה?
"אתה עומד מול מראה אמיתית ואתה רואה את האמת ואין לאן לברוח ממנה - וזה משהו שמעודד ומלבה. אין מה להתכחש לשורשים שלי. אני מפה. זה בגרות והשלמה וקבלה. באיזשהו שלב התאהבתי בדרום בחזרה. למדתי להכיר את הסקס-אפיל של המקום - וזה נתן לי דחיפה רצינית ליצירה. הייתי יושבת על הדק וכותבת. ככל שהדרמתי התחלתי לכתוב יותר. גיליתי את  היתרונות במרחק ובניתוק. יש לנו פה הכול - רק צריך לפתוח את העיניים וללמוד לאהוב את מה שיש ואת מה שאתה”.
ובאמת שיש לנו פה הכול - כולל מלחמה ממש כמה קילומטרים מאיתנו ובזמן שאנחנו מדברים, אי אפשר להתעלם מהפיצוצים העזים שנשמעים מכיוון מרפיח.
 התותחים רועמים והמוזות שותקות?
”ממש לא - הן עובדות שעות נוספות, כי אתה לא שוקע בשינה עמוקה. ברגעים כאלה ובכלל, אין משהו שמחייה אותך יותר מיצירה. התחושה שאני עושה משהו ויוצרת משהו זו תחושת חיות. לא משנה מה קורה בחוץ - אני מייצרת אמנות אפילו ש- ולמרות- ועל אף”.
אז בגלל זה השם "עזה תל-אביב"?
סער מדגישה שהיא לא יוצרת רק בהקשרים פוליטיים. ”אני בעיקר בעצמי כרגע. מאוד מקווה שבעתיד אצא החוצה. השיר ’עזה-תל אביב’ מדבר עלי, ועל הדרך שאני עושה הלוך ושוב בין המושב לעיר. הוא יוצר כותרת טובה".
הנסיעות משפיעות על היצירה?
"בהחלט. יש לנוף ולאדמה ולדרך השפעה על היצירה ועל הסאונד שלה. אתה שומע  צלילים זורמים. שירים של דרך. מרגישים את זה בכתיבה. יש משהו נמרח, נוסע. בנסיעות הליליות מתל אביב חזרה למושב הייתי מוצאת את עצמי קבוע בוכה. אבל הכי מצחיק זה הנסיעות שנכנס פתאום משהו בערבית, המציאות חודרת לתוך החלום. אתה מדמיין שאתה בארה”ב ואז יש לך תזכורת - ’הלו, אתה בדרך לרפיח'".
מה התכנון הלאה?
”לעשות סיבוב הופעות אקוסטיות והופעות סלון. טרנד חזק. הופעת כובע - כל אחד שם כמה שרוצה”.
יהיה עוד אלבום בעתיד?
”באלבום הזה נכנסו 10 שירים ולפחות 30 נשארו בחוץ, ככה שיש חומר לעוד אלבום, אבל האלבום הבא הולך להיות באנגלית. באלבום הזה הדגש הוא לא על הווקאליות, אלא על המילה הכתובה. אני תמיד נקרעת בין הרצון לספר סיפור לבין הלוליינות הווקאלית. שירים של ג’ניס ג’ופלין אני צורחת, אבל את האמת שלי אני בקושי מסוגלת ללחוש”.

יום רביעי, 7 בינואר 2015

הם משלנו - אביב הברון

"חיים ילין תמיד ניצח אותי בחליבה"

אביב הברון, עורך 'המוסף לשבת' של ידיעות אחרונות


מי ומה? אביב הברון, עיתונאי, עורך 'המוסף לשבת' של ידיעות אחרונות. בן 55. בנם של הסופרת רינה הברון וד"ר אברהם הברון, בן קיבוץ בארי.

איך התחילה הקריירה העיתונאית שלך? "אחרי הצבא הייתי בין העורכים והכותבים בעלון של קיבוץ בארי שנקרא 'תוספתן'. היו לנו כנראה קצת כישרון, תעוזה ומזל: העזנו לשלוח את 'תוספתן' ליצחק בן־נר, שהגיש את התכנית 'נכון לעכשיו' בגלי צה"ל, והוא ציטט בתוכנית קטעים מהעיתון. באותה תקופה גם העיתונאי אמיר אורן, שיש לו קרובים בבארי, נתקל בעלון וסיפר עליו לנחום ברנע, שערך אז את השבועון 'כותרת ראשית'. ברנע גייס אותי ככותב, וכך התחלתי לצעוד בדרך שהביאה אותי עד הלום".

החיים באשכול השפיעו על מי שאתה היום? "ברור שלחינוך הקיבוצי יש משמעות מיוחדת וערך מוסף. לא רק באידיאולוגיה, גם בפרקטיקה. כל עבודה שעסקתי בה בנעוריי - מהרפת, דרך הנגריה עד הדפוס - הוסיפה לי כישורים שמשמשים אותי עד היום. למשל, בזכות ריחות הרפת של פעם אני לא נרתע היום מניחוחות הפוליטיקה, שבה אני מרבה לעסוק כעורך המוסף".

איך העובדה שאתה בן קיבוץ בארי משפיעה על העבודה שלך? "כמי שגדל בעוטף עזה, יישובי האזור הם בשבילי לא רק נקודות על המפה. אני מכיר את האנשים ואת התחושות, והקשר הזה הוליד ביקורים של כתבי המוסף בבארי וסייע להבנת הקושי, מצד אחד, והאומץ, מצד שני, שמאפיינים את תושבי העוטף. ההורים שלי, יחד עם ותיקים אחרים, קיבלו לא פעם ביטוי בעיתון, וכך גם אחותי העובדת הסוציאלית, וכמובן גם חיים ילין, שהיום הוא ראש המועצה אבל אני מכיר אותו עוד מהתקופה
אביב עם אמו רינה
שבה תמיד ניצח אותי בחליבת עזים בפינת החי".

ספר על זיכרון מיוחד מילדותך באשכול: "אני זוכר איך כילד, במלחמת ששת הימים, צבענו את חלונות הכיתה בכחול כדי להאפיל אותם מפני המצרים. ואיך במלחמת יום הכיפורים שמענו את רעש הטרקטורים בלילות כשהם חפרו את הקברים בבית העלמין הארעי ליד בארי. חלפו יותר מ־40 שנים, ועדיין יישובי הדרום לא זוכים לשקט ושלווה".

עפרה בן נתן


אימפריית הפיצה

לא פחות מחמש פיצריות פעילות באשכול, משלחות מדי ערב מגשים חמים לכל רחבי המועצה. יצאנו לבדוק איזה תוספות יש ומתי פתוח, לכם נשאר רק להזמין • עפרה בן נתן

מי שחשב שבאשכול אין סצנת אוכל טעה בגדול. תחקיר זריז של עיתון 232 העלה שיש אצלנו לא פחות מחמש פיצריות, שמשלחות ערב־ערב פיצות חמות מהתנור לכל רחבי המועצה.
אז איך זה שיש באשכול כל כך הרבה פיצריות? מהשיחות עם האופים נראה כי התשובה היא אהבה - הם אוהבים לאפות פיצות, אוהבים להאכיל אנשים ואוהבים את עבודתם. (ורק שאלה אחת נותרה לא פתורה - למה בפיצריות של אשכול מפזרים שומשום על קצות הפיצה?).
אז אם בא לכם פיצה חמה שתגיע אליכם עד הבית - כל מה שאתם צריכים זה לבחור פיצרייה ולהרים טלפון. השליח כבר בדרך.


השמן והרזה

איפה: מתחם ישע, על יד 'הגרעין'.
שעות פתיחה: א'-ה' עד 24:00 ובמוצ"ש
טלפון: 08-9965528
בעלים: סימה סיגל ואייל סיגל.
ותק: כבר שבע שנים.
עושים משלוחים? כן.
ואפשר גם לשבת? כן. יש מקום ישיבה ל־100 איש. יש גם טלוויזיה ואפשר לבוא ולצפות ביחד במשחקי כדורגל.
תוספות מיוחדות: הכל.
חוץ מפיצה: סלטים ולחם שום.
מהיכן הלקוחות? הרבה מהבסיסים הצבאיים וגם מושבים וקיבוצים מאשכול.
מה גרם לכם לפתוח פיצרייה? "האהבה למטבח והרצון להתפרנס ממה שאוהבים לעשות".
איך הולך? "ברוך השם אין תלונות".


פיצרלה 

איפה: סניף במושב יתד, סניף בצוחר ובקרוב גם באופקים.
שעות פתיחה: 24:00-15:00
טלפון: 054-6893500 (יתד), 054-2023353 (צוחר).
בעלים: טל יעקב.
ותק: ארבע שנים.
עושים משלוחים? כן.
ואפשר גם לשבת? כן, יש מקום מרווח לשבת ולאכול במקום.
תוספות מיוחדות: אננס, חצילים, אנשובי וכל התוספות הרגילות.
חוץ מפיצה: ספגטי פטריות מוקרם, טוסטים, זיווה, סמבוסק וסלטים.
מהיכן הלקוחות? מכל אשכול.
מה גרם לך לפתוח פיצה? "כשהייתי קטן עבדתי בפיצרייה והתאהבתי בתחום, כשגדלתי החלטתי לפתוח פיצה והשאר כבר היסטוריה".
איך הולך? "מעולה!".


ד"ר פיצה

איפה: מושב עין הבשור - מתחם הבריכה.
שעות פתיחה: 23:00-17:00
טלפון: 054-5440410
בעלים: יניב קימחי.
ותק: נפתחה קצת לפני מבצע צוק איתן.
עושים משלוחים? כן.
ואפשר גם לשבת? כן, אפשר לבוא ולשבת לאכול במקום. "בואו בהמוניכם ותיהנו" אומר יניב.
תוספות מיוחדות: תירס, טונה, בצל, בולגרית, אנשובי ועוד.
חוץ מפיצה: יש קינוחים - מלאבי וקרם בוואריה, בקיץ יש גם קרפ צרפתי וגלידה אמריקאית.
מהיכן הלקוחות? מכל אזור אשכול.
מי אתה יניב? "כבר 15 שנה שאני עובד בתחום, זאת לא הפיצרייה הראשונה שפתחתי. אני אוהב את התחום ואני מקצועי בו. אני אוהב את העבודה שלי ואוהב להאכיל אנשים".
איך הולך? "ברוך השם הכל בסדר".


פיצה לי ולך   

איפה: מושב פריגן.
שעות פתיחה: 23:00-17:00
טלפון: 054-7772685
בעלים: רפי שטיוי.
ותק: פחות מחודשיים.
עושים משלוחים? רק משלוחים.
תוספות מיוחדות: אננס, אנשובי, פטריות טריות, תירס, בולגרית מוצרלה וכל התוספות הרגילות.
חוץ מפיצה: סלט יווני וסלט הבית עם חציל מטוגן ובטטה מתוקה מטוגנת.
האדם מאחורי הפיצה: "האהבה שלי למטבח ולבצק הובילה אותי לפתוח פיצרייה. תמיד הכנתי פיצות למשפחה וחברים ולבסוף החלטתי להפוך את האהבה שלי למקור פרנסה".
מהיכן הלקוחות? מכל האזור, בסיסים צבאיים, קיבוצים ומושבים.
איך הולך? "בסדר גמור".


פיצלולה

איפה: מושב עין הבשור, רחוב נביעות.
שעות פתיחה: 24:30-16:30
טלפון: 050-2557180 
בעלים: נאור פרץ.
ותק: חודש.
עושים משלוחים? כן.
ואפשר גם לשבת? כן, יש גם מקום לשבת למי שהגיע לפיצרייה.
תוספות מיוחדות: יש הכל.
חוץ מפיצה: סלט יווני, סמבוסק ולחם שום.
מה גרם לך לפתוח פיצרייה? "זאת האהבה שלי".
מהיכן הלקוחות? מהבסיסים הצבאיים ומהמושבים והקיבוצים באשכול.
איך הולך? "ברוך השם, אין תלונות".


ולנו יש גם פלאפל

חוץ מפיצה יש אצלנו גם פלאפל:

באלי פלאפל בקיבוץ צאלים – פתוח בימים א'-ד' 18:00-9:30, יום ה' 16:00-9:30. 08-9989370.

פלאפל בגינה במושב יתד – פתוח כל יום שני מ17:30-11:30. 050-7378695, 050-7355729.

הפלאפל של רייצ'ל במושב דקל - פתוח בימים א'-ה' מ־10:00, יום ו' 14:00-10:00. 054-2123017.

משפחה שכזאת - משפחת שוסטק מפריגן

המשפחה מעל הכל 

דניאל, בן 44, במקור מארגנטינה
ירדנה, בת 43, בת פריגן
שוהם, תלמיד כיתה י"א ב'נופי הבשור'
בר, תלמידת כיתה י' ב'נופי הבשור'
סול, בת 4.5, גן דוכיפת בתלמי יוסף

שירות צבאי: ירדנה הייתה חובשת ודניאל התחיל בגולני וסיים בחיל המודיעין.

הפגישה: ב־1993, אחרי הצבא, ירדנה עבדה בחברת מוטורולה בערד, גם דניאל החל לעבוד באותו המפעל באותה תקופה וכך נפגשו.

פרנסה: ירדנה כרגע לא עובדת ודניאל עובד בחברת 'טבע הבשור' בעין הבשור.

סדר יום: דניאל קם ראשון ומכין כריכים לכולם, הבית מתרוקן מילדים בסביבות 07:40, ההורים יוצאים בסביבות 08:00. כולם, למעט דניאל, נפגשים שוב בסביבות השעה 16:30.

מי עושה מה בבית: ניקיון עושים כולם יחד כל יום שישי, בישולים ירדנה ובר, כביסות רק ירדנה ודניאל כאמור אחראי על הקמת הילדים בבוקר.

תחביבים ובילויים: שוהם אוהב לשחק בפלייסטיישן, בר במחשב, לירדנה אין זמן פנוי ודניאל מעדיף לישון אם כבר יש לו זמן. לעיתים ממתינים עד שסול תירדם וצופים יחדיו בסרט פעולה או פנטזיה. לחופשות משפחתיות יוצאים כפעם בשנה וגם מסעדות הן תחביב משותף של המשפחה.

בשבתות: פיקניק או טיול קצר באזור, הגדולים כבר לא מצטרפים אז התענוג כבר לא גדול כמו פעם.

חלום משפחתי: דניאל וירדנה חולמים כבר כמה שנים שירדנה תצא ללמוד קונדיטוריה ושבסיום לימודיה הם יפתחו יחד עסק משפחתי להכנת עוגות ופרלינים. את התוצרת הם חולמים לשווק בכל רחבי הארץ.

תובנה לחיים: המשפחה היא מעל לכל ומקום העבודה צריך להתאים לצורכי המשפחה.

לחיות באשכול: ירדנה: "ההרגשה שלי מאז 'צוק איתן' שנטשו אותנו כאן. הדבר יכול היה להיות שונה אם היו מכריזים על מצב חירום וסוגרים את מקומות  העבודה. רבים פוטרו בזמן המבצע ואחריו, כולל אני. אני מקווה שגם לאחר הבחירות הקרובות מערכת הביטחון לא תנהג בסלחנות כלפי הירי עלינו וילדינו יוכלו להרגיש בטוחים. דרך הגישה היחידה שלנו, כביש 232, מסכנת את חיינו ואת חיי ילדינו יום יום בשל תנועת משאיות המעבירות סחורות לרצועה והגברת הנוכחות הצבאית. כולנו נשמח לדרך חליפית דרך השדות. למדינה יהיה הרבה יותר זול לסלול דרך רב מסלולית מהירה מחבל שלום עד הכניסה לבאר שבע בעיקר משום שהדרך הרבה יותר קצרה מהקיימת. מקווה מאוד שאחרי הבחירות הקרובות נקבל את הכביש שמבטיחים לנו לפני כל בחירות".

עפרה בן נתן

אלוף

אדם ברדיצ'בסקי מניר יצחק זכה בחודש שעבר באליפות ישראל בטניס כיסאות גלגלים. כעת עומדת לנגד עיניו מטרה אחת: האולימפיאדה • בר צ'פט

אלוף ישראל בטניס כיסאות גלגלים הוא החל מהחודש שעבר אדם ברדיצ'בסקי מניר יצחק. אדם (31), שאיבד את רגלו בטיול בתאילנד לפני שבע שנים, מדורג כיום במקום ה־70 בעולם בטניס כיסאות, והשאיפות שלו מגיעות הרבה מעבר.
כשאני מגיע לביתם של אדם ואשתו הילה, אדם רוכב על אופניו במדרכה לעברי. הוא נראה בנאדם בריא, קצת צולע, ורק כשאנחנו מתיישבים על הספה בסלון והוא שולף בטבעיות את התותבת שברגלו השמאלית ומניח אותה בצד אני נזכר בסיבה לשמה הגעתי לראיין אותו.
מדורג 70 בעולם. אדם באליפות ישראל
את ספטמבר 2007 אדם והילה לא ישכחו לעולם. זה קרה בטיול הגדול במזרח, במהלך שיט סמוך לאי קופיפי שבתאילנד. השיט אמור היה להיזכר כחוויה טובה ובלתי נשכחת, אך סערה חזקה ופתאומית הפכה את הספינה שלהם שהחלה לטבוע.
הילה קפצה למים אך אדם איבד את שיווי המשקל, החליק מדופן הסיפון ונפל למדחף הספינה. רגליו של אדם התרסקו בנפילה, פציעתו היתה חמורה ביותר ובשעות הראשונות אף נשקפה סכנה לחייו. למרות החשש שלא יחזיק מעמד, הועבר אדם לבית חולים בפוקט, שם ייצבו הרופאים את מצבו, הצליחו להציל את רגלו הימנית וקטעו את כף רגלו השמאלית. כששב לארץ נאלצו הרופאים להרחיב את הקטיעה עד לאזור הברך.
איך אוזרים כוחות להתעסק בספורט תחרותי לאחר פציעה קשה שכזו?
"בדרך ארוכה ובעבודה קשה מאוד. בתקופת השיקום שלאחר הפציעה היה לי הרבה זמן פנוי עם עצמי בבית, זמן לחשוב על מה אני רוצה לעשות עם עצמי ואיך אני מתקדם מכאן והלאה. חשבתי הרבה על עניין הספורט ואף לרגע לא העליתי בדעתי שאני אוותר על  הדבר שליווה אותי כל החיים. לפני הפציעה עסקתי בתחומים רבים בספורט. אהבתי מאוד כדורסל, שחייה, כדורעף וטניס, והשקעתי בעיקר בכדורגל - שיחקתי בקבוצה האזורית של המועצה ונבחנתי בהפועל באר שבע. תמיד אהבתי לקחת את הספורט למקום תחרותי וכך גם נשארתי לאחר הפציעה - עם הרבה תכנונים, מוטיבציה ושאיפות".
מה הביא אותך לבחור דווקא בטניס?
אדם, הילה  וים ברדיצ'בסקי
"בטניס נגעתי בשלב מאוחר יותר של ההחלמה. שנה אחרי הפציעה כבר התחלתי לשחות, תחילה בשביל שיקום וכתחביב. שחיתי הרבה בבאר שבע ובתל אביב, השתתפתי בכמה תחרויות וזכיתי בשתי מדליות. כעבור  ארבע שנים התחיל להימאס לי מהספורט הזה והבנתי שבארץ יהיה לי מאוד קשה להתקדם בו ולהגיע לאולימפיאדה מכיוון שהוא ספורט לא מתקדם יחסית לשאר העולם. בסיומה של אולימפיאדת הנכים בלונדון 2012 החלטתי שאני מרים טלפון לקובי וינר, מאמן ישראל בטניס כיסאות גלגלים. התחלתי להתאמן כמה פעמים בשבוע תחת מועדון 'ספיבק ר"ג' ומיד התאהבתי בספורט הזה. הרגשתי שאני יכול להצליח בו, השקעתי והתחלתי להתחרות. שנה לאחר מכן ניצחתי את התחרות הראשונה שלי בטניס כיסאות - אליפות בית הלוחם".
בחודש שעבר זכית בהישג מרשים - אליפות ישראל בטניס כיסאות גלגלים.
"כן, התמודדתי מול השחקנים הטובים ביותר אבל הגעתי מוכן עם הרגשה טובה וציפייה לנצח. התרגשתי מאוד וההישג הזה הוא צעד חשוב עבורי".
אתה מדורג היום 70 בעולם וכדי להיכנס לאולימפיאדה אתה צריך להגיע ל־30 הראשונים. זו המטרה?
"כן. האולימפיאדה בשבילי היא ללא ספק מטרת העל בספורט. זו בעצם עבודה של שנים. בשנים האחרונות הראיתי פוטנציאל והמועדון התחיל לתמוך בי בנסיעות לתחרויות בחו"ל. כמו בכל ספורט אחר, גם בטניס כיסאות הרמה שם הרבה יותר גבוהה וזה לא קל. היום אני כבר מנוסה ומצליח בזירה הבינלאומית. בפעם הראשונה שהצלחתי לעלות סיבוב בתחרות בחו"ל קיבלתי משחק מול שחקן מהעשירייה הראשונה בעולם. זה היה מפתיע ומאתגר מאוד. באוסטריה עליתי גם כן שלב ופגשתי במשחק קשה מדליסט ארד אולימפי. בטניס כיסאות, כמו בספורט הרגיל, הנקודות שקובעות את הדירוג כשחקן מתחילות להיצבר מחודש מאי. עד אז אני מתכוון להתאמן הרבה ומקווה לעמוד בציפיות שאני מציב לעצמי. אני מחפש אנשים מהאזור שמשחקים טניס – גם חובבים – שמוכנים לשמש עבורי פרטנרים לאימונים, אם יש כאלו אשמח אם יפנו אליי".

מדברים נגב

כנס נגב השני בהפקת מדרשת נצרים עסק בשאלות שנוגעות לעתיד של כולנו, תושבי הדרום • נגה גדג'

'כנס נגב' נערך החודש בהפקת עמותת מדרשת נצרים, זו השנה השנייה.
"אין ספק שכנסים מסוג זה מקדמים בתודעה הציבורית את חשיבות ההתיישבות בנגב כמו בשאר מדינת ישראל", אומר אלידע פרינס, מנהל מדרשת נצרים, "אנחנו יודעים שיש צורך בסבלנות רבה במקביל לעשייה חיובית ותורמת המקדמת את הנושאים בהם אנו מאמינים".
אלישיב רייכנר, שמוליק ריפמן, ח"כ זבולון כלפה וחיים ילין. צילום: 232 
במושב הראשון בכנס שעסק בשיתופי פעולה אזוריים לקידום ההתיישבות בנגב השתתפו ח"כ זבולון כלפה, ראש המועצה חיים ילין וראש מועצת רמת נגב שמוליק ריפמן.
המושב השני עסק בשאלה האם נכון להקים בנגב יישובים חדשים או לחזק יישובים קיימים. "הפרחת שממה נעשית על ידי ישובים חקלאיים חדשים" אמר אליהו אוזן מבני נצרים, "אם אנחנו רוצים להפריח את השממה אז חלומם של הירוקים למיניהם סותר את חלומנו". טל שמיר מאוהד לא הסכים עם דבריו: "אני לא רואה היום שממה, אין כמעט קרקע לא משומשת. יש מעט מדי שטחים פתוחים והתיישבות יתר פוגעת בהם ובנו". טל טען כי היישובים הקיימים מזדקנים ויש צורך לחזק קודם כל אותם.
אסף כהן, סמנכ"ל תנועת אור, הסביר כי בעוד 20 שנה אוכלוסיית ישראל תכפיל את גודלה כמעט פי שניים: "ב־20 השנים הבאות ישראל תקים בנגב 15 יישובים כפריים בתוך גידול אוכלוסייה של 800-700 אלף איש. מתוך כל אלו רק כ־2,000 יגורו ביישובים החדשים, כך שהקמת ישובים חדשים לא סותרת את חיזוק הקיימים".

ניתן  להתרשם מתקציר הכנס ביוטיוב: www.youtube.com/watch?v=TfuMcKEMt5M