שנה חדשה, התחלות חדשות

רן ואירנה פתחו שוק אורגני, אגם עלה לכיתה א', אביבה יצאה לפנסיה, עלמנש קיבלה כיתה כמחנכת, יאיר עלה לחטיבת הביניים, זוהר ודור הפכו להורים, גיל עברה טסט - וגיא הקטן למד ללכת. חברי מערכת 232 מביאים את הסיפורים של האנשים שבשבילם השנה החדשה, היא גם התחלה חדשה • פרויקט מיוחד 

עסק חדש

מורי נבו, מושב פריגן, סטודיו פאמפקין

מורי נבו הגיעה לאזור בשנת 2009 ומאז היא מתגוררת עם בעלה ושתי בנותיה בפריגן. לפני כשנה החליטו היא ומורן דוד, שותפה מאזור המרכז, לפתוח ביחד את סטודיו פאמפקין, או בשמו המלא: Pumpkin  Concept. Event. Video, עסק לווידאו, מיתוג והפקה. לדבריהן, העסק נפתח "מתוך אהבה גדולה לעיצוב ואסתטיקה". מורי היא עורכת וידאו ומורן היא מעצבת גרפית ויחד הן יוצרות סרטי הזמנה ו-Save the date לאירועים פרטיים ועסקיים, סרטי תדמית לעסקים, טיזרים וסרטי אינטרו שיווקיים שמטרתם לקדם עסקים בצורה דינמית בעמודי הבית של אתר העסק. לפני זמן קצר יצא העסק לאוויר העולם - ומאז הן עובדות במרץ ולא מפספסות אף הזדמנות להמציא את עצמן מחדש.

הורים בפעם הראשונה
זוהר ודור הררי מבארי, הורים לרון, בן חצי שנה: "אין אהבה גדולה מזו"

רון הררי בן חצי שנה, נולד בחודש מרץ, לזוהר ודור מקיבוץ בארי. רון מתחנך בבית התינוקות "ניצנים" שבקיבוץ. אמו זוהר, ילידת בארי, עובדת כגננת בגן אורנים שבעין הבשור לגילאי טרום חובה וחובה, אביו דור עובד כמנהל מחלקה בדפוס בארי. לקיבוץ הגיעו לפני חמש שנים. לדברי זוהר ודור, "התחושה הראשונה כהורים היא דאגה וחוסר אמונה שהייצור הקטן שמונח לידינו באמת שלנו. התברכנו במשפחה גדולה בבארי ובאזור, ואנו עטופים בהרבה עזרה ותמיכה. תחילת הדרך כמשפחה שזה עתה התרחבה - כמו כל התחלה - דרשה תקופת הסתגלות והיכרות עם החיים החדשים, אך ברגע שהתרגלנו והסתגלנו אחד לשני ולעולם ההורות, הבנו שאין אהבה, הנאה ושמחה גדולה יותר מזו".

קומונת שח"ק, נירים

"לא ציפינו לכל כך הרבה תמיכה מהמועצה"

אופק מרחובות, מתן מכפר ורדים, נעמי מת"א ויובל ממולדת - הם חברי קומונת שח"ק (שירות חברתי קיבוצי) של השומר הצעיר, שיושבת בנירים מתחילת ספטמבר. פרויקט שח"ק החל בשומר הצעיר לפני ארבע שנים במטרה לחזק את התנועה בארץ, ולאשכול הוא הגיע השנה. חברי הקומונה עובדים בקיבוצי השומר הצעיר במועצה - נירים, ניר עוז, מגן, ניר יצחק, גבולות וכרם שלום - מדריכים נוער וחונכים מדריכים צעירים. בימים אלה הם מתכוננים לטיול פתיחת שנה שיתקיים ב-18-19.10 ביער להב. "שמים פה דגש על תנועות נוער ועל החינוך הבלתי פורמאלי, לא ציפינו לכל כך הרבה תמיכה מהמועצה. אנחנו נהנים לעבוד עם הילדים ומרגישים משמעותיים מבחינה חינוכית".

אורגניה

שוק פירות וירקות אורגניים במושב ישע

רן ואירנה אבוטבול מתלמי אליהו פתחו החודש שוק אורגני במושב ישע, שפתוח בימי חמישי בין השעות 9:00-18:00. "רוב התוצרת מגיעה מהמשק שלנו וחלק אנחנו משלימים ממשקים ברחבי הארץ. יש למשל פרי הדר ממושב בית הילל ומלפפונים מהערבה". רן, חקלאי ותיק, עבר לגידולים אורגניים לפני 12 שנה ופתח את חברת 'אורגניה', שמגדלת ומשווקת בסיטונאות חקלאות אורגנית. "התחלתי בגלל שיקולים כלכליים, ונשארתי בגלל ההיבט האידיאולוגי-בריאותי-חברתי-סביבתי. זה חשוב לי גם כחקלאי וגם כאדם, שרוצה לדעת מה הוא מכניס לגוף. אנחנו משתדלים שהתוצרת תיאסף מהשדה כמה שיותר קרוב למכירה". לדבריהם, השוק נולד בגלל דרישה מקומית לרכישת מזון אורגני כאן באזור-
"באים הרבה אנשים. הגיעו אפילו מאשקלון". 

גרעין עודד אשכול

"לאנשים פה יש כבוד לחולצה הכחולה"

שמונה קומונרים התחילו בסוף אוגוסט את שנת השירות בגרעין עודד אשכול, של תנועת בני המושבים. הגרעין, שפועל במועצה זו השנה ה-34, יושב במבטחים וה'גרעינרים' מדריכים במושבי המועצה. הם מגיעים ממועצות אזוריות ברחבי הארץ. הבנות - נועה מעמק יזרעאל, נועה מגזר, יובל ממבואות חרמון, יובל מלב השרון,  ופז מברנר, והבנים - יוני מלכיש, רועי מגלבוע ואורן ממנשה."המועצה מאוד תומכת", הם מעידים. "האנשים באשכול מאוד מחוברים לתנועה ויש כבוד לחולצה הכחולה. כשאנחנו הולכים ברחוב, אנשים מתרגשים ומעריכים ומארחים אותנו בכל בית. התאהבנו באשכול ואנחנו מאוד מרוצים". הפעילות הגדולה הקרובה שאליה נערכים חברי הגרעין היא טיול ארצי בחול המועד סוכות, בתאריכים 18-21.10. 

שנה ראשונה כמחנכת

עלמנש אריני רגו’אן, בית הספר היסודי ’ניצני אשכול’: ”צריך להתחיל כל יום בחיוך”

עלמנש אריני רג’ואן, בת 29, (משמעות השם עלמנש באמהרית - את עולם) עלתה מאתיופיה ב-1992 בגיל ארבע וחצי ולמדה תואר ראשון בחינוך והתמחות בחינוך מיוחד במכללת אחווה. כיום היא מתגוררת בקיבוץ צאלים ונשואה לאביתר בן הקיבוץ. בכיתה שלה, א’3, יש 26 ”ילדים נפלאים”, היא אומרת ומוסיפה: ”חינוך של כיתה זה מאוד מרגש ומאתגר, בפרט שמדובר בכיתה א’. ה’אני מאמין’ שלי הוא שצריך להתחיל כל יום בחיוך, שתהיה אווירה נעימה בכיתה וללמד את הילדים להסתכל על העולם באופן חיובי. לחנך לערכים ולכבוד, שדרך ארץ קדמה לתורה, לאהבת הזולת ולקבלת השונה - אלו עמודי התווך שעליהם חונכתי בבית הוריי”.

גננת חדשה

אביב ארד, עין הבשור "כל יום אני לומדת משהו חדש"

בשנה שעברה סיימה אביב ארד (עין הבשור) את לימודי הגננות ואת הסטאז', והשנה היא מנהלת לראשונה גן בזכות עצמה - גן ניצן בשדה ניצן ובו 18 ילדים מגוש צוחר. אביב מחליפה את הגננת הקבועה בגן שיצאה לשנת שבתון, ומכאן שגם לה וגם לילדים זו התחלה חדשה לחלוטין. אבל לדברי אביב, "למרות החששות מתקופת ההסתגלות וההתרגשות, הייתה לנו התחלה טובה. יש בגן קבוצה מדהימה של ילדים וקיבלנו אותם בהמון אהבה". ככל שחולפים הימים מתגברת תחושת הביטחון והניסיון שמצטבר עושה את שלו: "כל יום אני לומדת משהו חדש מהילדים ומהצוות. אין אף קורס שמכשיר אותך באמת לנהל גן. את ה'מה' אפשר ללמוד ולקבל מאחרים, את ה'איך' כל גננת צריכה לגלות בעצמה".

מד"צית חדשה - תומר זק, כיסופים:

"קורס מדצ"ים נתן לי המון חשק להדריך"

בקיץ האחרון יצאה תומר זק (כיסופים) לקורס מד"צים בן 11 ימים של תנועת הנוער העובד והלומד, שהתקיים ביער כפר החורש. "זו הייתה חוויה מדהימה שנתנה לי חשק להתחיל להדריך", היא מספרת. "הימים היו עמוסים וחווייתיים - קמים בשש בבוקר והולכים לישון באחת בלילה. למדנו איך לבנות פעולה וכמה חשוב להכין אותה כמו שצריך. בנוסף למדנו הרבה על אחריות, בטיחות, גיבוש ועל המדינה. גם יצאנו לניווטים ביער ב-5 בבוקר". 

תומר תדריך את חניכי ד'-ו' מכיסופים ועין השלושה והשבוע אמורה להתקיים הפעולה הראשונה שלה - "שכבר מוכנה מזמן...".

מה יהיה בפעולה?

"זו תהיה פעולת הכר את המדריכה".

מתרגשת?

"כן…"

שיהיה בהצלחה!

שלום כיתה א' 

אגם פלד משדי אברהם, מתגעגע לחברים בגן

אגם פלד משדי אברהם עלה לכיתה א'1 של המחנכת שגית זכות, בבית הספר 'יובלי הבשור'. לדברי הוריו, רון ושריתה, אגם מאוד התרגש מהמעבר לבית הספר, אם כי לא רצה לעלות לכיתה א' משום שכל חבריו הטובים נשארו בגן. החשש העיקרי של אגם היה שלא יהיו לו חברים. בימיו הראשונים בבית הספר, קיבל אגם ליווי צמוד בכל הפסקה מאחותו רומי (בת 11), שלומדת בכיתה ו'. אך כשהכיר ילדים חדשים החל להרגיש ביטחון לצאת לחצר. אגם מאוד אוהב את חצר הגרוטאות ואת המחנכת שלו והוא הכי מתגעגע לגננת
מורן עוזיהו, ולשחק עם החברים שנשארו בגן.

משפחה חדשה באשכול

צליל ועמית ניר, קיבוץ נירים: "הספיק לנו סיור אחד כדי להבין שכך אנחנו רוצים לחיות"

צליל (30) ועמית (31) ניר הגיעו לנירים מיד מרדכי לפני כחודש, במטרה להיקלט בקיבוץ ולהפוך לחברים. צליל עובדת בחינוך הבלתי פורמאלי בכרם שלום, ועמית עובד ככלכלן וגזבר בחברת בנייה. לדברי עמית, "הספיק לנו סיור אחד בנירים כדי להבין שאופי הקהילה מתאים לנו וכך אנו רוצים לחיות ולגדל את ילדינו בעתיד". 

לדבריהם, לא היה חשש לעבור לאשכול, שכן לגור ביד מרדכי לא שונה מבחינה ביטחונית. "התחושה היתה שנירים באמת רוצה בתוך הקהילה שלה זוגות צעירים וגם פועלת להשגת המטרה. מבחינתם זהו סוג של ציונות". השניים אומרים שעד כה הם מאוד מרוצים ורואים את נירים כבית לעתיד שלהם ושל ילדיהם.

פנסיונרית חדשה

אביבה ספאיה מתלמי אליהו: "יש חיים אחרי בי"ס"

"יצאתי הקיץ לפנסיה אחרי 35 שנה במערכת החינוך". 

אז איך ההרגשה להיות פנסיורית? 

"אני לא אוהבת המילה הזו 'פנסיונרית'. היא כבדה, זקנה. וגם לא 'גמלאית'.  אני מעדיפה את המילה 'טירונית' - גם צעירה וגם טירונית בחיים החדשים.

מה את עושה?

"יצאתי לחיות את החיים של אחרי, ולגלות שיש חיים אחרי בית ספר. חשבתי שלא יהיו לי חיים - אבל מסתבר שיש. עכשיו חזרתי מטיול של שלושה שבועות בארה"ב עם חברה. היינו בניו יורק, לאס וגאס, סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס. תמיד אמרתי שב-1 בספטמבר, כשכולם חוזרים, אני אהיה בחו"ל - וזה מה שעשיתי".מה התוכניות? 

"אני פתוחה להצעות. אני יודעת לכתוב, לזרז דברים, להפיק. מה שבטוח – לא אשב בבית".

את נהנית? 

"בינתיים מאוד. מקווה שההנאה רק תמשיך"

צעדים ראשונים

גיא קלוש, בן 11 חודשים מעין הבשור

גיא קלוש בן 11 חודשים ממושב עין הבשור, בנם של גלית ועופר ואח של עמית בת שש וחצי ונועה בת שלוש וחצי. גיא מתחנך בגנון כלנית בקיבוץ רעים. 

את הצעד הראשון החל בגיל 10 חודשים, בסלון. ההפתעה של משפחתו היתה גדולה מעצם העובדה שלפתע נעמד. אך כשהחל לעשות את הצעד הראשון, ההתלהבות הגיעה לשיאה. מאז, מחיאות הכפיים (המוכרות לכל מי שחווה צעדים ראשונים...) מלוות את גיא בכל פעם מחדש. גלית מספרת: "ההתרגשות בבית היתה זהה להתרגשות שחווינו עם שתי אחיותיו של גיא".

שלום כיתה ז'

יאיר קליין, שדה ניצן: "ממש לא חששתי"

לאחר שסיים 6 שנים יפות ב'יובלי הבשור' עלה יאיר קליין (שדה ניצן) לכיתה ז' ונכנס בשערי 'נופי הבשור'. אולי כי עלה לחטיבה עם הרבה חברים מהיסודי ואולי כי הוא קוּל מטבעו, יאיר קיבל את המעבר בשלווה יחסית וגם ישן שנת ישרים בלילה שלפני היום הראשון בכיתה ז': "אולי קצת התרגשתי אבל ממש לא חששתי. ישנתי טוב מאוד, אבל התעוררתי ב-6:00".

אז אולי בכל זאת התרגשת?

"לא. התעוררתי ב-6:00 כי זאת השעה שהתרגלתי לקום בה ל'יובלי', אבל אל תדאגי, מהר מאוד התרגלתי לקום בשעה יותר מאוחרת". 

וליתר השינויים כבר התרגלת?

"השוני הוא בעיקר בזה שכאן אני לא מכיר את כולם. ועוד שינוי הוא שהתחלתי ללמוד ערבית, אבל כמו קודם, אני הכי אוהב את שיעור ספורט".

אם ככה אז קדימה, בריצה קלה לשיעור והרבה הצלחה בהמשך הדרך.

נהגת חדשה 

גיל אבני מאורים: "ההורים מפרגנים לי" 

גיל אבני (אורים) התחילה ללמוד נהיגה באפריל, כשהייתה בת 16.5, ובחודש יולי האחרון כבר החזיקה בידה את הרישיון הנכסף. היא אמנם נהנתה מאוד משיעורי הנהיגה, אבל ציפתה בקוצר רוח ליום שבו ייקבע לה הטסט ותוכל סוף סוף לנהוג בכוחות עצמה. ואחרי ארבעה חודשים ושני טסטים זה קרה! אז נכון, היא עוד לא נוהגת לגמרי לבד (נהגים חדשים מחויבים בנהג מלווה בשעות היום למשך 3 חודשים מיום קבלת הרישיון ובשעות הלילה למשך חצי שנה), בעיקר בליווי של אבא או אימא ("לפעמים הם קצת מלחיצים, אבל בסך הכול הם מפרגנים לי..."), אבל גם זה עוד יגיע. סעי לשלום (ובזהירות כמובן), המפתחות בפנים.

בית ראשון במולדת 

משפחת אבזגאוז: "האנשים כאן חמים ועוזרים"

אלפיה (40) ודמיטרי (43) אבזגאוז עלו לפני שנה מסן פטרבורג היישר לצאלים, במסגרת "בית ראשון במולדת". בנם קוסטה בן ה-12 מתחנך בניצני אשכול, ובתם הגדולה ולנטינה (23), תעלה בקרוב במסגרת "אולפן עבודה". לקראת העלייה, למדו עברית ובארץ המשיכו ללמוד באולפן אשכול. אלפיה מספרת ששמו לעצמם למטרה ללמוד את השפה הכי טוב שאפשר, כמפתח להצלחה בכל תהליך הקליטה. כדי לשפר את העברית התנדבה אלפיה יומיים בשבוע בעלה נגב, וכך השתלבה בעבודה כסייעת למורה בבוקר ואחר הצהריים כמדריכה ודמיטרי עובד במסגרייה בצאלים. המשפחה קיבלה בית לשנה בקיבוץ ואחרי שרכשו לעצמם חברים והרגישו בבית, הרצון היה להמשיך לגור בצאלים. אך לצערם לא היתה דירה פנויה, והם החליטו לעבור לעין הבשור. אלפיה ודמיטרי מספרים שלא תיארו לעצמם עד כמה יאהבו את ישראל. "האנשים כאן חמים ועוזרים, יש לנו חברים וקוסטה השתלב מהר בבית הספר. דמיטרי, המכונה על ידי אלפיה "רומנטיקן ציוני", מספר: "ברור היה לנו שנעלה לארץ, תמיד הרגשתי את הקשר לישראל וידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות,
וברור היה שנגיע לגור בנגב בכדי להגשים את חזונו של בן גוריון".

דיוושים ראשוניםאוראל לוי, בן 7, למד לפני שבוע לרכוב על אופניים

אוראל הגיע עם משפחתו לנירים בימי החופש הגדול. מה שהוא הבין מיד זה שקיבוץ - אוהב אופניים. 

לאן תיסע עם האופניים החדשים?
לתחנת האוטובוס לניצני אשכול.ומי לימד אותך?
אבא. 

אהבה ראשונה

שי אטון תכף בת 4 ומיתר גנילוין כבר בן 4 

שניהם מעין הבשור והם חברים מגיל שנה. עד לא מזמן היו גם יחד בגן, ועכשיו נפרדו כי כל אחד שובץ בגן אחר - מה שלא מונע מהם להיפגש אחר הצהריים בבריכה או בגן השעשועים ופשוט לאהוב להיות ביחד. אין ויכוח - אהבה ראשונה.

תמרור אזהרה

בצמתים רבים במועצה, גם על כביש 232 וגם בכניסות למספר יישובים, אין נתיבי האטה מוסדרים - עובדה המסכנת גם את הנהגים הפונים  וגם את הנהגים שנוסעים אחריהם ונאלצים להאט ולעתים אף לעצור באמצע הנתיב עד שתושלם הפנייה. מסע בין צמתים מסוכנים באשכול • תם פרחי

יום ראשון, שבע וחצי בבוקר, גוש יישובי צוחר. אחד האדם יוצא מביתו שבישע וכל רצונו לפנות ימינה ביציאה מהמושב כדי להגיע למקום עבודתו. זה אולי נשמע טריוויאלי, בטח שלא עניין לכתבה בעיתון, אבל אם גם אתם ניסיתם לפנות בפנייה הזאת באחת משעות העומס, אתם בוודאי יודעים שממש לא מדובר בעניין של מה בכך. 
צומת הכניסה לישע מסוכן ליוצאים מהמושב שלא נהנים מנתיב האצה. אך הסכנה מרחפת גם מעל ראשיהם של הנכנסים למושב - בפנייה ימינה הם מאטים באמצע הנתיב כשמכוניות נוסעות במהירות מאחוריהם ובפנייה שמאלה הם נאלצים פעמים רבות לעצור ממש באמצע הכביש עד שהפנייה תתאפשר, כשגם הפעם נוסעות מאחוריהם מכוניות במהירות.
הדיון הסוער בסכנות הרבות שמזמן כביש 232 לנוסעיו דחק הצדה את העיסוק בסכנות תעבורתיות אחרות במועצה, ובראשן הפניות הבלתי מוסדרות בצמתים שונים ברחבי אשכול: צומת ישע כמשל לעוד כמה וכמה כניסות ויציאות מיישובים במועצה שהן בחזקת אתגר של ממש, שלא לומר סכנת נפשות יומיומית. באחדים מהמקרים דרוש טיפול יסודי בתשתיות ובאחרים הפתרון פשוט יותר. ברובם ככולם מה שנדרש הוא סימון הולם של נתיבי האטה והאצה על הכביש שיאפשרו כניסות ויציאות בטוחות מהישובים. ומלבד זה, נדרשים כמובן תקציבים ומשאבים, אך גם יוזמה ואחריות לביטחונם של התושבים.
לבשנו אפוד זוהר ויצאנו למסע בין צמתים מסוכנים במועצה כדי לשמוע את הקולות ולתעד את התקלות ולקדם את מתן הפתרונות, ויפה שעה אחת קודם.


גוש צוחר
בימים כתיקונם הפנייה שמאלה ביציאה ממושב ישע היא כאמור אתגר לא קטן, אפילו למנוסים שבנהגים. בחודשים האחרונים היו בצומת הזה לבדו ארבע תאונות דרכים שבהן נפגעו הנוסעים בכלי הרכב שפנו שמאלה.
יהודה מדמון, יו"ר הוועד של ישע, מדווח שהסכנות בצומת מטרידות ומעסיקות את ועד המושב כבר כמה שנים: "נושא ההסדרה של צומת הכניסה למושב נמצא על סדר היום שלנו הרבה מאוד זמן. פנינו בעניין הזה גם לראש המועצה הקודם וגם לראש המועצה הנוכחי ודרשנו להסדיר את הצומת בדחיפות. אני עצמי נפגשתי במקום עם ויקטור עזרא, קצין בטיחות וראש מטה בטיחות של המועצה, והובטח לי שהנושא יטופל. נעשו מדידות ותכניות והמושב גם העתיק את העצים שהפריעו להרחבת הכביש למקום אחר, אבל עד היום שום דבר לא נעשה". 

תושבי ישע לא לבד. בגוש צוחר יש עוד כמה וכמה צמתים שמחייבים סימון של נתיבי השתלבות: הפנייה ימינה לכיוון ביה"ס יובלי הבשור, בית עלמין צוחר ומרפאת צוחר, הפנייה ימינה לכיוון שדה ניצן ותלמי אליהו, הפנייה ימינה לכיוון צוחר ב', הכניסה למתחם הגרעין וכן למתחם העסקי של עמיעוז. בכל הפניות האלה ההאטה היא בנתיב הנסיעה ולכן מעכבת את זרימת התנועה ומסכנת את הנוסעים בדרך.

חבל שלום

 הכניסה לאבשלום ולדיונה.
באחד בספטמבר נפתחו הגנים והתנועה גדלה

הצמתים המסוכנים אינם נחלתם הבלעדית של הנוסעים בגוש צוחר. גם לנוסעים בחבל שלום מצפות כמה וכמה פניות מאתגרות ובהן הפנייה ימינה ליתד, הפנייה ימינה לשדי אברהם והפנייה ימינה לאבשלום, המובילה גם למרפאה האזורית, למרכז הקהילתי הדיונה, לאשכול הגנים החדש, לבריכה ולאזור התעשייה. 
ענת שוורץ מאבשלום מסבירה את הבעיה בצומת: "כיוון שאין נתיב האטה לפונים ימינה בצומת אבשלום, אנחנו נאלצים להאט במרכז הכביש ורכבים פשוט עוקפים אותנו משמאל במהירות. ב-1 בספטמבר נפתח במרכז גם אשכול הגנים החדש והתנועה בצומת, בעיקר בשעות הבוקר והצהריים, גדלה בעשרות אחוזים. זאת רק שאלה של זמן עד שיקרה משהו". 

לדברי ענת, הפנייה ימינה אינה הבעיה היחידה בצומת. גם לפונים שמאלה הבאים מכיוון החלוציות אין נתיב האטה וגם לא שלט המורה על הפנייה שמאלה לאבשלום: "מי שרוצה לפנות שמאלה פשוט עוצר באמצע הצומת ומתפלל שאף רכב לא ייכנס בו מאחור". 


כביש 232

 נהגי המכוניות הבאות מצפון משתמשים
בשוליים שמעבר לקו הצהוב - כנתיב האטה

הנסיעה בכביש 232 היא רצופת סכנות ממילא, אך לאלה נוספות גם כמה פניות בלתי מוסדרות ימינה שמעצימות את הסכנה. אמנם במרבית הצמתים שלאורך הכביש דווקא יש נתיבי האצה והאטה, אך יש גם כמה צמתים שמשום מה נזנחו: כך בפנייה ימינה לתחנת דלק פז בסמוך לקיבוץ מגן ובפנייה ימינה לסופה ולחולית שאין בה נתיב האטה מוסדר. הפונים ימינה בצומת מסתכנים כאשר משאיות העושות דרכן למעבר כרם שלום נוסעות במהירות מאחוריהם. 
גם בצומת גמה הבעיה דומה. ערן רז מקיבוץ נירים מגיע מכיוון אשקלון ופונה בצומת גמה ימינה כמעט מדי יום. לדבריו, "כבר מצומת רעים אני מוריד את הרגל מהגז ומתחיל להאט בתקווה שגם הרכב מאחור יאט ולא יתנגש בי. כיוון שאין נתיב האטה לפונים ימינה בצומת, הנהגים נדחקים ימינה באופן אוטומטי כי יש שול רחב יחסית, אבל זה לא פתרון. רק נתיב האטה יאפשר כניסה חלקה וזהירה לצומת. לצערי התרגלנו למצב הזה ואנחנו לא מייחסים לו מספיק חשיבות".

הצמתים שצוינו כאן הם רשימה חלקית  ויש כמותם עוד כמה וכמה ברחבי המועצה (כמו הפנייה לחוות משק צאן והפנייה לגידולי אג"ו). כיוון שכל כך התרגלנו לנסוע בהם, אנחנו לא תמיד ערים לסכנה היומיומית שהם מזמנים לנו. אז נכון, יש הרגלים שאפשר לחיות אתם בשלום, אבל יש כאלה שלא. ההרגל שלנו לקבל את המציאות המסוכנת הזאת ולהשלים איתה עלול לעלות לנו ביוקר.

"התכנית הכוללת תתקבל רק בנובמבר"
תשובת חברת נתיבי ישראל
מחברת נתיבי ישראל נמסר בתגובה: "המתודולוגיה להסדרת הצמתים הללו היא על פי הגדרה של מוקד סיכון, קרי, כמות התאונות והנפגעים. החברה ביצעה ומבצעת מיפוי מדויק של מוקדי הסיכון ברחבי המדינה ותוקצבה בחומש הקרוב (החל מינואר 2017) ב-600 מליון שקל לשנה, על מנת לסגור פערים של פניות שמאלה ונתיבי האצה במרחב הכפרי. קיימים בארץ כ-3,000 צמתים כאלה. במהלך החומש הקרוב יוסדרו נתיבי האטה והאצה ובחלק קטן יותר יינתנו פתרונות של מעגלי תנועה או רמזורים. 
"המהנדס הראשי של החברה, נחלה שקר, מבצע עבודת מטה מעמיקה יחד עם משרד התחבורה וקובע פרוגרמות בנושא. הרצון להוריד את כמות הנפגעים ולייצר תשתיות סלחניות הם נר לרגלי החברה והוגדרו על ידי המנכ"ל ניסים פרץ כנושאים בעדיפות עליונה. מוקדי הסיכון הם מאמץ מרכזי של החברה והנחיית המנכ"ל היא לסגור את כולם בחומש הקרוב. בחברה מתבצע תעדוף על פי סטטיסטיקה של תאונות, עם או בלי נפגעים בנפש".
ומה לגבי אשכול?

"מוקדם מדי להשיב", נמסר מהחברה. "התכנית הכוללת והמאושרת תתקבל רק בנובמבר. יש לזכור שחברת נתיבי ישראל היא דרג מתכנן ומבצע. את האישור אנחנו מקבלים ממשרד התחבורה והוועדה הבין משרדית".

"העניין ידוע ומטופל"

תשובת המועצה

מהמועצה נמסר: "במסגרת החלטת הממשלה להרחבת ושיפוץ כביש 232 יתוכננו ויוסדרו מחדש כל הפניות על תוואי כביש 232. כביש 232 נמצא כרגע בתכנון מתקדם על ידי נתיבי ישראל. סיום התכנון צפוי בדצמבר 2017 ותחילת ביצוע העבודות צפויה במהלך שנת 2018.

"לגבי הפניות בצומת אבשלום, ישע ויתד, העניין ידוע ומטופל על ידי המועצה מול משרד התחבורה ונתיבי ישראל. הסדרת צמתים אלה נמצאת בראש סדר העדיפויות בתוכנית העבודה של המועצה מול משרד התחבורה והוגשו בקשות לתקצוב בתקציב של 2017-2018".

תיאטרון החלומות

אחרי הצלחת המופע בשנה שעברה באולם אשכול, גם השנה אימץ תיאטרון הנגב ילדים בעלי מוגבלויות מעמותת "בית הגלגלים", והגשים להם חלום להופיע על במה. הפעם זה היה בקיבוץ אורים • יובל רויטמן

ביום שישי ה-5.8 נסעו ביחד ג'קי ממן, המנהל המוזיקלי ומנהל השיווק של תיאטרון הנגב, ואיסי ממנוב המנהל האמנותי של התיאטרון, לקיבוץ אורים, שם הם נפגשו בבית של העמותה (ראו מסגרת) עם ארבעה ילדים בעלי מוגבלויות מעמותת "בית הגלגלים" מסניף ירושלים, בגילאי 13-15. המטרה: להגשים לילדים חלום לעלות על במה ולהופיע מול הקהל שמנה 50 איש, והורכב ברובו מחברי וילדי אורים ומבני משפחה. 
ג'קי עבד עם הילדים על קטעי השירה. הילדה אורטל הררי שרה את "בך לא נוגע" של יהודית רביץ ואת "בגלל הרוח" של שלומי שבת; נתנאל דרמוני שר את "כשאת עצובה" של עמיר בן עיון ואת "שבחי ירושלים" של אביהו מדינה ועלי עותמן שר את "עלמתיני" (בערבית - "לימדת אותי"). איסי עבד עם מעיין עמבר על קטע המשחק.
שמחים כל הזמן
"אנחנו נפגשים עם ילדים בעלי מוגבלויות ולא יודעים מראש מה לעשות איתם", מספר ג'קי. "אבל למרות המוגבלויות אנחנו עושים את זה כמה שיותר מקצועי. למשל השיר 'בך לא נוגע' שבחרה אורטל הררי - זה שיר מאוד קשה לביצוע והאתגר ריתק אותי כמוזיקאי. והיא הצליחה לעשות את זה". 
המפגש עם נתנאל 'תולי' דרמוני היה מעט יותר מורכב, מעיד ג'קי. "בהתחלה הוא מאוד חשש וכשהוא ראה אותי עם הגיטרה הוא נכנס לפאניקה". 

ג'קי ואיסי עם הילדים. "נמשיך עם הפרויקט בכל פעם שנידרש"

אז מה עשית?
"הוצאתי את כל המדריכים מהחדר ויצרתי איתו קשר אינטימי. שאלתי אותו מה הוא אוהב לשיר והוא אמר 'עמיר בניון'. הוא בחר את השיר 'כשאת עצובה'. השיר 'פירק' את הקהל וגם אותי תוך כדי שירה. יש שם את המילים 'בצבא הכי חזק שבעולם אלחם למענך' - והבחור יושב בכיסא גלגלים ובקושי זז".
עושה רושם שהמפגש עם הילדים השפיע עליך מאוד.
"אני עוסק המון שנים במוזיקה, מופיע בארץ ובחו"ל. המפגש עם הילדים מרתק ומרגש בצורה בלתי רגילה ומעמיד אותך עם שתי רגליים על הקרקע. מה שמעניין זה בעיקר שמחת החיים הגדולה שלהם - שזה ממש לא מובן מאליו. הם כל הזמן מבסוטים ומחייכים".

מאמצים מכל הלב
זו השנה השנייה שתיאטרון הנגב מאמץ את ילדי בית הגלגלים, שרובם סובלים משיתוק מוחין או ניוון שרירים. בשנה שעברה הופיעו הילדים באולם אשכול והשנה הם הופיעו במועדון החברים בקיבוץ אורים, שמאמץ את ילדי העמותה לאורך השנה ומעמיד לרשותם מבנה קבוע ומשופץ לאירוח בסופי שבוע במחיר סמלי. 
לדברי לאה מאיר, מנהלת בית הגלגלים באורים, במהלך השנה, אחת לשבוע מגיעה קבוצה מהעמותה ומתארחת בבית, שמותאם ומונגש לצרכיהם. בנוסף לבית של בית הגלגלים באורים יש עוד חמישה בתים מונגשים ברחבי הארץ - בירושלים, בוסתן הגליל, הרצליה, ואדי ערה ובאר שבע.
מי שמלווה ביומיום את הילדים שהגיעו להופיע באורים הם רכזות הקבוצה מירושלים אדוה וייסבלט ורחלי מנדל והמדריכים זיו בן אהרון, קובי מרקוביץ ועמוס בוכניק - כולם בהתנדבות. תודה מיוחדת לחגית סרגוסטי מאורים ולסאונד-מן גיא דיטרנוביץ מאורים.

ג'קי: "הצוות שמלווה את הילדים ראוי להערכה. כשחושבים שהכול חרא במדינה, אתה נתקל במתנדבים שעובדים איתם באהבה והתנדבות. זה פרויקט שהתיאטרון נרתם אליו כבר שנה שנייה ונשמח להמשיך איתו בכל פעם שנידרש". 

"אני יכול לנצח כל אחד"

אדם ברדיצ'בסקי מניר יצחק, אלוף ישראל בטניס כיסאות גלגלים, מייצג את המדינה באולימפיאדה הפראלימפית שנפתחת מחר בריו - ומכוון הכי גבוה שאפשר • יובל רויטמן. צילום: יעקב גפן

מחר, ביום ד' ה-7.9, כשייפתחו המשחקים הפראלימפיים בריו - בלי פלפס ובלי בולט ובלי היוקרה והתהילה של המשחקים האולימפיים שריתקו את העולם באוגוסט - יצעד במשלחת הישראלית, קצת צולע בגלל הפרוטזה, אדם ברדיצ'בסקי (33) מניר יצחק, אלוף ישראל בטניס כיסאות גלגלים. לרגע הזה הוא חיכה כבר ארבע שנים, מהיום שבו התחיל להתאמן בענף.

מה ייחשב בשבילך הישג?

"לעבור את השלב הראשון ייחשב הישג בעבורי. השגתי את הקריטריון לריו כשדורגתי במקום ה-34 בעולם, היום אני מדורג בסביבות מקום 40. בשביל לזכות במדליה צריך לנצח חמישה משחקים וזה בכלל לא פשוט. יש שם שחקנים בעשירייה הראשונה - מבריטניה, הולנד וצרפת, שהם ברמה מאוד גבוהה - אבל אני מאמין שאני יכול לנצח כל אחד".

מהנדס בבוקר, ספורטאי בנשמה

אנחנו נפגשים לשיחה במשרד הצנוע שלו ביח"ם, שם עובד אדם כמהנדס מכונות. "אני משפר ומתכנן כל מיני דברים". כשאנחנו מתיישבים, הוא מסיר את הפרוטזה, 'מתנה' שקיבל בשנת 2007, לאחר שאיבד את רגלו בהתהפכות סירה במהלך טיול בתאילנד (ראו מסגרת). "אני כבר לא זוכר מה זה להיות עם שתי רגליים. אני עושה הכול כרגיל. הרבה פעמים זה קשה ולפעמים אני מעדיף לרכוב על אופניים במקום ללכת ברגל, כדי להקל על העומס. בעיקר קשה לי לעמוד ולהרים את הילדים על הידיים, והם כמובן לא מוותרים לי...".

אדם נשוי להילה ואבא לשני ילדים - ים בן שנתיים וחצי ונטע בן שנה. בחור חסון שהספורט תמיד היה מרכיב מרכזי בחייו. בצעירותו שיחק בקבוצת הכדורגל של המועצה ואל הטניס הגיע רק אחרי הפציעה. 

"בהתחלה שחיתי, לשחק טניס התחלתי רק ב-2012, אחרי אולימפיאדת לונדון. "הרמתי טלפון למועדון ספיבק ברמת גן. הם קיבלו אותי מיד ומאז ועד היום הם מממנים אותי - אימונים, ציוד, נסיעות לתחרויות בחו"ל".

בארבע השנים האחרונות התקדם אדם בדירוג, ואף זכה באליפות ישראל. בדרך הוא שפך ליטרים רבים של זיעה בתוכנית אימונים קשוחה וקפדנית שכוללת לפחות ארבעה אימונים בשבוע. מי שמאמנת את אדם היא עופרי לנקרי, בעברה מקום 3 בארץ בטניס נשים. "היא תותחית אמיתית". בין פעמיים לשלוש בשבוע, אחרי העבודה, עולה אדם על האוטו ונוסע לרמת גן להתאמן. "בשנה האחרונה השתפרתי בכמה דרגות, ביציבות, בטכניקה, במשמעת. זו תוצאה של אימונים קשים". בנוסף לאימונים עם עופרי, לאדם יש מאמן כושר וגם יריב אימונים מצאלים - איתמר גל - שמשחק פעם בשבוע מול אדם בהתנדבות. 

רוצה להגיע לטופ

אדם נוסע לריו כחלק ממשלחת של 40 ספורטאים, במימון של התאחדות ספורט הנכים.  "הייתי שמח שיסקרו אותנו יותר - טניס כיסאות גלגלים זה ממש יפה ומהיר". הנסיעה מרגשת אותו, אבל מבחינת אדם, ההשתתפות באולימפיאדה היא עוד נקודת ציון בדרך לצמרת הענף. "מהרגע הראשון שהתחלתי לשחק הצבתי יעד להגיע לאולימפיאדה, אבל זו רק ההתחלה. אני רוצה להגיע לטופ ולהיות אחד הראשונים בעולם".

הפציעה:
את ספטמבר 2007 אדם והילה לא ישכחו לעולם. זה קרה בטיול הגדול במזרח, במהלך שיט סמוך לאי קופיפי שבתאילנד. השיט אמור היה להיזכר כחוויה טובה ובלתי נשכחת, אך סערה חזקה ופתאומית הפכה את הספינה שלהם שהחלה לטבוע. הילה קפצה למים אך אדם איבד את שיווי המשקל, החליק מדופן הסיפון ונפל למדחף הספינה. 
רגליו של אדם התרסקו בנפילה, פציעתו היתה חמורה ביותר ובשעות הראשונות אף נשקפה סכנה לחייו. למרות החשש שלא יחזיק מעמד, הועבר אדם לבית חולים בפוקט, שם ייצבו הרופאים את מצבו, הצליחו להציל את רגלו הימנית וקטעו את כף רגלו השמאלית. כששב לארץ נאלצו הרופאים להרחיב את הקטיעה עד מתחת לברך.

הוחלט: שלושה בתי ספר יסודיים

התושבים הרבים שהגיעו למפגש הקהילתי הראשון בעניין קריית החינוך היסודי החדשה שמעו ודנו בערכים חינוכיים ובחלוקת התלמידים לבתי הספר. לאחר המפגש החליטה ועדת ההיגוי: באשכול יוקמו שני בתי ספר חדשים - ולא אחד כפי שתוכנן תחילה • נגה גדג'

ועדת ההיגוי להקמת קריית החינוך היסודי ושילוב הקהילות החליטה בפגישתה האחרונה כי יוקמו בקריית החינוך שני בתי ספר יסודיים, כך שיהיו באשכול שלושה בתי ספר יסודיים בסך הכול בחינוך הממלכתי. השיקול מאחורי ההחלטה הוא כי על פי התחזית הדמוגרפית של אשכול, כבר בשנת 2020 לא יספיקו שני בתי ספר יסודיים במועצה ויהיה צורך להיערך לבניית בית ספר שלישי. 

ההחלטה לבנות שני בתי ספר התקבלה לאחר שהוועדה דנה בשלוש חלופות – שאותן הציגה גם לציבור: בית ספר אחד לכיתות א'-ג' ובית ספר שני לכיתות ד'-ו', שני בתי ספר לכיתות א'-ו', ושלושה בתי ספר לכיתות א'-ו'.

משמעות ההחלטה היא כי תלמידי המועצה מהקיבוצים ומהמושבים יתחלקו בין שלושה בתי ספר, במקום בין שניים כפי שתוכנן בהתחלה. בתי הספר יהיו קטנים יותר – עד 612 תלמידים בכל בית ספר, בהשוואה לאופציה של שני בתי ספר עם עד 816 תלמידים. 

מבחינה תקציבית המשמעות היא כי תקציב כל בית ספר יהיה נמוך בהשוואה לאפשרות של שני בתי ספר, וכי המשאבים יתחלקו לשלושה ולא לשניים. מבחינת לוחות הזמנים, ייתכן כי ההחלטה לבנות שני בתי ספר תיצור עיכוב בלוח הזמנים המקורי, כך שבית הספר החדש לא ייפתח ב-2018 כמתוכנן. 

מפגש ראשון ולא אחרון

ההחלטה התקבלה בוועדת ההיגוי לאחר מפגש שולחנות עגולים שנערך במועצה שבועיים לפני כן. אל המפגש הגיעו יותר ממאה תושבים - הורים, מורים וסבים - מקיבוצים ומושבים באשכול, כדי לשמוע ולהשמיע בעניין בית הספר היסודי. את המפגש יזמה ועדת ההיגוי, ומנהלת אגף החינוך יעל אדר הדגישה כי המפגש הוא ראשון אך לא אחרון: "יש לנו כוונה אמיתית לשיתוף הציבור", אמרה יעל.

נושא הדיון במפגש היה כפול: הערכים המובילים שעליהם יושתת החינוך היסודי באשכול והחלופות להפעלת בתי הספר. לאחר דברי הפתיחה של ראש המועצה גדי ירקוני הציגה יעל אדר את המהלכים שעשתה ועדת ההיגוי עד כה וטובה מיטלמן בונה, יועצת פדגוגית לפרויקט, הציגה את החלופות למבנה קריית החינוך – שניים או שלושה בתי ספר. לאחר הצגת הדברים התחלקו המשתתפים לקבוצות וכל קבוצה דנה בערכים ובחלופות.

מגוון הדעות והרעיונות שעלו בשולחנות העגולים היה גדול, אך המכנה המשותף היה ברור – רצון לקחת חלק בתהליך הקמת קריית החינוך ועיצוב התפישה החינוכית באשכול, ולייצר במועצה חינוך יסודי מעולה.

בחרנו להביא כאן ארבעה קולות של תושבים שהשתתפו במפגש, ושהסכימו לחלוק איתנו את מחשבותיהם ותחושותיהם. הדעות נכתבו בטרם פורסמה ההחלטה של ועדת ההיגוי על בניית שני בתי ספר חדשים.

דיון שטחי

נגה מדאר-הלוי, יבול

האולם המלא בנווה אשכול העיד שלתושבים רבים חשוב להשפיע על התהליך של הקמת בית ספר נוסף. גם מצד עובדי המועצה מכל המחלקות והאגפים ניכרה התגייסות, ואווירה חגיגית ומכובדת עמדה באוויר. מטרתו של הערב היתה לייצר דיון בעתידו של בית הספר, מתוך תפיסה הרואה בקהילה שותפה אמיתית לתהליך. ועל אף כל אלה, יצאתי מהערב תמהה ומאוכזבת.

מאוכזבת ממה? הדיון בשלוש האופציות היה דל ומצומצם מפני שהאופציה השלישית הייתה ברורה מאליה כאופציה הרלוונטית. לאופציות אחרות שעלו מהקהל לא ניתנה במה הולמת. בנוסף לא התאפשר דיון משמעותי בנוגע לערכים שהיינו רוצים שיובילו ויצעידו את בית הספר, לשלב זה הוקדשו ארבעים דקות בלבד, מה שלא אפשר שיח מעמיק ומכבד. 

ותמהה על מה? לא כל כך ברור לי מה הציפייה ממני כתושבת. האם פשוט ליישר קו עם החלטות ועדת ההיגוי? ובמידה ואכן מעוניינים בשיתוף - איך אפשר לייצר החלטות כאלה כבדות משקל בזמן כה דחוס וקצר?

באיזשהו אופן הועבר מסר כפול – מצד אחד נראה שההנהגה כן מעוניינת בשותפות הזו עם הציבור, משקיעים בה זמן, משאבים כספיים ומחשבה, ומצד שני הדיון שטחי ולא ממצה. 

יחד עם זאת אני רוצה להיות אופטימית. הקולות הרוחשים והאכפתיים של הקהילה, המפגש האחרון של "אשכול הורים", נותנים תחושה שלתהליך יש עוד סיכוי להגיע למקום שאני כתושבת הייתי רוצה לראות אותו. 

המהירות פוגעת 

ענבל מר, מגן

מיזוג הקהילות הוא תהליך חשוב מאוד, אבל הוא לא צריך להתממש על חשבון האיכות בחינוך. התהליך הנוכחי מתבצע במהירות שלא הולמת את קצב העיבוד של הקהילה, ומחטיא את המטרה. יש לזכור, שלא מדובר במהלך עסקי אלא בבניית סביבה אנושית-חינוכית, והיא חייבת להתאים לצרכים האנושיים בקהילה שאותה תשרת. 

דיון אמיתי ופורה של הקהילה בנושא קריית החינוך היסודי כבר מתקיים ב"אשכול הורים", בברכת המועצה אך לא ביוזמתה. המפגש האחרון המחיש את חשיבות שיתוף הציבור וראוי לחזור עליו לעתים קרובות. לוח הזמנים הנוכחי קצת מקשה בעניין.

שלא במתכוון, כנראה, נוצר פער בין הכוונה המוצהרת בשיתוף הציבור לבין יישומה בפועל. למשל, במפגש האחרון הובהר שבנושאים רבים "הרכבת יצאה מהתחנה" ולכן אין טעם לדון בהם, למרות שהציבור חש צורך בכך. לעומת זאת, בניית שלושה בתי ספר הוצגה כ"חלופה שלישית", למרות שמדובר בצורך דמוגרפי ברור ולא בנושא לוויכוח. 

נוצר מצב שנתבקשנו לבחור בין שלוש חלופות ששתיים מהן אינן רלוונטיות. חבל שהקהילה השקיעה זמן מיותר בעיבוד חלופות ישנות, וחבל שעדיין לא הוצג לנו תעדוף בין השיקולים שמנחים את ההחלטות: חברתיים, פוליטיים, חינוכיים, גיאוגרפיים ותקציביים. 

מהירות התהליך פוגעת גם בשקיפותו. המועצה אמנם מפרסמת את הפרוטוקולים של ישיבות ועדת ההיגוי, אך אלו מהווים למעשה סיכום בלבד ואינם מספיק מפורטים ועדכניים. הדבר מקשה עלינו להישאר מעורבים ולהבין את הסיבות להחלטות שכבר התקבלו. יש לזכור שאנחנו, הציבור, גם הלקוח וגם מקור הסמכות של נבחרינו. 

לקחת אחריות

עדי ניסקה-קליין, שדה ניצן

"שיתוף ציבור" ו"מעגלי שיח" הן מילים מאוד יפות, אך אינן משקפות את תהליך הקמת בתי הספר באשכול. שיתוף ציבור אמיתי וכנה נעשה על ידי דיון מעמיק בשאלה איך אנחנו ההורים רוצים שהחינוך באשכול ייראה, ומהם הערכים שלאורם אנו רוצים שמערכת החינוך תפעל. רק לאחר שנדון בתפיסה החינוכית במועצה אזורית אשכול - מגיל לידה עד גיל 18, בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי - נוכל לדון באפשרויות החלוקה לבתי הספר.

במפגש הוצבו בפני ההורים שלוש אפשרויות בחירה למודל בתי הספר, אך הובהר שרק אפשרות אחת רלוונטית. במצב כזה לתת לנו לכאורה לבחור פירושו לסמן וי על שיתוף הורים, אך זה לא מספיק. 

בכל מעגל שיח במפגש נרשם פרוטוקול, שבו העלו התושבים אפשרויות נוספות פרט לשלוש שהוצגו על ידי המועצה – לדוגמה בית ספר משותף לילדי כיתות א'-ב', צירוף חטיבת הביניים לבית הספר היסודי, למידה משותפת של שני בתי הספר משעות הצהריים, ועוד. לרעיונות אלו לא ניתן מקום בפורום המשותף במפגש, ולכן במפגש השיתוף הבא יש צורך לדון בפרוטוקולים האלו ובכלל ברעיונות החדשים שעלו מהציבור הרחב והמגוון שהגיע. נראה היה מהשיחות במעגלים כי דעת הציבור אינה נוחה מאף אחת מהחלופות, וכי היינו רוצים לדון באופציות אחרות.

חברי ועדת ההיגוי, ובראשם גדי ירקוני, צריכים להיות מודעים לגודל האחריות המוטלת על כתפיהם. בעוד עשר שנים תהיה להם הזכות לומר: 'הקמנו קריית חינוך לתפארת במועצה אזורית אשכול'. 

לא לפחד מבחירה

בר חפץ, נירים

המפגש היה מאוד יפה והנוכחות מרשימה ומגוונת. הדבר היחידי שצרם לי כאבא הוא הנוכחות הנמוכה של אבות, מול אימהות. חשבתי שכבר הגענו לשלב שגם אבות אחראים על החינוך, ועצוב היה לראות שזה לא המצב.

ובקשר לתוכן עצמו, חברי ועדת ההיגוי הגיעו עם שלוש הצעות סגורות, כשעל פניו היה ברור כמעט לכולם שרק אחת מהן (שלושה בתי ספר), היא רלוונטית, כי בכל מקרה יצטרכו תוך 4-5 שנים לבנות בית ספר שלישי. כאשר התושבים ניסו להעלות הצעות אחרות, היה מאוד ברור מתוכן ומנימת התגובות של חברי הוועדה שזה מה יש.

במפגש דיברו בעיקר על הצורה ולא על התוכן, ואני מאוד מקווה שבקרוב יתחילו לדבר גם על התוכן עצמו. או במילים פשוטות: איזה בתי ספר אנחנו רוצים. אני באופן אישי מאוד פוחד מהפחד של חלק גדול של התושבים מכך שתינתן למשפחות בחירה אמיתית בין בתי הספר. כי אם לא תהיה בחירה בין בתי ספר שונים מהותית אחד מהשני, בסוף יהיו לנו שלושה בתי ספר מאוד דומים. במקרה הטוב - לא רעים, במקרה הרע - פחות טובים, וזה חבל.

ודבר אחרון: לדבר על בתי ספר יסודיים בלי לדבר על בית הספר שאליו הילדים הולכים אחרי זה, זה קצת מיותר. עבר מספיק זמן מאז איחוד התיכונים, ואפשר לפתוח לדיון את כל נושא החינוך במועצה. התחלף כאן דור של הורים מאז, ויש סיכוי שאנחנו רוצים דברים אחרים.

הצבא יכול לחכות

40% מתוך מסיימי י"ב ב'נופי הבשור' (60 בוגרים מתוך שכבה של 153) החליטו לדחות את הגיוס לצה"ל בשנה וללכת לשנת שירות או למכינה קדם צבאית. מדובר באחוזי יציאה מרשימים במיוחד שכפולים מאחוזי היציאה לפני 20 שנה. שוחחנו עם שלושה צעירים שסיימו זה עתה את השנה המשמעותית בחייהם ועם שלושה שמתחילים ממש עכשיו, בנסיון להבין מה גורם לחבר'ה בני 18 לקבל את ההחלטה • יובל רויטמן

ניב צרפתי

ניב צרפתי מאורים:

לאן אתה יוצא?
גרעין של תנועת תרבות ביבנה.
מתי אתה מתחיל?
ב-19 באוגוסט. 
עם כמה חבר'ה תהיה?
נהיה קומונה של 12 חבר'ה בשתי דירות.
מה עושים שם?
בבקרים עוזרים לילדים בבי"ס ואחה"צ אנחנו מדריכים בבי"ס - כל אחד בתחום שהוא טוב בו. אני אלמד ילדים לנגן על תופים.
למה דווקא לשם?
לאחר כמה מיונים למכינות קדם צבאיות הבנתי שזה לא בשבילי, גם כי לא החזירו לי תשובה וגם כי הבנתי שאשתעמם שם וסדר היום לא בשבילי. 
יש חששות? 
בטח, אין לי הרבה נסיון עם הדרכה, אבל צריך להתמודד. עשינו סמינרים ויש חבר'ה שמדריכים אותנו ויש גם את החבר'ה מהקומונה שתמיד קשובים.
איך הסביבה מקבלת את ההחלטה?

אני הראשון שעושה שנת שירות במשפחה, שלושת האחים הגדולים שלי מאוד מפרגנים. היו חילוקי דעות עם ההורים...הם אמרו שזו לא שנה משמעותית, אבל בסוף הם השתכנעו ואמרו שאעשה מה שטוב לי.

טל כהן מתלמי יוסף:

לאן את יוצאת?

מכינה קדם צבאית "קול עמי" של הסוכנות היהודית. יש שלוחות בטבריה, רמת הדסה, קריית יערים וקריית ענבים - אני עדיין לא יודעת איפה אהיה.

טל כהן

מתי את מתחילה?

ב-22 באוגוסט (אבל זה חצי שנה, עד פברואר).

עם כמה חבר'ה תהיי?

בכל השלוחות יהיו בסך הכול 210 חבר'ה. חצי יהודים מחו"ל (בעיקר מאוסטרליה) וחצי ישראלים. 

מה עושים שם?

מתנדבים בכפרי נוער או בקהילה עם הקשישים. בנוסף יש דגש רב על הכרת הארץ, וגם יש חלק של כושר קרבי.

למה דווקא לשם?

אחרי שהייתי במיונים לשש מסגרות שונות - מכינות ושנות שירות - הבנתי שאני יותר רוצה מכינות. זה היה המקום היחיד שראיינו אותי חצי שעה והספיקו להכיר את האישיות שלי ובנוסף מאוד אהבתי את התוכן של המכינה.

יש חששות?

כן. מהנסיעה הארוכה, כי אני רחוקה מכל המקומות… וגם שייצא לי להיות בקבוצה שפחות אתחבר אליה".

איך הסביבה מקבלת את ההחלטה?

ממש אחלה. הרבה חברים שלי גם יוצאים לשנות שירות ומכינות. המשפחה בהתחלה לא ידעה מה זה והייתי צריכה להסביר, אבל קיבלו באהבה.

שחר בלו

שחר בלו מעין הבשור:

לאן אתה יוצא?

מכינת חברותא של מכון הרטמן בירושלים. 

מתי אתה מתחיל?

ב-11 בספטמבר. אהיה עשרה חודשים במכינה ועוד חודשיים אדריך במחנה קיץ של הסוכנות היהודית בארה"ב.

עם כמה חבר'ה תהיה?

נהיה 22 ישראלים ו-22 אמריקאים. נגור בבית דירות, 3 אנשים בחדר. יש חבר'ה מכל הארץ - דתיים וחילוניים.

מה עושים שם?

בעיקר לומדים על יהדות בצורה פלורליסטית ואיך זה מתקשר לחיים שלנו. בנוסף אפשר להתנדב כמעט בכל מקום בירושלים. בשנה שעברה מישהי התנדבה בגן החיות התנ"כי. אני אבחר בהדרכה כי אני אוהב ומתחבר לזה. 

למה דווקא לשם?

הדרכתי שלוש שנים בבני המושבים ובהתחלה באופן טבעי חשבתי להמשיך לשם בשנת שירות. אבל אז שמעתי על מכון הרטמן, הייתי ביום פתוח ומאוד התלהבתי. הבנתי שזה בדיוק בשבילי, כי זה כולל התנדבות ולמידה וגם יש שם תוכנית מיוחדת -  אני הולך להיות סוג של עוזר פרלמנטרי של חברת כנסת; או של רחל עזריה, או של קרין אלהרר, או של עליזה לביא. 

יש חששות?

לא בדיוק. יש קצת התרגשות כי זה משהו חדש ואין חברים שבאים איתי. אני הדרומי היחיד במכינה. אבל פגשתי כבר את החבר'ה הישראלים.

בחולצה הלבנה שקד לוי

שקד לוי מדקל

איפה היית?

גרעין יחד של ארגון מעשה, קומונת קריית אתא.

עם כמה אנשים היית?

היינו 9 חבר'ה.

מה עשיתם?

גרעין יחד עובד בערים פריפריאליות בארץ. היינו השינשינים הראשונים שנכנסו אי פעם לקריית אתא והיה מאוד מאתגר. בבוקר עשינו חונכות אישית בבתי ספר, עזרה לימודית אחד על אחד ופרויקטים חברתיים והפסקות פעילות. היה מאוד קשה, כי חובת ההוכחה היתה עלינו. בצהריים הייתי במרכז 'פלא' - פעילות לימודית אחרת. זה מיועד לנוער אתיופי וקווקזי. הקשר האישי שנוצר היה מאוד משמעותי. 

בערב עשינו פעילות שנקראת 'יישוג' שהיא ייחודית לגרעין יחד: הקומונה מתחלקת לצוותים שמתפזרים בפארקים ובגני שעשועים בעיר. הרעיון הוא לפגוש את 'נוער הברזלים' ולהציע אלטרנטיבה לנרגילות ולאלכוהול. מעין מבוגר אחראי. מביאים פק"ל קפה, גיטרה ומשחקים ומעבירים שלוש שעות מהלילה. זה היה מדהים. עשינו את זה בשכונה מאוד מפוררת של עולים ואחרי תקופה הם היו מחכים לנו כבר. היה ברור כמה משמעותיים היינו לחבר׳ה בשכונות. 

היו התלבטויות? 

היה לי מאוד ברור שאני רוצה ללכת לגרעין יחד. אחותי הגדולה הייתה גם  ומאוד התחברתי לעבודה שם. כל אחד יכול להשתלב. גרים בדירה בעיר, מאוד עצמאיים, לא כמו בפנימייה או בכפר נוער. 

מה את לוקחת מהשנה? 

הדבר הכי משמעותי שלמדתי בשנה הזו זה התמודדות עם אנשים. נתקלתי באנשים שלא הייתי רגילה להיתקל בהם. החיים זה אנשים - וצריך לדעת להתמודד עם כולם.
מה תגידי למתלבטים?

שאין מה להתלבט. שווה לצאת קצת מהמועצה, להכיר את מדינת ישראל על כל פניה היפות והיפות פחות. לי זה נתן המון פרופורציות. נקודת מבט מאוד שונה על האזור שלנו ועל החיים שלי. הקשרים האישיים נוצרים מאוד מהר וממלאים את הלב.

גונן גרניק

גונן גרניק, סופה

איפה היית?

בשנת שירות בכפר הנוער החקלאי עיינות (ליד צומת בית עובד), במסגרת התנועה הקיבוצית.

עם כמה חבר'ה היית?

הייתי בקומונה של 14 חבר'ה.

מה עושים שם?

הכפר מתחלק לבית ספר, פנימייה ומשק חקלאי, כשהדבר המרכזי זה העבודה בפנימייה. היו לי יותר מ-30 חניכים בכיתות ט'-י"ב ומ-15:00 כל יום ועד חצות הייתי איתם. כל ילד שמגיע לפנימייה יש לכך סיבה. ילד שקשה לו במשפחה, בשכונה או בלימודים ורוצה לפתוח דף חדש - מגיע לעיינות.

למה דווקא שם? 

כשהתחלתי להתעניין בדקתי המון מקומות. אחרי שביקרתי בעיינות השקעתי את כל כולי בלהגיע לשם. התהליך של המיונים ארוך וקשה והצלחתי להתקבל ברגע האחרון. 

מה אתה לוקח איתך מהשנה? 

אני מלא הערכה למקום הזה שנקרא עיינות. אני יוצא מהשנה הזו גדול יותר 

בלב ובראש וגם בכל מובן אחר. אני מתרגש לדבר על זה. קיבלתי מלא אחריות, מלא רגישות, התבגרתי המון. היום חברים מהקומונה הם החברים הכי טובים שלי. 

מה תגיד למתלבטים? 

אל תתלבטו. זה ישנה לכם את החיים, את ההסתכלות. תצאו הרבה יותר גדולים ממה שהייתם. פשוט לצאת. זה לא משנה איפה תהיו. 

לירון מלכי (מימין)

לירון מלכי, יתד 

איפה היית?

מסיים בסוף אוגוסט שנת שירות בגרעין עודד, במועצה האזורית לב השרון.

עם כמה חבר'ה היית?

7 חבר'ה, אחת פרשה לפני חודשיים.

מה עושים שם?

מדריכים ילדים ובני נוער בפעילויות של התנועה, גם במושב, גם ברמה המועצתית וגם במחנות ובטיולים של התנועה.

למה דווקא גרעין עודד?

עברתי תהליך משמעותי בתנועה, הדרכתי שנתיים וחצי. אני מחובר מאוד לטיולים, למפעלים התנועתיים, ולעשייה במושבים - ורציתי להחזיר. מבחינתי לא היתה אפשרות אחרת.

מה אתה לוקח מהשנה?

אני הדרכתי את כיתה ט' במושב משמרת וזו הייתה חווייה מאוד משמעותית. גם אם לא כל הפעולות מצליחות וזה מתסכל, החיבור שיצרתי עם החניכים זה בין הדברים שהחזיקו אותי בשנה הזו.

מה תגיד למתלבטים?

שזאת שנה מעצימה ומבגרת שנותנת פרספקטיבה על החיים והיא לא חוזרת על עצמה, יש הזדמנות אחת לעשות אותה ואני ממליץ לכל אחד ללכת.

החיים זה לא קיבוץ

דאגה בקיבוצי המועצה: משרד החינוך מאלץ לפתוח החל מהשנה הבאה גן אחד גדול, שבו ילמדו כל ילדי הקיבוץ בני 3-6, ובכך שם בפועל קץ לעידן של הגנים הפרטיים לגילאי 3-5. "זו פגיעה אנושה בתפישת החינוך הקיבוצי. למה לא נותנים לנו להמשיך לחנך את הילדים שלנו בדרך שאנחנו מאמינים?" • נגה גדג'

חוק חינוך חובה ידוע כאחד החוקים החברתיים החשובים בישראל. אך דווקא הוא עלול לפגוע פגיעה קשה בקיבוצים במועצה, כאשר יחול בשנה הבאה על ילדים כבר מגיל 3. 
בחודשים האחרונים נודע כי הקיבוצים נדרשים להכניס את כל הילדים בני 3 ומעלה לגנים של משרד החינוך. המשמעות היא שבמקום להפעיל שני גנים קטנים ייתכן שייאלצו הקיבוצים להפעיל גן אחד. והתוצאה – גנים גדולים, של יותר מ-30 ילדים, שבהם לומדים פעוטות בני פחות מ-3 יחד עם ילדים העולים לכיתה א'.  
הכל התחיל בוועדת טרכטנברג, שקמה בעקבות המחאה החברתית של קיץ 2011. אחת ממסקנות הוועדה היו שיש להחיל חוק חינוך חובה חינם כבר מגיל 3 (עד אז חוק חינוך חובה חל מגיל 5), במטרה להפחית את תשלומי ההורים לגנים הפרטיים ולהקל על יוקר המחיה. ממשלת ישראל אימצה את המסקנה והחלה מיד ביישום ההחלטה, שמשמעותה שילדים מגיל 3 צריכים ללמוד בגנים של משרד החינוך (גני עירייה או מועצה) ולא בגנים פרטיים.

35 ילדים בגן אחד

באשכול גני המועצה (של המושבים) התחילו מגיל 3 כבר לפני שנים רבות, כך שלמעשה השינוי לא היה משמעותי עבור המושבים. בקיבוצים החינוך עד גיל 5 הוא ברוב המקרים פרטי, כלומר הקיבוצים מפעילים גן פרטי, במימון ההורים או הקיבוץ, ורק בגיל 5 הילדים נכנסים למסגרת של משרד החינוך. החוק החדש לא מאפשר יותר מצב כזה, אלא דורש שהורים ישלחו את ילדיהם לגן של משרד החינוך כבר בגיל 3. הורים שלא עושים כן למעשה עוברים עבירה פלילית.
בשנים הראשונות ליישום החוק משרד החינוך לא אכף אותו ונתן לרשויות ולהורים זמן להיערך ולהתארגן. בשנה שעברה הודיע משרד החינוך, כי החל משנת הלימודים תשע"ז (שתיפתח בספטמבר הקרוב) כל ילדי ישראל יהיו כפופים לחוק – גם ילדי הקיבוצים.

אז מה בעצם הבעיה? הבעיה היא שמשרד החינוך פותח גן עבור 35-11 ילדים. אין אפשרות לפתוח שני גנים עבור פחות מ-36 ילדים. המצב הקיים עד היום ברוב הקיבוצים, של גנים עם מספר קטן של ילדים – לא יוכל להימשך. ומכיוון שכל קיבוץ רוצה שיהיה אצלו גן, אבל אין מספיק  ילדים כדי לפתוח גן נפרד לכל שכבת גיל, יצטרך הגן לכלול את הילדים מגיל 3 עד 6.

"לא רוצים להיות עיר"

"אנחנו בבעיה עצומה", אומרת יעל כספי, רכזת החינוך של קיבוץ מגן, "זו פגיעה אנושה בכל התפישה הפדגוגית שלנו. תמיד פעלנו לפי מה שחשבנו שנכון לתהליך ההתפתחותי של הילד, הקפדנו על קבוצות קטנות, על חלוקה נכונה לפי גילים – הרי כל קבוצת גיל מצריכה התייחסות ייחודית. עכשיו רוצים שנהיה 33 ילדים בגן.

"יש פה חוסר הבנה של הצרכים שלנו, לאפיון שלנו כקהילה. החינוך הוא החוזק שלנו, עשרות שנים אנחנו מטפחים אותו ומשקיעים בו, זה חלק מהותי בתפישה הקיבוצית. ועכשיו הורסים לנו את כל מה שבנינו. הרי אנחנו מוכנים לקחת על עצמנו את העלות, אז למה לא לאפשר לנו להמשיך להשקיע בחינוך כפי שעשינו עד היום?".
ניסיתם להתנגד? 
"ניסינו הכול. גם דרך התנועה הקיבוצית (ההחלטה נוגעת לכל הקיבוצים בארץ), גם דרך המועצה וגם באופן עצמאי. כתבנו מכתבים, לקחנו עורך דין, נפגשנו עם חברי כנסת, הייתי בירושלים. מנהלת מחלקת החינוך במועצה יעל אדר וראש המועצה גדי ירקוני פועלים בנושא. כרגע אנחנו מחכים לתשובה על ערעור שהגשנו, וגם פועלים מול חברי כנסת שעוזרים לנו".
אז מה יהיה בספטמבר?
"אני מקווv שיהיה בסדר. הבטן שלי מתכווצת כשאני חושבת על גן תלת-גילאי של 30 ילדים. אני לא רוצה גן גדול, אני לא רוצה להיות עיר - הרי זו הסיבה שבאתי לגור בקיבוץ".

"חבל שלא נותנים לנו להמשיך לחנך את הילדים שלנו כמו שאנחנו מאמינים", אומרת רכזת חינוך אחרת באחד הקיבוצים, "בסופו של דבר מי שייפגע אלו הילדים. הקיבוצים וההורים לוקחים על עצמם את העול הכלכלי ולא מבקשים מהמדינה כלום, אז למה צריך להתערב? זה עצוב וחבל מאוד".

צעד אחורה

הקיבוצים במועצה נערכים כעת לשנת הלימודים הבאה. בצאלים, נירים ורעים החליטו לפתוח גן תלת-גילאי בהתאם לדרישת משרד החינוך. בניר עוז, בארי, גבולות, מגן וניר יצחק ממשיכים להיאבק נגד ההחלטה. באורים, עין-השלושה וכיסופים פועל ממילא גן תלת-גילאי, עוד לפני החלטת משרד החינוך.

מנהלת אגף החינוך יעל אדר מספרת שהמועצה עושה מאמצים להחריג את הקיבוצים באשכול מההחלטה, וכרגע נבדקת אפשרות מול גורמים בכנסת ובממשלה שהקיבוצים בעוטף עזה יוכלו להמשיך לנהוג כפי שהיה עד היום, "אנחנו עושים כל מה שאפשר כדי לנסות  לשנות את ההחלטה, אבל אם לא נצליח נצטרך להיערך בצורה המיטבית ליישם את החוק".

יישום החוק יפגע גם בילדי המושבים המתחנכים בקיבוצים, שכן בגנים של הקיבוצים לא יהיה עוד מקום בשבילם. כיום מתחנכים עשרות ילדים בני 3-6 מהמושבים בקיבוצים, ולא ברור מה יהיה איתם בשנה הבאה. חלק מהקיבוצים הודיעו שלמרות שהגנים יהיו גדולים הם ישאירו את ילדי המושבים, וחלקם אמרו להורים שבמקרה של איחוד גנים הם יוציאו את ילדי החוץ מהמערכת.

שרון פילד משדה ניצן, שהילד שלה התחנך עד השנה בגן של ניר יצחק, מספרת שבעקבות ההחלטה היא נאלצת להעבירו לגן אחר: "משרד החינוך התכוון לעשות טוב, אבל בפועל הוא גורם נזק. מונעים מאיתנו את הזכות הבסיסית שלנו כהורים לבחור את מערכת החינוך שבה אנו רוצים שילדנו יתחנכו וכופים עלינו מציאות חדשה הלוקחת את מערכת החינוך צעד אחורה. משרד החינוך החליט החלטה בלי לבדוק עד הסוף את ההשלכות שלה".